אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דחיית בקשת סטודנט לאישור תובענה ייצוגית נגד אוניברסיטת חיפה

דחיית בקשת סטודנט לאישור תובענה ייצוגית נגד אוניברסיטת חיפה

תאריך פרסום : 02/07/2009 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי חיפה
1273-07
01/07/2009
בפני השופט:
א' קיסרי

- נגד -
התובע:
אוהד סובול
הנתבע:
אוניברסיטת חיפה
החלטה

זוהי בקשה בהתאם לסעיף 5 לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006 (" החוק") לאשר הגשתה של תובענה ייצוגית נגד המשיבה (" האוניברסיטה").

ברקע הדברים עומדת החלטתה של האוניברסיטה לשנות את מנגנון גביית התשלומים מן הסטודנטים במהלך שנות הלימוד תשס"ו ותשס"ז (2007-2005). בשנים קודמות גבתה האוניברסיטה מן הסטודנטים, בנוסף לשכר הלימוד, שני סוגי תשלומים, היינו תשלום עבור שירותים שהיא מספקת לכלל הסטודנטים כגון פרסום שנתון, הנפקת כרטיס תלמיד, שירותי מרפאה וספרייה ושימוש בתחנות מידע ממוחשבות (" דמי שירותים"), ותשלום עבור שירותים שמספקת אגודת הסטודנטים (" דמי רווחה"), כשתשלום זה מועבר במלואו לאגודת הסטודנטים עבור פעולותיה לטובת הסטודנטים. בשנים שבהן מדובר איחדה האוניברסיטה את שני סוגי התשלומים לתשלום אחד (" דמי שירות כוללים") הנלווה לשכר הלימוד, ולא אפשרה לסטודנטים את מה שיכולים היו לעשות בעבר, היינו להימנע מתשלום דמי הרווחה. אמנם ניתנה לסטודנטים אפשרות לוותר על תשלום דמי השירות הכוללים, אך לא על תשלום דמי הרווחה בלבד. החלטת האוניברסיטה בדבר שינוי אופן גביית התשלומים עוגנה בהוראות המנהליות המתפרסמות מדי שנה כחלק מתקנון הלימודים.

המבקש פנה ביום 4.11.2005 לאוניברסיטה וביקש שיותר לו לשלם רק עבור השירותים הניתנים על ידה שבהם הוא מעוניין, ולא עבור שירותי אגודת הסטודנטים. פנייתו נענתה בסירוב, תוך שהאוניברסיטה הודיעה לו כי אין אפשרות להפריד בין רכיבי התשלום השונים של דמי השירות הכוללים. לאחר מכן התקיימה חליפת מכתבים, שממנה עולה כי האוניברסיטה התמידה בעמדתה, אולם בעקבות התערבות נציבות תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה שינתה האוניברסיטה את אופן הגבייה והשיבה אותו לקדמותו, החל משנת הלימודים תשס"ח. על רקע זה עותר המבקש לאשר כייצוגית תובענה כנגד האוניברסיטה לסעד של פיצוי בסכום של מאה ותשעה ש"ח לכל אחד מן הסטודנטים בגין כל אחת משתי שנות הלימוד, עבור נזק שנגרם. הקבוצה, לפי הגדרתו, היא כלל ציבור הסטודנטים באוניברסיטה באותן שנות לימוד ובסך הכל  הנזק שנגרם לחברי הקבוצה עולה, לפי הטענה, על שלושה מליון ש"ח.

במאמר מוסגר ייאמר כבר עתה, כי המבקש הסתמך, לצורך חלק ניכר של התשתית העובדתית שביסוד הבקשה, על מסמכים שנערכו על ידי משרד מבקר המדינה, כחלק מדו"ח מבקר המדינה בעניין הביקורת במוסדות להשכלה גבוהה שפורסם בשנת 2004. הסתמכות זו של המבקש נוגדת הוראה מפורשת של סעיף 30(א) לחוק מבקר המדינה תשי"ח-1958 הקובעת כי "דו"חות, חוות דעת או כל מסמך אחר שהוציא או הכין המבקר במילוי תפקידיו לא ישמשו ראיה בכל הליך משפטי או משמעתי". האוניברסיטה העלתה טענה בעניין זה בתשובתה, ובדיון שהתקיים הערתי את תשומת לב בא כוח המבקש לעניין זה, והוא הסכים כי לא ניתן לעשות שימוש כלשהו במסמכים אלה. לצורך בקשה זו התעלמתי, אפוא, מתוכנם של המסמכים והתייחסתי רק לטענה, הבלתי מוכחשת כשלעצמה, שהאוניברסיטה נהגה באופן שייחס לה המבקש, וכי חדלה לעשות כן בעקבות התערבות נציבות תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה.

עילות התביעה, שאישורה כייצוגית מתבקש בבקשה זו, הן עילה מכוח חוק החוזים האחידים התשמ"ג-1982 (" חוק החוזים האחידים") ועילת תביעה מכוח חוק הגנת הצרכן התשמ"א-1981 (" חוק הגנת הצרכן").

אשר לעילה הראשונה טוען המבקש, כי החלטת האוניברסיטה לאחד את תשלומי דמי השירות ודמי הרווחה לתשלום אחד, שהוא דמי השירות הכוללים, נקבעה בתקנון הלימוד, המסדיר את היחסים החוזיים בין כל סטודנט לבין האוניברסיטה. לטענתו, תקנון זה הוא חוזה אחיד, וקביעת התנאי בדבר דמי השירות הכוללים היא בבחינת קביעת תנאי מקפח בחוזה אחיד.

באשר לעילה השנייה טוען המבקש, כי קביעת התנאי בעניין דמי השירות הכוללים בתקנון הלימודים הייתה הטעיה של ציבור הסטודנטים, אשר מקימה לנפגע עילת תביעה לפי חוק הגנת הצרכן.

בעניין בקשתו לאישור התביעה כייצוגית, טוען המבקש כי מתקיימים בתביעתו ובו התנאים הנדרשים על ידי החוק על מנת שבקשתו תיענה. בכלל טענות אלה הוא טוען כי האוניברסיטה היא "עוסק" כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, ולכן נוכח הוראת סעיף 1 לתוספת השנייה לחוק, התביעה ראויה להיות ייצוגית. עוד הוא טוען כי התביעה מעוררת שאלות של עובדה ומשפט המשותפות לכל חברי הקבוצה, שלטענתו הם כלל ציבור הסטודנטים; כי תובענה ייצוגית היא דרך יעילה והוגנת להכרעה במחלוקת; וכי עניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב.

האוניברסיטה אינה חולקת על העובדות שברקע הדברים ואשר אותם הזכרתי קודם. עם זאת היא טוענת שהתביעה אינה ראויה להיות מאושרת כתביעה ייצוגית מפני שהאוניברסיטה אינה "עוסק", ומכאן שלא מתמלא התנאי הקבוע בסעיף 1 לתוספת השנייה של החוק. עוד היא טוענת שהתובענה שאישורה מתבקש אינה מגלה עילה כלפיה, וכי מכל מקום היא אינה ראויה להתברר בהליך של תביעה ייצוגית, כיוון שהיא מחייבת עריכת בירור עובדתי מורכב ביחס לכל אחד מציבור הסטודנטים. ועוד היא טוענת כי המבקש אינו מייצג הולם וכי בקשתו הוגשה בחוסר תום לב.

סעיף 3 לחוק קובע את מיני התביעות היכולות להיות תביעות ייצוגיות, וסעיף 4 מונה את אלה הרשאים להגישן. בחלקו הצריך לבקשה זו קובע סעיף 3(א) כי:

"לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השנייה או בעניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית;..."

בבקשתו מפנה המבקש לסעיף 1 לתוספת השנייה, המורה כי תביעה שניתן להגיש בה בקשה לאישור תובענה ייצוגית היא:

"תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לעניין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו."

טענתו העיקרית של המבקש בהקשר זה היא שקיימת התקשרות חוזית בין האוניברסיטה לבין ציבור הסטודנטים, שאותם רואה המבקש כלקוחות של האוניברסיטה, ותוכנה של ההתקשרות החוזית הזו היא, לטענתו, שתמורת תשלום שכר הלימוד זכאי הסטודנט לקבל מן האוניברסיטה "שירותי השכלה גבוהה" ובכללן מקומות לימוד והרצאות.

המבקש מוסיף וטוען כי בכל הנוגע לעניינים שהם מחוץ לגדר נושאי הלימוד האקדמי, פעולותיה של האוניברסיטה הן פעולות מסחריות-עסקיות, הנעשות על ידי האוניברסיטה ככל גוף מסחרי עסקי, ולכן יש לראות באוניברסיטה עוסק כמשמעו בחוק הגנת הצרכן. ההבחנה שאותה מציע המבקש היא, שפעילותה האקדמית מחקרית, שכרוכים בה עניינים של קביעת תכני הלימוד, מתן ציונים וקביעת קריטריונים לקבלה לחוגי הלימוד אינה פעילות שיכולה להיחשב כפעילות של עוסק לצורך ההגדרה בחוק הגנת הצרכן. לעומת זאת, השירותים הניתנים על ידי האוניברסיטה כגון גביית תשלומים (לרבות שכר לימוד והתשלומים הנלווים לו) ומתן השירותים הנלווים (ספרייה, עמדות מידע ממוחשבות וכיוצא באלה) הם פעילות עסקית גרידא.

טענה אחרת של המבקש היא שעובדת היות האוניברסיטה מוסד ללא כוונת רווח אינה רלוונטית לצורך הכרעה בשאלה אם יש לראותה כעוסק, ובנוסף הוא מפנה לפסיקה שלפיה פעילותו של מנהל מקרקעי ישראל, שהיא במהותה פעילות שלטונית, הוכרה כפעילות שבקשר אליה ניתן להגיש תביעה ייצוגית (ראו: רע"א 8733/96 לנגברט נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(1) 168 (1999) (" עניין לנגברט")).

עמדת האוניברסיטה היא כי מערכת היחסים שבינה לבין תלמידיה איננה מערכת יחסים של לקוח וספק שירות. לטענתה, תכלית קיומה היא הקניית ידע וקיום פעילות מחקר, וכל פעילות אחרת היא נלווית וטפלה לעיקר פעולותיה בתחום האקדמיה.

השאלה הראשונה שיש להשיב עליה היא האם האוניברסיטה היא עוסק כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, שכן רק אם כך הוא הדבר, יש להמשיך ולבדוק את התמלאותם של תנאים נוספים הקבועים בחוק בקשר לאישורה של התובענה כייצוגית, ולעומת זאת אם המסקנה היא שהאוניברסיטה אינה עוסק כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, כי אז תהיה התוצאה שיש לדחות את הבקשה.

סעיף 1 של חוק הגנת הצרכן מגדיר "עוסק" כ"מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן". האוניברסיטה, ככל מוסדות ההשכלה הגבוהה, היא גוף מאוגד על פי המשפט הפרטי (ראו: רענן הר-זהב וברק מדינה, דיני השכלה גבוהה, עמ' 259 (2000)) (" הר זהב ומדינה"), אולם ניתן לומר כי בשל האופי הציבורי של פעילותה יכול שיחולו עליה גם כללים של המשפט הציבורי, (הר זהב ומדינה, שם, 269) והובעה גם הדעה שיש לראות את המוסדות להשכלה גבוהה כגופים דו מהותיים (אסף הראל, גופים דו מהותיים עמ' 78 (2008) (" הראל"), וראו גם: הפ (חי') 217/05 חנין נעאמנה נ' אוניברסיטת חיפה, (טרם פורסם, 17.08.06)) . עם זאת, הקביעה שהאוניברסיטה נמנית עם הגופים הדו מהותיים איננה כשלעצמה שוללת את האפשרות שהגדרת עוסק תחול לגביה. לצורך כך יש לבחון את מהות פעילותה של האוניברסיטה בכלל, ואת הפעולה שעליה נסבה הבקשה, היינו גביית תשלומים מסוימים, בפרט. רק במקרה שבו ניתן מבחינה עניינית להפריד בין מכלול פעולותיה של האוניברסיטה כמוסד להשכלה גבוהה לבין הפעולה של גביית דמי השירות הכוללים שעליהם נסבה הבקשה, אפשר להמשיך ולבחון אם פעולה זו מביאה את האוניברסיטה לגדר הגדרת עוסק בחוק הגנת הצרכן.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ