אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דחיית ערר של נאשם על מעצרו עד תום ההליכים בגין בסחיטה באיומים באמצעות תצלומים אינטימיים

דחיית ערר של נאשם על מעצרו עד תום ההליכים בגין בסחיטה באיומים באמצעות תצלומים אינטימיים

תאריך פרסום : 06/01/2014 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
8373-13
01/01/2014
בפני השופט:
נ' הנדל

- נגד -
התובע:
חסן כעאבנה
עו"ד ירון גיגי
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד עידית פרג'ון
החלטה

1.        מונח לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (מ"ת 40529-10-13, מפי כב' השופט י' נועם), במסגרתה נעתר בית המשפט לבקשת המדינה, והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

רקע לפי כתב האישום

2.        להלן עיקרי העובדות המופיעות בכתב-האישום שהוגש נגד העורר.

           העורר הינו תושב אזור יהודה ושומרון. בחודש יולי 2013 נרקם קשר אינטימי בין המתלונן לבין מזכירה שהחלה באותה תקופה לעבוד במשרדו (להלן: ס'). בחודש אוגוסט 2013 קשרו העורר וס' קשר פלילי לצלם את המתלונן כשהוא עירום ובתנוחה אינטימית עם ס', ולאיים עליו בפרסום הצילומים, במטרה לסחוט מהמתלונן סכום כסף. התכנית התבצעה ביום 28.8.2013. ס' הובילה את המתלונן לדירה בעזריה, שם קבעו מראש שייפגשו על-מנת לקיים יחסי מין. באותה העת שהה העורר בחדר בדירה, משם יכל לצלם את המתרחש באמצעות מצלמות שהותקנו מראש בחדרי הדירה. עם הגעתם לדירה הפשיטה ס' את המתלונן מבגדיו, והתפשטה אף היא עד לבגדיה התחתונים. היא נישקה וחיבקה את המתלונן, ונגעה באבר מינו. בשלב זה יצאה ס' מהחדר, ובמקומה נכנס העורר, שהודיע למתלונן כי המפגש צולם על-ידו, ושהתמונות הועברו לדיסק-און-קי, אותו הראה לו. העורר איים על המתלונן שיפרסם את התמונות לבניו ולעוד אנשים אם לא ישלם לו סכום של שני מיליון ש"ח.

           באותו הערב התקשר העורר למתלונן ושאל לשלומו. למחרת, ביום 29.8.2013, שוב התקשר העורר למתלונן, והורה לו להיפגש עמו באתר בנייה בסמיר אמיס. הפגישה התקיימה ביום 31.8.2013, ובה שאל העורר את המתלונן אם הוא הביא לו את הסכום "המבוקש". המתלונן אמר שאין לו סכום כסף כזה, והעורר השיב שיש לו כסף, ושהוא יכול למכור את נכסיו ונכסי בניו. העורר הנחה את המתלונן לתת לו מיידית סך 50,000 ש"ח, ולהשלים את שאר הסכום בהמשך. באותו יום משך המתלונן 50,000 ש"ח במזומן מחשבון הבנק שלו, והעורר דרש שהסכום יושלם עד ליום 8.9.2013. במועד זה התקשר העורר למתלונן, והאחרון הודיע לו שלא הצליח לארגן את הכסף. העורר ניתק את הטלפון, אך חזר אליו כעבור שעה, אמר לו שהוא (המתלונן) "לא ישר איתו", והציע שהמתלונן ייפגש עימו והעורר יציג לו את הצילומים. המתלונן השיב שאינו רוצה להיפגש עד שיהיה לו את הכסף, והשניים קבעו להיפגש בתאריך 18.9.2013. בשלב זה פנה המתלונן אל המשטרה, וגם סיפר לבניו על שארע לו.

           העורר התקשר שוב למתלונן ביום 15.9.2013, ושאל לשלומו. המתלונן הסביר שבשל היות הבנקים סגורים לתקופת החגים, לא הצליח לארגן את הכסף. העורר שוב הציע למתלונן לבוא לראות את הצילומים, אך המתלונן השיב שאינו רוצה להיפגש עד שיהיה לו את הכסף ביד. לכך הגיב העורר שאם הכסף לא יהיה מוכן עד ליום שלישי הקרוב, יתקשר לבנו ויבקש ממנו לבוא לראות את הצילומים. הוא אף איים שישלח אישה לביתו של המתלונן כדי להראות את הצילומים לאשתו. לכך הוסיף: "אני יש לי מיליון דרכים, אם אני רוצה להשתמש אני אשתמש, אני נשבע לך". עוד איים: "אם לא התקשרת אני אדע שאתה פתחת במלחמה וגם אני פתחתי במלחמה".

           בתאריך 21.9.2013 התקשר העורר למתלונן, ובהנחיית המשטרה הודיע לו המתלונן שהוא מוכן לשלם סכום של 100,000 ש"ח. למחרת תיאמו השניים להיפגש בכניסה לענאתה. כשהגיע למקום הפגישה הורה לו העורר להתקדם לתוך היישוב, אך המתלונן סירב לעשות כן, ושב על עקבותיו בחזרה לירושלים. באותו היום שוחח העורר עם בניו של המתלונן, ואמר להם שהוא מעוניין להיפגש עימם. העורר הודיע למתלונן שדיבר עם בניו וקבע לפגוש אותם. המתלונן השיב שהביא את הכסף ופעל לפי ההוראות, אך העורר עמד על כך כי הוא זה שיקבע את מקום המפגש, ולא המתלונן.

           ביום 23.9.2013 התקשר העורר לאחד מבני המתלונן (להלן: ב'), והודיע לו שאביו "בבעיה גדולה". לשאלות הבן ענה העורר כי מדובר במשהו שירדוף את ב' ואת ילדיו, וכי אחר שב' יידע מה שעשה המתלונן, יבקש מהעורר שאף אחד לא יידע מזה. השניים תאמו להיפגש ביום 29.9.2013. בבוא היום התקשר העורר לב', אשר הציע שייפגשו במשרד. העורר השיב שהוא מוכן להיפגש רק באזור יהודה ושומרון, וב' סירב להגיע לשם. עוד באותו יום התקשר העורר למתלונן ואמר שהוא מוכן לשלוח קטעים מהצילומים. המתלונן התקשר בחזרה אל העורר, וביקש ממנו לשלוח קטע או שניים מהצילומים. למחרת, ביום 30.9.2013, שלח העורר לטלפון הנייד של המתלונן תמונות וסרטונים המתעדים את האירוע בדירה. לאחר מכן התקשר המתלונן לעורר, והשניים תיאמו להיפגש לאחר שהמתלונן ישיג את הכסף.

           ביום 1.10.2013 שוב התקשר העורר למתלונן. לאחר שהמתלונן אמר שעדיין לא השיג את הכסף, השיב העורר שהעניין אינו בידיים שלו, והוא מסר את זה לאנשים אחרים. הוא הוסיף ש"אנשים הם חלאות" וכי הוא רוצה להשאיר את העניין ביניהם בלבד, כי אם זה ייצא מידי העורר זה "לא יהיה טוב". המתלונן אמר שיחזור אליו עוד חצי שעה. לאחר מספר דקות חזר המתלונן אל העורר והודיע לו שהוא מוכן לשלם כעת סך 100,000 ש"ח, ולהשלים את היתרה מאוחר יותר. השניים קבעו להיפגש למחרת.

           ביום 2.10.2013 בשעות הצהריים התקשר המתלונן לעורר, בהנחיית המשטרה, וקבע איתו להיפגש בענאתה. שוב הנחה העורר את המתלונן להיכנס ליישוב, ושוב הלה סירב, ושב על עקבותיו משלא הגיעו להסכמה על מיקום הפגישה. בהמשך התקשר העורר למתלונן והנחה אותו להמתין על הכביש בסמוך למעלה אדומים. המתלונן המתין ברכבו יחד עם שני שוטרים, אשר הסתתרו ברכב. כשהגיע העורר למקום, נכנס לרכב, והתיישב במושב הקדמי לצד המתלונן. באותו הרגע יצאו השוטרים ממקום מסתורם, הזדהו כשוטרים והודיעו לעורר כי הוא עצור. העורר התנגד למעצרו ותקף את השוטרים בכוח ובאלימות. בין השאר, הכה העורר את אחד השוטרים בבטנו, בעט בו והפילו לקרקע. העורר המשיך להיאבק בשוטרים וגרם להם חבלות במקומות שונים בגופם.

           בגין המעשים האמורים הואשם העורר בעבירות סחיטה באיומים (סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977) ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות (סעיף 274(1) לחוק).

גרסת העורר

3.        אל מול הרקע העובדתי המוצג בכתב-האישום, מציג העורר מסכת עובדתית שונה. לדבריו, הגרסה שמסרה ס' במשטרה, בחקירתה מיום 10.10.2013, משקפת את האמת העובדתית, ולא גרסת המתלונן שלפיה נכתבו עובדות כתב-האישום. לגרסת ס', היא נפלה קורבן להטרדות מיניות מבישות מצדו של המתלונן, שהלכו והתפתחו לעבירות מין חמורות ומתמשכות. לדבריה, הזמין המתלונן אותה לעבוד במשרדו, ומיד עם תחילת עבודתה החל להטרידה באופן מיני ולהציע הצעות אינטימיות מגונות. לפי גישתה, היא עזבה באותו היום את עבודתה, אך חזרה למשרה לאחר שבועיים, לפי הצעת המתלונן ולאור הבטחתו שההטרדות לא תחזורנה על עצמן. ההבטחות התבדו, ולדבריה הצליחה ס' לשרוד רק 11 ימים בעבודתה, בשל הטרדות הולכות ומחמירות ועד עבירות מין ממש.

           באותה העת החל, לגרסת ס' ולדברי העורר, קשר אינטימי בינה לבין העורר, והיא סיפרה לו על כך שהמתלונן מטריד אותה. לדברי העורר - ויוער שבשלב זה דברי העורר אינם תואמים לגרסת ס' - ביקש ממנה העורר לדווח לו מיידית אם מעשיו של המתלונן יבואו לכלל כפייה מינית. ביום 28.8.2013 ס' אכן התקשרה, והודיעה לעורר כי היא בדרך לדירה בעזריה, יחד עם המתלונן. לגרסתו, הבין העורר שהמתלונן לחץ על ס' להיפגש בדירה, באיום שאם לא תיענה לדרישותיו יפרסם את תמונותיה. העורר הגיע לדירה, נכנס דרך המרפסת, ותפס את המתלונן בשעת מעשה. לדבריו הוא אף הבחין בכך שהמתלונן צילם את המפגש במצלמות נסתרות שהותקנו בדירה. העורר נטל את הדיסק-און-קי שבו אוחסנו הצילומים. לדבריו, המתלונן אף התנצל בפניו, והציע תשלום פיצוי עבור מעשיו.

החלטת בית המשפט המחוזי

4.        בית המשפט המחוזי קבע שקיימות ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעת העורר בעבירות סחיטה באיומים ותקיפת שוטר. נמצאו חיזוקים משמעותיים לגרסת המתלונן בשיחות הטלפון שהוקלטו בינו לבין העורר. כמו כן, שליחת הצילומים מהטלפון הנייד של העורר לטלפון הנייד של המתלונן מאששת את גרסתו.

           גם עדותה של ס' בחקירת המשטרה נמצאה כתומכת בגרסת המתלונן. ס' אמנם טענה שלא היה לה קשר אינטימי עם המתלונן, ואף טענה כי המתלונן הטריד אותה ותקף אותה מינית, כגרסת העורר. אולם, היא אישרה שעל-פי הנחיית העורר הזמינה את המתלונן לדירת המפגש בעזריה, שם צולם המתלונן בעירום, וכי לאחר מכן דרש ממנו העורר כסף. בית המשפט המחוזי ציין כי העורר שמר על זכות השתיקה בתחילת החקירה, ועל כך שרק בשלב מתקדם הסכים למסור גרסה. עוד העיר בית המשפט כי גרסתו אינה מתיישבת עם שיחות הטלפון בהן נשמע העורר דורש קבלת סכומי כסף תמורת אי-חשיפת הצילומים שבידיו.

           בית המשפט המחוזי קבע שמדובר ב"עבירת פנים" לפי סעיף 7(א)(1) לחוק העונשין - דהיינו, עבירה שיש לבית משפט ישראלי סמכות טריטוריאלית לדון בה. הסיבה לכך היא שדברי הסחיטה באיומים שהשמיע העורר נקלטו על-ידי המתלונן בירושלים.

           אשר לחלופת מעצר, ציין בית המשפט את העובדה שלעורר עבר פלילי עשיר, המחזקת עילת מעצר נוכח הסיכון לביטחון הציבור. לדברי בית המשפט קמה עילת מעצר נוספת נוכח סיכון מוגבר להימלטות, בהיות העורר תושב יהודה ושומרון. מסיבות אלו, ובשים לב לחומרת המעשים המנויים בכתב האישום, קבע בית המשפט שאין לבחון במקרה הזה חלופת מעצר, ושאין מקום להזמנת תסקיר בעניין.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ