אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דחיית עתירה לפסק-דין הצהרתי לרכישת דירה ציבורית בתנאים נוחים מאלה שנקבעו לה

דחיית עתירה לפסק-דין הצהרתי לרכישת דירה ציבורית בתנאים נוחים מאלה שנקבעו לה

תאריך פרסום : 02/10/2007 | גרסת הדפסה
עע"מ
בית המשפט העליון
2376-06
25/09/2007
בפני השופט:
1. א' א' לוי
2. א' חיות
3. ד' חשין


- נגד -
התובע:
חנה דרויש
עו"ד שאול עמרם
הנתבע:
1. מדינת ישראל - מנהל מקרקעי ישראל
2. עמידר החברה הלאומית לשיכון בע"מ
3. מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון

עו"ד דניאל מארקס
פסק-דין

השופט א' א' לוי:

1.        בפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ד' פלפל), שדחה את עתירת המערערת ליתן פסק-דין הצהרתי, ולפיו היא זכאית לרכוש את הדירה הציבורית בה התגוררה, בתנאים נוחים מאלה שנקבעו לה.

רקע עובדתי והליכים קודמים

2.        בשנת 1961 שכרו המערערת ובני משפחתה דירה ממשיבה 2, עמידר החברה הלאומית לשיכון בע"מ (להלן: "עמידר"), והיו לדיירי הדיור הציבורי. בשנת 2000, לאחר שהתא המשפחתי התפרק, הוכרה המערערת, לבדה, כ"דיירת ממשיכה" בדירה. 

           בשנת 2001 פנתה המערערת לעמידר בבקשה כי יתאפשר לה לרכוש את הדירה, על-פי תנאיו של מבצע ההנחות "קנה ביתך", שהיה תקף באותה העת. בחודש יוני 2002, ובתגובה לבקשה זו, פירטה עמידר את התנאים לרכישת הדירה, אשר יהיו תקפים - כך נרשם - למשך 180 יום. בין היתר, הותנתה הרכישה "בהמצאת תצהיר שידוע לך על הפלישה בדירה הסמוכה ולא יהיו טענות נגד המינהל ועמידר". בדירה הסמוכה, יש להבהיר, התגורר אחיה של המערערת, אשר זכותו בדירה לא הוכרה על-ידי עמידר, וכנגדו התנהל הליך משפטי באותה עת. המערערת סירבה לחתום על תצהיר זה, מחשש שהדבר יזיק לאותו אח. ברם, את סירובה העלתה היא על הכתב במכתב ששיגרה באת-כוחה לעמידר, רק ביום 3.8.2003, שנה וחודשיים לאחר שנמסרה לה תשובת עמידר, שנה לאחר שעמידר שלחה לה מכתב תזכורת, וכשמונה חודשים לאחר שנשלח מכתב המבטל את הצעת המכירה.

3.        בחודש נובמבר 2003 שבה המערערת ופנתה לעמידר בבקשה לרכוש את הדירה, תוך שהיא מתעלמת מכך שהצעת המכירה אינה תקפה מזה חודשים ארוכים. בפנייתה, היא ביקשה לחלוק על שווי הדירה לצורך הרכישה, כפי שנקבע בחוות דעתו של שמאי מטעמה של עמידר. בתגובה לפנייה זו הבהירה עמידר כי, כאמור, חלף-עבר לו המועד לקיבול ההצעה המקורית וזו בוטלה, מה גם שהמערערת לא קיימה תנאי מקדמי נוסף, והוא סילוק חובות העבר הרובצים על הדירה. עם זאת, ובעקבות השינוי בנוהל מבצע "קנה ביתך", לפיו לא היה ניתן לאשר עוד למערערת רכישת דיור ציבורי בהנחה, הוצע כי היא תגיש בקשה חדשה לרכישת הדירה במסגרת רגילה, וכך עשתה. בעקבות תכתובת בין הצדדים, ולאחר שהוברר כי רכישת הדירה מותנית בקבלת אישור ממשיב 1, הוא מינהל מקרקעי ישראל, נתבשרה המערערת כי המינהל עומד על דרישתו לקבל את הצהרתה בכתב כי היא מודעת לפלישה בדירה הסמוכה, וכי לא יהיו לה טענות בעניין זה.

           המערערת, שעמדה בסירובה למסור הצהרה זו, עתרה לבית-המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב-יפו לקבוע כי התניית הרכישה במתן התצהיר הינה בלתי חוקית. עוד התבקש בית-המשפט המחוזי להצהיר על זכאותה של המערערת לרכוש את הדירה בתנאי המבצע הראשון, וכשוויה על-פי חוות-דעת שמאית שהגישה היא לעמידר. לבסוף, התבקשה הערכאה המינהלית לפסוק לזכות המערערת  פיצויים בגין "עוגמת נפש". בטרם נדונה העתירה, הסכים המינהל לרכך את דרישתו ולהסתפק בהצהרת המערערת בדבר ידיעתה אודות ההליכים המשפטיים המתנהלים בעניין הדירה הסמוכה. עם זאת, נותרה בעינה המחלוקת העקרונית באשר לתנאי הרכישה - אם לפי התנאים שהיו תקפים בעת הגשת הבקשה הראשונה או לפי התנאים שהיו תקפים בעת הבקשה השנייה. לשם יישוב מחלוקת זו הסכימו הצדדים לפנות לוועדת החריגים הרלוונטית, וכך אכן נעשה. ביום 25.9.05 התכנסה הוועדה, בעקבות בקשה שהגישה המדינה בשמה של המערערת, וקביעתה הייתה כי אין לאפשר למערערת לרכוש את הדירה בתנאים שחלו עת הגישה את הבקשה הראשונה.

4.        נוכח זאת, פנתה המערערת לבית-המשפט המחוזי במספר בקשות ביניים: לאפשר לה להוסיף תצהיר משלים נוכח "השינוי בעמדת המדינה", ולהורות למשיבים להמציא לה את המסמכים אשר הוצגו בפני ועדת החריגים. בית-המשפט המחוזי דחה את כל הבקשות, וקבע כי אין לאפשר למערערת להרחיב את גדר המחלוקת ולכלול בו את החלטתה של ועדת החריגים.

           את העתירה עצמה דחה בית-המשפט המחוזי על הסף מחמת שיהוי בהגשתה - מספר שנים לאחר שניתנה ההחלטה אותה ביקשה לתקוף, בעוד שתקנה 3 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, הגבילה את הזכות לעתור לסעד ל-45 ימים מיום מתן ההחלטה.

הערעור וטענות הצדדים

5.        בעקבות כך הגישה המערערת את הערעור שבפנינו. לעניין השיהוי טענה, כי את השגותיה העלתה בפני המשיבים במועד מוקדם ואת העתירה הגישה בזמן הראוי. היא הוסיפה וטענה, כי התניית הרכישה בחתימתה על ההצהרה האמורה נעשתה שלא בסמכות, ועל-כן יש להורות על בטלות ההחלטה ולאפשר לה לרכוש את הדירה בתנאים ששררו במועד בו הגישה את בקשתה הראשונה. עוד השיגה המערערת על כך שבית-משפט קמא נמנע מלבחון את החלטתה של ועדת החריגים. בעניין זה טענה, כי לא ניתנה לה זכות טיעון בפני הוועדה, וכי קביעותיה של זו אינן סבירות. לבסוף, שבה המערערת ועתרה להורות כי המשיבים ישלמו לה פיצויים בגין "עוגמת נפש" שנגרמה לה, לטענתה, כתוצאה מהתנהלותם. המשיבים, מנגד, טענו כי העתירה הוגשה בשיהוי רב, ועל כן בדין נדחתה. עוד נטען, כי לא היה פסול בתנאי אותו הציבו למערערת, וכי בקשות הביניים שהגישה המערערת בצדק נדחו.

6.        בדיון שהתקיים ביום כ' בכסלו התשנ"ז (11.12.2006) נעתרו הצדדים להמלצתנו, והסכימו כי עניינה של המערערת יובא לבחינה נוספת בפני וועדת החריגים, מתוך כוונה למצוא פתרון לסכסוך מחוץ לכותלי בית-המשפט. למרבה הצער, בטרם התכנסה הוועדה הלכה המערערת לעולמה. לבקשת בא-כוחה, וחרף התנגדותם של המשיבים, החלטנו, מכוח סמכותנו לפי תקנה 36 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לסיים את ההליך במתן פסק-דין.

שיהוי

7.        תקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 קובעות בהאי לישנא:

3. (א)  עתירה תוגש במועד שנקבע לכך בדין.

    (ב) לא נקבע מועד כאמור, תוגש העתירה בלא שיהוי, לפי נסיבות הענין, ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם.

המועד להגשת עתירה

           העיקרון המונח ביסוד הגבלת המועד להגשת עתירה מינהלית על פי תקנה זו, הוא עיקרון שיהוי ולא התיישנות (השוו לדבריה של השופטת פרוקצ'יה בעע"מ 2273/06 אי התכלת שותפות כללית נ' החברה להגנת הטבע, ניתן ביום 7.12.06, פסקאות 82, 84; דבריה התייחסו לתקנה 3 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בעתירות לבית משפט לעניינים מינהליים), התשנ"ו-1996, שבוטלה בינתיים, ואת מקומה תפסה תקנה 3 לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים, שבגדרה נקבעה הוראה דומה). בכך עיגן הדין החל על בתי-המשפט לעניינים מינהליים את עקרונות השיהוי, השאובים מהלכותיו של בית-המשפט הגבוה לצדק. "התכלית העומדת ביסוד התקנה היא זירוז ההליכים בעתירות מינהליות במטרה להגיע להכרעה מהירה במחלוקת שנפלה בין הפרט לרשות המינהלית" (ע"א 6365/00 בר אור נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מחוז צפון, פ"ד נו(4) 38, 44 (2006), וכן ראו בג"צ 940/04, אבו טיר נ' המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון, פ"ד נט(2) 320, 333 (2004)). אכן, פגם משפטי שנפל בהחלטת הרשות המנהלית, עשוי לגבור על טענת שיהוי, אולם גם נפסק כי "רק במקרים מיוחדים עשויה הטענה בדבר פגם משפטי להגיע לדרגת חומרה הגוברת על הנזק הנובע מן השיהוי" (בג"צ 2285/93 נחום נ' ראש עיריית פתח תקווה ואח', פ"ד מח(5) 630, 642 (1994)).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ