דחיית תביעת רשלנות רפואית כנגד מכבי שרותי בריאות ואח'

עניינו של תיק זה בטענה לרשלנות רפואית. לא אכביר מילים על העובדה שלצערי, וכבר ניתנו על כך החלטות קודמות, הוגשו הסיכומים באיחור ניכר והתיק המכיל פרמטרים רבים לדיון, הצריך ממני מאמץ רב וניכר וזאת על מנת לבדוק את כל חומר הראיות ואת כל טיעוני הצדדים שניתנו בהרחבה רבה בכתב.

החלטתי בתיק זה לבדוק את טענות הצדדים אחת לאחת בטענות האחריות לרבות בטענת ההתיישנות ולאחר מכן היה ותתקבל התביעה, לעבור לדיון בנושא הנזק. אם תדחה התביעה במובן הזה שאסבור שאין כאן רשלנות, לא אתן את דעתי בנושא הנזק למעט אולי הערות של ביהמ"ש בשולי פסה"ד.

בשל מורכבות התיק, וריבוי טענות הצדדים בסיכומיהם ולמען הנוחיות - אחלק את ראשי הפרקים לצורך מתן פסק הדין.

1.         מבוא - לרבות התייחסות לעברו הרפואי של התובע.

2.         שאלת ההתיישנות.

3.         טענות לחוסר ראייתי, נטלי ראיה (סעיף 41 לפקודת הנזיקין), נושא העדת עדים וטענות לאי הבאת עדים רלוונטיים.

4.         הטענות לכשל באבחון דלקת התוספתן במסגרת קופ"ח "מכבי" - התרשלות הנתבעים 1,2 ו-4.

א.         סוגיית הכשל בפענוח הרדילוגי של בדיקת הסיטי שבוצעה על ידי הנתבע 4 ושאלת אחריותו.

ב.         סוגיית התרשלות הנתבע 1 וקופ"ח "מכבי" (לרבות התייחסות למשמעות העבר הרפואי), טענת הרשלנות התורמת.

5.         הטענות לכשל באבחון דלקת התוספתן והטיפול הרפואי השגוי בבית החולים רמב"ם -אחריות הנתבעת 3.

6.         התייחסות לשאלת הקשר הסיבתי הרפואי, בין האבחון המוטעה ובין חסימת המעיים המלאה בשנת 96'.

7.         נקודות הקשורות בנכות והנזק.

8.         סוגיית ההוצאות.

אתחיל במבוא המתייחס לנתוני התיק העומד בפני, כולל עברו הרפואי של התובע:

התובע יליד 1958, מהנדס מחשבים בחב' פיליפס מדיקל סיסטמס. התובע אושפז בפברואר 96 עקב חסימת מעיים מלאה לאור הידבקויות ובוצע בו ניתוח להפרדתן. טענתו של התובע, כי הולדתו של נזק זה באבחון לקוי ובכשלים שהתגלו והביאו בסופו של דבר לניתוח ביום 19/1/95 של כריתת חלק מהתוספתן כתוצאה מהצטברות מורסה (100 סמ"ק). עפ"י תיקו הרפואי החל התובע לסבול עוד בשנת 92 ממחושים בבטנו ונמצא במעקב רופא המשפחה שלו פרופ' קידר הנתבע מס' 1. במהלך הבירורים בשנת 92 עבר התובע סדרת בדיקות ארוכה הכוללת צילומי בטן, אולטרסאונד, חוקן בריום, קולונוסקופיה, תרביות צואה ו- סי.טי. בטן. הבדיקות נמצאו תקינות. בשנת 93 הופנה התובע ע"י הנתבע מס' 1 למרכז הרפואי רמב"ם, בחשד לדלקת חריפה של התוספתן. עבר בירור מקיף לכאבי הבטן והבירור נמשך גם במסגרת קופ"ח. שם עבר התובע בין היתר צילומי קיבה ומעי דק, חוקן בריום, קולונוסקופיה ובדיקות צואה. בירורים אודות כאבי הבטן ותלונות נוספות של התובע דוגמת שלשולים וירידה במשקל נמצאו גם בשנת 94. התובע החל לסבול מכאבי בטן ימין תחתונה בשנת 95 ופנה לבירור במסגרת קופ"ח.

על הבדיקות והטיפול שעבר התובע בשנת 95 אנחנו למדים מנתוני התיק כדלקמן: בדיקת דם בוצעה ב- 9/1/95, בדיקת מומחה בדרכי העיכול ד"ר פריידין בוצעה ב- 10/1/95, בדיקת סי.טי. המלמדת על קיום גוש דלקתי באזור הבטן התחתונה מימין בוצעה ב- 13/1/95 - בתאריך זה נבדק התובע גם ע"י ד"ר שוורץ, מומחה לכירורגיה.

התובע פנה לביה"ח לצורך אשפוז ביום 15/1/95 (מסמך הפנייה של הנתבע מס' 1 ד"ר קידר). ברישומי ההפניה של הרופא צוין: "לפני 10 ימים כאבי בטן מפושטים. הכאבים חלפו בחלקם ומזה שבוע קבועים בעיקר בבטן ימין תחתונה. בבדיקה רגישות ניכרת". במהלך אשפוזו עבר התובע מס' בדיקות אבחנתיות. בדיקות אלה נועדו בין השאר על מנת לאשר או לשלול את האבחנה שהייתה אבחנת עבודה, של התלקחות - מחלת קרון. ביום 16/1/95 עבר התובע בדיקת קולונוסקופיה שהעלתה ממצאים תקינים, וזאת ע"י ד"ר פריידין. ביום 19/1/95 נעשתה בדיקת המעי הגס (פסז') ובעקבותיה נשללה לראשונה קיומה של מחלת קרון. לאחר קבלת התוצאות התובע הועבר למחלקה כירורגית ושם נותח בתוספתן. התובע שוחרר לביתו ומאז עבר שתי אפיזודות: אפיזודה ראשונה לאחר כחצי שנה מאז ניתוח התוספתן, כאשר עבר אשפוז עקב הידבקויות וחסימת מעיים חלקית ולבסוף בניתוח שנאלץ לעבור בפברואר 06 עקב חסימת מעיים מלאה על יסוד הידבקויות. התובע טוען אפוא, כי נזקו התגלה לו אפוא אך ורק בפברואר 06 וזאת לאחר שעמד לראשונה על הקשר הסיבתי בין האבחון הרשלני לטענתו שבוצע לו ע"י הנתבעים 1,2 ו- 4 במסגרת קופ"ח ביחס לזיהוי מחלת התוספתן ממנה סבל תוך קיבוע ותיחום המחלה כמחלת קרון, אשר נשללה וכן להמשך האבחון הרשלני והעדר הטיפול המתאים במסגרת בי"ח רמב"ם (תוך טענה לרשלנות הנתבעת מס' 3) עד מועד ביצוע ניתוח התוספתן כאמור.

אין חולק, וזאת לאחר העדויות והראיות במשפט, כי מאז הניתוח בפברואר 96, התובע לא סבל מאירוע חוזר של חסימת מעיים, עלה במשקלו ומשקלו נכון למתן עדותו בביהמ"ש 72 ק"ג (עמ' 16 לפרוטוקול מיום 18/12/07).

התובע מייחס התרשלות לנתבעים כדלקמן: הרשלנות מיוחסת לטיפול הרפואי שניתן בקופ"ח (רשלנות מיוחסת לנתבעים 1,2 ו- 4 כאשר הנתבע מס' 1 משמש רופא התובע בקופ"ח, קופ"ח "מכבי" היא הנתבעת מס' 2 והנתבע מס' 4 הינו הרופא המפענח של בדיקת ה- סי.טי. שנערכה לתובע), והטענה לטיפול הרשלני שנערך לו בבי"ח רמב"ם (נתבעת מס' 3). ההתרשלות מקורה בכשל באבחון מחלת התוספתן ובעקבותיה קשר סיבתי נטען בין הכשל בטיפול ובין הופעת ההידבקויות במעיים וחסימת המעיים המלאה ממנה סבל. כל זאת, כאמור, לטענת התובע.