אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דחיית תביעת עזבון בטענה כי המנוח נפטר מסרטן כפועל יוצא של חשיפתו לאסבסט

דחיית תביעת עזבון בטענה כי המנוח נפטר מסרטן כפועל יוצא של חשיפתו לאסבסט

תאריך פרסום : 18/06/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום בירושלים
7945-07
06/06/2013
בפני השופט:
ענת זינגר

- נגד -
התובע:
1. עז' המנוח ל. א. ז"ל
2. ר. ל.
3. פ. א.
4. א. ל.
5. מ. ל.
6. י. ט. ל.

עו"ד יריב מדר ואח'
הנתבע:
1. נגריית כץ את לנדברג - נמחקה
2. מדינת ישראל-משרד העבודה ומשרד השיכון והבינוי

עו"ד מירית סביון ואח' מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי
פסק-דין

המנוח, ל.א., יליד 1941, נפטר ביום 29.3.2006 והוא בן 65. התובע 1 הינו עיזבון המנוח והוא תובע באמצעות יורשיו, התובעים 6-2. לטענת התובעים נפטר המנוח מסרטן כפועל יוצא של חשיפתו לאסבסט, בשנים 1965-1962, במהלך העבודה. עבודת נגרות, אשר בוצעה במסגרת פרויקט בנייה.

הנתבעת 1 הינה תאגיד בתחום הנגרות שהעסיק את המנוח (להלן: "הנגרייה").

הנתבעת 2, מדינת ישראל, בכובעה כמשרד העבודה והרווחה, נתבעה כאחראית על התקנת תקנים, בין היתר, בנוגע לבטיחות בעבודה. כמו כן נתבעה המדינה בכובעה כמשרד השיכון, שכן לפי הטענה הוציא המשרד מכרז לבניית מבנים בבאר-שבע, והתובע נחשף לאסבסט אגב עבודתו שם, כשכיר של הנגרייה (מדינת ישראל, תקרא להלן: "המדינה" או "הנתבעת").

בשלב מקדמי נדחתה בקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות וזאת, בין השאר, בשים לב לאי בהירות באשר למועד בו ארע הנזק ובשים לב למועד גילוי מחלת המנוח ור' לעניין זה החלטתי מיום 20.7.08.

אקדים המאוחר ואציין כי איני מוצאת לקבל התביעה;

באשר לנגרייה - זו נמחקה מאחר ולא אותרה.

באשר למדינה - איני מוצאת שהוכח כנדרש שנפלה רשלנות בהעדר תקנות נוספות, באשר לעבודה עם אסבסט, מעבר לאלה שהיו במועד החשיפה ו/או באכיפת תקנות, שהיו קיימות אז.

האמור נבחן על רקע העובדה שהחשיפה הייתה בשנת 1962 - ובשים לב למידע שהיה, באותו מועד, באשר לסיכון שבחשיפה זו. משלא הוכח האמור, יש בכך להקרין גם על טענת הרשלנות, באשר לדרך בה עבד המנוח באמצעות הנגרייה.

ייתרה מכך - אם לא די בכך שהתובעים נכשלו מלהביא ראיות מספקות באשר לידוע בשנת 1962, הם נכשלו לטעמי גם מלהוכיח, מעבר למאזן ההסתברות, שהמדינה הייתה מעורבת בפרויקט בו הועסקה הנגרייה. כך לדוגמא בתרשומת שנערכה מפי המנוח, לא צוין גוף מעסיק, מעבר לנגרייה עצמה, בשונה מכך בתביעה נטען כי הנגרייה עבדה עבור סולל ובונה שזכה במכרז מטעם משרד השיכון ואילו בעדויות טענה בת המנוח - כי אביה אמר שהנגרייה עבדה עבור "רסקו". עד נוסף שהובא ועבד עם המנוח, לא ידע אף הוא להשיב עבור מי עבדו וציין רשימת גופיים אפשריים. אף אם יונח כי המדינה הייתה מעורבת בדרך כלשהי בפרויקט הבניה הרלבנטי, מקום בו אין ראיות באשר למהות מעורבותה, באמצעות מי וההסכמות שבין אותם גופים, באשר לחלוקת אחריות בניהם - אין מקום להטיל עליה חבות (אף אם אתעלם מכך שהדבר מונע ממנה מלהתגונן כדבעי).

המדינה מצידה שלחה הודעת צד ג' ל"שיכון ובינוי סולל בונה" (להלן:"סולל ובונה"), אך משנדחית התביעה כנגד המדינה, ממילא אין עוד צורך להידרש לכך.

תמצית טענות הצדדים בכתבי בית הדין מטעמם:

1.            בתביעה נטען - כי בחודש ספטמבר 1961 החל המנוח לעבוד בנגרייה. בשנת 1962 יזם משרד השיכון את הקמתה של שכונה ה' בעיר באר-שבע. הקבלן שנבחר לבצע את הפרויקט היה "סולל בונה". הנגרייה עבדה תחתיו כקבלן משנה, בביצוע עבודות הנגרות בבניין, לרבות משקופים, תריסים וכו'. במהלך השנים 1965-1962 בוצעו העבודות באתר ונבנו מאות יח"ד. כעובד הנגרייה היה על המנוח להכין, בין היתר, ארגזים לתריסים מתקפלים ומכסים, הכול מאסבסט. הכנת הארגזים נעשתה בנגרייה, אך חלק מהעבודה - כתיקונים של טעויות במדידה וקידוח חורים - נעשו באתר העבודה עצמו. עוד נטען בכתב התביעה כי לצורך הכנת המכסים לארגזים, נדרש המנוח לחתוך ולנסר את לוחות האסבסט לגודל ארגזי התריסים. נטען כי בנגריה בוצע חיתוך לוחות האסבסט באמצעות מסור סרט, כאשר חיתוך כל מכסה ארך מספר דקות. לעומת זאת, בשטח העבודה, סופק למנוח מסור ידני בלבד. לפי המתואר, היה המנוח חשוף לחלקיקי אסבסט בסביבתו בן בנגרייה ובן באתר הבניה ולמעשה נחשף לחומר באופן יום-יומי ואינטנסיבי ושאף את החלקיקים לריאותיו. נטען עוד כי המנוח וייתר עובדי הנגרייה, לא הוזהרו מפני הסכנה הבריאותית החמורה הכרוכה בעבודתם וכי העובדים גם לא קיבלו הדרכה, באשר לאופן ביצוע העבודה, לא סופקו להם אמצעי מיגון ובטיחות והם לא הודרכו ביחס לסכנה הקיימת.

שנתיים עובר להגשת התביעה, החל המנוח לחוש ברע. בירור רפואי העלה כי המנוח סובל ממזותליומה - סוג של סרטן ריאות, הנגרם ממגע או משאיפת אסבסט. נטען כי הסרטן נגרם למנוח בשל עבודתו בנגרייה. עובר לעבודה בנגרייה ועד לגילוי המחלה, היה המנוח בריא בגופו ובנפשו. עקב פגיעת המנוח הוא איבד את כושר עבודתו לחלוטין. מצבו הרפואי הביא לכך שנזקק לעזרה והוא נפטר ממחלתו ביום 29.3.06. המנוח הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים, אשר בחייו היווה להם משענת כלכלית המנוח היה הגורם למעבר המשפחה למגורים בקיבוץ. נטען לאחריות הנתבעות שהתרשלו כלפי המנוח בין השאר, בכך שלא שמרו על בטיחות העובדים, לא פיקחו עליהם, לא ביצעו בדיקות סביבתיות מקיפות, לא סיפקו ציוד מגן אישי ועוד. נטען גם להפרת חובות חקוקות (ר' סעיף 43ל' לכתב התביעה). נטען להתקיימות הכללים "הדבר מדבר בעדו" ו"דבר מסוכן", ולהיפוך נטל הראיה. אעיר כי אף שצוין כי המדינה נתבעת גם כאחראית על התקנת תקנות הנוגעות לסביבת עבודה בטוחה, לא איתרתי בכתב התביעה טענה מפורשת לרשלנות מחמת העדר תחיקה (טענה אשר בדיעבד הרחיבו בה התובעים בסיכומיהם).

2.            ביום 23.12.07, לבקשת התובעים, הוריתי על מחיקת הנגרייה - אשר לא אותרה וממילא לא הוגשה הגנה מטעמה.

3.            המדינה הדגישה בפתח הגנתה שבשנת 1964 הותקנו תקנות בטיחות בעבודה, הנוגעות לעבודה תוך חשיפה לאבק אסבסט. התקנות אינן אוסרות העסקת עובדים תוך חשיפה לאסבסט, אלא מטילות על המעביד חובה להימנע מהעסקת עובד שלא עבר בדיקה רפואית, או עובד שנבדק ונמצא בלתי כשיר לעבוד תוך חשיפה לאבק אסבסט. התקנות מטילות אחריות על תופס המפעל. בדיקה שנערכה ברישומי המדינה העלתה כי לא קיים במערכת הפיקוח של אגף הפיקוח על העבודה, מפעל בשם "נגריית כץ את לנדברג" והוא איננו מוכר לה, מאחר ולא דווח על קיומו. הנגרייה מעולם לא מסרה הודעה למפקח העבודה האזורי על קיום הנגרייה, כמו גם על שימוש בלוחות אסבסט שנעשה בו, או על העסקת עובדים בתנאי חשיפה לאבק אסבסט. בנסיבות אלו, ממילא לא הייתה למדינה אינדיקציה לחשוב שקיימת סכנה לחשיפה לאסבסט או לקיומו של מפגע בטיחותי במקום עבודת המנוח. בהתאם גם לא חלה על המדינה חובת הפיקוח. עוד נאמר כי התקנות בוטלו ובשנת 1984 הותקנו תקנות חדשות המטילות על מעבידים חובות רחבות בהרבה, ובהן חובת השימוש בציוד מגן. מכל מקום, נטען כי ככל שעבד המנוח תוך חשיפה לאסבסט, וככל שיש מקום להטיל אחריות בנזיקין בגין תנאי עבודתו, הרי שיש להטילה על הנגרייה. בהתאם נשלחה הודעת צד ג' אל הנגרייה. בהמשך הגישה המדינה בקשה, שהתקבלה, לתיקון ההודעה לצד ג' ששלחה, בדרך של הוספת צד ג' נוסף הוא "שיכון ובינוי סולל בונה"(שכאמור הוזכר בתביעה כקבלן המבצע) . עד לתום ההליכים לא אותרה הנגרייה גם ביחס להודעת צד ג' שנשלחה אליה ולפיכך אני מורה על מחיקתה גם כצד ג' 1.

4.            בהגנתה, טענה צד ג' 2, סולל ובונה - בעיקר לעניין ההתיישנות. לגופה של ההודעה נטען כי לאחר בדיקה מכחיש צד זה כי היה קבלן ראשי או מבצע פרויקט הבניה הנטען. בחלוף כ-46 שנים מהשנים הרלוונטיות, אין בידי צד ג' מסמכים הנוגעים לעניין, או ידיעה אחרת בנוגע לאשר התרחש שם. מכל מקום, הוכחשה כל התנהגות רשלנית, או כזו שיש בה משום הפרת חובות חקוקות. סעיפי התביעה הוכחשו באופן גורף, תוך דגש על הכחשת הקשר הסיבתי בין מות המנוח לבין עבודתו. נטען כי בתחילת שנות ה-60, לא היה ידוע על הקשר בין אסבסט למחלות שונות ולכן סוג הנזק לא היה בגדר הצפיות. בנסיבות אלה, גם אם יוכח קשר סיבתי, הרי שאין להטיל אחריות, שכן לא הופרה חובת זהירות.

חוו"ד של פרופ' ריכטר:

5.            מטעם התביעה הוגשה חוו"ד של פרופ' אליהו ריכטר- מהיחידה לרפואה תעסוקתית וסביבתית, בית הספר לבריאות הציבור ולרפואה קהילתית של האוניברסיטה העברית והדסה, ירושלים. בחווה"ד כתב כי חשיפה לאסבסט, אפילו במשך זמן קצר יחסית, אף חודש או חודשיים, עלולה לגרום למזותליומה ממאירה, עשרות שנים לאחר החשיפה. הקשר בין המחלה לחשיפה לאסבסט נקבע כבר בתחילת שנות ה-60. באמצע שנות ה-80 הוכרז האסבסט כחומר שהוכח בוודאות כמסרטן בבני-אדם ע"י ה- EPA האמריקאי וה- IARC. המומחה עצמו חקר רבות את נושא החשיפה בישראל לאסבסט ולחומרים דומים וההשלכות הרפואיות, לרבות מזותליומה. מהמידע המצטבר על מקרי מזותליומה בישראל עולה שלמרות שהסיכון למחלה גבוה ביותר בקרב עובדי מפעל האסבסט בנהרייה, רוב המקרים מתגלים בעובדים שחשיפתם לאסבסט פחות ישירה, כגון עובדי בניה, בידוד וחשמל. עוד נאמר כי סף החשיפה למזותליומה נמוך יותר מאשר הסף לחלות בסרטן הריאות או באסבסטוזיס, אך תקופת החביון למזותליומה ארוכה יותר. באשר למנוח, אמר המומחה כי אכן המנוח עישן, אך הפסיק לעשות כן שלושים שנה לפני שחלה. העישון לא העלה ולא הוריד את הסיכון שלו לחלות במזותליומה, הואיל וזוהי מחלת סרטן ספציפית ביותר לחשיפה לאסבסט. על פי הידוע היום ברפואה 95%-90%, ואולי אף יותר, ממקרי המזותליומה נגרמים מחשיפה לאסבסט. לאור חשיפותיו המרובות של המנוח לאבק אסבסט בנגריה, סוג הגידול הספציפי מאד לאסבסט - מזותליומה, תקופת החביון הסבירה - כארבעים שנה, ולאור הספרות הרפואית, התומכת ללא עוררין בקשר בין המחלה לחשיפה - סבור המומחה מעל לכל ספק (הדגשה אינה במקור) כי חשיפותיו של המנוח לאסבסט הן הגורם למחלתו.

הנתבעות וצדדים שלישיים בחרו, שלא להגיש חוו"ד נגדיות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ