אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דחיית ערעור המדינה על קולת עונשו של צעיר שהורשע בביצוע עבירות שוד ופציעה בנסיבות מחמירות

דחיית ערעור המדינה על קולת עונשו של צעיר שהורשע בביצוע עבירות שוד ופציעה בנסיבות מחמירות

תאריך פרסום : 14/08/2013 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט העליון
2849-13
13/08/2013
בפני השופט:
1. ס' ג'ובראן
2. ח' מלצר
3. צ' זילברטל


- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד עידית פרג'ון
הנתבע:
טייצאו טגבה
עו"ד אביעד רייפר
פסק-דין

השופט ח' מלצר:

1.             לפנינו ערעור על קולת העונש שהושת על המשיב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ד' פיש) ב-ת"פ 34760-07-12 (גזר הדין ניתן בתאריך 20.2.2013 והחלטה משלימה לו ניתנה בתאריך 13.3.2013) - בגדרו נגזרו על המשיב העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים (כאשר התנאי הוא שהמשיב לא יעבור עבירת אלימות, או עבירת רכוש מסוג פשע), או 6 חודשי מאסר על תנאי (כאשר התנאי הוא שהמשיב לא יעבור עבירה של הטרדת עד; בגזר הדין לא נקבעה תקופת משך התנאי); צו פיקוח של שירות המבחן למשך 18 חודשים, וכן פיצוי למתלונן (קורבן העבירות מושא האישום הראשון כפי שיובהר להלן) בסכום של 5,000 ש"ח.

           אביא להלן את הנתונים הדרושים להכרעה.

רקע

2.             המשיב, יליד שנת 1993, הורשע בתאריך 25.10.2012, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון (שלא כלל הסכמה לגבי העונש), בכתב אישום מתוקן שבו יוחסו לו שלוש עבירות, בשני אישומים נפרדים, כדלקמן: באישום הראשון - עבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 402(ב) ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), וכן עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 334 + 335(א)(1) ו-(א)(2) לחוק העונשין. ובאישום השני - עבירה של שידול להטרדת עד, לפי סעיפים 249 ו-30 לחוק העונשין.

3.              על פי עובדות האישום הראשון, בתאריך 12.6.2012 בסמוך לשעה 02:45, בתחנת הדלת "סונול" הצמודה לקריון, התגלע סכסוך בין אחיו של המשיב (קטין כבן 14 באותה העת) וחברו, לבין צעיר אחר, במהלכו תקפו הראשונים את האחרון בנשק קר. בעקבות כך, הצעיר ושניים מחבריו שניסו להגן עליו - נמלטו מהמקום. מיד לאחר מכן הזעיק אחיו של המשיב את המשיב למקום. בשעה 03:45, הגיע המשיב לתחנת הדלק, כשהוא מלווה בשלושה צעירים נוספים ומצויד בחפץ חד. במקום שהו באותה העת רק המתלונן ומתדלק. המשיב ואחד משני הצעירים הנוספים שהיו עימו ניגשו אל המתלונן, משכו אותו בחולצתו וגררו אותו אל מאחורי תחנת הדלק, תוך שהמשיב דורש מהמתלונן למסור לו את פרטיהם של מי שהיו מעורבים בקטטה. לאחר שהמתלונן ענה כי הוא איננו יודע, החל המשיב להכותו, בנוכחות הצעירים שעימם הגיע לתחנה, והורה לו להוציא מכיסיו את תחולתם. המתלונן מסר למשיב את מכשיר הטלפון הנייד שלו ואת ארנקו - שבו היו, בין היתר, כ-200 ש"ח לערך ושני שיקים, שאותם נטל המשיב. לאחר מכן, פצע המשיב את המתלונן, בישבנו, באמצעות החפץ החד שנשא עימו, הכה אותו באגרופו בפניו, והמשיך להכותו באזור הצלעות ובפנים גם לאחר שהמתלונן נפל ארצה. אז זרק המשיב את מכשיר הטלפון הנייד של המתלונן ואת כרטיסי האשראי שהיו בארנקו לעברו, ונמלט מהמקום יחד עם חבריו. כתוצאה ממעשיו של המשיב, נגרם למתלונן פצע דקירה בישבן והוא נזקק לטיפול רפואי. 

           על פי עובדות האישום השני, המשיב פנה לקטין אחר שבינו לבין המתלונן קיימת היכרות מוקדמת וביקש ממנו לדבר עם המתלונן בנוגע לתלונה שהגיש נגדו בעקבות המעשים שיוחסו לו באישום הראשון (כמתואר לעיל). אותו קטין שוחח עם המתלונן באמצעות מכשיר הטלפון הנייד של המשיב וקבע להיפגש עימו בבית הספר שבו הוא לומד. בתאריך 13.6.2012, בשעות אחרי הצהריים, הגיעו הקטין והמשיב, ברכבו של המשיב, לבית-ספרו של המתלונן, שם הוא המתין. הקטין פנה למתלונן, שלא בנוכחות המשיב, ניסה להניאו מלזהות את המשיב בחקירתו ואף ביקש ממנו לבטל את התלונה נגד המשיב.

גזר דינו של בית המשפט קמא הנכבד

4.             בגזר-הדין - ולאחר סקירה של פסיקה המגלה פנים לכאן ולכאן - עמד בית המשפט קמא הנכבד על חומרת העבירות שבהן הורשע המשיב. בית המשפט קמא הנכבד קבע את מתחם הענישה ההולם בגין העבירות מושא האישום הראשון (אליהן התייחס כאל "אירוע אחד"), ככזה המצוי במנעד שבין 6 חודשי מאסר בפועל עם אפשרות לריצוי העונש בדרך של עבודות שירות, לבין 50 חודשי מאסר בפועל. באשר לעבירה של שידול להטרדת עד - קבע בית המשפט הנכבד קמא כי מתחם הענישה ההולם בנסיבות העניין, נמצא בין הטלת מאסר על תנאי לבין 12 חודשי מאסר בפועל. בנוסף קבע בית המשפט הנכבד קמא כי לנוכח נסיבות המקרה והעובדה שהעבירה, מושא האישום השני, היתה קשורה לעבירות מושא האישום הראשון - יש מקום לגזור את העונש בחופף, כאמור בסעיף 40יג(ב) לחוק העונשין.

           בשלב של גזירת העונש המתאים למשיב, בתוך מתחם הענישה ההולם, כפי שנקבע על-ידו, ציין בית המשפט הנכבד קמא, כשיקולים לחומרה, את הנתונים הבאים: העובדה שהאלימות מצידו של המשיב הופעלה כלפי קרבן מזדמן, רצף העבירות ואופן ביצוען, חוסר האמפטיה ויכולת ההזדהות של המשיב עם קורבן העבירה, גם לאחר זמן (כפי שעלה מתסקיר שירות המבחן בעניינו - שלגביו ארחיב מיד בסמוך). במסגרת השיקולים לקולא ציין בית המשפט קמא הנכבד כי יש להתחשב בגילו הצעיר של המשיב בעת ביצוע העבירות, בעובדה שהוא קיבל אחריות על מעשיו, הביע חרטה, הודה באישומים בשלב מוקדם, וכן בעובדה שאין לחובתו עבר פלילי משמעותי (לחובתו הרשעה בודדת, בעבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, בהיותו קטין), ולא התגלו בהתנהגותו דפוסים עבריינים מושרשים. כמו-כן העניק בית המשפט קמא הנכבד בגזר-דינו משקל ממשי להמלצה החיובית שניתנה בתסקיר שירות המבחן, לרבות ההערכה שהמשיב בר-שיקום וכבר נקט בצעדים ראשוניים בתהליך שיקומו.

           כאן המקום לציין כי בתסקיר שירות המבחן שהונח בפני בית המשפט המחוזי הנכבד נכתב כי משפחתו של המשיב עלתה מאתיופיה בשנת 1994 בהיותו בן שנה וכי המשיב הוא הבכור בין ילדי המשפחה. עוד צוין בתסקיר כי בנערותו הופנה המשיב לשירות המבחן לנוער בעקבות הסתבכות קודמת (בגדרה הורשע, כאמור, בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו), ואז התקשה לקבל אחריות לביצוע העבירה והתנגד לקשר טיפולי. לעומת זאת, הפעם עמד שירות המבחן על כך שהמשיב מקבל אחריות לביצוע העבירה והביע מוכנות להשתתף בהליך טיפולי על מנת לרכוש התנהגות מתקנת. עוד צוין בתסקיר כי המשיב השתתף בקבוצה לעצורי בית בצורה מוצלחת. בסיכומו של דבר המליץ שירות המבחן על העמדתו של המשיב למבחן למשך תקופה של 18 חודשים ועל השתתפות בקבוצה טיפולית, לצד ענישה הרתעתית לא ממושכת, כגון ריצוי מאסר בעבודות שירות.

           במאזן הכולל, קבע בית המשפט הנכבד קמא כי יש להעדיף את שיקולי השיקום, בנסיבות העניין, על פני שיקולי ההרתעה הכללית, והשית על המשיב את העונשים שפורטו בפיסקה 1 שלעיל.

טענות הצדדים בערעור

5.             מכאן הערעור שלפנינו, בגדרו מלינה המדינה על קולת העונש שנגזר על המשיב. לטענת המדינה, העונש שהושת על המשיב איננו הולם את חומרת העבירות שבהן הורשע ואת נסיבות ביצוען החמורות. עוד טוענת המדינה, כי מתסקיר שירות המבחן עולים גם היבטים שליליים המצדיקים אף הם השתת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, כגון: התרשמות שירות המבחן מכך שהמשיב מתקשה להביע אמפטיה לנפגע וממאפיינים אימפולסיביים באישיותו. כן טוענת המדינה כי מתחם הענישה ההולם לעבירות מושא האישום הראשון הינו בין 5 ל-8 שנות מאסר בפועל, ולא כפי שנקבע על-ידי בית המשפט קמא הנכבד. בנוסף, טוענת המדינה כי היה על בית המשפט קמא הנכבד לתת משקל מוגבל להודאת המשיב ולהבעת החרטה מצדו, בהתחשב בכך שהמשיב מסתיר את זהותם של שותפיו לעבירות עד היום.

           לסיכום, הפנתה המערערת ל-ע"פ 2019/07 מדינת ישראל נ' סיאם (25.6.2007) בו קיבל בית משפט זה את ערעור המדינה על קולת העונש שנגזר על המשיב שם (6 חודש מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי כספי) והעמיד את העונש על 24 חודשי מאסר בפועל.

6.             המשיב, מצידו, סומך את ידיו על גזר דינו של בית המשפט קמא הנכבד ומבקש שלא נתערב בו. לטענתנו: גילו הצעיר, העדר עבר פלילי מכביד, סיכויי שיקומו הגבוהים, מחד גיסא, והסיכוי הנמוך להישנות מקרים דומים בעתיד, מאידך גיסא - כפי שהדבר בא לידי ביטוי בתסקיר שירות המבחן, וכן: הודאתו בעבירות שיוחסו לו בשלב מוקדם, נטילת האחריות והבעת החרטה הכנה על מעשיו (אשר לוותה גם בתשלום מלוא הפיצוי הכספי שנפסק למתלונן) - כל אלה, לצד נסיבות ביצוע העבירות מושא האישום הראשון והרקע לביצוען, מטים, לגישת המשיב, את הכף לעבר העדפת שיקולי השיקום על-פני שיקולי הענישה וההרתעה הכללית, בנסיבות העניין. לתמיכה בטענותיו, הפנה המשיב למקרים אחרים, שנסיבותיהם דומות, לשיטתו, לנסיבות המקרה בעניינו - שבהם הסתפקו בתי המשפט בהטלת עונש דומה לזה שהושת עליו, ובהם: ע"פ 8944/04 לזדון נ' מדינת ישראל (20.1.2005), ע"פ 3879/12 פלוני נ' מדינת ישראל (30.1.2013), ע"פ 9094/12 טספאי נ' מדינת ישראל (28.4.2013) ו-ע"פ 1370/10 פלוני נ' מדינת ישראל (19.7.2010).    

7.             כאן המקום לציין כי בתסקיר משלים שהונח בפנינו עובר לדיון בערעור (להלן: התסקיר המשלים) חזר שירות המבחן על המלצתו להסתפק בעונש מאסר אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות, תוך הותרת צו המבחן על כנו.

           להשלמת התמונה יצוין עוד כי בתאריך 13.3.2013, לאחר קבלת חוות דעת חיובית מטעם הממונה על עבודות שירות, נתן בית המשפט הנכבד קמא החלטה משלימה לגזר הדין, לפיה (בין היתר) המשיב ירצה את עבודות השירות בבית החולים רמב"ם בחיפה. במעמד זה עיכב בית המשפט קמא הנכבד את ביצוע העונש למשך 45 ימים, וזאת נוכח הודעת המדינה כי היא שוקלת לערער על גזר הדין. בהחלטת חברתי, השופטת ד' ברק-ארז, מתאריך 23.4.13 (שניתנה בעקבות בקשת המערערת ובהסכמת המשיב), עוכב ביצועו של העונש שהושת על המשיב עד להכרעה בערעור. 

דיון והכרעה

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ