אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דחיית ערר בבקשה לעיון חוזר של עצור עד תום ההליכים

דחיית ערר בבקשה לעיון חוזר של עצור עד תום ההליכים

תאריך פרסום : 22/12/2008 | גרסת הדפסה
ע"מ
בית הדין הצבאי לערעורים באזור יהודה והשומרון
5065-08
01/12/2008
בפני השופט:
הנשיא: אל"ם אהרון משניות

- נגד -
התובע:
מחמד נאפז חסין דאר עודה ת"ז 940839590
עו"ד נאשף דרוויש
הנתבע:
התביעה הצבאית
עו"ד סגן שלומי שניידר
החלטה

א. ההליכים בבימ"ש קמא

נגד העורר הוגש כתב אישום אשר מייחס לו עבירה של גניבת רכב ושלוש עבירות של מסחר ברכב גנוב, ובימ"ש קמא (כב' השופט רס"ן בן ציון שפר) החליט לשחררו בתנאים מגבילים. ערר שהגישה התביעה התקבל, ובימ"ש זה החליט בע"מ 3278/08, מפי כב' השופט אל"ם יצחק מינא, על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, לאחר שקבע כי יש ראיות לכאורה ועילת מעצר. עם זאת, ראה בית המשפט להוסיף בשולי החלטתו את הדברים הבאים:

"עם זאת, אני קובע כי אם לא יסתיים משפטו של המשיב בתוך 60 יום מהיום יהיה הסנגור זכאי לחזור ולפנות לביהמ"ש על מנת לבקש את שחרורו בערובה. ביהמ"ש ישקול את בקשת הסנגור לאור חומר הראיות שהוצג לו עד למועד הבקשה. אני מורה כי משפטו של המשיב יחל ויסתיים בהקדם האפשרי".

משחלפו 60 יום ויותר, ומשפטו של העורר טרם הסתיים, פנה הסנגור וביקש עיון חוזר במעצר, תוך שהוא מסתמך על ההחלטה האמורה של בימ"ש זה. בימ"ש קמא (כב' השופט סא"ל רון דלומי) דחה את הבקשה, וציין כי אכן נעשה ניסיון לעמוד בזמן שנקבע בהחלטה הקודמת, אולם על אף רצונם הטוב של הצדדים, הדבר לא התאפשר בשל יומנו העמוס של בימ"ש קמא. למרות זאת, נוכח חומרת המעשים המיוחסים לעורר, ולאחר שבימ"ש זה קבע כי קיימת עילה של מסוכנות, אין בהתמשכות ההליכים עד כה "להכריע את הכף לצד שחרורו של הנאשם..." , ולכן נדחתה הבקשה לעיון חוזר.

מכאן הערר שבפני. לטענת הסנגור, משמעות ההוראה האמורה בהחלטה הקודמת היא כי אם לא ניתן להציג חומר ראיות חדש שהוגש במהלך אותם 60 הימים שקצב בית המשפט, יש לשחרר את העורר ממעצרו. לעומת זאת, התביעה סבורה כי משנעשה ניסיון ממשי לקדם את שמיעת התיק, אין מקום לשחרורו של העורר מהטעם של התמשכות הליכים, לאחר שנקבע כי יש ראיות לכאורה וקיימת עילת מעצר.

ב. קציבת מעצר - אימתי

החלטתו הקודמת של בימ"ש זה ובעקבותיה בקשת הסנגור לעיון חוזר, מעוררות את השאלה האם ניתן להורות על מעצר קצוב, ובהנחה שהתשובה חיובית, מתי ראוי להלך בדרך זו. בימ"ש זה התלבט בעבר בשאלה דומה, ובסופו של דבר, בהחלטתו בעניין בלידי (ע"מ איו"ש 81/03) הכריע כי ככלל ראוי להחליט בשאלת המעצר עד תום ההליכים סמוך לאחר הגשת כתב האישום:

"מבלי לקבוע מסמרות בעניין, דעתי היא כי משהוגש כתב אישום על ביהמ"ש להכריע בשאלת המעצר עד לתום ההליכים לכאן או לכאן, ורק במקרים יוצאי דופן, ולתקופות קצרות בלבד, רשאי הוא להאריך את המעצר לימים ספורים מבלי להכריע בבקשת התביעה".

אולם בבית המשפט העליון נשמעה גם דעה אחרת, וכך נאמר בסוגיה זו, מפי כב' השופט חשין (כתוארו אז) בעניין אלוג:

"... הניסיון לימדני, לצערי, כי צו-מעצר הניתן על-החלק עד תום ההליכים, מתפרש לעתים כצו-מעצר לשנה תמימה, שנה שלאחריה רק שופט בית-המשפט העליון רשאי להאריך את המעצר לתקופות מוגבלות, הכל כאמור בסעיף 54 לחוק. פירוש זה הינו מוטעה, כמובן, ואין צורך להאריך בדיבור על-כך. שאלת אורכו של המעצר תהיה בכל עניין ועניין פונקציה של מספר גורמים, ובהם טיב העבירה, מספר הנאשמים, מספר העדים, ועוד כיוצא-באלה גורמים העשויים להצדיק - או שלא להצדיק - הימשכות ההליכים...".

(בש"פ 6787/95 מדינת ישראל נ' עיד בן חסן אלוג, תק-על 95(3), 693 ,עמ' 694).

כיוצא בזה אמר השופט חשין בעניין גנימאת:

"... יכול אדם שיהיה מוטרד ממעצרי-יתר, ובכל-זאת לא יסיק כורח לחולל מהפכה בנושא המעצרים. ניתן למצוא גם דרכי-ביניים, דרכים שתקלנה עם חשודים בעבירות ובה-בעת תבאנה במניין את טובת-הציבור. בחוות-דעתי בערר הצבעתי על דרך-ביניים אפשרית. הדרך היא, בקיצור-לשון: מעצר לתקופות מדודות ומוגבלות, ובדיקה מעת-לעת אם יש הצדק להמשכו של המעצר...  דרך זו - הניתנת לגיוון בווריאציות מווריאציות שונות - נראית ראויה בעיניי.

בשמי-שלי אומר, כי בשיבתי לדין בהליכי מעצרים אני מהלך בה, ורווח לי".

(דנ"פ 2316/95, בש"פ 537/95   עימאד גנימאת נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(4), 589 ,עמ' 649-650).

הלכה למעשה, דרך ייחודית זו של קציבת מעצר איננה רווחת בבתי המשפט בישראל, אולם היא קנתה אחיזה בבתי הדין הצבאיים, והיא נוהגת בהם כדבר שבשגרה. אני סבור שהעיקרון שעומד ביסודה של הלכה זו, ולפיו ייתכנו מקרים שבהם קיים צורך מיוחד להבטיח ניהול יעיל של המשפט, ולמנוע התמשכות הליכים יתר על המידה, תוך קיומו של פיקוח שיפוטי הדוק יותר, יפה גם להליכים המתנהלים בבתי המשפט הצבאיים. אמנם האינטרס של סיום מהיר של ההליכים קיים בכל התיקים, אולם בתוך עמנו אנו יושבים, והעומס הכבד המוטל על בתי המשפט מחייב לעיתים לקבוע סדרי עדיפויות במקרים המתאימים, והדרך המעשית לפקח על כך היא בקציבת תקופת המעצר.  

בבתי הדין הצבאיים, שבהם כאמור התפתחה הפרקטיקה של קציבת מעצר, הוזכרו שלושה סוגים עיקריים  של מקרים שבהם ראוי לשקול את קציבת המעצר: הסוג האחד עניינו בשיקולים ראייתיים; השני - עניינו בעונש הצפוי אם יורשע הנאשם, והשלישי - עניינו ב"זירוז כללי של הצדדים ושל בית הדין" לנהל את המשפט ביעילות ולמנוע התמשכות הליכים. (ראו ע"מ/61/02 התובע הצבאי הראשי נ' רב"ט רזיל פייסאחוב, תק-צב 2002(3), 1 ,עמ' 5, וראו עוד מאמרו של מ' לוי, "האם חומרת העבירה מהווה עילת מעצר בצבא? בחינה מחדש של עילות המעצר בצבא לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ו-'חוק המעצרים' ", משפט וצבא 15 (התשס"ב) 193, בעמ' ,263-264 , אשר צוטט בהסכמה בע"מ 61/02 הנ"ל).

עם זאת, נדמה לי שיישומו של העיקרון האמור בבתי המשפט הצבאיים ראוי שיהיה מצומצם יותר, נוכח האופי של התיקים הנדונים בבתי משפט אלה, והעומס הרב שבו נתונים בתי המשפט. שימוש רווח מדי באפשרות של קציבת מעצר עלול להביא לריבוי דיוני מעצר בערכאות השונות, יתר על מה שנצרך לגופו של עניין, ובכך לסרבל ולהכביד על הפעילות העמוסה בלאו הכי של בתי המשפט. לפיכך אני סבור כי יש מקום לשקול אפשרות זו במקרים חריגים בלבד, כאשר קיימות נסיבות אישיות יוצאות דופן שמחייבות התחשבות מיוחדת, כמו למשל קטינים בגיל צעיר במיוחד, או אנשים מבוגרים מאוד עם בעיות רפואיות, וכיוצא באלה. כך נהגתי בעניינה של נדא ג'מאל מחמד חסן, בע"מ 3509/07 כאשר הוריתי על מעצרה לתקופה מוגבלת, בהיותה אם ל-9 ילדים.

מדובר במקרים חריגים שבהם מואשמים אנשים בעבירות שנשקפת מהן מסוכנות של ממש, אולם מעצר עד תום ההליכים עלול לפגוע בהם פגיעה קשה מהרגיל. לכן נדרש פיקוח שיפוטי הדוק יותר, בכדי להבטיח ניהול יעיל של המשפט, ולצמצם למינימום את משך המעצר במהלך המשפט.למעשה התכלית של החלטה על מעצר קצוב היא לתת עדיפות כזו או אחרת לניהול המשפט בתיקים מסוימים, אשר יש בהם טעם מיוחד למנוע התמשכות הליכים. לכן השימוש באפשרות זו ראוי שייעשה במשורה, ובמקרים המתאימים בלבד, ועל בית המשפט לנמק על מה ולמה ראה לנקוט בדרך זו. ראוי גם  שתקופת המעצר שתיקבע, לא תהיה קצרה מדי ותיתן משקל גם לאילוצי היומן העמוס, בכדי לאפשר לערכאה הדיונית לקדם את המשפט ואולי אף לסיימו בתקופת המעצר הקצובה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ