אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דחיית תביעה להחזר מתנות באשה מורדת

דחיית תביעה להחזר מתנות באשה מורדת

תאריך פרסום : 26/10/2010 | גרסת הדפסה
תיק רבני
בית דין רבני אזורי תל אביב - יפו
326249-8
04/07/2010
בפני השופט:
1. הרב דב דומב - דיין
2. הרב אחיעזר עמרני - דיין
3. הרב דוד בירדוגו - דיין


- נגד -
התובע:
פלונית
עו"ד טו"ר קלמן זילבר
הנתבע:
פלוני
עו"ד טו"ר ישראל משה
פסק-דין

הצדדים נישאו זה לזה בשנת תשכ"ז. לצדדים 13 ילדים. הצדדים מתדיינים בפני בית הדין בתביעת האישה לגירושין. כשהתיק נפתח בשנת 2005. נעשו ניסיונות לשלו"ב והניסיונות לא צלחו. כיום שני הצדדים מעוניינים בגירושין ועיקר הדיון הוא על הרכוש. ב"כ הצדדים הטו"ר הרב קלמן זילבר ב"כ הבעל, והרב ישראל משה פרידמן ב"כ האישה, סיכמו טענותיהם בעניין הרכוש.

לדברי ב"כ הבעל, הדירה הרשומה ע"ש שני בני הזוג היא מתנה שנתן הבעל לאשתו וכן התוס' שהוסיף לדירה והתוס' שבנה יחידה למטה שייכים לבעל הואיל והאישה מורדת ובדין מורדת האישה מפסידה מתנותיה. ב"כ הבעל סיכם טענותיו בהרחבה להוכיח שאפילו מורדת באמתלא מבוררת מפסידה מתנותיה.

ב"כ האישה סיכם טיעוניו שהאישה לא הפסידה מתנותיה.

הנה, מפרוטוקולי הדיונים עולה בבירור שהאישה טוענת מאיס עלי ולדברי ב"כ האישה מאיס עלי באמתלא מבוררת. מ"מ באומרת מאיס עלי באמתלא מבוררת מפסידה מתנותיה ולכאורה גם בנישואין דידן תפסיד מתנותיה.

והנה קודם שנאמר את דברינו בענין החזר מתנות במורדת נתייחס לדברי ב"כ הבעל במה שכתב, האם בכדי שמורדת הטוענת מאיס תפסיד כתובתה ומתנות יש צורך בהתראות והמלכות כאשר גם הבעל כבר לא רוצה את האישה ומעוניין להתגרש, התשובה שלילית. בסעיף 2 כתב לדמות למובא בפד"ר כרך ח עמ' 324 בסופו, שכתבו שבמקרה ששני הצדדים מעוניינים בגירושין מפסידה האישה תוספת כתובה גם מבלי שעשו דין המלכות והתראות. וע"כ מכיוון שהיום שני הצדדים מעוניינים בגירושין אין צורך בהתראות. נראה פשוט שאין הנדון דומה לענייננו. זה פשוט כששניהם מורדים ואין רוצים בנישואין אין צורך בהמלכות והתראות היות והצד השני אינו מעוניין באישה וכל ההתראות וההמלכות הם כדי להחזירה לבעלה וכשהוא אינו רוצה אין צורך בהמלכות. אבל בנידונינו הבעל רצה כל הזמן בשלו"ב והאישה רצתה בגירושין עקב טענת מאיס עלי, ודאי כדי להפסידה צריך המלכות והתראה וכל זמן שלא התרינו באשה לא מפסידה מתנות. זה שהבעל הגיע למסקנה שהיות והאישה אינה רוצה בבעלה הוא מסכים לגירושין אינו עושה עתה את שניהם מורדים להפסידה מתנות. בפד"ר שציין ב"כ הבעל מדובר ששניהם רוצים בגירושין.

גם מה שהביא ב"כ האישה בסעיף 11 בעניין הגירושין לדברי רבינו ירוחם בשם רבו, שם מדובר במפורש ששניהם אינם רוצים אחד את השני וכל אחד מתחילתו הוא מורד, בזה נאמרו דברי רבינו ירוחם בשם רבו. אבל אם האישה מורדת והבעל רוצה בשלו"ב, בזה בעינן המלכות והתראות כדי להפסידה כתובתה. אם לא היו המלכות והתראות לא תפסיד אף אם הבעל יחליט עתה להתגרש. באם נאמר שדברי רבינו ירוחם הוא גם במקרה שהבעל רצה בשלו"ב ואח"כ רוצה להתגרש היה רבינו ירוחם מחדש יותר שלא רק כששניהם מורדים בהתחלה, אלא אף במקום שהאישה מורדת והבעל רוצה בשלו"ב ואח"כ הסכים לגירושין גם מפסידה תוספת כתובה ומתנות. ונראה שהדבר ברור כמו שכתבנו שבמקום שלהפסידה מתנות היו צריכים להתרות בה ולא התרו בה לא תפסיד מתנות אף אם בסוף הבעל רוצה בגירושין.

אמנם כל זה במורדת דמצערנא ליה דבעינן התראות ודינו של רבינו ירוחם מרבו אילולא דהבעל גם מסכים להתגרש היה דינו כמצערנא ליה ובעינן התראות,עיין בפד"ר ח' עמ' 323 324, אבל במאיס עלי הרי לא נאמרו המלכות והתראות ומיד מפסדת הכל - כמבואר בשו"ע אבה"ע סי' ע"ז ס"ב, וא"כ בנדון דידן הרי אמרה שאינה יכולה לחיות איתו חיי אישות, הוא מגעיל אותה, א"כ דינה כמורדת דמאיס עלי שבזה לא נאמרו התראות ומיד מפסדת המתנות וגם בדינא דמתיבתא דמאיס עלי באמתלא מבוררת מפסדת מתנותיה כמבואר ברמ"א שם בדינא דמתיבתא.

אמנם עיקר דין זה דהאישה מפסדת מתנות שנתן לה בעלה משום דע"ד כן לא נתן לה, צ"ל דבשלמא בטוענת מאיס עלי שאיני יכולה להבעל לו שזה בא מצידה ודאי כשהוא נתן לה, לא נתן אדעתא שהיא תביא לגירושין. אבל כשהוא גרם שהיא תמאס בו הרי הוא הביא עליו את הגירושין וא"כ הוא המגרש ולמה תפסיד מתנותיה! והרי מצינו כשהוא גורם קטטה בינו לבינה אף אם עזבה את הבית אינה מפסדת מזונותיה, כמובא ברמ"א סי' ע' סעיף י"ב ומקורו מהמרדכי. שם מבואר דאם עזבה את הבית עקב זאת שהוא גרם הקטטה אינה מורדת ורק אם היא ארגלה קטטה היא מורדת. ולפי"ז מדוע האישה תקרא מורדת ותפסיד מתנותיה במקום שהוא אשם בזה שהוא מאוס בעיניה. והנה ברמ"א סי' ע"ז בדינא דמתיבתא כתב בנותנת אמתלא לדבריה למה מורדת בו, כגון: שאומרת שאינו הולך בדרך ישרה ומכלה ממונו וכיוצא בזה, אז דנינן ליה כדינא דמתיבתא וכל מה שכתב ונתן לה מחזרת. ועיין בהגהות מרדכי כתובות סי' ר"צ שזהו מקור הרמ"א ובמרדכי רפ"ו בדינא דמתיבתא שהביא תשובות רבינו ה"ר מתתיה קינו אם זה האיש שובב ומאבד ממונו בשחוק לא מצינו שתוכל האישה למרוד בו. ועיי"ש בהגהות בד"ה בשם ה' ברכנוכם שהביא כשהבעל מכה את אשתו וכו' וכתב רב פלטוי גאון היכא דארגילו קטטה אם היא הייתה מרגלת דינה כמורדת ואין לה כלום ואם הוא מרגיל יש לה כל כתובתה.

והחילוק הוא ברור. במקרה דאינו הולך בדרך ישרה ומבזבז ממונו עדיין הדבר אינו פוגע בה אישית ואין זו סיבה למרוד. אבל במכה את אשתו והוא הגורם למרידתה מה תעשה עלובה זו שבעלה הביא את המאיסות לפתחו והוא אשם בגרושין וע"ז כתב רב פלטוי שצריך לתת כל כתובתה כולל התוספת וודאי גם המתנות.

והנה בב"ש סי' פ"ח סק"י הביא מהשלטי גיבורים דאם תבעה גט על פי הדין, שהדין נותן לכוף אותו הרי הוא כאילו גירש אותה מרצונו. ודברי השלטי גיבורים קאי על מה שכתב הרי"ף במוציא הוצאות על נכסי אשתו מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל, זה כשהבעל רוצה לגרשה. אבל במורדת בין אכל בין לא אכל ישבע כמה הוציא ויטול דלא יהיה אלא כמתנה דיהיב הא אמרינן כי אקני לה אדעתא למיקם קמיה וכו' ולפי דברי הש"ג שבמקום שכופין אף שהיא דורשת את הגט לחייבו לגרשה נחשב שהוא מגרש מדעתו שבזה הדין שנוטלת את מתנותיו כמבואר בשו"ע אבה"ע סי' צט.

והנה בח"מ סי' צט סק"ז כתב הנותן מתנה לאשתו אע"פ שמגרשה משום שסרחה עליו וכו' ואם הוא מאותם שכופין להוציא דין המתנה כדין התוספת שהוסיף לה, ותוספת במקום שכופין להוציא אין לה ולפי דעת הח"מ מתנה דינה כתוספת ואם אין לה תוספת אין לה גם מתנה, והנה בב"ש סימן קנד ס"ק א הסכים שבאלו שכופין להוציא אין לה תוספת ומ"מ פסק כדעת הש"ג שבאלו שכופין להוציא אין דין המתנה כדין התוספת, ואף אם באלו שכופין אין לה תוספת מ"מ מתנה יש לה. הרי ברור לדברי הב"ש שאין דין המתנה כדין התוספת. ובפד"ר ח' עמ' 277 - 278 ובעמ' 324 כתב אמנם נראה פשוט דאף לדברי הח"מ הנ"ל הסובר דמפסדת מתנותיה שקיבלה מבעלה גם במקרה שהבעל מחויב לגרשה וגם כופין אותו על כך. אך במה דברים אמורים כשבאה מחמת טענה בעינא חוטרא לידיה או כשחלה הבעל ונעשה מוכה שחין וכו' דאין בידו להפטר מגורם זה דבכה"ג יכול הבעל לומר אדעתא דהכי לא אקני לך. אבל בגורם כזה שבידי הבעל להסירו כגון שהבעל רועה זונות שבידו לעזוב דרכו ולהתייצב על דרך טוב בכה"ג לא הפסידה מתנותיה ודינו כמגרש מרצונו ואף חייב לשלם לה תוספת כתובה.

הנה נתבאר דכל שהבעל גורם והוא יכול להסיר את המפריע לחיים המשותפים ולא הסיר, א"כ הוא הביא על עצמו את הגירושין והוא המגרש מדעתו, כמו"כ נראה פשוט דאשה המורדת באמתלא מבוררת אף שפסק הרמ"א מהמרדכי שמכלה ממונו ולא הולך בדרך טובה אם טוענת מאיס עלי מפסידה מתנותיה זה שמכלה ממונו ואינו הולך בדרך טובה אין זו סיבה שתמרוד כי זו עדיין לא סיבה להחשב שהוא הביא את הגירושין. אבל אם ברור לבי"ד שהוא הביא את המאיסות כגון המכה את אשתו כמו שכתב רב פלטוי הוא המורד והוא הביא את המרידה שלה אליו נותן כל כתובתה ואף התוספת והמתנות. וע"כ בסי' ע' סעיף יב דפסק הרמ"א דחייב במזונותיה כשהוא מרגיל קטטה זה בא בסיבתו ואם תמרוד לא תפסיד שהוא אשם בפירוק הנישואין.

וע"כ נראה דזה שאישה מפסדת מתנות במאיס עלי זה כשהמאיס עלי לא גרם הבעל לכך ואין זה סיבה שתמרוד בו, אבל כשהוא גורם למאיסות האישה והכל בסיבתו, כשמגרשה הוא כמגרשה מדעתו ולא הפסידה מתנותיה, כי לא יעלה על הדעת כשהבעל מביא את הגירושין והוא אשם בגירושין עקב מעשיו והיא תמרוד בו עוד יזכה במה שנתן לה והוא פשוט וכמו שכתב הש"ג דאף שהיא מחייבת אותו להתגרש ובי"ד כופין לא תפסיד תוספת מכיוון שהוא הגורם לכך ונחשב כמגרש מדעתו.

ועתה נחזור לנידון דידן. הצדדים הסכימו שהרב דומב יפגש עם הרב קרקובסקי והרב פרידמן. הרב דומב נפגש איתם, בפגישה איתם הייתה אחדות דעים שלבעל יש בעיה קשה עם קמצנות וכבר שנים רבות זאת הייתה הבעיה האישה אינה יכולה לסבול את קמצנותו של הבעל. קמצנות מביאה לחיכוכים קשים בין בני הזוג, גם בפרוטוקול הדיון מיום י' כסליו תשס"ח 20.11.07 אמר ב"כ הבעל כי הועלתה הצעה ע"י הרבנים שהבעל יתן להרב קרקובסקי סכום מראש בלי שהבעל ישאל לשם מה והרב קרקובסקי ינהל את הוצאות הבית. בלי ספק כל המחלוקות של הבית היו על רקע קמצנותו של הבעל. במכתב שנמצא בביה"ד שכותב ל- י' ול- מ' רואים את התנהלותו בעניין הכספים. הקמצנות הייתה גם בזמנים טובים שהיה לו כסף. עד כמה עלובה זו צריכה לחיות שעל כל דבר צריך קבלה ולהצר את כח הקניה. לא מדובר על רמת חיים, אלא לחיות ככל משפחה מכובדת, וזה שנים שכך הייתה התנהלותו של הבעל והרבנים קרקובסקי ופרידמן אמרו לרב דומב שזוהי הבעיה שלו ושהאישה אינה יכולה לסבול זאת. ודאי שדבר זה מביא לחיכוכים קשים ועל רקע זה הגיעה המאיסות, ואין ספק שהבעל הוא הוא שהביא את המאיסות לפתח האישה בהיותו יכול לשנות את הרגליו, ואין לומר שהוא אנוס במחלת הקמצנות, שכיון שמצאנו בספרי המוסר אופני ריפוי מידה רעה זו, הוי אומר שהדבר נתון לבחירתו של האדם, ואין כאן גדר של אונס. וע"כ בהיות הבעל הוא שהביא המאיסות כפי שנתבאר אם הבעל הביא את המאיסות האישה לא מפסדת את המתנות שנתן הבעל וע"כ אף אם הבעל נתן לאשתו את הדירה היא לא תפסיד.

הדירה ראשונה שנקנתה בעיר [...]

והנה הדירה הראשונה שקנו בעיר [...] הואיל ולפי טענת האישה הוריה נתנו מחצית ואין בידי הבעל ראיות כנגד, פשוט שהמוציא מחבירו עליו הראיה ואין לראות בזה מתנה.

ונראה עוד להוסיף בזה דאף אם נניח שהוריו של הבעל נתנו את הכסף לקניית הדירה הראשונה, נראה פשוט דע"ז לא נאמר שהמתנה חוזרת, רק במתנה שנתן הבעל דנים על זה שע"ד שהיא גורמת לגירושין שאין לה מתנות, אבל כשאביו נתן א"כ זוהי מתנה רגילה שעל זה אמרו הגאונים הובא בח"מ סי' צ"ט סק"ז:

 "דאטו מאן דיהיב מתנה לחבריה ולרחמיה ערבא בעי למשקל מיניה דרחים ליה לעולם",

ומתנה של הורי צד אחד מתנה זו אינה חוזרת ורק מתנה שנותן הבעל. עוד י"ל דאף אם נתן הבעל מתנה בנישואין לאישה חצי דירה ונראה דבמקום שכך התנו שאחד הצדדים נותן את הדירה ואף אם זה הבעל נראה דאם כך הם התנאים א"כ אינה מתנה אלא תמורת הנישואין שהיא מסכימה להנשא אליו א"כ אינה מתנה אלא חלק מעיסקת הנישואין וכך התנו שתמורת שהאישה תנשא הוא יביא דירה וזה אינו מתנה אלא התחייבות כנגד שבזה ודאי אינה חוזרת במורדת.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ