אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דחיית ערעור נגד הרשעת מואשם בקשירת קשר לביצוע פשע ועבירות נוספות

דחיית ערעור נגד הרשעת מואשם בקשירת קשר לביצוע פשע ועבירות נוספות

תאריך פרסום : 17/01/2008 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט העליון
4510-07
17/01/2008
בפני השופט:
1. א' א' לוי
2. ס' ג'ובראן
3. י' אלון


- נגד -
התובע:
אדוארד סראבוניאן
עו"ד יעקב שקלאר
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד דותן רוסו
פסק-דין

השופט י' אלון:

1.        המערער הורשע ביום 19.4.1007 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ח' כבוב) בעבירות קשירת קשר לביצוע פשע (שוד בנסיבות מחמירות) לפי סעיף 499(א)(1) ביחד עם סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ניסיון שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות לפי סעיף 380 יחד עם סעיף 382(א) לחוק העונשין, והחזקת נשק בלא רשות על-פי דין לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין. על המערער נגזרו 42 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי המעצר וכן 18 חודשי מאסר על תנאי. בנוסף נגזר על המערער חיוב בפיצוי בסכום של 10,000 ש"ח למתלוננת וקנס כספי בסך 1,500 ש"ח. מכאן הערעור שלפנינו, בגדרו משיג המערער על הכרעת הדין ולחילופין על חומרת העונש שנגזר עליו (ביצוע עונש המאסר עוכב עד למתן פסק הדין בערעור).

2.        על פי העובדות המפורטות בכתב האישום, עובר ליום 21.8.2005 (יום ראשון בשבוע) קשרו המערער ושניים אחרים, שזהותם אינה ידועה למאשימה (להלן: האחרים), קשר לביצוע שוד. המערער והאחרים הגיעו לבית מגורים באור יהודה סמוך לשעה 08:45 כשהם מצוידים בשני אקדחים ובסכין. המערער ואחד האחרים (להלן: השותף) ניגשו לפתח הבית, כשהמערער אוחז בידו זר פרחים עטוף בנייר עיתון והקישו על דלת הבית. משפתחה בעלת הבית (להלן: המתלוננת) את הדלת, דחפוה המערער ושותפו, תוך שהם דורשים לדעת מי עוד נמצא בבית. המערער איים על המתלוננת באמצעות סכין ובין היתר אמר לה כי אם תצעק "יחתוך אותה ואת בתה", אחז בצווארה וגרם לה חתכים באמצעות הסכין במקומות שונים בגופה. כן הניח המערער את כף ידו על פניה של המתלוננת על-מנת לכסות את פיה ועיניה, הכה אותה בפניה באגרופים וניסה להכניס לפיה חולצה. בשלב מסוים הצמיד המערער אקדח לראשה של המתלוננת ואמר לה כי אם לא תשתוק יהרגה. כמו כן ניסה המערער לאזוק את המתלוננת באזיקי מתכת אולם הצליח לאזוק את ידה הימנית בלבד.

           במקביל עלה השותף כשבידו אקדח, לקומה השנייה של הבית, ובה נמצאה אותה שעה בתה של המתלוננת (להלן: הבת). השותף דחף את הבת, קשר את ידיה מאחורי גבה באמצעות חבל ובעודה שרועה על הרצפה כרך רצועת בד סביב ראשה על-מנת לסתום את פיה. כן הכה השותף את הבת בראשה באמצעות האקדח והורה לה שלא תזוז ממקומה. לאחר מכן הצטרף למערער. בשלב זה יצאה הבת למרפסת והחלה צועקת לעזרה. למשמע צעקותיה עלה השותף לקומה השניה, משך בשערה תוך שהוא מצמיד לראשה אקדח, וגרר אותה בכוח לתוך החדר. לאחר מכן, מחשש פן יתפסו, נמלטו המערער והשותף מן הבית.

           לאחר אירוע השוד נתפס בדירת המתלוננת גיליון עיתון "ידיעות אחרונות" מיום שישי שקדם לאירועים (יום 19.8.2005) ואשר על פי עדות המתלוננת שימש לעטיפת זר הפרחים שהוחזק על ידי אחד השודדים והושאר במקום. מנייר העיתון הופקו במעבדות המשטרה מעתקי טביעות אצבע אחדות, אשר זוהו כטביעות אצבעותיו של המערער.

           בנוסף חקרה המשטרה אדם נוסף בשם דוידוב (להלן: דוידוב) בחשד למעורבות בשוד, אולם בהיעדר ראיות לחובתו שוחרר דוידוב ממעצר ולא הוגש כנגדו כתב אישום.

3.        ביום 25.8.2005 (לאחר הפקת מעתקי טביעות האצבע מהעיתון) הגיע צוות בילוש של תחנת מסובים יחד עם צוות בילוש של משטרת באר-שבע לביתו של המערער בבאר-שבע כשבידיהם צו מעצר כנגדו, אך המערער לא היה בבית. אמו של המערער התקשרה אליו לטלפון הנייד ואיפשרה לאחד השוטרים לשוחח עם המערער. השוטר הזדהה ומסר למערער שהוא דרוש לחקירה ושישוב לביתו. המערער השיב שהוא לא נמצא בעיר באר שבע וניתק את השיחה. נסיונות איתור נוספים של הנאשם עלו בתוהו.

4.        המערער התייצב במשטרה מיוזמתו שלושה שבועות לאחר מכן, ביום 15.9.2005. בהודעתו הראשונה מיום 16.9.2005 טען המערער כי עוד ביום 24.8.2005 (יום לפני שהגיעו השוטרים לבית אמו בבאר שבע) נסע לאילת ושהה שם שלושה שבועות יחד עם ידידה בשם טלי. כן מסר כי ביום השוד היה בביתו בבאר שבע, כי אינו מכיר את דוידוב ואין לו מעורבות איזושהי במעשה השוד.

           בהודעתו השנייה מיום 17.9.2005 טען המערער כי בשיחת הטלפון עם השוטר מיום 25.8.05 (בעת שבאו לחפשו בביתו בבאר שבע) הוא מסר לו שיתייצב בתחנת המשטרה מיד כשיחזור לעיר באר-שבע, וכי כך עשה כשהתייצב מיוזמתו במשטרה ביום 15.9.05. בהמשך הודעה זו שמר המערער על זכות השתיקה.

           בהודעה שלישית מיום 18.9.2005 חזר המערער על גרסתו לפיה נסע לאילת עוד ביום 24.8.2005 במונית ולן שם אצל ידידה בשם טלי. המערער לא מסר פרטים מדויקים לגבי אותה בחורה, לרבות שם משפחתה, כתובתה וכדומה. כן טען, כי החל מיום שישי 19.8.2005 עד ליום הנסיעה לאילת (שחל לדבריו ביום 24.8.05) לא יצא מביתו שבבאר שבע, אולם ייתכן כי יצא לקנות סיגריות ביום שישי. המערער הוסיף וטען כי על שהותו בביתו ביום האירוע (25.8.07) יכולים להעיד אמו ואחיו. לאחר שהחוקר הראה למערער תמונה של דוידוב, טען כי הוא מזהה את האדם שבתמונה אך אין ביניהם קשר חברתי. כמו כן, בתשובה לשאלת החוקר, מסר המערער כי הוא קורא לעיתים את העיתונים "ידיעות אחרונות" ו"קול הנגב".

           בחקירה הרביעית והאחרונה שנערכה באותו היום עומת המערער עם טביעת האצבע שהופקה מהעיתון שנמצא בזירת השוד באור יהודה. המערער סירב לשתף פעולה עם החוקרים ובחר לשמור על זכות השתיקה בהמשך החקירה.

5.        ליבת המחלוקת בראיות הצדדים נסבה סביב זהותו של המערער כמי שביצע את השוד, שכן עצם ביצוע השוד לא היה שנוי במחלוקת. המערער כפר בעובדות כתב האישום, וטען כי בזמן האירוע לא היה כלל במקום, אלא שהה בבית אמו בבאר שבע.

           בפני בית המשפט לא הובאה ראיה ישירה הקושרת את המערער עם מעשה השוד. המתלוננת ובתה לא זיהו את המערער כאחד השודדים, לא במהלך החקירות ולא במהלך עדותן בבית המשפט. התיאורים החלקיים שמסרו שתיהן לעניין זיהוי השודדים לא תאמו את המערער (ר' הודעת המתלוננת ת/7 והודעת בתה ת/8). המשטרה לא ערכה מסדרי זיהוי ביחס למערער לאותם השכנים שעל פי הודעת המתלוננת ובעלה צפו בשודדים הנמלטים (ר' הודעת בעלה של המתלוננת ת/20 וכן הודעות של נחקרים נוספים ת/28, ת/29, ת/32, ת/33 ו-ת/35. חלק ממוסרי אותן ההודעות העידו כי לא זומנו כלל להשתתף במסדרי זיהוי (העד ציון גזלה, העדה שרי קונטנטה). עד התביעה אבי דנסון נשאל במהלך עדותו אם הוא מזהה את המערער, והשיב כי המערער אינו דומה לשודד שראה נמלט ממקום האירוע.

           נמצא איפוא, כי הראיה היחידה הקושרת את המערער לאירוע השוד הינה אותן טביעות אצבע שלו שנמצאו על גבי גיליון העיתון.

6.        בית המשפט קמא הרשיע את המערער בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. הראיה המרכזית עליה התבססה ההרשעה היתה הראיה הנסיבתית בדמות טביעות אצבעותיו שהופקו מגיליון העיתון שנמצא בזירת העבירה. בית המשפט הוסיף וקבע כי ההסבר שסיפק המערער לעניין הימצאות טביעות האצבע והתנהגותו לאורך החקירה מחזקים, מעל לכל ספק סביר, את המסקנה כי המערער ביצע את השוד המיוחס לו.

           ההסבר שסיפק המערער להימצאות טביעות האצבע, לפיו יתכן כי עלעל בעיתון תוך כדי שתיית קפה כאשר ביקר בקיוסק על מנת לקנות סיגריות, נדחה על ידי בית המשפט קמא כבלתי סביר. בית המשפט הדגיש כי הסבר זה נמסר בשלב מאוחר של החקירה ולא בהזדמנות הראשונה שהיתה לו. המערער בחר לשתף פעולה עם חוקריו, עד לשלב שבו עימתו אותו חוקריו עם ממצא טביעות האצבע. מאותו שלב בחר המערער לשמור על זכות השתיקה. משנשאל מדוע בחר שלא לענות עוד על שאלות החוקר, טען כי האחרון דיבר אליו בתוקפנות.

           המערער לא הכחיש את היכרותו עם דוידוב, אך טען שאין ביניהם כל קשר חברתי. משעומת המערער עם העובדה ששוחח עם דוידוב בשעה 04:00 לפנות בוקר של יום השוד, טען המערער כי אינו זוכר את שיחת הטלפון. פרט לכך ציין בית המשפט כי בעבר נעצרו השניים במעצר משותף בחשד לביצוע עבירות קודמות, עובדה המעידה על היעדר אמינותו של המערער לענין ההיכרות עם דוידוב.

           אינדיקציה נוספת לחוסר האמינות של המערער מצא בית המשפט קמא בכך שהמערער מסר בחקירתו כי לא יצא את ביתו בבאר שבע מיום שישי שלפני האירוע ועד ליום רביעי שלאחריו. עם זאת מסר המערער גרסא אחרת בפני בית המשפט, לפיה יצא ביום ראשון (מועד האירוע) למספר דקות לקיוסק אחר. כמו כן לא הצליח המערער לספק הסבר לאיכון למכשיר הטלפון הנייד שבבעלותו, ממנו עולה כי ביום שני לא שהה בבית אמו.

           בית המשפט קמא המשיך בבחינת התנהגותו של המערער בשלושת השבועות שחלפו מיום חמישי שלאחר האירוע (25.8.05) ועד שהסגיר עצמו למשטרה (ביום 15.9.05), בהם ידע שהמשטרה דורשת ממנו להתייצב באופן מיידי. המערער בחר לשקר לאמו ולאנשי המשטרה, והודיע להם שהוא נמצא בעיר אילת מיום רביעי (24.8.05), כל זאת כדי להסביר את אי התייצבותו המיידית בפני השוטרים ולמרות שהיה באותה שעה בעיר באר שבע, ונסע לעיר אילת רק ביום חמישי. בנוסף, המערער מסר גרסה לפיה באותם שלושה שבועות שהה בעיר אילת עם חברה בשם טלי. בחקירתו אמר שטלי מתגוררת בעיר אילת. בבית המשפט שינה את גרסתו וטען כי אותה טלי מתגוררת בעיר באר שבע. כמו כן, ציין כי נסע לאילת במונית מיוחדת ("ספיישל") עבורה שילם 600 ש"ח, וכי את הכסף לשהייה באילת קיבל מאביו שנתן לו 2,000 ש"ח. בית המשפט קבע כי הסכום ששילם המערער לטענתו עבור המונית אינו סביר ביחס ליתרת הסכום שנותרה בכיסו. כמו כן, נקבע כי העובדה שהמערער אינו זוכר את מיקום הדירה בה שהה באילת, שלטענתו נשכרה על ידי חברתו טלי שעבדה באילת, אינה סבירה. בהמשך, דחה בית המשפט את גרסתו של המערער לפיה כיבה את מכשיר הטלפון הסלולארי אשר ברשותו מבלי לומר לאמו דבר בעניין זה ובעניין הנסיעה, על אף שציין כי הוא נוהג לסעוד את אמו, שסובלת ממחלות חוזרות ונשנות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ