אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דחיית ערר חולה נפש על אשפוזו בכפייה ובקורת על התנהלות בא כוחו

דחיית ערר חולה נפש על אשפוזו בכפייה ובקורת על התנהלות בא כוחו

תאריך פרסום : 01/11/2012 | גרסת הדפסה
ע"ו
בית המשפט המחוזי חיפה
17513-10-12
24/10/2012
בפני השופט:
ש' ברלינר סגן הנשיאה

- נגד -
התובע:
פלוני
עו"ד דב אבן אור
הנתבע:
הוועדה הפסיכיאטרית ליד בית החולים מזרע
עו"ד גב' רים סרוג'י
פסק-דין

1.         המערער סובל ממחלת נפש - הפרעה סכיזואפקטיבית. מחמת מחלתו הוא מאושפז בכפיה בבית החולים מזרע על פי הוראות חוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן: החוק). תחילת האשפוז מכוחה של הוראת אשפוז שהוציא כלפיו סגן הפסיכיאטר המחוזי ביום 4.10.12. ההוראה הוארכה ביום 12.10.12. ביום 10.10.12 דחתה הוועדה את עררו של המערער על הוצאת ההוראה, וביום 17.10.12 האריכה הוועדה את האשפוז לתקופה נוספת של חודש אחד, עד ליום 17.11.12.

            לטענת המערער, ההחלטות בעניינו, הן של סגן הפסיכיאטר המחוזי וכן אלו של הוועדה, בלתי חוקיות ופגומות, ויש לבטלן. לטענתו, הוא אינו אלים, אינו מסוכן לעצמו או לאחרים, אין כל הצדקה לאשפזו בכפיה, ובקשתו היא כי בית המשפט יורה על שחרורו מן האשפוז, לאלתר.

2.         המערער יליד 1964, נשוי לאשתו, שנפגעה נפשית במהלך שירותה הצבאי. לבני הזוג 3 ילדים: הבת הבכורה בת 13.5 שנים; הבן כבן 10 שנים ובן נוסף, בגיל 3. המשפחה מתגוררת בישוב בצפון הארץ ומוכרת לגורמי הרווחה מאז שנת 2007. מצב המשפחה אינו יציב: כאשר שני בני הזוג מאוזנים נפשית, תפקוד ההורים סביר ואין צורך בהתערבות. אולם, כאשר אחד מהם, ובמיוחד כאשר שניהם אינם מאוזנים וחשופים להתפרצויות של מצבים פסיכוטיים, נדרשת התערבות הגורמים המטפלים, אם לפי סמכויותיהם שבחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער) ואם מצד הפסיכיאטר המחוזי או סגנו, לפי סמכויותיהם שבחוק.

            כיום, המצב הוא זה: האב (המערער) מאושפז בכפיה בבית החולים "מזרע", כך גם אשתו המאושפזת במחלקה אחרת באותו בית החולים מחמת ההתקף הפסיכוטי בו היא שרויה. שלושת הילדים נמצאים במוסדות (מרכזי חירום) אליהם הם הופנו על ידי גורמי הרווחה.

3.         על מהלך החיים של המשפחה בתקופה שמאז שנת 2007 ואילך ניתן ללמוד מן הדברים ששמעתי מפי העובדות הסוציאליות של שירותי הרווחה. שמעתי על הקורה את המשפחה גם מפי המערער ואשתו. אומר מיד כי אני נותן אמון מלא בתיאור הדברים מפי העובדות הסוציאליות ומעדיף את הסבריהן ודבריהן על פני התיאורים וההסברים ששמעתי מפי הנוגעים בדבר, המערער ואשתו.

4.         בעבר (בשנים 1993 ו- 1995) אושפז המערער אשפוזים חוזרים בבית החולים בטירת הכרמל, בבית החולים זיו בצפת אושפז בשנת 2005, ובבית החולים מזרע אושפז בשנת 2007 וכן בשנת 2011. לאחר מכן טופל המערער במרפאה לבריאות הנפש בעיר מגוריו, על פי הוראה לטיפול כפוי שהוצאה כלפיו ביום 12.5.11 ואשר הוארכה ביום 6.5.12 וחייבה אותו, בין היתר, להיבדק במרפאה במועדים שנקבעו, וכן לקבל את הטיפול הדרוש, כפי שהוא נקבע מעת לעת על ידי מנהל/ת המרפאה.

5.         היענותו של המערער ותובנתו לצורך בטיפול היו חלקיים בלבד; במהלך אוגוסט - ספטמבר 2012 הוא לא התייצב במרפאה לצורך מעקב; יחסיו עם אשתו התדרדרו, והוצא כלפיו צו הרחקה. בהמשך הוא נעלם, לא ניתן היה למצוא אותו ורשויות הרווחה דיווחו כי הוא "מתנהג בצורה ביזארית, מצלם אנשים וילדים בגנים". המערער טען כי הוא איש מוסד וכי מנסים להתנכל לו ולהרעילו, והוסיף כי קיבל הוראה מראש המוסד לא להתייצב לבדיקות.

            ביום 21.9.12 נבדק המערער במרפאה, נמצא כי הוא שרוי במצב פסיכוטי, אך לא הייתה התוויה לאשפוז כפוי. ביום 23.9.12 פנה המערער למיון בבית החולים שיבא וטען שהורעל. גם הפעם לא היתה התוויה לאשפוז כפוי. בהמשך, זייף המערער מסמך מאת שר הרווחה וטען כי השר הורה לשחרר את ילדיו הנמצאים בפנימיה וטען כי בנו נחטף; אחר כך נמצאו מעטפות עם חומר חשוד והיה צורך להזעיק את חבלני המשטרה, ולבסוף, לאחר נסיונות רבים לזמנו, הגיע המערער ביום 4.10.12 אל המרפאה לבריאות הנפש בעיר מגוריו יחד עם אשתו, ונמצא, כך כתבה ד"ר גרנט מנהלת המרפאה בבקשה להוצאת הוראת אשפוז שהפנתה אל סגן הפסיכיאטר המחוזי, כי הוא "שרוי במצב פסיכוטי חריף עם מאפיינים מניפורמיים וסיכון פיזי כלפי הסובבים".

6.         בבדיקה הפסיכיאטרית ע"י ד"ר גרנט היה המערער "בהכרה מלאה, מתמצא בכל המובנים, אפקט מרומם רוגזני, מדבר בשטף ונוטה לוכחנות, חשדני, חסר סבלנות עם סף גירוי נמוך, מגלה מחשבות שווא של יחס רדיפה וגדלות, בהתחלת השיחה הסכים לקבל זריקה ובהמשך התנה את קבלת הזריקה בקבלת מכתב המאשר לו להיפגש עם ילדיו. כשנענה בסירוב סירב לקבל את הזריקה, נהייה תוקפני ומאיים מילולית, טען שגם הצוות נגדו, סירב להתאשפז, עזב את המרפאה ויצא."

            הרופאה העריכה כי יש במערער סיכון פיזי מיידי לעצמו ולסובבים וכי "כיום (הוא) שרוי במצב פסיכוטי, חסר כל תובנה ושיפוט למצבו ולצורך במעקב וטיפול סדיר, במצבו כיום להערכתנו מסכן את עצמו ואת הסובבים", ולפיכך ביקשה כי תוצא בעבורו הוראת אשפוז.

7.         סגן הפסיכיאטר המחוזי שוכנע, על יסוד נתונים אלה, כי יש להורות על אשפוזו של המערער בבית החולים, בכפיה, והוציא ביום 4.10.12 הוראת אשפוז כלפי המערער, כפי סמכותו שבסעיף 9(א) לחוק.

            ביום 12.10.12 הוארכה ההוראה, כך שניתן היה להחזיק את המערער בבית החולים ולטפל בו עד ליום 18.10.12, אלא אם כן תונח עד אז בפני הוועדה בקשה מנומקת בכתב, מאת המנהל, כי תפעל על פי סמכותה שבסעיף 10(ג) של החוק, ותאריך את האשפוז, לתקופה נוספת שלא תעלה על שלושה חודשים.

8.         בין לבין, דנה הוועדה ביום 10.10.12 בערר שהגיש לה בא כוח המערער, על החלטת סגן הפסיכיאטר המחוזי להוציא נגד המערער את ההוראה. כשביקשה הוועדה לבדוק את המערער, ולהפנות אליו שאלות, הכשיל בא כוח המערער את הבדיקה והורה למערער לא לענות על שום שאלה. משכך, לא נותרה לוועדה כל ברירה אלא להסתמך על הכתוב בהוראת האשפוז תוך אימוץ מסקנתם של ד"ר גרנט וסגן הפסיכיאטר המחוזי, והערר נדחה.

9.         ביום 17.10.12 החליטה הוועדה הפסיכיאטרית להאריך את אשפוזו של המערער למשך חודש אחד נוסף. בפניה עמדה הפניית הרופאים מיום 16.10.12 בה הם פירטו את הנתונים לגבי המערער, ואת הרקע לאשפוזו. כיום, הסבירו הרופאים, משתף המערער פעולה באופן פורמלי ומתוך גישה חשדנית; הוא מתאר תפקידים חשובים שהוא ממלא בתחום הביטחוני; מאשר שצילם ילדים במקום ציבורי; לא ברור לו מדוע מתנכלים אליו; אין בו מחשבות אובדניות, שולל שמיעת קולות, אינו נראה הלוצינטורי אך, להערכתם, "מדובר בגבר שסובל ממחלת נפש, כעת לא מהווה סיכון מיידי פורמאלי, אך עדיין שרוי במצב פסיכוטי פעיל. מתנהג לפי מחשבותיו, לא מגלה שום תובנה ויש סבירות שימשיך להתנהג לפי מחשבותיו, לכן יוגש לועדה בבקשה להאריך את אישפוזו הכפוי." רמת המסוכנות לאחרים הוערכה כגבוהה. גם יעד לאלימות קיים לאור שתי תלונות שהוגשו למשטרה על ידי אשתו של המערער וכן חשד להטרדת ילדים על ידי צילומים.

בסיכום, כתב הרופא, כי המערער "עדיין נמצא במצב פסיכוטי פעיל, מהווה סיכון לסביבתו עקב מחשבות שווא (ש)טרם עברו עיבוד אף ראשוני, מתכנן לפעול לפיהן, זקוק לאיזון של מצבו. לאור האמור לעיל אנו מבקשים להאריך את אישפוזו לחודש ימים."

10.        בא כוח המערער לא נכח בדיון בפני הוועדה, כך שהפעם לא הונח מכשול בפני הוועדה כשביקשה לבדוק את המערער. הבדיקה הייתה מקיפה כרשום בעמ' 2 של דו"ח הוועדה. כאשר נשאל המערער מדוע הגיע לאשפוז השיב: "הסיבה היא מחלתה של אשתי, שהגישה עלי תלונות וסיפרה דברים לא נכונים כלל, כתוצאה ממחלתה". לדעתו, אין לו בעיה נפשית, "אני טענתי תמיד", כך הסביר, "שאיני חולה. מי שטען זאת אלה הפסיכיאטרים". פעמיים אושפז המערער בעבר, אך כל זאת ללא סיבה: "אף פעם לא יכלו להסביר לי את הסיבה, כל האשפוזים שלי היו כתוצאה מאשפוזיה של אשתי." הוא אמנם לא עובד במוסד אך: "אני איש מוסד. מפקדי הוא מאיר דגן, שהיום נמצא בניתוח בחו"ל. אני גוייסתי למוסד בשנת 1986 ומאז אני משמש כאיש מוסד בחו"ל ובארץ". הוא אינו יכול לספר מה הוא עושה, שכן "אני לא חושף דברים שקשורים לביטחון מדינת ישראל". הוא צילם את הילדים, אך עקבו אחריו וסיכנו אותו. לטיפול הרפואי שנכפה עליו לא הגיע, על פי הוראות שקיבל מהמוסד "בדרך שאני לא יכול לחשוף". ועבודתו עבור המוסד, אינה בחו"ל, "העבודה שאני עושה מתמקדת בארץ". ובמוסד עצמו, "הם יודעים עלי יותר מאשר אני יודע על עצמי."  באשר להרעלתו על ידי השכן,  הסביר כי "זה מיכל קטן ... שהשכן שלי השליך ... הוא מכיל חומר כמו גז עצבים שהנאצים השתמשו בו, והשכן הכניס לי את החומר לבית. לכן ישבתי בבית עם מסכות גז ולכן ישנתי על הגג ... החומר פגע בי, חדר לי לגוף, פגע לי בעצבים". "במלחמת המפרץ", הסביר המערער, "הייתי מפקד ... בתצפית, רדפנו אחרי טילים".

בממצאי הבדיקה נרשם כי המערער "לבוש באופן אלגנטי, כולל עניבה תואמת, חבוש כיפה. מדבר בשקט, בורר בקפידה את המילים, פותח קלסר עב קרס (צ"ל - כרס) ... עונה על השאלות בהרחבה ... פורש מערכת מאורגנת של מחשבות שווא, של יחס, רדיפה, השפעה וגדלות ... האפקט מתוח וחשדני. שיפוט לקוי. אין כל תובנה למצבו ולצורך בטיפול."

            הוועדה העריכה כי המערער מסוכן לעצמו ולאחרים ברמה גבוהה; האריכה את האשפוז, ונימקה את החלטתה:

"מדובר בחולה הסובל מהפרעה סכיזואפקטיבית השרוי במצב פסיכוטי מאניפורמי פעיל המתבטא במחשבות שווא של יחס, רדיפה, השפעה וגדלות, אשר משפיעים באופן ישיר על התנהגותו ופעולותיו היומיומיות, ובכך מסכן את עצמו ואת בני משפחתו והסובבים. לציין כי קיים פוטנציאל של מסוכנות גבוהה במיוחד כלפי שכנו, שנתפס על ידו כרודף אותו ומנסה להרעילו ב'גז עצבים' וכן פוטנציאל גבוה לכלי רכב, אותם רואה כרודפים אותו מטעם המדינה (ולטענתו יודע זאת לפי מס' הרישוי של הרכבים). ... הועדה סבורה כי מחלתו של המטופל ומצבו הנפשי כיום פוגעים בכושר שיפוטו ובכושרו לביקורת המציאות במידה ניכרת וכתוצאה מכך הוא עלול לסכן את עצמו ואת זולתו סיכון פיזי מיידי."

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ