אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דחיית תביעת תושב השומרון שנפגע קשות מפגיעת טיל במכוניתו בשעת סיכול ממוקד למבוקש בגין פטור מאחריות למדינה

דחיית תביעת תושב השומרון שנפגע קשות מפגיעת טיל במכוניתו בשעת סיכול ממוקד למבוקש בגין פטור מאחריות למדינה

תאריך פרסום : 31/03/2009 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי חיפה
1081-04
18/03/2009
בפני השופט:
דר' עדי זרנקין

- נגד -
התובע:
פלוני יליד 1/2/92 (קטין)
הנתבע:
מדינת ישראל
פסק-דין

ביום 5.4.02 ביצע צה"ל פעילות צבאית יזומה בחברון, על מנת לפגוע בדיאב עא רחים עא שוויכי, פעיל בכיר בזרוע הצבאית של ארגון הטרור הג'יהאד האיסלמי בחברון (להלן גם: "המבוקש").

הנ"ל, זאת יש לדעת, היה פגע רע ידוע, שעל גבו תלוייה הייתה קופה נכבדת של שרצים, ובהם גיוס, אימון ושילוח מחבלים שביצעו פיגועים בישראל, ובכללם אף הפיגוע בקו אוטובוס מס' 25 בגבעה הצרפתית בירושלים ביום 4.11.01.

במהלכה של הפעולה, נעשתה תקיפה מהאוויר לעבר מכונית בה נסע המבוקש באותה העת.

התובע, יליד 1992 תושב חברון, טוען כי טיל שנורה על ידי מסוק צה"ל באותו יום פגע במכונית של אביו, בה הוא ישב באותו זמן, וכתוצאה מכך נגרמו לו פגיעות קשות.

השאלה לה נדרש בית המשפט היא האם הפעולה נשוא תביעה זו, המכונה גם "סיכול ממוקד", היא "פעולה מלחמתית" של צה"ל, כהגדרתה בחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב - 1952 (להלן: "חוק הנזיקים האזרחיים" או "החוק"), אשר בגינה מוקנה למדינה פטור מאחריות בנזיקין, כאמור בסעיף 5 לחוק זה.

ראוי לציין כי הצדדים נחלקו באשר לעובדות: התובע טען כי נזקיו נגרמו לו כתוצאה מפגיעת טיל, שנורה מכלי טיס של הנתבעת, ברכב בו הוא נמצא באותה עת, ואילו הנתבעת טענה כי אין בנמצא עדות של מי שראה, הלכה למעשה, את פגיעת הטיל ברכב, וכי לא הובאה כל ראיה לכך שהאש שפרצה ברכב אכן הוצתה כתוצאה מפגיעת טיל, כפי שנטען. ממכלול הראיות והעדויות שהוצגו ונשמעו בפני, מקובלת עלי גרסתו של התובע באשר לפגיעת טיל במכונית בה הוא ישב ביום האירוע.

עיקר טענות התובע:

התובע טוען כי יש להחיל את סעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין בדבר חובת הראיה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים, ובדבר חובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו. התובע טוען כי הנתבעת נהגה ברשלנות, לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין, בכך שהפעילה כלי נשק באזור המאוכלס בצפיפות, מבלי שהקפידה להימנע מפגיעה באוכלוסיה אזרחית, ומבלי שקיימה פיקוח מתאים על השימוש בנשק במקום ובזמן האירוע. לדידו של התובע, התנהגות הנתבעת אינה תואמת את אמות המידה המקובלות על האדם הסביר. כן טוען התובע, כי הנתבעת הפרה חובה חקוקה, לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין, בין כזו הקבועה בדין המקומי ובין כזו המהווה חלק מהדין הבינלאומי. בנוסף טוען התובע, כי שליחי הנתבעת ביצעו כלפיו עוולת תקיפה, לפי סעיף 23 לפקודת הנזיקין.

התובע טוען כי כל הפעילות של הבאים מכוחה של מדינת ישראל, בהיותה מדינת חוק, חייבת לעלות בקנה אחד עם המערכת המשפטית הפנימית ועם עקרונות המשפט הבינלאומי שאומצו בשיטתנו. לפיכך, כך הוא טוען, כל פעולה, ובכללה גם פעולה המוגדרת ACT OF STATE("מעשה מדינה") וכן "פעולה מלחמתית", חייבות להיות חוקיות ומידתיות. התובע טוען כי "סיכול ממוקד" איננו בגדר "מעשה מדינה" וגם איננו בגדר "פעילות מלחמתית", אלא זוהי פעילות בלתי חוקית, והפגיעה בו הינה בלתי מוצדקת בעליל וחסרת בסיס חוקי. לדידו של התובע, פעולות הטייס, מפקדיו, ושולחיו, מהוות עבירה פלילית, ולמעשה גרימת הפציעה שלו במהלך הפעולה לסיכול הממוקד של המבוקש, כמוה כניסיון לרצח לפי חוק העונשין, התשל"ז - 1977, אשר אין לגביו הגנה עצמית או הגנת צורך, לפי סעיפים 34י ו-34יא לחוק העונשין.

התובע טוען כי הפגיעה בו ופציעתו, עומדים בסתירה מוחלטת להוראות הדין הבינלאומי. התובע טוען כי הוראות אמנת ג'נבה, שמדינת ישראל חתמה עליה ואישררה אותה, מהוות חלק מן הדין המקומי ומחייבות על פי המשפט הישראלי הפנימי. התובע טוען כי אזור חברון הוא בבחינת שטח מוחזק, שכן כוחות קרקעיים של צה"ל נכנסים ויוצאים ממנו וכן גם התחום האווירי של אזור חברון מוחזק ונשלט בלעדית על ידי כוחות חיל האויר הישראלי. על פי טענתו, הרי שלפי החוקים ההומניטאריים הבינלאומיים, ובכללם הוראות אמנת ג'נבה החלות בכל סכסוך מזויין ובשטחים הנתונים לכיבוש צבאי, מוקנית לאזרח חסינות מלאה מפני פגיעה בחייו ובגופו, ולכן חל איסור מוחלט על ביצוע פעולות הסיכול "תוך נטילת סיכון" לפגיעה בחייו ובשלמות גופו של מי שעלול להימצא בסביבות המבוקש.

התובע דוחה את הטענה לפיה ההחלטה לבצע את הסיכול הממוקד התקבלה תוך שימוש מושכל בעיקרון המידתיות. לטענתו, לא ניתן לחשב כמה אנשים "ראוי וניתן להרוג ולפצוע על מנת לחסל גם את המבוקש", וכי לא ניתן "לבחור" ולהחליט על זהותם של הקורבנות הפוטנציאליים, ואפילו יהא הדרג המחליט בכיר ככל שיהא, אין בכוחה של החלטתו להכשיר את המעשה עצמו, שהינו בלתי חוקי.

לעניין הפטור מאחריות בנזיקין, המוענק למדינה בשל "פעולה מלחמתית", טוען התובע כי האירוע נשוא התביעה אירע לפני שתוקן תיקון מס' 4 לחוק. תיקון זה כלל בהגדרת פעולה מלחמתית אף כל פעולה של לחימה בטרור, במעשי איבה או בהתקוממות, וכן פעולה לשם מניעתם של טרור, מעשי איבה או התקוממות שנעשתה בנסיבות של סיכון לחיים או לגוף. לטענתו של התובע, הגדרתה של פעולה מלחמתית לפני תיקון זה, נקבעה על ידי הפסיקה, ולגרסתו כפעולה מלחמתית תחשב פעולה שבה כוח צה"ל פועל או מתכוון לפעול כנגד כוח מזויין, אך פעולה כנגד אוכלוסייה אזרחית אינה נמנית על פעולות מלחמתיות המקנות למדינה הגנה מפני תביעת נזיקין.

לטענת התובע, המבוקש, שהיה המטרה לסיכול הממוקד, לא היה מזויין ולא היווה סכנה מיידית לכוחות צה"ל ולאזרחי המדינה, אלא הוא פעל בעבר כנגד כוחות צה"ל וכנגד אזרחי המדינה והתכוון להמשיך בכך. לפיכך, טוען התובע, מדובר בפעילות יזומה במצב שבו אין סכנה ממשית או מיידית, והיא איננה פעולה מלחמתית, אלא יותר פעולה משטרתית שמטרתה המוגדרת היא מעצר או נטרול עבריינים בכוח. עצם השימוש במטוסים ובטילים, לטענתו, אינו מקנה לפעילות מעמד של "פעולה מלחמתית".

התובע טוען כי דוקטרינת ה- ACT OFSTATE, "מעשה מדינה", חייבת בחקיקה של הכנסת ולא ניתן לקלוט אותה לתוך המשפט הישראלי בדרך אחרת, וכי גם מפסיקת ביהמ"ש העליון ניתן להבין שספק רב אם מונח זה נקלט בשיטתנו. בכל מקרה, כך לטענת התובע, הפרת זכויות אדם על פי הדין הבינלאומי מבטלת כל הגנה שעשויה להינתן לטוען לחסינות בשל "מעשה מדינה" או פעולה מלחמתית אחרת. התובע מוסיף כי פעילות כוחות הביטחון ופציעת התובע עומדים בסתירה לסעיפים 2 -4 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולא נמצא בסיס משפטי לסטייה מהוראות אלו.

עיקר טענות הנתבעת:

טענתה העיקרית של הנתבעת היא כי דין התביעה סילוק על הסף מחמת היות האירוע "מעשה מדינה" ו"פעולה מלחמתית". הנתבעת טוענת כי יש להבין את האירוע נשוא תביעה זו לאור התקופה שבה הוא התרחש, תקופה שהחלה בחודש ספטמבר 2000, בה הייתה מדינת ישראל נתונה תחת איום מתמיד של פיגועי חבלה, פיגועי ירי, ירי מרגמות ורקטות קסאם, וכיוצא באלה פיגועים המופנים כנגד ישראלים באשר הם, ללא אבחנה בין חיילים לאזרחים, או בין גברים נשים וטף. בתקופה זו התנהלה באזורי יהודה שומרון ועזה לחימה קשה וסבוכה. הנתבעת טוענת כי תקופה זו, הוגדרה על ידי ביהמ"ש העליון כ"לחימה של ממש" או "סכסוך מזויין" (ARMED CONFLICT). (בג"צ 7015/02 עג'ורי נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פ"ד נו(6) 352).

הנתבעת טוענת כי במסגרת הלחימה הנ"ל נקטה מדינת ישראל, בשורה ארוכה של צעדי התגוננות ולחימה הכרחיים ולגיטימיים, על מנת לממש את זכותה כמדינה ריבונית, להגן על שלום אזרחיה, וכי פעולות שבוצעו במסגרת לחימה זוהינן "פעולות מלחמתיות" לכל דבר ועניין. הנתבעת טוענת כי בין יתר פעולות ההגנה על אזרחי וחיילי המדינה, יזם צה"ל פעולות לתקיפת היעדים המהווים סיכון לשלומם של אזרחי ישראל. פעולות התקפיות אלו, הכוללות בין היתר את הפעולה נשוא תביעה זו, הינן, לדידה של הנתבעת, פעולות מלחמתיות במלוא מובן המילה.

הנתבעת טוענת כי בין יתר הפעולות בהן נקט צה"ל, נמצאת פעולת ה"סיכול הממוקד", שהיא "פעולה מלחמתית", כהגדרתה בסעיף 5 לחוק הנזיקים האזרחיים, כפי שנקבע בפסיקה. הנתבעת טוענת כי הפעילות נשוא תביעה זו, הינה פעילות יזומה של צה"ל בשטח הנמצא כולו בתחום הרשות הפלסטינית, במסגרת הלוחמה בטרור ומבצעיו, ובמטרה לסכל פיגועים חבלניים. הנתבעת טוענת כי המבוקש שהיה היעד לסיכול היה פעיל בכיר בזרוע הצבאית של ארגון הטרור הג'יהאד האיסלמי, והיה מעורב, מאז פרוץ הלחימה בחודש 9/2000, בגיוס ושילוח מחבלים שביצעו פיגועים בישראל, ולכן נשקפה ממנו סכנה מוחשית ומובהקת לשלום הציבור, והפסקת פעילותו הוגדרה כחיונית לשם הגנה על אזרחי וחיילי המדינה. הנתבעת טוענת כי ממידע מודיעיני שהיה מצוי בפני גורמי המודיעין, עלה כי למבוקש, היו כוונות לתכנן פיגוע התאבדות בטווח זמן קרוב, ולכן היה צורך מיידי למנוע את המשך פעילותו החבלנית בטרם היא תיגבה חיי ישראלים .

הנתבעת טוענת כי אין נפקא מינה בכך שהאירוע התרחש לפני כניסת תיקון 4 לתוקפו, שכן, על פי הפסיקה, פעילות של סיכול ממוקד נחשבה לפעולה מלחמתית גם לפני התיקון. [הנתבעת מפנה לעניין זה לע"א 9561/05 עאוני עבד אלרחים חטיב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 4.11.08); לע"א 5964/02 בני עודה נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4) 1; לבש"א 3727/04 בת.א. 2394/07 המפקד הצבאי באזור עזה נ' עלי מוחמד עומר, (טרם פורסם, ניתן ביום 15.11.05)].

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ