אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דחיית ערעור על ההרשעה וחומרת העונש בעבירות אינוס, תקיפה, איומים

דחיית ערעור על ההרשעה וחומרת העונש בעבירות אינוס, תקיפה, איומים

תאריך פרסום : 18/11/2007 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט העליון
175-06
11/10/2007
בפני השופט:
1. א' א' לוי
2. א' חיות
3. י' אלון


- נגד -
התובע:
פלוני
עו"ד וינגרטן יונתן
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד אלעד וינשל
פסק-דין

השופט א' א' לוי:

1.            בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטים ש' טימן, ת' שפירא, ש' ברוש), הרשיע את המערער בעבירות של אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 380 ו-382(ג) לחוק; איומים, לפי סעיף 192 לחוק; תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274(1) לחוק; וכן הטרדה באמצעות מתקן בזק, לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. בית-המשפט זיכה את המערער מעבירה של היזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק. בגין כל אלה נדון המערער לארבע שנות מאסר ושנתיים מאסר על-תנאי. כמו כן, הוא חויב לשלם למתלוננת פיצוי בסכום של 5,000 ש"ח.

           הערעור שבפנינו מופנה כנגד ההרשעה, ולחלופין, כנגד העונש.

כתב-האישום וההליכים בפני בית משפט קמא

2.        כתב-האישום הכיל שני אישומים. הראשון עוסק במעשים שעל פי הנטען ביצע המערער כנגד מי שהיתה בת זוגו (להלן: המתלוננת) בשנים 1999 עד 2003. באותו אישום גוללה המשיבה מסכת חמורה של התעללות פיזית ומילולית מצד המערער כלפי קורבנו. נטען, כי בהזדמנויות שונות, הוא תקף אותה בסטירות ואגרופים ששלח לפניה, חנק אותה בצווארה, ואיים כי יהרוג אותה ואת בנה הקטין, וכי רכש אקדח למטרה זו. עוד נטען, כי במועד בלתי ידוע בשנת 2000, בהיותם בדירתם, ולאחר שהמתלוננת אמרה לו כי ברצונה להיפרד ממנו, צעק עליה המערער, גידף אותה וסטר לה. בסמוך לאחר מכן, הוא אחז בכוח בידיה, השליכה על המיטה, הפשיט בכוח את תחתוניה, ובעל אותה ללא הסכמתה. עוד נטען בגדר האישום הראשון, כי ביום 17.3.2003, דרשה המתלוננת מהמערער שיעזוב את הבית, ובתגובה הוא איים עליה כי ישלח אדם להרוג אותה וש"ישרוף לה את העור", וכן שבר במזיד מחשב שהיה בדירה. לבסוף, נטען כי במספר רב של הזדמנויות, החל מיום 17.3.2003 ועד ליום 10.4.2003, התקשר המערער אל המתלוננת, הטריד וקילל אותה, ובין היתר אמר לה כי לא ייתן לה לחיות בשקט, וכי אם יראה אותה עם גבר אחר הוא יפגע בשניהם.

           על-פי האישום השני, כאשר הגיע השוטר רס"ל רונן לוגאסי (להלן: "השוטר") לדירתו של המערער ביום 10.4.2003, במטרה לעכבו לחקירה, סירב המערער להילוות אליו, ובהמשך התפתח בין השניים מאבק וקרובי משפחתו של המערער, אשר שהו באותה העת בדירה, סייעו לו וניסו למנוע מהשוטר לאזקו. במהלך מאבק זה תקף המערער את השוטר, תוך שהוא נוגח באפו ובועט במפשעתו.

3.        התשתית הראייתית ביחס לאישום הראשון התבססה בעיקרה על עדותה של המתלוננת, ממנה הצטיירה תמונה עגומה של מערכת יחסים רוויה בגילויי קנאה אובססיביים מלווים באיומים ובפרצי אלימות. המתלוננת תיארה מעגל אלימות שתחילתו באיומים מילוליים, המשכו באלימות פיזית כלפיה, וסופו בבכי והבעת חרטה מצידו של המערער. באשר לאירוע מיום 17.3.2003, הודתה המתלוננת כי במהלכו איימה על המערער בסכין, אולם נימקה זאת בחשש לביטחונה ולשלום בנה.

           עם זאת, גרסתה של המתלוננת לא ניצבה לבדה, והיא נתמכה בעדויות נוספות: אמה העידה על מריבות רבות ותכופות בין המערער למתלוננת, וכן העידה על קנאתו של המערער לבתה. בין היתר היא תיארה שיחת טלפון מאיימת מהמערער למתלוננת שעה שהיתה בחברתה, וציינה כי הבחינה בכך שבתה היתה שרויה במצוקה (עמ' 32 לפרוטוקול). עוד סיפרה האם על ניסיונותיו של המערער למנוע מהמתלוננת ליצור קשרים עם גברים אחרים, ועל התנהגותו האובססיבית כלפיה. האם מסרה כי אמנם לא היתה עדה לאלימות פיזית מצד המערער כלפי בתה, אך שמעה על כך מפי המתלוננת ואף ראתה את סימני האלימות על גופה (עמ' 31 לפרוטוקול). גם אביה של המתלוננת מסר גרסה דומה. בין היתר, סיפר על מקרה בו הבחין בסימנים כחולים על פניה של בתו (עמ' 75 לפרוטוקול), וכן על מקרה בו שמע את המערער מאיים על המתלוננת, שאם לא תחזיר לו סכום כסף כלשהו, יהרוג אותה (עמ' 85 לפרוטוקול). אחיה של המתלוננת העיד כי חזה במו עיניו במערער כשהוא עצבני, מדבר אל המתלוננת בתקיפות, ומשתמש כלפיה בלשון בוטה ופוגעת. כן העיד, כי מספר פעמים ראה על ידיה ועל פניה של אחותו סימנים כחולים, ובאחת הפעמים היא גילתה לו כי הוכתה על-ידי המערער. לטענתו, המתלוננת אף סיפרה לו כי היא סובלת מאיומים מצד המערער, אשר מתנגד לניתוק הקשר ביניהם (עמ' 51-57 לפרוטוקול).

           ראיה נוספת בה תמכה המאשימה את גרסתה, היתה מכתב ששלח המערער למתלוננת (ת/3), ובו הוא מבקש את סליחתה. בין היתר, נכתב בו: "הייתי איתך אכזרי אבל עם אהבה ולא עם כעס עם עדינות. המכות האלה היו הכי נעימות כי זה מאהבה".

4.        התשתית הראייתית ביחס לאישום השני הסתמכה על עדותו של השוטר שהותקף. זה האחרון העיד כי ביום 10.4.2003 קיבל הוראה להביא את המערער לחקירה בתחנת המשטרה, מבלי שנמסרה לו סיבת הדבר. לדבריו, שיער המערער כי הסיבה בגללה התבקשת חקירתו היתה תלונה שהגישה המתלוננת, אם כי הוא לא היה בטוח בכך (עמ' 42-43 לפרוטוקול). השוטר מסר עוד, כי המערער התנגד לצאת מהדירה, ובעקבות כך התפתח ביניהם ויכוח מילולי שהפך עד מהרה למאבק פיזי, ובמהלכו נגח המערער באפו ובעט במבושיו. עוד סיפר השוטר, כי משקפי הראיה של שוטר-מתנדב אשר נלווה אליו וניסה לסייע לו, נשברו במהלך המאבק (שם).   

5.        מנגד, עמדה במרכז התשתית הראייתית שהציגה ההגנה, עדותו של המערער, אשר ככלל, כפר בעובדות שיוחסו לו. הוא הודה, כי ניהל מערכת יחסים רומנטית עם המתלוננת, וכי התגורר עמה לסירוגין. עם זאת, הוא הכחיש כי איים עליה או על בנה. בהתייחסו לאירוע בו, לגרסת המתלוננת, איים עליה בסכין, טען המערער, כי הסכין היתה בידו משום שביקש לשים קץ לחייו, והיתה זו המתלוננת שהניאה אותו מכך. בתחילת עדותו טען המערער כי מעולם לא הרים יד על המתלוננת, אך בהמשך, ולאחר שנשאל על כוונתו במכתב שכתב למתלוננת, הודה כי במספר אירועים בודדים סטר לה "סטירות חינוכיות", כלשונו. גם את מעשה האינוס הכחיש המערער, וטען כי מעולם לא קיים יחסי מין עם המתלוננת בכוח או בניגוד לרצונה. לעניין האירוע מיום 17.3.2003, אישר המערער, כי הגיע לדירתה של המתלוננת, ולטענתו הוא עשה זאת כדי לקחת את חפציו ולהיפרד ממנה. אולם, המתלוננת איימה עליו כי תהרוג אותו ותטען כי מדובר בהגנה עצמית. המערער הוסיף וטען, כי באותו אירוע ניסתה המתלוננת לפגוע בו באמצעות מספר סכינים שהחזיקה בידיה ועל-ידי זריקתו של מכשיר חשמלי לעברו, אך אנשים שהיו במקום מנעו זאת ממנה. המערער הודה עוד, כי באותו אירוע הוא שבר את משקפי השמש של המתלוננת, אולם לדבריו לא גרם לה נזק נוסף. לעניין ההטרדות הטלפוניות, הודה המערער כי התקשר למתלוננת פעמים רבות, גם באישון לילה, אך טען כי היו אלו התקשרויות הדדיות. לבסוף, ציין המערער, כי בלילה עובר למעצרו הוא התקשר למתלוננת והיא נאותה להיפגש עמו, וכי בסופו של דבר לן בדירתה כאשר שניהם מחובקים. המערער הכחיש גם את האישום השני שיוחס לו בגין תקיפת שוטר. לטענתו, היה זה השוטר שתקף אותו, בעוד שהוא עצמו ניסה להתגונן מפניו בלבד.

6.        המערער העיד מטעמו ארבעה עדים, שניים מהם נכחו באירוע אשר התרחש בדירת המתלוננת ביום 17.3.2003, ואלו השניים האחרים העידו על האירוע נושא האישום השני. ב', חברו של המערער, העיד כי כאשר נכנס לדירתה של המתלוננת היתה האווירה רגועה, עד שלפתע הלכה המתלוננת למטבח ושבה כשבידיה סכינים עמן איימה לדקור את המערער ולטעון בהמשך כי היתה זו הגנה עצמית (עמ' 228 לפרוטוקול). עוד סיפר ב', כי הוא הרגיע את המתלוננת וגרם לה להניח את הסכינים מידיה (שם). מ', הגיע לטענתו לדירה באותו יום כדי להוביל את חפציו של המערער למענו החדש. הוא מסר כי שמע את המתלוננת מאיימת על המערער כשהיא אוחזת בסכינים, וכן ראה אותה משליכה מנורה מהמרפסת (עמ' 268-269 לפרוטוקול). הוא סיפר עוד, כי המתלוננת פנתה אליו פעם נוספת והצהירה כי מתכוונת לרצוח את המערער (עמ' 269 לפרוטוקול). שני עדי ההגנה האחרונים, שכנתו וגיסו של המערער, העידו על האירוע נושא האישום השני. הם מסרו כי השוטר תקף את המערער, וחרף בקשתם הוא לא הסכים לחדול ממעשיו. 

7.        בית-המשפט המחוזי העדיף את גרסתה של המתלוננת על-פני זו של המערער, לאחר שמצא כי גרסתה בשילוב העדויות הנוספות אותן הציגה המשיבה - המלמדות על אופיו האלים של המערער - נשענת על מסד איתן ומהימן, ובלשונו:

"התרשמתי כי עדותה של המתלוננת עדות אמת היא, וכי תיארה כהוויתם וללא כחל וסרק את היחסים הבעייתיים עם [המערער], על עליותיהם ומורדותיהם. גירסתה של המתלוננת עקבית היא, ברורה ובלתי מתחמקת. היא לא נמנעה מלספר, להסביר ולפרט, גם התנהגויות תמוהות ומהלכים בלתי צפויים מצידה, תוך שהיא נותנת להם הסברים הגיוניים ומתקבלים על הדעת. בדרכה המינימליסטית משהו, וללא הרחבות יתרות, תיארה שוב ושוב בפירוט ובאמינות, חוויות קשות שעברה מידיו של [המערער], כולל מעשה האינוס שביצע בה. שוכנעתי מדבריה ומאופן התייחסותה, כי אכן תיארה תיאורים אשר חוותה על בשרה, ואשר אותם נצרה בליבה עד כי לא יכולה היתה לשאתם יותר" (עמ' 54 להכרעת-הדין).

           בית-משפט קמא הצביע על שורה של ראיות המחזקות את עדותה של המתלוננת. וכך לדוגמה נקבע כי במהלך העימות שנערך בין השניים, הטיחה המתלוננת במערער את גרסתה באשר למעשה האונס, והיא עשתה זאת בעוצמה, בביטחון, בבהירות וללא חשש. מנגד, נקבע כי המערער קשר את עצמו לאירוע חרף ניסיונותיו להתחמק מכך (עמ' 56 להכרעת-הדין). ועוד נקבע, כי בעדויותיהם של הורי המתלוננת ואחיה יש כדי לאמת וליתן תוקף וחיזוק לרוב המכריע של גרסתה (עמ' 60 להכרעת-הדין). כן נמצא כי חוות הדעת הרפואית שהוגשה (ת/1), מאמתת את עדותה של המתלוננת באשר לאירוע ספציפי שבו תקף אותה המערער בפניה. חיזוק נוסף לעדותה מצא בית-המשפט בעדותו של המערער בבית-המשפט ובגרסתו במשטרה, מהן ניתן ללמוד כי הוא קינא לבת זוגו והתנהג כלפיה באלימות ובאובססיביות. בין היתר, עמד בית-המשפט על כך שהמערער הודה כי התקשר למתלוננת פעמים רבות, אף בשעות הקטנות של הלילה, איים להתאבד אם המתלוננת תעזוב אותו, ולבסוף, אף הודה כי אחז בפניה ונתן לה מה שהגדיר כ"סטירות חינוכיות".

           גרסתו של המערער נדחתה אפוא, ולעניין זה קבע בית-המשפט:

"מדובר בגרסה חמקמקה, פתלתלה, מתחכמת וחסרת-עקביות. חוסר העקביות וה'חדשנות' שהועלו בעדותו בבית-המשפט, פערים וסתירות לוגיות שנתגלו במהלך דבריו, וניסיונות התחמקות בלתי-פוסקים ממתן תשובות לשאלות קשות ובלתי נעימות - כל אלה מצביעים על חוסר מהימנות והרגשת אשם.

כך למשל, בלטו לעין הפער בין ניסיונותיו לצייר את עצמו באור חיובי ונורמטיבי, כאדם עדין, מוסרי, השולט בעצמו, אינו מתעצבן, איש נוח לבריות, דואג ונכון לעזור בכל עת, שמעולם לא מרים את ידו ולא מכה, לעומת אמירותיו שיש בהן כדי לסתור את כל אלה" (עמ' 62 להכרעת-הדין).

           טענתו של המערער ביחס לעבירת ההטרדה שיוחסה לו, ולפיה מדובר היה בהתקשרויות הדדיות, נדחתה אף היא, הן מבחינה עובדתית והן בהטעמה שהדדיות אינה מאיינת את אשמתו שלו בעבירה, ואת העובדה שפגע בשלוות נפשה של המתלוננת. עוד קבע בית-המשפט, כי תוכנן של שיחות הטלפון אשר את תמלולן הגיש המערער לבית-המשפט כתמיכה בטענתו כי המתלוננת היא זו שהטרידה אותו, עולה בקנה אחד עם גירסת המתלוננת והסבריה לסיבת פניותיה הטלפוניות אל המערער: בשיחה הראשונה (נ/3) - הלינה היא על כך שהמערער משמיץ אותה בפני אחרים ומאשים אותה במצבו, וביקשה לשמוע ממנו סליחה וחרטה; ואילו שיחת הטלפון השנייה (נ/4), נסבה סביב המינוי המשותף שלהם בחברת הטלוויזיה בלווין שהיה צורך להסדירו. בית-המשפט קבע כי עדי ההגנה ביחס לאישום הראשון לא הצליחו לשקם את חוסר האמון בו לוקה גרסתו של המערער, וכן לא הצליחו לפגום בשלמות גרסתה ובאמינותה של המתלוננת. ביחס לעדותו של ב' ציין בית-המשפט, כי "חד הצדדיות שבעדותו ניכרה לכל אורכה, כמו גם מאמציו לחזק ולאמת את עדות [המערער] במחיר של חוסר-עקביות, חוסר-היגיון, התחמקות, העדר זיכרון פיתאומי ואף סתירות לגירסת הנאשם עצמו" (עמ' 49 להכרעת-הדין).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ