אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דחיית ערעור על ההחלטה להתיר לפרסום שם נאשם במעשה מגונה בהסכמה תוך ניצול יחסי מטפל-מטופל

דחיית ערעור על ההחלטה להתיר לפרסום שם נאשם במעשה מגונה בהסכמה תוך ניצול יחסי מטפל-מטופל

תאריך פרסום : 19/08/2014 | גרסת הדפסה
ע"ח
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
57900-07-14
01/08/2014
בפני כבוד השופט:
1. ישעיהו שנלר
2. סגן נשיאה


- נגד -
המערער:
גיא דיין
עו"ד ברטל
המשיבות:
מדינת ישראל חברת החדשות הישראלית בע"מ נקדימון
עו"ד אוטולנגי
עו"ד נקדימון

 

 פסק דין

1.בפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט בני שגיא, ס"נ) מיום 27.7.14, במסגרת ת"פ 49350-06-14 אשר דחה את בקשת המערער להורות על המשך איסור פרסום שמו, בהתאם להוראת סעיף 70(ה) סיפא לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 (להלן: החוק), ולאחר שנאסר פרסום שמו בעת היותו חשוד.

אמנם צוין בערעור כי מדובר בערר לפי סעיף 70ד(א)(1) לחוק, אולם בהתאם לאמור בסעיף זה, מדובר בערעור, ומשכך גם מדובר בפסק דין.

 

ההליכים וההחלטה:

2.כנגד המערער, פסיכולוג קליני בהכשרתו ועיסוקו, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של מעשה מגונה בהסכמה תוך ניצול יחסי מטפל-מטופל, עבירה לפי סעיף 348(ד1) ביחד עם סעיף 347א(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), כך גם עבירה של בעילה אסורה בהסכמה תוך ניצול יחסי מטפל-מטופל (שתי עבירות), עבירה לפי סעיף 347א(ב) לחוק העונשין.

בתמצית, בהתאם לכתב האישום, המתלוננת פנתה בחודש דצמבר 2009 או בסמוך לכך, למערער, לקבלת טיפול נפשי בעקבות משבר אישי שלה, וכשהמערער טיפל במתלוננת תמורת תשלום, משך יותר משנה. המתלוננת נקלעה למשבר אישי קשה, לאחר שבחודש ינואר 2011 נפרדה מבעלה, וכשביום 5.3.11 טילפנה אל המערער וביקשה להיפגש עימו, לאחר שציינה בפניו כי אינה חשה בטוב. לפי הצעתו, נפגשו ברכבו, שם השתמש יחד עימה בסם מסוג חשיש, וכשהמערער אומר לה כי בכך מגיעים יחסי הטיפול שלהם לכדי סיום, והמתלוננת שוב לא תוכל להיות מטופלת שלו, וכשהמערער ביצע בה מעשה מגונה, בהסכמה, ביודעו שהמתלוננת מצויה במשבר אישי תוך ניצול יחסי הטיפול שהתקיימו ביניהם, כמפורט לעיל.

כך גם בהמשך, בשתי הזדמנויות נוספות, נפגשו המתלוננת והמערער בבתי מלון, וכשהמערער שוכר חדר, וכשהשניים משתמשים בחשיש, ומקיימים יחסים בהסכמתה, אשר הושגה שלא כדין, תוך ניצול המשבר האישי והריגשי בו הייתה נתונה המתלוננת, ותוך ניצול יחסי מטפל-מטופלת.

 

3.יוער, כי עוד ביום 3.2.13, זומן המערער לחקירה, ולמחרת היום פנה המערער לבית משפט השלום בכפר סבא, בבקשה שיורה על איסור פרסום שמו, ואכן ניתן צו שכזה על-ידי בית משפט השלום בכפר סבא, לאחר שהיחידה החוקרת הותירה את המבוקש לשיקול דעת בית המשפט.

משכך, הבקשה שהוגשה לבית משפט השלום בתל-אביב, עניינה הארכת צו איסור הפרסום, לאחר שהוגש כתב האישום ביום 24.6.14.

 

4.בהתאם למפורט בהחלטה מושא הערעור, המערער התבסס בטיעוניו על הנימוקים הבאים:

היות כתב האישום "חדשני" והסיכוי כי בסופו של יום יוחלט לזכות את המערער, הנזק החמור שייגרם לו הן בהיבט המשפחתי, אך בעיקר בהיבט המקצועי, ובהיותו מטפל מוסמך ומוכר לכלל הציבור, העובדה כי ממילא הוא מושעה מכוח הליכים המתקיימים במסגרת הסתדרות הפסיכולוגים, הרצון לפרסום שמו הינו ממניעים "רכילותיים", וכי ניתן לפרסם את הפרשה, אולם ללא שמו או פרטים אשר יובילו לזיהויו, וכשניהול המשפט בדלתיים פתוחות, ייאפשר לציבור להיות מעורב בהליך המשפטי.

מנגד, התביעה דחתה את הטענות כאילו חומר הראיות אינו מבוסס דיו, וכשלשיטתה, הכלל המנחה הוא פומביות הדיון, וכי קיים צורך בחשיפת ההליך, כמו גם שמו של המערער, אשר יהא בו כדי להזהיר את הציבור ממנו, ואף לאפשר גילויין של תלונות נוספות, וככל שמדובר על השעיה, מדובר על השעיה זמנית, אשר אין בה לספק את הצורך בהגנה על הציבור.

המשיבה 2 (להלן: חברת החדשות) הצטרפה אף היא לדיון בבית משפט קמא, והדגישה כי נקודת האיזון השתנתה בין שלב החקירה לשלב שלאחר הגשת כתב האישום, כי קיים עניין ציבורי מובהק בפרסום השם, וכי לא מתקיימות במקרה דנן, נסיבות חריגות המצדיקות סטיה מכלל פומביות הדיון, וכך גם חשיבות הצורך באזהרת הציבור מפני התנהגותו של המערער.

 

5.בית המשפט בהחלטתו, קבע כי מטיעוני הצדדים, למד כי התשתית הראייתית הקיימת, ברובה אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים, הגם שקיימים רכיבים עובדתיםמסויימים, אשר יש בהם להשליך על סיכויי הרשעתו או זיכויו של המערער, וכי נראה, כי מבלי לצלול לתוך חומר הראיות, לא מדובר במקרה ובו התשתית הראייתית כה רעועה, עד כי יש בנתון זה, כשלעצמו, להגביר את מידת הזהירות הנדרשת בבחינת הבקשה לאיסור פרסום שמו של המערער, וכי למעשה טיעוני המערער מתמקדים יותר בהיבטים המשפטיים, ובשאלות האם ההתנהגות המיוחסת לו מקימה אחריות פלילית, ונופלת בגדרה של הוראת החוק המיוחסת לו.

בית המשפט נכון היה לצאת מנקודת הנחה, כי אכן פרסום שמו של המערער יגרום לו נזק משמעותי, ובמיוחד שהאישום נוגע ללב עיסוקו, וכי יהיה בו כדי לפגוע במטה לחמו, פגיעה שאינה מבוטלת, ומעבר לפגיעה "הרגילה", ובמיוחד בעידן התקשורתי, לרבות הפרסום באינטרנט והותרתו שם משך שנים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ