אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דחיית ערעור על הרשעת ברצח, שיבוש הליכי משפט ושתי עבירות של הדחה בחקירה

דחיית ערעור על הרשעת ברצח, שיבוש הליכי משפט ושתי עבירות של הדחה בחקירה

תאריך פרסום : 03/06/2012 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט העליון ירושלים
2270-10
31/05/2012
בפני השופט:
1. כבוד המשנה לנשיא א' ריבלין (בדימ')
2. נ' הנדל
3. נ' סולברג


- נגד -
התובע:
א. ג.
עו"ד משה מרוז
עו"ד דוד יפתח
עו"ד דן ענבר
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד זיו אריאלי
פסק-דין

השופט נ' סולברג:

המערער הורשע ברצח, בשיבוש מהלכי משפט, בשתי עבירות של הדחה בחקירה, ונדון למאסר עולם; מכאן ערעורו.

עיקרי העובדות

1.         ביום 19.11.2006 בין השעות 02:00-01:00 שבה יוליה צנטר (להלן: יוליה), שכנתה של ח.א.ח. (להלן: המנוחה), אל ביתה, חשה בריח גז בבניין והזעיקה עזרה. כבאים שהגיעו למקום איתרו את דירת המנוחה כמקור הריח, נכנסו לדירה דרך חלון ומצאו את המנוחה שוכבת על ספה, ללא רוח חיים. על שולחן ליד המנוחה היו מפוזרים כדורי אנטיביוטיקה וויטמינים. במטבח, כפתור הכיריים של הלהבה הגדולה היה פתוח, ובדירה ריח של גז. לא נמצאו סימני אלימות או מאבק בזירה, למעט פצע שפשוף קטן וטרי על צווארה של המנוחה. לא נמצאו סימנים לפריצה, ודלת הדירה הייתה נעולה מבפנים. בדירה נמצאו יומניה הישנים של המנוחה, בהם תיארה מצב נפשי דיכאוני ושני ניסיונות אובדניים. מצב דברים זה הוביל להתרשמות ראשונית לפיה המנוחה התאבדה. לימים, הודה המערער בהמתת המנוחה. ההודאה בצירוף ראיות נוספות שינו את כיוון החקירה, כפי שיפורט להלן.

2.         ביום 5.12.2006 נסעו המערער וחברו ל.ד. (להלן: ל.) במשאית של ל. המערער השביע את ל. בילדיו וביקש ממנו לנדור נדר לפיו לא יספר לאיש את אשר הוא עומד לשמוע. ל. עשה כן, ואז סיפר לו המערער כי המנוחה לא התאבדה, וכי הוא הרג אותה (להלן: ההודאה הראשונה). לאחר כמה ימים, ותוך חשש לחייו, החליט ל.כי אינו יכול לשמור את הסוד בלבו, ואמר לחבר, שוטר תנועה במקצועו, כי הוא חושב שהמערער עשה משהו למנוחה. השוטר דיווח למפקד תחנת המשטרה, אשר מסר כי המנוחה התאבדה וכי התיק סגור. משכך, התיר ל. את הנדר שנדר, ואמר לחברו השוטר כי המערער הרג את המנוחה. התיק נפתח מחדש. ל. נחקר במשטרה, התבקש להקליט את הודאתו של המערער, וכך עשה. ביום 27.12.2006 הוקלטה שיחה בין המערער לבין ל. ובה הודה המערער שנית בהריגת המנוחה (להלן: ההודאה השנייה), וכמו כן סיפר כי התוודה גם בפני בן דודו, ש.ד. (להלן: ש.). ביום 1.3.2007 הוקלטה שיחה נוספת בין המערער לבין ל., שיחה שהתקיימה בתא המעצר.

3.       ש. נחקר במשטרה ביום 2.3.2007 וביום 5.3.2007. תחילה לא סיפר כי המערער התוודה בפניו על הריגת המנוחה, אך בחקירתו השנייה סיפר ש. כי ביום 12.12.2006, היום שבו נפטר אביו של המערער, סיפר לו המערער כי הרג את המנוחה.

4.       נגד המערער הוגש כתב אישום ואלו הם עיקריו: המערער, נשוי ואב לשתי בנות, הכיר את המנוחה, החל בקשר עמה כשנה לפני מותה, ובמהלך הקשר קיימו יחסי מין. בתחילת חודש ספטמבר 2006 הרתה המנוחה, שמחה על כך, בתחילה לא אמרה למערער כי הוא אבי העובר אלא אמרה שיתכן ואבי העובר הוא אדם אחר. ביום 9.11.2006 סיפרה למערער כי הוא אבי העובר. כעבור יומיים התקשר אליה המערער, התקיימה שיחה קשה ובעקבותיה החליטה המנוחה לנתק את הקשר עם המערער. מששכנועיו לא הועילו והובהר למערער כי המנוחה אינה מתכוונת לבצע הפלה, החליט להמיתה. ביום 18.11.2007 בשעה 21:00 או בסמוך לכך, הגיע המערער לביתה של המנוחה ברחוב הגיבורים בנתיבות כדי להוציא לפועל את תוכניתו. המערער נעל על רגליו נעליים שהיו שייכות לעובד תאילנדי שעבד בעבר אצל אביו, על מנת שלא להותיר סימנים שיאפשרו לחוקרי המשטרה לעלות על עקבותיו. לאחר שנכנס לביתה של המנוחה, וידא כי אין אדם זולתה בבית, והמית את המנוחה בדרך שאינה ידועה בוודאות למשיבה. המערער השכיב את המנוחה בסלון וכיסה את גופה בשמיכה על מנת להציג מצג לפיו כביכול הלכה לישון. המערער פתח את ברז הגז כדי לוודא את מותה של המנוחה ועל מנת שייראה כהתאבדות. המערער חיפש בבית נר כדי להדליקו וליצור אפשרות שייגרם פיצוץ כדי למנוע אפשרות לגלות את האופן שבו מתה המנוחה. במהלך שהותו בבית הקפיד המערער שלא להותיר טביעות אצבעות, ולפיכך כיסה את ידיו עם שרוול חולצתו בעת שנגע בחפצים בבית. משלא מצא נר, נעל המערער את דלת הכניסה לבית מבפנים באמצעות בריח, יצא מבעד לאחד החלונות ואת החלון סגר אחריו, כל זאת על מנת להשלים את ביום "התאבדותה" של המנוחה.

5.       לבד מהאשמתו ברצח, הואשם המערער כאמור גם בשיבוש מהלכי משפט, ובשתי עבירות של הדחה בחקירה. כזאת עשה המערער: ביום 19.11.2006, לאחר שהתגלתה גופת המנוחה, הוזמן המערער לחקירה, במהלכה התבקש ליתן דגימת רוק לצורך הפקת DNA. המערער ביקש מן החוקרים לצאת לשירותים, מילא פיו מים, ובכניסה לחדר החקירות בלע את המים על מנת שבבדיקה שתיערך לא יימצא רוק. בכך עשה להעלמת ראיות כדי להכשיל את החקירה המשטרתית. ועוד זאת עשה המערער במהלך חקירתו, ניסה להניא את ל. ואת ש. - שבפניהם התוודה כאמור וסיפר להם את סיפור המעשה - מלהעיד אמת בחקירתם. בתא המעצר אמר ל.: "אבל אתה לא מפיל אותי"; "אנחנו צריכים להיות מתואמים"; "אל תגיד את זה. אתה צריך לשקר"; "אתה צריך להגיד אתה לא יודע כלום"; אתה צריך ללכת על גרסה אחת". לגבי ש.: בחדר החקירות, במהלך עימות, תוך כדי החקירה, סימן המערער לש.עם אצבעו על-פיו שיישתוק, על מנת שלא ימסור הודעה או שימסור הודעת שקר. עד כאן עיקרי כתב האישום.

6.       בהכחישו את מעשה הרצח שיוחס לו, טען המערער בחקירתו במשטרה ובהעידו בבית המשפט כי אומנם הגיע לדירת המנוחה ביום 18.11.2006 בשעה 20:30 לערך, אולם כפר בכך שמטרת הגעתו הייתה להמית את המנוחה. לטענתו, הוא עזב את המקום סמוך לאחר הגיעו משום שלא היה מענה בבית המנוחה. המערער כפר בשאר סעיפי כתב האישום ככל שהם מתייחסים לביצוע הרצח, כפר באישום לפיו מילא פיו מים ובלע את המים עם רוקו על מנת שבבדיקה לא ימצא רוק כדי להכשיל את הבדיקה המשטרתית, וכפר גם בשני האישומים של ההדחה בחקירה.

עיקרי הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי

7.       בהסתמך על מכלול הראיות שהובאו לפניו הרשיע כאמור בית המשפט המחוזי את המערער ברצח המנוחה, בשיבוש מהלכי משפט ובשתי עבירות של הדחה בחקירה. הכרעת הדין נסמכה בעיקרה על הודיות החוץ של המערער, ואשר עליהן נתווספו כמה ראיות מסוג של "דבר מה נוסף". בית המשפט המחוזי דחה את טענות המערער אשר טען כי יש לשלול את הודיותיו כיוון שאינן אמת, משום שהמערער ידוע כשקרן פתולוגי; בשל סתירות פנימיות שנמצאו בהן; ומכיוון של. וש. הפלילו אותו לחינם מסיבות שונות.

8.       אשר לסיבת המוות, בית המשפט המחוזי קבע כי המערער רצח את המנוחה על- ידי חניקתה באמצעות חפץ רך ודחיסת ראשה אל תוך כרית כשהיא שכובה על בטנה, כאשר המניע לרצח היה הריונה של המנוחה והצורך בתשלום מזונות. בתוך כך דחה בית המשפט המחוזי את האפשרות שהמנוחה התאבדה באמצעות שאיפת גז או נטילת כדורים, או שמתה כתוצאה משאיפת גז בישול שלא בעקבות ניסיון להתאבד.

עיקרי טענות הצדדים

9.         טיעוניו של המערער מתמקדים בשתי קביעותיו העיקריות של בית משפט קמא. האחת, קביעתו כי המנוחה נרצחה. בהקשר זה טוען המערער כי הראיות שהובאו בקשר למצבה הנפשי של המנוחה אינן שוללות אפשרות כי התאבדה; כי לא ניתן לשלול את שאיפת גז הבישול כסיבת המוות; כי לא הוכח שהמוות נגרם כתוצאה מחסימת דרכי הנשימה; כי לא היה מקום לקבל ראיות הזמה מטעם המומחה בתחום הפתולוגיה מטעם המשיבה, ד"ר זייצב; וכי לא היה נכון לאמץ את ראיות ההזמה לגופן. השנייה, קביעתו של בית משפט קמא כי יש אמת בהודאותיו של המערער. בהקשר זה טען המערער כי חוות הדעת שהוגשה מטעמו - לפיה הוא שקרן פתולוגי - לא נשללה; כי מסר ל. הודאות סותרות אשר רוויות בפרטים שקריים, ובהן כפר והודה באותה נשימה; כי בהודאותיו לא מסר כל פרט מוכמן; כי בהודאותיו לא תיאר את האופן שבו המית את המנוחה משום שלא עשה את המעשה; וכי בהודאותיו הבהיר כי לא חנק את המנוחה ואילו בית משפט קמא קבע כי כך עשה.

10.     המשיבה טוענת כי אין בנימוקי הערעור כדי לבסס עילה להתערבותו של בית המשפט שלערעור בקביעות המהימנות ובממצאי העובדה אשר עליהם נסמכת הרשעת המערער. תמציתה של הכרעת הדין בתיק זה היא הכרעת מהימנות מובהקת, אשר לפי ההלכה הפסוקה ערכאת הערעור לא תתערב בה בנקל אלא רק מקום בו קביעותיה ומסקנותיה של הערכאה הדיונית הן בלתי סבירות בעליל, תנאי שלא מתקיים בענייננו. אשר לסיבת המוות, תזת ההגנה לפיה המנוחה התאבדה נשללה בראיות אובייקטיביות, ולעומת כן המתתה של המנוחה במזיד נתמכת בראיות חיצוניות. המסקנה המתבקשת היא כי האפשרות שהמנוחה מצאה את מותה בדרך של חנק/חסימת דרכי הנשימה היא סבירה יותר, וכי מאן דהוא נכח בדירת המנוחה וניסה לשוות לה מראה המעיד על כך שהמנוחה שמה קץ לחייה. אשר להודאות המערער, אלו נמסרו במספר הזדמנויות בפני שניים ממקורביו, בית משפט קמא קבע כי הן מקיימות את המבחנים - הפנימי והחיצוני - להערכת משקלן, ולא נפלה כל שגגה בבחינה זו.

דיון

הודיות החוץ של המערער

11.     כאמור, לפני בית משפט קמא עמדו מספר הודיות חוץ של המערער לפיהן הוא אחראי למות המנוחה, הודיות שנמסרו לפני שניים ממקורביו, חברו ל. ובן דודו ש.. על מנת לעמוד על אמיתותן של ההודאות, יש להעבירן במבחנים - הפנימי והחיצוני - כפי שנקבע בע"פ 715/78 לוי נ' מדינת ישראל, פ"ד לג(3) 228 בפסקה 7:

                   "שניים הם החששות המלווים הודאה שמסר נאשם מחוץ לכתלי בית המשפט: האחד, החשש כי על הנאשם הופעל לחץ 'חיצוני' אשר הביא אותו לידי כך שיודה בביצוע מעשה שלא עשה כלל. כנגד לחץ זה עומד המחסום הסטטוטורי של הקבילות, הקבוע בסעיף 12 לפקודת הראיות (נוסח חדש), השולל קבילותה של ראיה שלא ניתנה 'חפשית ומרצון'. האחר, החשש כי הנאשם פעל מתוך לחץ 'פנימי' אשר הביא אותו לידי כך שיטול על עצמו אחריות לביצוע מעשה שלא עשה כלל ובכך יביאו לכדי 'התאבדות בהודאה' (ע"פ 48/54 פד"י ח' 690, 691). כנגד לחץ פנימי זה לא קיים כל מחסום של קבילות, אך בית המשפט יבחן אפשרות זו במסגרת המשקל שהוא יעניק להודאה. משקל זה נבחן בשני מבחנים - פנימי וחיצוני. המבחן הפנימי ('משקל עצמי') בודק את ההודאה על-פי סימני האמת העולים מתוכה, כגון הגיונה או חוסר הגיונה הפנימי, סידורם או בלבולם של הפרטים הנמסרים בה, וכיוצא בהם סימנים של שכל ישר המביאים אדם בר-דעת להתייחס לדברי זולתו באמון. המבחן החיצוני ('דבר-מה') בודק את ההודאה על-פי סימני אמת שהם חיצוניים להודאה ואשר יש בהם, לפי מבחני השכל הישר, כדי להשליך אור על אמיתותה. בין שני מבחנים אלה קיימים קשרי גומלין. כך, למשל, ככל שמשקלה העצמי של ההודאה הוא גדול יותר, כן קטן הצורך להיזקק למבחן החיצוני של ה'דבר מה'. לעומת זאת, ככל שמשקלה העצמי של ההודאה הוא קטן יותר, כן גדל הצורך להיזקק לאמת מידה חיצונית לבחינת האמת שבהודאה".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ