אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דחיית ערעור על סרוב הוועדה הפסיכיאטרי ת לאפשר למאושפז חופשות קצרות

דחיית ערעור על סרוב הוועדה הפסיכיאטרי ת לאפשר למאושפז חופשות קצרות

תאריך פרסום : 28/03/2013 | גרסת הדפסה
ע"ו
בית המשפט המחוזי ירושלים
45285-02-13
16/03/2013
בפני השופט:
בן-ציון גרינברגר

- נגד -
התובע:
נ.א.
עו"ד שאול עזרה
הנתבע:
מדינת ישראל
פסק-דין

1.             לפניי ערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית-מחוז ירושלים, מיום 31.01.13, בגדרה נדחתה בקשת המערער ליציאה מאשפוזו לחופשות קצרות.

2.             ביום 14.01.10 הוגש נגד המערער כתב אישום פלילי בגין רצח בתו בת ה-7 חודשים, באופן שתפס אותה ברגליה והטיח את ראשה ברצפה. ביום למחרת בתאריך 15.1.10, אושפז המערער בבית החולים איתנים לצורך הסתכלות פסיכיאטרית, וביום 9.2.10 קבע הפסיכיאטר המחוזי כי בעת ביצוע העבירה היה המערער במצב פסיכוטי קשה. לאור חוות הדעת האמורה של הפסיכיאטר המחוזי קבע בית המשפט המחוזי בהחלטה מיום 24.02.10 כי המערער אכן לא היה אחראי למעשיו בעת ביצוע העבירה, וכמו כן קבע כי המערער הוא אשר ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום. על בסיס האמור ניתן צו אשפוז למערער על פי הוראות סעיף 15(ב) לחוק הטיפול בחולי נפש, תשנ"א - 1991.

3.             מאז קרות האירוע המצער חלפו שלוש שנים. במהלך השנתיים הראשונות לאשפוזו, הגיש המערער מספר בקשות לשחרורים קצרים לחופשות, והתקיימו בעניינו חמישה דיונים של הוועדה הפסיכיאטרית. בארבעת הדיונים הראשונים, קיבלה הוועדה את המלצת הרופאים המטפלים, לפיה טרם הגיעה העת לשקול שחרור חופשות למערער. ברם, בדיונה החמישי של הוועדה, הוגשה המלצה מטעם הרופאים המטפלים לשחרר את המערער לחופשה קצרה, וזאת, כיוון שלהנחתם המקצועית, מצבו של המערער השתפר. לאחר ששמעה הוועדה את עמדת הרופא המטפל ועמדת יתר הגורמים הרלוונטיים, החליטה הוועדה שלא לאמץ את עמדת הרופאים, והבקשה לשחרור נדחתה גם בפעם הזו. על החלטה זו של הוועדה הגיש המערער ערעור. ביום 05.04.12 הובא הערעור בפניי, וכך קבעתי:

אף במקרה דנן, בהתחשב בחומרה המיוחדת של המעשים שביצע המערער, ומאחר שבמקרה דנן חלפו רק כשנתיים מאז הרצח, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הוועדה כי טרם התגבשו הנסיבות המצדיקות את שחרורו של המערער לחופשות. אם כי הוועדה מצאה כי אין מסוכנות מצד המערער כלפי עצמו, נקבע כי קיימת מסוכנות בינונית כלפי אנשים אחרים, ושיקול זה, יחד עם השיקול הציבורי כמפורט לעיל מצדיקים לדעתי את החלטת הוועדה, גם אם התקבלה בניגוד לדעת הרופאים המטפלים; שהרי, כפי שהדגישה הוועדה בהחלטתה, חובה להתחשב לא רק בנתונים הרפואיים הרלוונטיים אלא גם בפן הציבורי של כל החלטה שתתקבל.

4.             מאז חלפה עברה לה שנה נוספת, וביום 31.01.13 התקיים דיון נוסף בוועדה, בו המערער שב ובקש לאפשר לו לצאת לחופשות קצרות; ובפני הוועדה המליץ הרופא המטפל, ד"ר רודמן (להלן: הרופא המטפל) לשחרר את המערער לחופשות קצרות. וכך נכתב בחוות הדעת שהונחה בפני הוועדה, החתומה ע"י הרופא המטפל, ועל ידי ד"ר אידלמן, מנהל המחלקה:

תחת טיפול תרופתי אנטי פסיכוטי ומייצב מצב רוח...מצבו [של המערער, ב.ג.] התייצב במהירות ולמעשה נמצא ברימיסיה של התופעות הפסיכוטיות מזה כשנה וחצי. בשלב הנוכחי אין שינויים בטיפול התרופתי אותו הוא מקבל, והוא יוצא לבדיקות רפואיות שונות בליווי וחוזר ללא בעיות. הנ"ל משתף פעולה עם התוכנית הטיפולית. מבחינה קלינית ניתן להערכתנו לאפשר לו חופשות קצרות בליווי.

5.             לאחר ששמעה הוועדה את עמדתו של הרופא המטפל, ואת יתר הגורמים הרלוונטיים, החליטה הוועדה שלא לאמץ את עמדת הרופאים, והבקשה לשחרור לחופשות נדחתה אף הפעם. לפי הנימוקים שבהחלטה, סבורים חברי הוועדה כי לא חלף מספיק זמן מאז ביצוע המעשה, וכן כי שיקול השמירה על האינטרסים של הציבור, לרבות שמירה על אמון הציבור במערכת המשפט, גובר על צרכיו האישיים של החולה. לפי התרשמותה:

מדובר בחולה אשר נמצא באשפוז במסגרת של צו בית משפט בתיק רצח בו הואשם ברציחתה של בתו התינוקת תוך ניפוץ גולגולתה מס' פעמים ברצפת הבית. למרות דברי רופאי המחלקה כי הם ממליצים על חופשות קצרות בליווי, סבורה הוועדה כי לאור המעשים שיוחסו לחולה, לאור ההד הציבורי אותו יצר התיק הפלילי, לאור העובדה כי בעת יציאתו לחופשה קצרה לצורך טיפול רפואי קרוב לשכונת מגוריו, נוצרה בהלה בשכונת המגורים ויצא מכתב שהגיע לידי הוועדה בו תוארה פאניקה באותו איזור מגורים כי נצפה מסתובב שם, למרות שהיה בליווי, לטעמה של הוועדה השיקול הציבורי כעת גובר על הצרכים האישיים של החולה. לטעמה של הוועדה לא עבר מספיק זמן מאז ביצוע המעשה שיאפשר לחולה להסתובב חופשי ברחובות העיר תוך פגיעה באמון הציבור כלפי מערכת המשפט בכללותה.

6.             על בסיס האמור, החליטה הוועדה, כאמור, לדחות את הבקשה לשחרור לחופשות, ועל כך הערעור שלפניי.

7.             בטיעונים שלפניי טוען המערער כי טעתה הוועדה עת לא קיבלה את המלצות הרופא המטפל, אף שמצוין בה כי המערער במצב של רמסיה מתמשכת, ובמקום זה סברה כי יש להמתין זמן נוסף עד לשחרורו לחופשות קצרות. בהקשר זה תוהה המערער כמה זמן עוד יהא עליו להמתין, ומהו המדד לקביעת הזמן המתאים. עוד מלין המערער על הוועדה כאשר האחרונה נשענה בהמלצותיה על מכתב שהוגש לוועדה ע"י עו"ד קידר, המייצג את אשתו לשעבר של המערער, לפיו נוצרה פאניקה בשכונת מגורי האישה כאשר נודע כי המערער מסתובב באזור. בהקשר למכתב זה טוען המערער, כי באותו היום אשר אליו מתייחס המכתב האמור, אכן יצא מבית החולים ל"שערי העיר" בירושלים, אך זאת עשה לצורך קבלת טיפול רפואי שלא ניתן לו בבית החולים איתנים, כאשר אח ואיש ביטחון של בית החולים נלווים אליו. לטענתו, לא הייתה לו כל אפשרות ל"הסתובב בשכונה", והמדובר בשמועה בלבד. משכך, לדידו, לקביעת הוועדה בעניין ה"פאניקה" שנוצרה אין כל ביסוס, ותמוהה העובדה כי הוועדה הסתמכה על דבריו של עו"ד קידר, מה עוד שלטענת המערער אין לעו"ד קידר כל מעמד להשתתף או להביע דיעה בהליכיה של וועדה פסיכיאטרית.

8.             בנוסף לכך טוען המערער, כי טעתה הוועדה עת סברה כי האינטרס הציבורי גובר במקרה זה על האינטרס האישי של המערער עצמו, שכן החלטתה זו אינה מבוססת ואינה מנומקת. על כן סובר המערער כי החלטת הוועדה בעניינו אינה סבירה, וכי יש לאפשר לו לצאת לחופשות קצרות של מספר שעות בליווי משפחתו. בדיון שהתקיים בעניינו אף הציע ב"כ המערער שמשפחתו של המערער תהיה מוכנה לממן איש אבטחה פרטי שילווה אותו בעת יציאתו לחופשה המבוקשת.

9.             מנגד, לסברת המשיבה, שלוש השנים שעברו מאז קרות הרצח, מהווים אך פרק זמן קצר, פרק זמן שהציבור אינו יכול להכיל. הציבור זכאי לראות את פני הצדק, ולא כך יקרה אם ישוחרר המערער לחופשות קצרות בטרם הבשיל הזמן הראוי לכך.

10.         עוד טוענת המשיבה, כי בניגוד לסברת המערער, אשר רוב טיעוניו בערעור נסובים על "טעות" המשיבה בהסתמכה על מכתבו של עו"ד קידר, ראוי להדגיש כי המשיבה לא תלתה את יהבה אך במכתב זה, וכי ברי כי שמה לבה אל חומרת מעשיו של המערער, ההד הציבורי שמעשיו יצר, והזמן המועט שחלף מאז העבירה החמורה שביצע. המשיבה מוסיפה וטוענת כי אין לסמוך על משפחת המערער שיתנו מענה הולם לשמירת המערער בעת יציאה לחופשה כלשהי, כאשר אלו הסתירו מאשתו כל השנים את בעיותיו הרפואיות, וכן, באותו האופן אין לסמוך על איש אבטחה פרטי אשר הינו חסר סמכויות לנקוט בצעדים אשר עלולים להתבקש אם חלילה יפר המערער את תנאי יציאתו לחופשה. לבסוף, טוענת המשיבה, כי רמת המסוכנות של המערער לאחרים עודנה בינונית. מכל האמור עולה, לטענת ב"כ המשיבה, כי החלטת הוועדה מבוססת וסבירה, ועל כן, אין עילה להתערבותו של בית המשפט.

11.         לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, מזה ומזה, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות.

העקרונות המנחים

12.         כבר נקבע בפסיקה כי בשאלת השחרור לחופשות של מאושפז בכפיה שהואשם ברצח או בניסיון לרצח, "מערכת השיקולים ביחס למאושפז ב'מסלול הפלילי' צריכה להתחשב בסיכון הנשקף משחרורו לחופשה מצד אחד, ומחומרת העבירה ובזמן שחלף מאז נעברה מצד האחר" (ע"ש (חיפה) 976/04, ע"ש (חיפה) 940/07). עולה כי מרכיב הזמן הינו מרכיב חשוב בנוגע להחלטה האם לשחרר את החולה אך לחופשה קצרה, שכן להחלטה זו עלולות להיות השלכות ציבוריות, בדמות פגיעה בביטחון הציבור, והשפעה על אמונו של הציבור במערכת המשפט.

13.         יפים הם דבריו של כב' סגן הנשיא השופט ש. ברלינר ב- ע"ו (חי') 36196-12-10 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני:

יישומו של העיקרון הכללי המחמיר בדבר מתן חופשה למי שביצע מחמת מחלת הנפש בה לקה מעשה רצח, מצריך באשר לתקופה אשר צריכה לחלוף ממועד תחילת האשפוז ועד לתחילת מתן החופשות כי יחלוף זמן ארוך, הצריך להימדד בדרך כלל בשנים, אשר במהלכו יחול בחולה "שינוי יסודי ובסיסי" אשר ישלול ברמת וודאות גבוהה את מסוכנותו לשלום הציבור. שחרורו של חולה כזה לחופשות קודם לכן פוגע באמון הציבור במערכת המשפט ובשלטון החוק מחד, ומסכן את שלומו של הציבור יתר על המידה, מאידך.

14.         על מנת להשלים את התמונה בעניין מסגרת הזמן שראוי שיחלוף עד תאושר חופשה קצרה למי שביצע מעשה רצח מחמת מחלת נפשו, אין להתעלם מ" הצעת החוק לטיפול בחולי נפש, (חולים מאושפזים או הנמצאים בטיפול מרפאתי הנאשמים בעבירות רצח או ניסיון לרצח ותיקונים נוספים), התשע"א-2011", שבאה בין היתר להסדיר את "מרכיב הזמן" בנוגע להחלטה אם לשחרר את החולה לחופשה קצרה, תוך התחשבות בחומרה המיוחדת של העבירות נשוא הצעת החוק - קרי, רצח וניסיון לרצח. ובלשון התזכיר לחוק המוצע: " כיוון שהמסוכנות של נאשמים אשר הואשמו בעבירות אלה [רצח או ניסיון לרצח - ב.ג.] היא מלכתחילה גבוהה יותר, קיימת הצדקה לקביעת דרישות מחמירות יותר לפני אישור חופשות לנאשמים אלה."

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ