אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דחיית ערעור על הרשעה בעבירות אינוס ומעשה סדום

דחיית ערעור על הרשעה בעבירות אינוס ומעשה סדום

תאריך פרסום : 18/11/2007 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט העליון
2370-06
14/11/2007
בפני השופט:
1. א' א' לוי
2. א' רובינשטיין
3. ע' פוגלמן


- נגד -
התובע:
ארקדי אונויאטוב
עו"ד רפאל רפאלוב
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד גלי פילובסקי
פסק-דין

השופט א' א' לוי:

1.            בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטים ש' טימן, ת' שפירא, ש' ברוש), הרשיע את המערער בעבירות של אינוס ומעשה סדום לפי סעיפים 345(ב)(3) ו-347(ב) בנסיבות המנויות בסעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בעקבות כך, נגזרו למערער 14 שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי והוא חויב לשלם פיצוי בסכום של 50,000 ש"ח.

           הערעור שבפנינו מופנה כנגד ההרשעה, ולחלופין, כנגד העונש.

כתב-האישום וההליכים בפני בית משפט קמא

2.        על-פי הנטען בכתב-האישום, הגיע המערער באחד מלילותיו של חודש פברואר 2004 לבר בו הועסקו הוא והמתלוננת. הוא ניגש אליה והכריז כי הוא חושק בה. בהמשך, ולאחר שהמתלוננת סיימה את עבודתה ויצאה מן הבר, הלך המערער אחריה והציע לה להצטרף אליו לדירה בבת-ים. משסירבה, אחז המערער בידה ומנע ממנה להמשיך בדרכה תוך שהוא חוזר על הצעתו. מחמת פחדה, חזרה המתלוננת עם המערער לתוך הבר וניסתה להרגיעו. היא שהתה במחיצתו זמן מה, עד שגמלה בליבה ההחלטה לעזוב את המקום. ברם, המערער לא הרפה ממנה גם הפעם. הוא רץ אחריה, משך אותה בחוזקה אל מאחורי הבר, הפילה לרצפה ונשכב עליה. הוא הפשיט אותה ממעילה, חולצתה וחזייתה והפשיל את מכנסיה, כאשר כל אותה היא צועקת ומנסה להדוף אותו. המערער בעודו אוחז בצווארה ומאיים עליה, ניסה לבעול אותה, ומשלא הגיע לזקפה הוא האשים אותה בכך ואיים לפגוע בה. בפחדה כי רב, הציעה המתלוננת למערער שיחדל ממעשיו ויתלווה אליה לביתה, מתוך ידיעה ששם שוהה חברה א'. אולם לאחר הליכה קצרה, גרר אותה המערער לחניון, הצמיד אותה לקיר, קרע שרשרת שענדה על צווארה והפשיטה אותה בכוח ממעילה וחולצתה. נוכח התנגדות המתלוננת, איים עליה המערער כי יפגע בה בסכין, והוא הטיח את ראשה בקיר. בהמשך, הושיב המערער את המתלוננת על הקרקע ודחף את איבר מינו בכוח לפיה. המתלוננת הדפה אותו, אולם הוא קפץ עליה והפילה על גבה, הפשיט בכוח את מכנסיה, קרע את תחתוניה, ודרש ממנה לעורר את זקפתו. בהמשך, הצמידה לקרקע והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, אך משאיבד את זקפתו, שב ואיים על חייה. אז, העמידה על ארבע והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. משחדל ממעשיו, שבה המתלוננת והציעה לו ללוותה לביתה, ומשהגיעו לשם וא' עמד על מצבה, הוא הזעיק את המשטרה.

3.        מטבע הדברים, התשתית הראייתית שהונחה בפני בית-המשפט, התבססה בעיקרה על עדותה של המתלוננת, אשר תיארה בפרוטרוט את שהתרחש - תיאור עקבי ותואם את התיאור שמסרה בחקירתה במשטרה. בית-המשפט המחוזי התרשם כי עדותה כנה ואמיתית. יתרה מכך, בית-המשפט קבע כי המתלוננת תיארה אף עובדות שהיא הבינה כי הן עלולות להטיל ספק באפשרות שנבעלה, והכוונה להעדר הזקפה ושכרותו של המערער. עם זאת, עדותה של המתלוננת לא ניצבה לבדה, ונמצאו לה מספר חיזוקים, וביניהם, מצבה הנפשי הקשה לאחר האירוע. על מצב זה למד בית-המשפט בעיקר מעדותם של א' ורס"ר אלכס וייסבורד, שגבה את הודעתה במשטרה. שוטר זה, המתמחה בטיפול בעבירות מין, תאר בעדותו את התרשמותו מהתנהגות המתלוננת:

"[המתלוננת] מסרה את האמרה שלה, הייתי מגדיר את זה, זה אולי קצת מצחיק, אפקט שטוח. זאת אומרת כל האמרה היתה בנימה אחידה, סצנות שאמורות להיות יותר מזעזעות או מעוררת איזה שהוא רגש, היא לא הראתה. היא התנהגה ממש כמו רובוט ולמעשה אני התרשמתי שהיא כאילו מתארת את המקרה כשהיא מסתכלת עליו מבחוץ, מה שנקרא "דפרסונליזציה", שזה אנחנו מכירים אצל נאנסות, [כתגובה] ראשונית פוסט טראומתית" (עמ' 144-145 לפרוטוקול).

           חיזוק נוסף לגרסת המתלוננת, מצא בית-המשפט בטיפות מדמו של המערער שנותרו על חזייתה שנמצאה בזירת האירוע, עובדה המתיישבת עם תיאורה את האלימות שהפעיל בעת שהפשיטה מבגדיה. דמו של המערער נמצא גם על מכנסיה של המתלוננת ועל חולצתו שלו. ראוי להדגיש, כי חולצתו של המערער נמסרה למשטרה על-ידי המתלוננת, הואיל ולאחר שביצע בה את זממו הוא ניאות לאפשר לה לכסות עם החולצה את מערומיה. תחתוניה של המתלוננת נמצאו אף הם במקום סמוך כאשר הם קרועים. כאן המקום לציין, כי בבדיקה שנערכה לאותם תחתונים נמצא זרע שאינו שייך למערער, וכן נמצאו סימני דם שאינם של המערער ושל המתלוננת. גם הזרע שנדגם מאיבר מינה של המתלוננת, לא תאם לזה של המערער. בית-המשפט המחוזי התייחס לממצאים אלה, וקבע כי אין בהן כדי לשמוט את הבסיס מתחת לגרסת המתלוננת, שהרי המתלוננת עצמה מסרה כי המערער לא הגיע לפורקן מיני.

           חיזוק נוסף לעדותה של המתלוננת נמצא בעדותו של ד"ר קוגל, שבדק אותה ביום האירוע ותיעד בכתובים את הסימנים שנותרו על גופה (ראו ת/25). כך למשל, נמצאו סימנים לכך שפיה של המתלוננת נחסם באלימות, סימני החבלה בראשה מתיישבים עם טענתה כי ראשה הוטח בקיר, וכן נמצאו חבלות נוספים המתיישבים עם הפלתה על הקרקע ואילוצה לעמוד על ברכיה. באשר לסימנים לאינוס באזור איבר מינה, העיד ד"ר קוגל, כי על אף קיומם של סימנים מסוימים, לא ניתן לקבוע מה מקורם. עם זאת, הוא ציין כי הדבר אופייני לנשים שילדו, ואכן, המתלוננת היא אם לילדה.

4.        במרכז התשתית הראייתית שהציגה ההגנה עמדה עדותו של המערער, אשר ככלל, כפר בעובדות שיוחסו לו. הוא טען כי הגם שהיה שיכור ביום האירוע, הוא זוכר כי לא ביצע במתלוננת את המיוחס לו. ברם באותה נשימה ממש, הודה המערער בכך שאכן הכה את המתלוננת, ביצע בה מין אוראלי, והיא נישקה את איבר מינו (ת/7א, עמ' 6-5). המערער מסר עוד, כי בבוקרו של יום האירוע, הוא קושש עצים כדי להבעיר מדורה ונפצע באצבעותיו. הוא הוסיף והעלה השערה לפיה בעת שרקד עם המתלוננת בבר, החדיר את ידו מתחת לחולצתה, ובדרך זו הוכתמה  החזייה בדמו. גרסה זו נדחתה על-ידי בית-המשפט, וכך נקבע:

"איני מאמינה [למערער], ואיני מקבלת את עדותו... גרסתו ... רצופה שקרים אשר נולדו כחכמה שלאחר מעשה, הסברים בלתי הגיוניים, המצוצים מן האצבע, תהיות, תמיהות וסתירות. גרסתו אף תומכת ומחזקת את עדות המתלוננת" (עמ' 40 להכרעת-הדין).

           ובהמשך נקבע:

"גרסתו [של המערער] אינה מתיישבת עם ההיגיון, רצופה בסתירות, בשינוי גרסאות בפרטים התומכים דווקא בעדויות המתלוננת ובגרסת התביעה, ובפרטים המהווים עדות כבושה ... הסבריו של [המערער] בבית-המשפט ובחקירתו במשטרה מעורפלים, מהלכים סחור סחור ומתחמקים ממתן תשובות קונקרטיות לשאלות, כאשר [המערער] לא ידע מה להשיב, נלחץ, התבלבל, התעצבן וכעס על שמבלבלים אותו ... גרסתו לעניין אירועי האלימות והאונס עומדים בניגוד גמור לעדויות התביעה, ובכללן עדויות חיצוניות, אובייקטיביות. [המערער] העלה טענות מכל הבא ליד, עד כדי הבאת הדברים לידי אבסורד. זאת, בניגוד גמור לעדותה המהימנה, המפורטת והקוהרנטית של המתלוננת הנתמכת והמחוזקת בראיות חיצוניות למכביר" (עמ' 49 להכרעת-הדין).

           כן נקבע, כי עדותו של המערער אף מחזקת את זו של המתלוננת במספר נקודות, ובראשן העובדה כי הוא הודה שהכה אותה ושהיה ביניהם מגע מיני כלשהו.

           טענה נוספת אותה העלה המערער, גרסה כי המתלוננת וא' קשרו קשר כדי להפלילו, וזאת על רקע של מניע כספי שאת פרטיו לא ידע להסביר. טענה זו נדחתה אף היא:

"טענה זו, היא טענה כבושה, "מצוצה מן האצבע", ואין לה כל ביסוס ראייתי. לפי גרסתו של [המערער], הוא סיפר למתלוננת על רצונו להיכנס כשותף בפאב, כאשר ישבו בפאב. לא ברור לי, מתי יכולה הייתה המתלוננת לרקום את העלילה עם א', מאחר שהם נפגשו רק בתום הערב בהגיעה הביתה, וזה התקשר מייד למשטרה" (עמ' 47 להכרעת-הדין).

5.        המערער ביקש לחזק את גרסתו באמצעות חוות-דעתו של גניקולוג, ד"ר עמנואל מגורי (נ/9), בה הובעה הדעה כי תיאורה של המתלוננת את האירועים אינו תואם לסימנים שנמצאו על גופה. ד"ר מגורי הוסיף, כי העדר ממצא דנ"א של המערער בגופה של המתלוננת, מאשש את הטענה כי לא בעל אותה. ובלשונו שלו:

"ניתן לשער כי אילו חדר [המערער] לאיבר המין של המתלוננת, גם אם לא שפך זרע, הרי מעצם החדירה והחיכוך היה משאיר בגופה תאים שהיו מתקלפים מאיבר המין וניתנים לגילוי בבדיקת דנ"א, משלא נמצאה עדות ביוכימית בתערובת הדנ"א ניתן לקבוע בוודאות כי [המערער] לא החדיר את איבר מינו לתוך גופה של המתלוננת" (נ/9, עמ' 5).

           בית-המשפט המחוזי דחה את עדותו של ד"ר מגורי מן הטעם שהיא התייחסה לעניינים שאינם בתחום מומחיותו, שהרי אין לו הכשרה ברפואה משפטית, דנ"א או טיפול בנפגעות אונס.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ