אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דחיית תביעה לכתובה לאחר בדיקת פוליגרף

דחיית תביעה לכתובה לאחר בדיקת פוליגרף

תאריך פרסום : 29/10/2014 | גרסת הדפסה

בית דין רבני אזורי חיפה
763672-2‏
05/09/2014
בפני הדיינים:
1. הרב מימון נהרי אב"דהרב יוסף יגודה
2. הרב יצחק רפפורט


- נגד -
התובעת:
פלונית
עו"ד יקטרינה דונאיביץ
הנתבע:
פלוני
עו"ד שלומי שדה
פסק דין

 

לפנינו תביעת האשה לכתובתה. סכום הכתובה הוא חמש מאות אלף ש"ח.

בית הדין עיין בחומר הרב שהצטבר בתיקים כולל כתבי תביעה, כתבי הגנה, פרוטוקולים, החלטות בית הדין, חוות דעת של מכון פוליגרף וסיכומי הצדדים.

להלן תקציר עובדתי הרלוונטי למתן פסק הדין:

א.  הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 2002.

ב.   לתובעת אלו הם נישואין שניים. התובעת נישאה בעבר לאינו יהודי והתגרשה ממנו בשנת 2000 ולה בן בגיר מחייה המשותפים עמו. לנתבע אלו נישואין ראשונים ולהם בן משותף יליד 2002.

ג.   התובעת הודתה שהחלה את מערכת היחסים שלה עם הנתבע עוד בטרם התגרשה מבעלה הראשון. ראה פרוטוקול מיום ט"ז בכסלו תשע"ד (12.12.2012). וכך נכתב בכתב התביעה הראשון: "לאחר שחיו יחד כבני זוג לכל דבר ועניין מאז שנת 1998 (ראה שם סעיף 3). אולם בכתב התביעה המתוקן נשמט משפט זה. ראה לעניין זה הערת הנתבע בכתב ההגנה.

ד.   הנתבע מתגורר עם אשה זרה אינה יהודייה (לדבריה) משנת 2010 לערך (ראה פרוטוקול הנ"ל).

ה.  ביום כ' בסיון תש"ע (2.6.2010) פתחה התובעת לראשונה כתב תביעה לגירושין.

ו.   עילות התביעה המפורטות המרכזית בגין בגידת הבעל והתנהגותו כלפיה.

ז.   ביום ט' במרחשוון תשע"א (17.10.2010) הגיש הנתבע כתב הגנה ובו מפרט כי יש לו חשדות שהתובעת בוגדת בו עם חבר לעבודה. מציין לעובדות המצביעות על כך, מבקש להתגרש.

ח.  התקיימו כמה דיונים בהם העלו הצדדים בפני בית הדין האשמות הדדיות בעניין הבגידה, אולם מאחר שהתובעת עמדה על זכותה למתן פסק דין בעניין הכתובה התקיימו חקירות עדים מטעם הצדדים. הצדדים אף הם נחקרו הן ע"י בית הדין והן ע"י ב"כ הצדדים.

ט.  ביום ט"ז בכסלו תשע"ב 12.12.2011 קבע בית הדין בהחלטתו כי הצד המעוניין רשאי לפתוח תיק לסידור גט ויש לקבוע מועד להוכחות בתביעת הכתובה.

י.   הצדדים התגרשו בראשית שנת 2012.

יא. ביום כ"ח באייר תשע"ב 20.05.2012, התקיים דיון ממצה נוסף להוכחות ובמהלכו הוצע לתובעת ע"י בית הדין להיבדק בפוליגרף על גרסתה, לפיה לא בגדה. התובעת הסכימה וקיבלה בקניין גמור בפני בית הדין חשוב את תוצאות בדיקת הפוליגרף כשני עדים כשרים, ואת הכרעת בית הדין בתביעת הכתובה לפי שיקול דעתו (ראה פרוטוקול מהתאריך הנ"ל). הנתבע סייג זאת שתוצאות הבדיקה יהוו גורם בהכרעה ולא בורר סופי.

יב. ביום כ"ח בחשון תשע"ג 13.11.2012 התקיים דיון נוסף להוכחות ובו שוב נחקרו העדים מטעם הצדדים וכמו כן נחקרה התובעת.

יג.  בהחלטת בית הדין מהתאריך הנ"ל נאמר:

"הדיון להיום נקבע לאחר דיון שהתקיים בבית הדין ובו נחקרה האשה ע"י ב"כ הבעל. בדיון זה הסכימה האשה עקרונית לבדיקת פוליגרף ואף קיבלה עליה בקניין על כך. ב"כ הבעל הסכים שזה יהווה כתוספת לישיבה להוכחות ע"י עדים מטעמו. בית הדין בהחלטתו (אז) קבע כי בית הדין ייתן דעתו אשר לבדיקת הפוליגרף לאחר הישיבה להוכחות. בדיון היום נשמעה עדותם של ד"ר [ק' מ'] מטעם הבעל לשעבר וב"כ, וכן עדותו של [ס' ו'] מטעם האשה וב"כ... לאחר שבית הדין שמע את הצדדים וב"כ את העדויות ועיין בחומר שבתיקים עמדת בית הדין כי יש לערוך לאשה בדיקת פוליגרף כדי לקבל אומדנה שתסייע בידי בית הדין לקבל הכרעה בתביעתה. כחה של אומדנה זו תיבחן על פי הכללים ההלכתיים ובהתאם לשיקול דעתו הרחב של בית הדין. לצדדים וב"כ תינתן אפשרות להגיב על תוצאות הבדיקה וכן לבקש סיכומים בטרם יוציא בית הדין החלטה בתביעה זו".

בהתאם להחלטה זו הפנה בית הדין את התובעת למכון פוליגרף מודן סניף חיפה להיבדק בשתי שאלות: 1) האם קיימת יחסי מין עם ד"ר [ק' מ']? 2) האם הסתגרת עם הנ"ל בחדר סגור לבד?

יד. מעדות ד"ר [ק' מ'] עולה כי הוא והתובעת קיימו קשרי ידידות הדוקים הכוללים סיוע במסגרת העבודה בבית חולים, מתנות יקרי ערך שהעניק העד לתובעת. הנתבע וב"כ הציגו לעד מסרון של אהבה בו נכתב על ידו לתובעת "תודה רבה על הרגעים הנפלאים" אולם העד לא אישר שכתב זאת. ב"כ הנתבע ביקש מהתובעת להציג בפני בית הדין מסרונים מהתקופה האחרונה, אולם ב"כ התובעת התנגדה בטענה כי מדובר בתקופה לאחר הגירושין.

טו. בהתאם להחלטה זו ועל בסיס הסכמת התובעת בקניין גמור לקבל תוצאות הפוליגרף כפי שכתב בית הדין בהחלטתו נערכה לתובעת הבדיקה.

טז. לשאלות שקבע בית הדין, לפי בקשת הנתבע, נוספו שתי שאלות נוספות שאישר בית הדין.

יז.  התובעת הגישה ערעור על החלטה זו, ובית הדין הגדול בהחלטתו מיום ט' בניסן תשע"ג 20.03.2013 דחה את הערעור, תוך כדי שהוא מעיר שלא ברור לו מדוע נזעקה התובעת להימנע משאלות אלו.

יח. ביום 29.05.2013 התקבלו תוצאות הבדיקה. התובעת חתמה על הסכמתה מרצונה הטוב והחופשי על בדיקת הפוליגרף. תוחקרה טרם הבדיקה על אודות קורת חייה מאז עלתה ארצה.

השאלות הרלוונטיות שנשאלה בבדיקה: 1. האם היית בחדר סגור עם ד"ר [ק' מ']? 2. האם היית בחדר סגור לבד עם [ס']? 3. האם בזמן נישואייך ל[פלוני] קיימת יחסי מין ארוטיים עם גבר אחר חוץ מבעלך? 4. האם בזמן נישואייך ל[פלוני] קיימת יחסי מין מלאים עם [ק' מ']? הנבדקת השיבה בשלילה על כל השאלות.

תוצאות:

בניתוח ממצאי הבדיקה אובחנו תגובות המעידות על אמירת שקר בכל השאלות.

בשל תוצאות הבדיקה בוצעה לנדון בדיקה נוספת, טרם הבדיקה כתבה וחתמה הנדון על הצהרה בזה הלשון: "אני החתומה מטה [פלונית] מצהירה שלא קיימתי יחסי מין מלאים עם ד"ר [ק' מ'] בזמן נישואי ל[פלוני] ולא הייתי אתו בחדר סגור לבד. כמו כן לא הייתי עם [ס'] בחדר סגור וכן לא קיימתי יחסים ארוטיים עם אף גבר חוץ מ[פלוני] בזמן שהייתי נשואה לו"

השאלות הרלוונטיות שנשאלה בבדיקה:

האם שיקרת בהצהרתך מהיום? האם שיקרת בפרט כל שהוא בהצהרתך מהיום?

הנבדקת השיבה בשלילה על שתי השאלות.

תוצאות:

בניתוח ממצאי הבדיקה אובחנו תגובות המעידות על אמירת שקר בשתי השאלות.

סיכום:

דעתי על סמך הבדיקה וניסיוני המקצועי היא כי:

א. [פלונית] הייתה בחדר סגור לבד עם ד"ר [ק' מ'].

ב.  [פלונית] הייתה בחדר סגור לבד עם [ס'].

ג.  בזמן נישואיה ל[פלוני] קיימה [פלונית] יחסי מין ארוטיים עם גבר אחר חוץ מבעלה.

ד.  בזמן נישואיה ל[פלוני] קיימה [פלונית] יחסי מין מלאים עם [ק' מ']. עד כאן חוות הדעת.

יט. הצדדים נתבקשו להמציא תגובתם לתוצאות בדיקת הפוליגרף.

הנתבע וב"כ ביקשו לקבוע כי האשה הפסידה את הכתובה ולחייבה בהוצאות משפט. התובעת בקשה לפסול את תוצאות הבדיקה. לטענתה, הבדיקה נעשתה בחוסר מקצועיות ובניגוד לכללים. כמו כן ביקשה להזמין את מנהל המכון מר מודן לחקירה, בית הדין נעתר לבקשתה.

כ.   ביום כ"א בשבט תשע"ד 22.01.2014 התקיים דיון לבקשת התובעת בה נחקר מנהל מכון הפוליגרף מר מודן וכמו כן נחקרו האשה והעד ד"ר [ק' מ'] בפעם השלישית.

כא.            ב"כ התובעת העלתה טיעונים בעניין כללי האתיקה שעיקרן אי־חקירת הנבדקת על מצבה לפני הבדיקה. לדבריה, הנבדקת לא ישנה ארבע שעות לפני הבדיקה, לא תושאלה האם נערך לה בעבר בדיקה וכן טענה בדבר מהימנות מכונת הבדיקה. עוד טענה כי בעבר בית המשפט פסל חוות דעתו ובקש בדיקה נוספת.

כב. מר מודן השיב לטענות. לדבריו הוא מתמחה במקצוע זה משנת 1982. יש לו תעודה מאושרת שהציגה בפני בית הדין. לדבריו בדק את הנבדקת לפני הבדיקה היא תושאלה בהתאם לכללי האתיקה והשיבה כי ישנה, הכול נרשם בשאלון והיא חתומה על כך. כמו כן הבדיקה נקבעה בתיאום עמה והיא יכלה להודיע לו ולתאם עמו שעה חלופית. עוד השיב בעניין מהימנות המכונה וצורת העבודה וביתר הרחבה בתגובתו לב"כ האשה בעניין בקשתו לחייבה בהוצאות עדותו שהדבר נובע מבורות מוחלטת בתחום הפוליגרף, תסכול וקנטור גרידא. לדבריו הוא עובד עם מערכת תוכנה חדשה ומעודכנת ביותר. הבדיקה בוצעה בחדר מרווח נקי שקט ומאוורר כיסא הבדיקה תקני ונוח. עוד טוען בתגובה זו כי לנבדקת נערכה בדיקת סימולציה במטרה לבדוק את צורת הרישום הגרפי של תגובותיה לאמת ושקר. הבדיקה הוסברה לנבדקת ולאחר שהוצג בפניה הגרף להראות לה שהכול תקין החלה הבדיקה. חוזר ומדגיש כי הנבדקת הייתה כשירה לבדיקה מכל הבחינות וכי לא בוצעה כל חריגה מהכללים. לטענה כי בעבר פסל בית המשפט חוות דעתו השיב כי לא הוגשה כנגדו תלונה או נזיפה באיגוד בודקי הפוליגרף כמו שמצוי במקרים שיש פגם בבדיקה. ב"כ התובעת לא יודעת מה היו תוצאות הבדיקה השנייה שנערכה לבקשת בית המשפט. אשר לטענה כי לא תושאלה האם נערכה לה בדיקה, השיב כי על הנבדקת מוטלת החובה ליידע אותו.

כג. יצוין כי התובעת פנתה למכון פוליגרף נדיב עוד בטרם נבדקה במכון מודן, ושם נשאלה שלוש שאלות השונות מהשאלות שנשאלה במכון מודן, בסיכום חוות הדעת נאמר כי היא דוברת אמת מאחר שלא אובחנו תגובות פיסיולוגיות המעידות על שקר. ברם בפני בית הדין הודתה התובעת כי נטלה כדורים לפני הבדיקה במכון נדיב אולם בבדיקה במכון מודן לא נטלה ולא עדכנה כך את מנהל המכון מר מודן מאחר שהייתה בטוחה בתוצאות טובות. עוד הודתה כי לא התלוננה על עייפות לפני הבדיקה אצל מר מודן. יוער כי התובעת, אחות במקצועה, הודתה בדיון כי ידעה על אפשרות לקחת כדורים שמשפיעים על תוצאות הבדיקה.

כד. במהלך הדיון תוחקר העד ד"ר [ק' מ'] בדבר תוצאות בדיקת הפוליגרף המראות כי הוא שיקר לבית הדין ועל כך השיב כי משהו כנראה השתבש. הודה כי ממשיך את הקשר הידידותי עם התובעת גם לאחר הגירושין ומגיע לביתה בנשר בשעות הערב.

כה. הנתבע המציא לבית הדין תמונות שנתגלו לדבריו במחשב האישי של התובעת ובהם נראית התובעת מתרועעת ומתחבקת עם גברים.

כו. התובעת טענה כי אין תאריך לתמונות ולדבריה לפחות באחת מהם מדובר בתמונה לאחר הגירושין. עוד מציינת כי אין בתמונות הללו ראיה הלכתית להפסיד את האשה מהכתובה.

כז. ביום כ"א בשבט תשע"ד 22.01.2014 ובהמשך להחלטת בית הדין מיום כ"ח בחשון תשע"ד 13.11.2012 בה נאמר כי תינתן לצדדים האפשרות להשמיע תגובתם על תוצאות בדיקת הפוליגרף ולהמציא סיכומים, החליט בית הדין לתת לצדדים את האפשרות להמציא סיכומים ובהם אסמכתאות הלכתיות. הצדדים הגישו את סיכומיהם כאשר לתובעת ניתנה הזכות להשלמת סיכומי תגובה לאמור בסיכומי הנתבע.

להלן טיעוני התובעת המרכזיים:

א.  הנתבע בגד בתובעת ויש לחייבו בכתובה ותוספת בגין המשבר שפרץ בשל בגידה זו.

ב.   לנתבע אין הוכחות כלל לטענת הבגידה של התובעת. לדבריה אין ראיות הנדרשות על פי הכללים ההלכתיים והמשפטיים. מציינת לדברי הגמרא רמב"ם ומ"מ וכמו כן לפסק בית המשפט בעניין זה. מציינת (בסעיף ו) כי הנתבע לא הביא ולו בדל ראיה אחת לטענותיו והסתפק בהעלאת טענות סתמיות ולא מבוססות.

ג.   הנתבע שחשד בתובעת לדבריו כבר בשנת 2007, המשיך לחיות עמה עוד כמה שנים ואם כן יש לראות זאת כמחילה מצדו.

ד.   תוצאות בדיקת הפוליגרף אינן קבילות ואין בהם להפסיד את התובעת מכתובתה מאחר שלא נערכו בצורה מקצועית על פי הכללים המנחים את בודקי הפוליגרף, וגם הלכתית אין להסתמך על תוצאות הבדיקה. מציינת לפסק דין של בית הדין הרבני הגדול ולפד"ר כרך י"ג עמוד 224.

ה.  עוד טוענת כי התובעת לא חתמה על יד הספרה ארבע שעות שכתב בטופס, ואין כל אישור מצדה על טענתו כי הנבדקת נשאלה על כך.

ו.   טוענת טענות נוספות על כי מנהל המכון לא שאל על אודות הבדיקה הקודמת שערכה, נמנע מלציין את הבדיקות הנוספות שערך באותו יום ואסמכתא בדבר כיול המכונה.

להלן עיקרי תגובת הנתבע:

א.  הוכח בבירור מעדות העדים ותוצאות בדיקת הפוליגרף שהתובעת בגדה ולכל הפחות עשתה מעשה כיעור. מציין לשו"ע אה"ע סימן י"א, ולפסק דין רבני נתניה להגדרת מעשה כיעור בהם מפסידה האשה כתובה.

ב.   הוכח כי התובעת קיימה קשרים רומנטיים עם העד ד"ר [ק' מ'] שנים רבות ב עבודתם המשותפת. הדבר התבטא במסרונים שהעביר לה והתובעת הודתה בכך. גרסת העד לא אמינה בשל הסתירה בדבריו. מציין בטבלה לשינויים שבגרסתו מימי הדיונים.

ג.   הוכח כי התובעת התייחדה לפחות עם העד ד"ר [ק' מ'] מציין כי עד היום נמשך הקשר ההדוק ביניהם.

ד.   בדיקת הפוליגרף נערכה בהסכמה מלאה של התובעת והנתבע בפני בית הדין לאחר שהוסבר לתובעת עניין הבדיקה. כמו כן הסכימו הצדדים כי תוצאות הבדיקה תשמשנה כראיה.

ה.  חוות דעתו של המומחה נערכה במקצועיות לא נתגלו טעויות היורדות לשורשו של עניין והיא עומדת במבחן תום לב הנדרש כך שאי אפשר לפסול אותה כדרישת התובעת וב"כ. מציין להלכת בית המשפט העליון. התובעת היא זו שלא עמדה במבחן תום לב כאשר ערכה בדיקה נוספת קודם לכן והודתה שנטלה תרופות לפני הבדיקה כך שאין לייחס משמעות לבדיקה זו.

ו.   מנהל המכון שערך את הבדיקה הוכיח הדיון שפעל במקצועיות ובתום לב. מדגיש כי אפשר לפסול חוות דעת רק בנסיבות חריגות כאשר ברור וגלוי שהמומחה פעל בחוסר תום לב. מציין לע"א 8129/06.

עמדת בית הדין שבנסיבות הללו, התובעת הפסידה כתובתה ותוספת כתובתה.

להלן נימוקינו:

א.         התובעת הסכימה וקיבלה בקניין גמור בפני בית הדין חשוב את תוצאות בדיקת הפוליגרף כשני עדים ואת הכרעת בית הדין בתביעת הכתובה לפי שיקול דעת בית הדין. הדבר צוין בפרוטוקול הדיון מיום כ"ח באייר תשע"ב 20.05.2012. התובעת חזרה על הסכמה זו פעם נוספת בפני בית הדין ביום כ"ח בחשון תשע"ג 13.11.2012. ראה החלטת בית הדין.

הסכמה זו של הצדדים והתחייבות התובעת בקניין גמור, יש לראות בה כאילו קיבלו עליהם הצדדים בקניין גמור את הכרעת בית הדין בהתאם לתוצאות בדיקת הפוליגרף ומבטלת חשש אסמכתא.

פסק הדין שניתן בבית הדין הרבני הגדול ע"י הרה"ג אלגרבלי שליט"א עוסק באשה שלא קיבלה עליה בקניין את תוצאות בדיקת הפוליגרף ובדרך אגב כותב הרה"ג אלגרבלי "וגם לו הייתה מקבלת בלא קניין נראה שמחילתה היא בגדר אסמכתא או טעות. שאז יש לדון שגם לו הייתה מקבלת בקניין לא מהני מחוסר ידע על טיב מהימנות הפוליגרף שהלכתית אין לסמוך עליו בשים לב שהבדיקה לא אובייקטיבית. והיות והפרמטרים בסובייקט הנבדק משפיעים על תוצאותיה, משא"כ במה שמבואר שאם נתבע קיבל עליו את אבי התובע כעד או דיין, שהויא קבלה והולכים אחריה – שם המקבל לא היה מודע ליושרו של העד הקרוב. וכן נראה בהתייחס למ"ש בית הדין בדעת הרוב שלדברי שני הצדדים הויא לה חופה דלא חזיא לביאה מאחר שלדברי שניהם בוודאי שהייתה העראה ואפשרות לקירוב איברים בוודאי שנחשבת נשואה."

כלומר, מדובר שהיו עוד צדדים לחוש לתוצאות הבדיקה.

במקרה דנן, מדובר בתובעת שבמקצועה היא אחות בעלת תואר שני עם ידע והבנה על מהימנות המכונה. נטילת תרופות לפני הבדיקה הראשונה מוכיחה בעליל כי ידעה והבינה לקראת מה היא הולכת בבדיקה זו.

יצוין כי גם בפסק הדין של בית הדין הרבני הגדול שהביאה ב"כ התובעת בסיכומיה, האשה קיבלה בפועל רק כעשר אחוז מהסכום של הכתובה וזאת כפשרה. (סכום הכתובה מאה אלף דולר ונפסק לה ארבעים אלף ש"ח).

זאת ועוד כפי שנציין בהמשך במקרה דנן, יש יותר מרגליים לדבר שאין התובעת והעד  דוברי אמת בלשון המעטה.

גם עמיתו להרכב אב"ד הרה"ג גורטלר שליט"א ציין דבר זו שהצדדים לא קיבלו עליהם בקניין המועיל מעכשיו בפני בית דין חשוב דלא כאסמכתא, ועוד שהיו צריכים תחילה להבהיר לצדדים שיש פעמים שהפוליגרף אינו אמין.

כאמור במקרה דנן התובעת קיבלה עליה בקניין גמור בפני בית חשוב את תוצאות הבדיקה ואין כל חשש שלא ידעה על אמינות מכונת הבדיקה.

בית הדין סבור כי לתוצאות הבדיקות החד=משמעיים שנערכו פעמיים, כאשר לפני בדיקות אלו בוצעה בדיקת סימולציה בה התברר כי התובעת ראויה וכשירה לעמוד בבדיקה יש ערך של אומדנה גדולה.

וכבר האריכו רבים בנושא אמינותה של בדיקת הפוליגרף ראה על כך בספרו של מרן הראשון לציון הגר"ע יוסף זצ"ל יביע אומר ח"ז סימן ח' שם הביא בשם ספר עמק הלכה שיש לבדיקה זו ערך של אומדנה דמוכח, וחלק עליו בזה וסבירא ליה שיש לה ערך של אומדנה גרועה, אולם הוסיף בזה"ל "ואולי אם במשך הזמן ישכללו אנשי מדע את המכונה שתהיה אמתית ומדויקת יותר, אז יש לדון בהתאם לתוצאות הבדיקה של המכונה אבל לעת עתה אין נ"ל לסמוך על תוצאות בדיקת הפוליגרף."

אתה הראית לדעת. שמרן נקט משנה זהירות בבואו להכריע בסוגיה זו של אמינות מכונת הבדיקה, ובתשובה זו שנכתבה בשנת תשד"מ לפני כשלושים שנה התייחס לאמינותה בתקופה זו.

אולם לא התעלם שאם אנשי מדע ישכללו את המכונה ניתן יהיה להסתמך עליה יותר.

והנה כיום שלושים שנה לאחר כתיבת תשובה זו נכתב מאמר רחב היקף על מידת אמינותה של המכונה ולדברי סגן ניצב א' גרשפלד ראש מדור פסיכולוגיה חקירתית מעבדת זיהוי פלילי במשטרת ישראל המכונה השתכללה רבות עם השנים.

המומחה מסר הרצאה מקיפה בפני הדיינים בימי עיון של הדיינים תשע"ג והרצאתו יצאה לאור בספר "כנס הדיינים – התשע"ג" ע"י הנהלת בתי הדין בעריכתו של היועץ המשפטי עו"ד הרב שמעון יעקבי.

במאמר מנתח המומחה בבהירות את ההיבט של מהימנות המכונה בצורה עניינית ומקצועית ומתייחס עניינית לכל ההיבטים הקשורים לאמינות הבדיקה והגורמים שיש לתת עליהם את הדעת עם קבלת תוצאות הבדיקה. במאמרו מנה שלושה מרכיבי חובה לאמינות התוצאות של הבדיקה: א. מומחיות ומיומנות הבודק. ב. המכשיר. ג. הנבדק.

עוד ציין שבהליכים משפטיים אזרחיים ומנהליים אפשר לסמוך על תוצאות הבדיקה כראיה קבילה כאשר הדבר נעשה בהסכמת הצדדים.

ומכאן למקרה דנן. בית הדין לא מצא כל פגם בבדיקה שנערכה. מנהל המכון מומחה במקצועו למעלה משלושים שנה וערך אלפי בדיקות. המכונה שנערכה בה הבדיקה כפי שהעיד היא מכונה משוכללת חדשה ועדכנית ואין סיבה שלא להאמינו במילתא דעבידא לאיגלויי. הנבדקת, קרי, התובעת אחות במקצועה יש לה את המודעות והתובנה הנדרשים לעריכת הבדיקה.

יצוין כי עמדתו של מרן הגר"ע יוסף הובאה בפד"ר כרך י"ג עמודים 225–229 בשם הרה"ג הגר"א וולדנברג זצ"ל והגר"א שפירא זצ"ל. ושם דנו האם אפשר לחייב אשה להיבדק במכונת פוליגרף לבקשת הבעל שטען כי אשתו התייחדה ומבקש לחייבה בבדיקה פוליגרף והבעל המשיך לחיות עמה ופסקו שאין לחייב את האשה להיבדק במכונת הפוליגרף ראה שם נימוקיהם.

שו"ר שכבר עמד וחקר בעניין זה של אמינות מכונת הפוליגרף רבה של בני ברק הרה"ג שלמה עמרם קורח בספרו תשובה כהלכה סימן מ"ד שהרחיב לבאר סוגיה זו מן ההיבט ההלכתי.

וראה עוד מאמר ארוך ומקיף של הדיין הרה"ג בן יעקב בספרו משפטיך ליעקב ח"ד סימן כ"ג שם ניתח את ההיבט ההלכתי והעובדתי של אמינות המכונה וציין לפסק דין של בית הדין לענייני ממונות בירושלים כרך ו' בעניין אמינות הבדיקה.

וראה שם בדבריו שדן בחילוק שיש בין קיבלו עליהם הצדדים קרוב או פסול לעדות ובין קיבלו עליהם תוצאות בדיקת המכונה. והביא ראיה נוספת לסמוך על בדיקה זו באופן ששני הצדדים מתחייבים מדין משחק בקוביא וכפי שהביא הרמ"א בסימן ר"ז סי"ג בשם ר"ת. ואמנם יש חולקים על ר"ת אבל הנתבע יכול לומר קים לי כפוסקים שאין בזה אסמכתא.

במסקנה שם צידד לסמוך במקרה שיש נחיצות לבית הדין לבירור האמת כאשר הצדדים מתחייבים בקניין גמור בפני בית דין חשוב לקבל על עצמם הכרעת בית הדין בהתאם לשיקול דעתו את פרשנות תוצאות הבדיקה ובהתחשב במכלול הראיות במעשה העומד לפניו להכרעה.

ומכאן למקרה דנן, התובעת חתמה בפני בית הדין על הסכמתה לקבל תוצאות הבדיקה בהתאם לשיקול דעתו של בית הדין וההתחייבות נעשתה בקניין גמור בפני בית דין חשוב.

הנתבע הסכים לכך למרות הסתייגות בא־כוחו שבית הדין ישקלל את עדויות העדים שהובאו מטעמו. ואכן כך נעשה. בית הדין חקר את העדים פעם נוספת, עורך הבדיקה מנהל המכון מר מודן נחקר אף הוא ע"י ב"כ התובעת ובית הדין, לצדדים ניתנה האפשרות להגיש סיכומים ובית הדין שקל את תוצאות הבדיקה במכלול הרחב של המרכיבים למקרה זה והגיע למסקנה חד־משמעית שהתובעת הפסידה את כתובתה.

נימוק נוסף: במקרה דנן, יש יותר מרגליים לדבר שהתובעת והעד אינם דוברי אמת.

1.   התובעת התחמקה משאלות בית הדין, כגון: מדוע לא נטלה תרופות לפני הבדיקה השנייה במכון מודן כמו שעשתה כן לפני הבדיקה הראשונה. לא הסכימה לגילוי ההודעות הכתובות במכשיר הסלולארי שלה.

העד אף הוא התחמק מלהשיב בפני בית הדין לשאלות הנוגעות לטיב היחסים שהיו לו וגרסאותיו לא נשמעו אמינות וכפי שציין לכך ב"כ הנתבע בסוף סיכומיו בטבלה. בית הדין התרשם אף הוא כך מהתייחסותו של העד בתשובות שהופנו אליו.

2.   התובעת קיימה מערכת יחסים כפולה עוד טרם נישואיה עם הנתבע במשך כשנתיים. ואף על פי שלדבריה הייתה נשואה לאינו יהודי אין הדבר ממעט מהערך המוסרי שיש לאימון הנדרש במערכת זוגית. התובעת ניסתה להתכחש לכך בכתב התביעה המתוקן בה השמיטה פרט זה שצוין בכתב התביעה הראשוני שהגישה. הדבר מעיד על חוסר תום לב.

3.   התובעת ערכה בדיקת פוליגרף פרטית מיוזמתה לפני הבדיקה במכון נדיב, נטלה תרופות לפני בדיקה זו, ולא גילתה זאת למנהל המכון מר מודן בבואה להיבדק אצלו. הדבר מעיד על חוסר יושרה וניסיון להטות דין.

4.   בפני בית הדין הוצגו תמונות שלפחות באחת מהן נראית התובעת מחובקת ע"י שני גברים והיא באמצע בצורה המבטאת התפרקות יצרית מובהקת. אפילו ננקוט זהירות שהתמונה צולמה לאחר הגירושין, הדבר מצביע  שאין התובעת  בוחלת להיות מחובקת עם שני גברים יחד לעין המצלמה, ויש לראות בכך התנהגות מתירנית במדרגה שאי אפשר להתעלם ממנה על אופיה האישי של התובעת. וכבר קבעו לנו חז"ל כלל גדול "אין אפוטרופוס לעריות" לכל אדם באשר הוא, ק"ו למי שבית הדין מתרשם מרמת התנהגותו שאינו בוחל ממעשים שכאלו.

כל אחת מהעובדות הללו ובוודאי שכולם יחד מצטרפים לתוצאות הבדיקה של מכון הפוליגרף החד משמעית שהתובעת דוברת שקר בגרסתה כי לא קיימה קשרי אישות עם גבר זר בימי נישואיה לנתבע.

לסיכום:

במקרה דנן שנעשה קניין גמור כדת וכדין, יש לסמוך על תוצאות בדיקת הפוליגרף החד־משמעיות בצירוף הנסיבות העובדתיות הנ"ל, המצביעות על כך שהתובעת אינה דוברת אמת.

נימוק נוסף להפסיד את התובעת מתביעת הכתובה:

במקרה דנן יש לדון מצד מחילה על תנאי. האם יש לה דין אסמכתא.

נפסק להלכה ברמב"ם במספר מקומות (רמב"ם פ"ה מהלכות מכירה הי"א) ובפוסקים שהביאו דבריו כי מחילה אינה צריכה קניין. ובביאור הדבר כתבו האחרונים (מחנה אפרים הלכות זכייה מהפקר סימן י"א) שמחילה אין מעשה קניין אלא מעשה הסתלקות בלבד. ושם הביא שכך דעת רוב הפוסקים, התוספות, הרשב"א ועוד. ודלא כריטב"א שסבר שזהו מעשה קניין.

ובסוגיית הגמרא ב"מ (מ"ח ע"ב) איתא "הנותן ערבון לחברו ואמר לו אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך, והלה אומר אם אני חוזר בי אכפול לך ערבונך, נתקיימו התנאים, דברי רבי יוסי. רבי יהודה אומר דיו שיקנה כנגד ערבונו. ובגמרא שם מבואר שרבי יוסי לשיטתו שאסמכתא קונה. ורבי יהודה לשיטתו שאסמכתא אין קונה. ולהלכה פסקו כל הפוסקים כרבי יהודה שאסמכתא אין קונה.

אלא שנחלקו הרמב"ם ורש"י בביאור דברי רבי יהודה. רש"י ביאר "דיו שיקנה כנגד ערבונו, לא זה יכפול, ולא זה ימחול" כלומר לרש"י שניהם פטורים מלקיים את התנאי.

והרמב"ם פסק שלדעת רבי יהודה אם המוכר חוזר בו, אזי המוכר לא יכפול ערבונו. אבל הלוקח זוכה כנגד הערבון, ואם הלוקח חוזר בו קנה המוכר את הערבון שבידו ע"י מחילת הלוקח.

ובנמוק"י שם ביאר שמחלוקת רש"י והרמב"ם היא, האם במחילה על תנאי יש דין אסמכתא.

לדעת רש"י יש דין אסמכתא גם במחילה ולכן גם הלוקח פטור מכלום אם חוזר בו ולכן נמחל הערבון הנמצא אצל המוכר, ולדעת הרמב"ם אין דין אסמכתא במחילה, ולכן אם הלוקח חוזר בו נמחל הערבון.

וכ"כ בב"י חו"מ סימן ר"ז (סעיף ט"ו) וראה מה שהרחיב מרן הב"י בספרו לבאר את שיטות הפוסקים בזה. וראה עוד דברי חיים צאנז ליקוטים סימן ו' מה שביאר. ואכמ"ל.

ובשו"ע פסק כרמב"ם. וברמ"א הביא שיש חולקים וסוברים כרש"י.

ולכאורה במקרה דנן שהתובעת התחייבה בקניין גמור בפני בית דין חשוב לקבל עליה הכרעת בית הדין בהתאם לתוצאות הבדיקה אין חולק שאין דין אסמכתא.

ברם גם אם נאמר שיש סוברים שהתחייבות כזו אינה מועילה מדין אסמכתא, עדיין לנתבע קיימת הזכות לטענת קים לי כפוסקים הסוברים שאין דין אסמכתא במחילה על תנאי. ואף שאינו טוען כך, טענינן ליה כמבואר בפוסקים עי' נתיבות המשפט חו"מ סי' כה שבמוחזק בלא תפיסה בית הדין טוען קים לי.

אלא שמצאתי בשו"ת נו"ב (מהדו"ק חו"מ סימן ל"א) שלאחר שהביא מחלוקת זו של הפוסקים ושהמוחזק יכול לומר קים לי, כתב וז"ל "ואומר אני שאף לדעת הרמב"ם, מודה בכאן, כיוון שזה תפוס שטרא, לא נקרא מחילה וכמו שהביא הטור (סימן י"ב) דעת רבינו ישעיה בסתם, וכן הכריע הסמ"ע בסימן י"ב סקכ"א, וגם הרב"י לא הביא שום חולק בזה.

ואפילו לדעת היש אומרים שהביא הרמ"א בסימן רמ"א סעיף ב' דכל היכא דמחילה אין צריכה קניין אפילו תפיס שטרא וכו' ע"ש. מ"מ ידוע שהיש אומרים הוא המרדכי בפ"ק דסנהדרין. והנה המרדכי בפ"ק דסנהדרין מבואר הטעם דמועיל מחילה בלא קניין אף בתפוס שטרא, וז"ל, וטעמא מאי משום דאמרינן דק בחושבנא ולא פש גביה ולא מידי, והוי כאילו הודה שאינו חייב לו כלום, עכ"ל. ואם כן בנדון דידן שמבואר בבירור שמוחל משום קנס לא שייך זה, וגם המרדכי מודה, ולמעט המחלוקת עדיף.

ובר מן דין, אפילו נניח כל הקולות להרופא לומר דעת הרמב"ם דבמחילה לא שייך אסמכתא ולומר דכאן ג"כ מקרי מחילה אף דתפוס שטרא. מ"מ אומר אני דקניין עכ"פ בעי, אלא דבאסמכתא אינו מועיל קנין כי אם בבית דין חשוב, וכאן מועיל קניין סתם. ואף דמחילה אינה צריכה קניין היינו היכא דמוחל לו להדיא, ודבר זה מבואר בסימן י"ב בשו"ע סעיף ז', שאע"פ שנתרצו בפשרה בבית דין יכולים לחזור בהם כל זמן שלא קנו מידם. וכתב הסמ"ע סקט"ו, שאפילו התובע יכול לחזור, דאף דמחילה אינה צריכה קניין, שאני מחילה דעלמא דמרצונו מוחל לו וכו' ע"ש בסמ"ע ובב"י הטעם דכאן מיחשב קצת מחילה בטעות שלא היה יודע שיאמרו הפשרנים כך, וא"כ כאן שאומר אם לא אבוא לזמן פלוני החוב מחול לך, גם כן צריך קנין, לפי שהיה סובר שיבוא לזמן פלוני, ואף דלא הוי אסמכתא, מ"מ דומה למחילה בטעות הוא כמו בפשרה וצריך קניין" ע"כ עיקרי דבריו. ומעין זה כתב התומים סימן י"ב.

וראה עוד רמב"ם פ"ז מהלכות סנהדרין, טור ושו"ע סימן כ"א ובנו"כ שם הסמ"ע והפ"ת שם הביא תמצית מדברי הנו"ב. וראה עוד פ"ת סימן ר"ז סקט"ו.

נמצאנו למדים. שאף שהתובעת מוחזקת בשטר כתובתה ולדעת כמה מן הפוסקים נחשבת למוחזקת כפי שיתבאר לפנינו, מ"מ, אין צורך לעשות קניין גמור לבטל דין אסמכתא במקרה זה ודי בקניין רגיל לבטל שלא תיחשב מחילה בטעות במקרה והמחילה לא נעשתה במפורש אלא להצעת בית הדין כפשרה.

לסיכום:

לדעת הרמב"ם והשו"ע אין דין אסמכתא במחילה.

אפילו נסבור שהתובעת מוחזקת בשטר כתובתה, לדעת הנו"ב די בקניין רגיל לבטל דין מחילה בטעות.

נימוק נוסף להפסיד את האשה מהכתובה:

כידוע נחלקו הפוסקים האם האשה מוחזקת בכתובתה או שמא הבעל המוחזק בכסף.

וכבר הרחבתי על כך בפסק דין שהתפרסם בספר שורת הדין כרך י"ב (עמודים רל"ז–רמ"ה) והעליתי שלדעת רבים מהראשונים הבעל מוחזק ובביאור הדבר הבאתי דברי הנמק"י משום שלחוב הכתובה לא הייתה שעת הכושר. ובשם האמרי בינה טעם נוסף ראה שם. וכן דשו בנושא זה דיין בית הדין הרבני בדימוס הרה"ג יועזר אריאל שליט"א בספרו תורת משפט עמודים 326–328. אב"ד תל אביב בדימוס הגר"ש שאנן שליט"א בספרו עיונים במשפט אה"ע סימן מ"ג. ופסק דין של אב"ד נתניה הגר"ע מיכאל שליט"א. וכבר הכריע בסוגיה זו מרן הראשון לציון הגר"ע יוסף זצ"ל בפד"ר כרך ו' (עמודים 101–108) שאין להוציא מהבעל מספק. וק"ו במקרה דנן שיש לצרף ספק זה ולומר שהנתבע יכול לומר קים לי כפוסקים שאני פטור.

לסיכום:

נחלקו הפוסקים מי המוחזק בכתובה.

לנתבע הזכות לטעון קים לי כפוסקים שאני פטור מספק מכוח מוחזק.

נימוק נוסף יש לצרף לדעתי דעות הפוסקים שבספק אשה שזינתה נחשב הדבר כספק פירעון.

במקרה דנן לא יימלט שאפילו נקבל בזהירות את דברי התובעת, יוותר לבית הדין הדבר בספק אם זינתה בימי נישואיה עם הנתבע.

לא ארחיב בעניין זה, אך אציין שבדין ספק אשה שזינתה, נחלקו הפוסקים האם הדבר נחשב לספק אם פרעתיך והבעל חייב בכתובה כמבואר בהלכה חו"מ סימן ע"ה סעיף ט'. או שנחשב הדבר כספק אם נתחייב כלל בכתובה והבעל פטור מתשלום הכתובה.

לדעת הנתיבות סימן ע"ה סק"ה, התומים, ב"מ, ספק זנות נחשב כאיני יודע אם פרעתיך שחייב לשלם אם אין ריעותא.

לדעת רעק"א בדו"ח כתובות דף ל' ע"ב, מקור ברוך ועוד, ספק זנות נחשב כאיני יודע אם חייב ופטור.

וראה עוד בהרחבה בעניין זה בשיעורי הגר"ש רוזובסקי זצ"ל יבמות ל"ח ע"א.

ובביאור הדעות הסוברות שספק זנות נחשב כאיני יודע אם נתחייבתי כתב המקור ברוך (ח"ב סימן ל"ג) בהאי לישנא "ובעיקר הדבר שכתבו דחיוב כתובה מקרי איני יודע אם פרעתיך אינו נראה לענ"ד. דכל עיקר חיובא דכתובה אינו אלא רק אם תשמור כל תנאי וחיובי אישות לבלי תמעל מעל באישה. ורק אדעתא דהכי קיבל עליו הבעל להתחייב, ואם תמעל מעל באישה אזי דבאמת מעולם לא נתחייב לה, והא כיון דמספקא לן אם זינתה, מקרי אני יודע אם נתחייבתי, וכן מצאתי בהפלאה"

כך שאפילו ננקוט זהירות והדבר יוותר בספק לדידן, לנתבע הזכות לטעון קים לי כפוסקים הפוטרים מטעם שאיני יודע אם נתחייבתי בכלל.

לסיכום:

לנתבע הזכות לטעון שהוא פטור גם אם ספק זינתה התובעת על פי הפוסקים הסוברים שנחשב הדבר לאיני יודע אם נתחייבתי שפטור.

מכל הלין טעמי ונימוקי לדעתי יש לפטור את הנתבע מתשלום הכתובה והתוספת.

אשר לפסיקת הוצאות.

בהתאם להחלטת בית הדין מיום ט"ז בתמוז תשע"ג 24.06.2014 (לבקשת התובעת להזמנת העד מנהל המכון של הפוליגרף) הבהיר בית הדין את עמדתו בפתיח להחלטה, שמאחר שהדבר כרוך בהוצאות כספיות גם הוצאות עד והוצאות משפט יש לקבל תשובת האשה האם היא מקבלת על עצמה את ההוצאות הכרוכות בגין כך. גם בגוף ההחלטה חזר בית הדין כך כי  אם יתברר שההזמנה מיותרת והכרעת בית הדין תינתן על בסיס קבלת האשה בקניין את תוצאות חוות הדעת של מכון הפוליגרף האשה תחויב בהוצאות. התובעת השיבה בחיוב לבית הדין (ראה הודעתה מיום 27.08.2014).

לאחר הבירור ומיצוי ההליכים הכוללים שמיעת עמדת התובעת והמומחה, נראה לי שיש לחייב את התובעת בהוצאות משפט לנתבע בסך חמשת אלפים ש"ח וסך נוסף של חמשת אלפים ש"ח לטובת קופת המדינה.

זמנו של בית הדין אינו הפקר ומאחר שהתברר כי שעות רבות מזמנו היקר של בית הדין הושחתו לריק ובלא תוחלת, כאשר לבית הדין אין ספק שטענות התובעת וב"כ נמצאו חסרות בסיס, מוצא אני לנכון לחייב בהוצאות משפט, וזאת מתוקף סמכותו של בית הדין בהתאם לתקנות הדיון (פי"ב תקנה קי"ט) להוציא החלטה לחיוב בהוצאות בהתאם לשיקול דעתו.

עוד סבור בית הדין כי גם בהתאם לאמות המידה ההלכתית יש לחייב בהוצאות משפט בנסיבות מקרה זה בו הותרתה התובעת על כך ומאחר שבכל טענותיה כלפי מנהל המכון לא היה כדי להטיל ספק באמינותו וביושרו, אדרבא, הוכח כי התובעת נהגה בחוסר תום לב ועליה לשאת בהוצאות משפט שנגרמו לנתבע ולבית הדין.

הרב מימון נהרי – אב"ד

אני מצטרף להנ"ל.

הרב יצחק רפפורט

מצטרף למסקנות.

הרב יוסף יגודה

לאור האמור נפסק:

א.  התביעה לכתובה נדחית.

ב.   על התובעת לשלם לנתבע סך חמשת אלפים ש"ח בגין הוצאות משפט וזאת בתוך 30 יום.

ג.   על התובעת לשלם לקופת המדינה סך חמשת אלפים ש"ח.

ד.   יש להעביר עותק מסעיף זה של ההחלטה למרכז לגביית קנסות רחוב יפו ירושלים.

אפשר לפרסם בלא פרטים מזהים.

ניתן ביום י' באלול התשע"ד (05/09/2014).

הרב מימון נהרי – אב"ד                הרב יוסף יגודה                       הרב יצחק רפפורט


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ