אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דחיית עתירת מסיע המחבלת המתאבדת במסעדת מקסים לשחרור מוקדם

דחיית עתירת מסיע המחבלת המתאבדת במסעדת מקסים לשחרור מוקדם

תאריך פרסום : 24/02/2010 | גרסת הדפסה
עע"א
בית משפט לעניינים מנהליים נצרת
39-10
18/02/2010
בפני השופט:
1. כב' סגן הנשיא אברהם אברהם
2. בנימין ארבל
3. שאהר אטרש


- נגד -
התובע:
ג'מאל מחאג'נה
הנתבע:
ועדת השחרורים
פסק-דין

השופט, בנימין ארבל:

1.       בשעות הצהריים של יום שבת 4.10.03, היתה מסעדת "מקסים" שבחיפה הומה אדם. ביניהם עוללים רכים לימים, אנשים נשים וטף, צעירים וזקנים, אשר ביקשו לסעוד בשלווה את סעודת השבת. סמוך לאחר השעה 14:00 התפוצצה במסעדה מחבלת מתאבדת וקטעה את חייהם של 21 סועדים תמימים, ביניהם תינוקת בת שנה, ילדים רכים בשנים, בני משפחותיהם, אנשים, נשים, זקנים וצעירים בני כל העדות. בנוסף ל- 21 נרצחים אלה, נפצעו באופן קשה 51 אנשים נוספים, מהם נפצעו באורח כה אנוש, אשר עד היום לא עלה בידם למצוא מזור לפגיעות שנפגעו באותו מעשה עוולה, ואשר כולם ישאו בנפשותיהם את הצלקת הנוראה של זכר אירוע נפשע זה.

2.       מעשה הרצח בוצע אמנם על ידי מחבלת מתאבדת. אולם מחבלת זו נעזרה בשורה של אנשים, אשר כולם יחד שימשו גם חלק משרשרת ביצוע העבירה. בין החוליות השונות בשרשרת זו, היה אף העותר - שהיה נהג המונית, אשר הסיע את המחבלת המתאבדת - שכניסתה לישראל נאסרה - מקו התפר שבין המדינה לתחומי האוטונומיה הפלסטינאית ועד למסעדת מקסים.

          בגין מעשהו זה, הועמד העותר לדין בבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט הרשיעו, בפסק דין מפורט ומנומק, בעבירה של גרימת מוות ברשלנות - עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 - ב- 21 מקרים שונים וכן בעבירה של גרימת חבלה ברשלנות - עבירה לפי סעיף 341 לחוק הנ"ל - 51 מקרים שונים, וכן עבירה של הסעת שוהה בלתי  חוקי, עבירה לפי סעיף 12 [א][ג][1] לחוק הכניסה לישראל תשי"ב - 1952.  בית המשפט זיכה את העותר מאישומו בעבירה של סיוע לרצח לפי סעיף 302 [א][2] יחד עם סעיף 31 לחוק העונשין הנ"ל, נוכח העובדה כי לא הובאו בפניו ראיות דיות כדי לשכנעו כי העותר היה מודע לתוכניותיה וכוונותיה של המחבלת לבצע פיגוע. בית המשפט גזר על העותר עונש מאסר לתקופה של 12 שנים, מזה 10 שנות מאסר בפועל, והיתרה מאסר על תנאי.

3.       בטרם ניכנס להליך שבפנינו, נוסיף ונציין עובדה חשובה, לפיה הימים בהם בוצעה העבירה, ימי תחילת שנות המילניום הנוכחי, היו ימים קשים וסוערים למדינת ישראל והעם היושב בה. מעת לעת חדרו אל בין תחומי המדינה מחבלים מתאבדים, אנשי עוולה, אשר נשאו על גופם חומרי חבלה ונפץ וזרעו מוות במקומות ציבוריים הומי אדם, כגון אוטובוסים, מסעדות, קניונים ושאר מקומות כינוס לאזרחים תמימים, אשר כל חטאם היה בכך, כי ביקשו לחיות בשלווה במדינתם. מעשי חבלה אלה גרמו למאות אבדות בנפש, ולאלפי פגועי גוף ונפש. מטרתם של מעשי החבלה היתה לגרום לאימה ופחד בקרב הציבור השלו, ולפגוע  בשגרת החיים במדינה, ולשבור את רוח העם. 

4.       משנשא העותר שני שלישים מעונש המאסר שנגזר עליו, הוא הופיע בפני ועדת השחרורים, שהתכנסה לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר התשס"א - 2001, [להלן - "החוק"] וביקש כי יזכה לשחרור מוקדם על תנאי בהתאם להוראת סעיף 3 לחוק הנ"ל.

5.       מן הנתונים, אשר הובאו בפני ועדת השחרורים, עלה כי התנהגותו של העותר בין כתלי הכלא היתה ראויה. לעותר הוכנה תוכנית שיקום בפיקוח רש"א, כאשר בעת שהותו בין כתלי הכלא, הוא למד והתחנך ואף עבד. מנגד, הוצגה בפני הועדה גם חוות דעת שירות הבטחון הכללי, המתנגד בתוקף לשחרורו של העותר.

          ועדת השחרורים סקרה את כל הנתונים הנוגעים לעותר וסיכמה כדלקמן:

         " נראה לנו שבעבירה שתוצאותיה כל כך חמורות והוטל בה על אסיר עונש של 10 שנות מאסר, כאשר עבירה זו קשורה לאירוע זוועתי שפגע קשות במשפחות רבות ובאנשים חפים מפשע, גברים, נשים וטף, וזעזע את תושבי המדינה בצורה שלא תתואר במילים, הפחתה של עונש מינימאלי זה על ידי ניכוי שליש תפגע קשות באמון הציבור במערכת אכיפת החוק ובהרתעת הרבים, כפי שתואר בסעיף 10 הנ"ל.

         השימוש בסעיף 10 די מצומצם, בהתאם להחלטות שונות שניתנו על ידי בית המשפט לערעורים, אך דעתנו היא, שלא רק סעיפי האשמה הם הקובעים אם להשתמש בסעיף זה או לא, אלא גם תוצאות העבירה והזעזוע שנגרם על ידה לחברה כולה. ועל כן, חל לדעתנו סעיף 10 על המקרה הנוכחי.

         לאור האמור לעיל, החלטתנו שלא להעתר לבקשת האסיר לשחרור מוקדם והיננו דוחים אותה. תוכנית של רש"א, אין לה כל השלכה לאור השיקולים הנ"ל ובוודאי שאינה יכולה למנוע מסוכנותו של אסיר".

6.       העותר אינו משלים עם החלטתה של הועדה, וטוען כי ההחלטה שגויה, על שום שקיים בה חוסר הגיון פנימי, היא מבוססת על נתונים ועובדות לא נכונים, ומתעלמת מנתונים חשובים. כל אלה נתפסים על ידי העותר כפגם מהותי בהחלטה הפוגע בסבירותה.

          בין היתר, טוען העותר כי הועדה התעלמה מנתוניו האישיים ומן השיקולים המנויים בסעיף 9 לחוק, אשר כולם פועלים לזכותו, כגון: גילו, מצבו המשפחתי, עברו הנקי, התנהלותו הראויה בין כתלי הכלא, תוכנית רש"א שהוכנה עבורו ועובדת היותו מצוי בסבב חופשות.

          לטענת העותר, נתנה הועדה משקל מכריע לחוות דעת שירות הבטחון הכללי, ובכך נפלה שגגה מלפניה. לשיטתו, חוות הדעת מבוססת על עובדות הנוגדות את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה וכי בכל מקרה לא היה זה ראוי לקבל את חוות דעתו של שירות הבטחון הכללי משום שהעבירה בה הורשע העותר אינה מסווגת כבטחונית. הועדה התמקדה אך ורק בחומרת תוצאות המעשה, והתעלמה מכל יתר השיקולים.

7.       פרק נוסף בעתירתו מקדיש העותר לכך כי לא היה מקום להחיל עליו את הוראות סעיף 10[א] לחוק, על פיו חרצה הועדה את דינו לשבט. בין היתר, חוזר העותר ומפרט באריכות את נסיבות ועובדות ביצוע העבירה - נסיבות ועובדות אשר עמדו אף בפני בית המשפט המחוזי בחיפה עת הכריע בדינו של העותר.

לטענתו, דורש סעיף 10[א] לחוק את קיומם של מספר תנאים מצטברים: מקרים בעלי חומרה ונסיבות מיוחדות, פגיעה חמורה באמון הציבור במערכת המשפט, אכיפת החוק והרתעת הרבים, יחס בלתי סביר בין חומרת העבירה, נסיבותיה והעונש שנגזר על האסיר, לבין תקופת המאסר שישא האסיר בפועל.  

          לשיטתו של העותר, לא נתקיימו שלושה תנאים אלה בנסיבות שלפנינו. העותר מפנה אצבעו לפסיקה, המתייחסת לדרישת קיומם של שלושה תנאים מצטברים אלה. לשיטתו, משהורשע העותר בעבירות על סעיף 304 לחוק העונשין, הרי יש לזכור כי תקרת העונש שנקבעה על ידי המחוקק ביחס לעבירות אלה, הינה שלוש שנות מאסר בפועל, ובהתאם פסקו בתי המשפט בארץ באופן עקבי - אף במקרים בהם מצאו את מותם מספר קורבנות - עונשים קלים, שאינם עולים על חודשים ספורים או מספר שנים.

          על כן, טוען העותר כי העונש אשר נגזר עליו הינו חורג לחומרה, במיוחד כאשר בית המשפט העליון הביע תחושת חוסר נוחות באשר לחומרתו של גזר דין זה, נוכח השאלה, האם ניתן לצבור, לנאשם בעבירות המתה, עונשים כמספר קורבנות העבירה.

8.       בבואנו לדון בעתירתו זו של העותר, מן הראוי לזכור כי כללי היסוד הינם כי על אסיר לרצות את מלוא תקופת העונש שנגזרה לחובתו על ידי בית המשפט, וכי לא עומדת לו זכות קנויה שעונש זה יקוצר. [רע"ב 205/08 קיס אסילה נ' שירות בתי הסוהר תק-על 2008 [2] 4116, וכן בג"צ 3959/99 התנועה למען איכות השלטון נ' הועדה לעיון בעונש פ"ד נג [3] 721

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ