XXX, - 2011
ביום XX/XX/XX הגישה הזוכה בקשה להטלת עיקול על זכויות החייב בלשכת רישום המקרקעין בXXX חלקה XXX בגוש XXX להלן ("הנכס").
במסגרת הבקשה ציינה הזוכה, בין היתר, כי נודע לה שהחייב עתיד לעשות 'רילוקיישן' ולהותיר אותה ללא יכולת לגבות את סכום המזונות שנפסקו. עוד הצהירה כי לאחרונה הגיש החייב בקשה לכב' בית המשפט בה טען "כי הוא אינו יכול עוד והוא כורע תחת הנטל."
ביום 12/06/2019 עתר החייב בבקשה לסגירת תיק וביטול כלל ההליכים .
ביום 12/11/2019 התקיים דיון בבקשת החייב.
טענות החייב ב'קליפת האגוז':
1. לא היה מקום לפתוח את תיק ההוצאה לפועל ללא כל חוב, ופתיחת התיק נעשה בחוסר תום לב.
2. במהלך הדיון שהתקיים נמחקה בקשת הזוכה להגדלת קרן, בהליך שננקט בחוסר תום לב.
3. יש להסיר לאלתר את העיקול שהוטל על הנכס עפ"י תכלית ההוראה שבסעיף 45 ג' לחוק ההוצאה לפועל, שכן אין כל חשש לסיכול פסק הדין או הכבדה עליו, שעה שהחייב הראה כי מיום החלטה זמנית שילם את דמי המזונות כדבעי.
4. החייב אינו סובל מחיסרון כיס ומשתכר סך כ 30,000 ₪ ברוטו, זאת ועוד ממילא הוא לא יוכל למכור את הנכס, שכן מחציתו רשום על שם הזוכה.
5. הותרת העיקול על כנו פוגע בשמו הטוב, בנפשו ובכיסו ותכליתו של ההליך היא, להביא לידי ויתור זכויותיו, וחמור מכל אלה להשחיר את פניו בפני ילדיו.
טענות הזוכה ב'קצירת האומר':
1. הזוכה רשאית לפתוח תיק הוצאה לפועל כאשר מדובר בחיוב שוטף של דמי המזונות, לאור מהות החוב שהינו חוב כספי הצופה פני עתיד.
2. כאשר החייב מודה שיש לו קושי כלכלי והוא לפני קריסה כלכלית, קמה זכותה של הזוכה להבטיח את דמי המזונות עבור הקטינים.
3. החייב טוען בסיכומיו כי ממילא אין לו יכולת למכור את הנכס מתחת לאפה של הזוכה והשאלה היא מדוע "חשוב" לחייב לבטל עיקול זה ולא להציע שום בטוחה אחרת.
4. נוכח הפסיקה והעובדה שהחייב הודה שהוא מתקרב לקריסה כלכלית הרי שיש להשאיר את העיקול על כנו.
דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים בדיון שנערך לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת החייב להידחות:
השאלה הראשונה שיש להשיב עליה היא האם ניתן לפתוח תיק הוצאה לפועל בהעדר חוב?
כאשר מדובר באכיפת פסק דין למזונות על החייב לפעול לביצועו וככל שקיים חשש לסיכול פסק הדין, הזוכה רשאית לפתוח תיק הוצאה לפועל ולעתור לקבלת סעדים, לא רק על חוב הקיים אלא על הבטחת תשלום דמי מזונות העתידיים.
לכן, לא ניתן לקבל את הטענה כי בהעדר חוב יש מקום לסגור את תיק ההוצאה לפועל , כברירת מחדל, אלא יש להותירו פתוח על מנת שיהיה בידי הזוכה לנקוט בהליכים, שמטרתם להבטיח את חוב המזונות העתידי. זאת, גם אם החייב עומד בתשלום השוטף.
ניתן למצוא תימוכין לגישה זו בפסיקה.
כך, בפסק הדין שניתן על ידי כב' השופטת ח' קיציס בענין תמש 32713/02 שם המקרה היה זוכה שביקשה לעקל את זכויות החייב בדירת המגורים, כאשר חוב המזונות עמד על סך של 9000 ש"ח. גם לאחר איפוס החוב עתרה הזוכה להותרת העיקול ביחס לנכס. בית המשפט קיבל את טענת הזוכה וקבע :
" בכדי לפתוח תיק הוצאה לפועל אין צורך שיצטבר חוב לתשלום. הוראות החוק אינן מעמידות דרישה שכזו כתנאי סף. החוק אינו דורש קיומו של חוב פסוק בכדי לפתוח את התיק אלא הוא מסתפק בקיומו של פסק דין:
"הזוכה רשאי להגיש לכל לשכת הוצאה לפועל בקשה לביצוע פסק-הדין; הוא יציין בה, ככל הידוע לו, פרטים מזהים של החייב כפי שייקבעו, ואם הוא קטין או פסול דין, וכן יפרש בה את ההליכים שהוא רוצה שיינקטו, ויכול הוא, מפעם לפעם, לבקש נקיטת הליכים נוספים."(
בעניין דומה, יש להפנות לפסק דינו של כב' השופט שוחט תמ"ש11540/06 (לא פורסם):
"העובדה שהמערער משלם את המזונות כסדרם אין בה כדי למנוע פתיחת תיק הוצל"פ ומתן סעד של עיכוב יציאה מן הארץ כנגדו בגין חיובי מזונות הנושאים פני עתיד".
בכל הקשור להטלת עיקולים כאשר אין יתרת חוב, לא מצאתי הגבלה בהוראות החוק המונעת הטלת עיקול שכזה. סעיף 34 לחוק קובע כי:
"(א) ראש ההוצאה לפועל רשאי לצוות על עיקול מקרקעי החייב הרשומים על שמו וכן על עיקול זכויות החייב במקרקעין הנובעות מרישום הערת אזהרה עליהם לטובתו; לענין זה, "הערת אזהרה" - כמשמעותה בסעיף 126 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969".
אם תאמר, כי זכויות המשיב בדירה הן בגדר מטלטלין, הרי סעיף 43 קובע כי:
"ראש ההוצאה לפועל רשאי לצוות על עיקול כלל נכסי החייב או על עיקול נכס מסויים מנכסיו הנמצאים בידי צד שלישי".
המחוקק לא מצא לנכון להגביל את הטלת העיקול בקיומו של חוב פסוק. די בכך שיש בפני ראש ההוצל"פ חייב ואז עליו להפעיל את שיקול דעתו, האם יש מקום לנקוט בהליכי עיקול.
נקל להעלות על הדעת מקרים בהם יש צורך לעקל את זכויות החייב גם אם לא הצטברה בתיק יתרת חוב. כך, מקום בו החייב אמור לשהות בכלא לתקופה ממושכת, או מקום בו החייב נמלט לחו"ל לאחר שדאג להפקיד דמי מזונות לתקופה קצרה, ויש חשש כי יפסיק לשלם את דמי המזונות החודשיים.
לסיכום, ראש ההוצל"פ הגיעה למסקנה כי אין לה סמכות לנקוט בהליך המבוקש. קביעה זו שגויה בעיני. לאחר שנמצא כי ראש ההוצל"פ אינו נעדר סמכות להטיל עיקול בגין חיוב עתידי יש לבדוק כיצד עליו להפעיל סמכות זו."
בנוסף, לא מצאתי לקבל את עמדת החייב כי הזוכה פתחה התיק בחוסר תום לב. החוב לו עתרה הזוכה במועד פתיחת התיק, אופס באמצעות הקטנות שביצעה הזוכה. כן, אין בעובדה שהזוכה חזרה בה, במהלך הדיון מבקשתה להגדלת חוב בגין הוצאות קייטנה, ללמד על חוסר תום לב מצידה.
נוכח האמור, בקשת החייב לסגירת התיק, נדחית.
השאלה השנייה - האם יש להשאיר את העיקול שהוטל על זכויות החייב בנכס בנסיבות העניין?
הזכות להבטיח קיום צורכיהם של הקטינים, על פי פסק דין למזונות, קמה, ככל שקיים חשש לסיכול גביית דמי המזונות.
ככל שקיים חשש לסיכול תשלום דמי מזונות עתידיים הרי שבנקודה שעולה החשש (ללא כל קשר לשאלה האם קיים חוב בתיק) יש לתת סעד מניעתי להבטחת תשלום דמי המזונות המוגנים בחוק.
בדיון שהתקיים בפני שוכנעתי בדבר קיומו של חשש להבטחת המזונות העתידיים וזאת על בסיס עדותו של החייב עצמו:
"ש. אתה בעצם מצהיר שאתה בקריסה כלכלית?
ת. במשך שנתיים עברתי 3 דירות, כל ההוצאות של דירות בתל מונד וכל הוצאות נלוות והילדים וכו' זה עובר את ה 10 אלף ₪. המבקשת מוציאה 400 ₪, כל המשכורת שלי יוצאת על מגורים לילדים. אני מתקרב מאוד לקריסה כלכלית והסיבה העיקרית היא התעללות של המבקשת.
צריך לסגור את התיק הזה הם מתעללים בי." (עמוד 11 לפרוטוקול הדיון)
את האמור יש לקרוא בצירוף האמור בתגובת החייב, כפי שהגיש לתיק בית המשפט, אשר הוגש על ידי הזוכה בדיון וסומן כז-1 :
"7. נוכח כל האמור לעיל, מתבקש בית המשפט הנכבד לשים קץ להתעללות המתמשכת של המשיבה במבקש, לניסיונותיה חסרי תום הלב למשוך זמן ולנהל מאבק כלכלי כנגד המבקש, אשר קורס תחת ההוצאות ומתקרב בצעדי ענק לקריסה כלכלית, ...." (ההדגשה במקור מ.א.ב.).
צירוף הדברים של החייב עצמו, לפני ובכתב הטענות שהגיש לכב' בית המשפט, מעלה קיומו של חשש אשר יש בו די לצורך הותרת העיקול על כנו.
באשר להוראות סעיף 45 ג' לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 – [להלן "החוק"] לגביהן טוען החייב כי ההחלטה אם להשאיר את העיקול על כנו ואם לאו, צריכה לעמוד במבחני סבירות ומידתיות:
הוראות סעיף 45 ג' באות להסדיר את המשכיות העיקול ולמנוע מצבים של סיכול עתידי אם וכאשר העיקול יפקע.
אכן צודק ב"כ החייב כי ההחלטה בדבר הותרת העיקול על כנו חייבת לעמוד במבחן הסבירות והמידתיות.
האיזון נעשה על פי שיקול דעת הרשם על ידי שימוש במבחני סבירות ומידתיות.
אין לשכוח כי הבטחת צרכים הכרחיים של הקטינים יש בה חשיבות רבה אשר עוגנה לא פעם על ידי המחוקק, התקנות, הלכות בית המשפט ואף בחוק היסוד כבוד האדם וחירותו.
באיזון בין זכויות הקטינים למול נזק, שעלול לגרום לחייב, אני סבורה שגוברת הזכות של הקטינים, ובמה הדברים אמורים:
העובדה שהעיקול רשום על מחצית זכויות החייב בנכס אין בו כדי להוות נזק ממשי וזאת יש ללמוד מדברי ב"כ החייב בסיכומי החייב "אל לנו לשכוח כי למבקש מחצית מהזכויות בבית המגורים, אותן ממילא אין ביכולתו למכור מתחת לאפה של המשיבה, עובדה שמפיגה אף היא כל חשש כי הקטינים לא יקבלו דמי מזונותיהם כסדרם גם בעתיד".
הטלת עיקול אינה רק לצורך "דיספוזיציה" בנכס, אלא ככל שהחייב יגיע לקריסה כלכלית הרי העיקול יבטיח את אכיפת פסק הדין.
לעניין זה, יפים דבריה של כב' השופטת אספרצה אלון בע"ר (חי) 11066-04-11 א.א. נ' נ.א (פורסם במאגרים המשפטיים) :
"לאחר ששבתי ועיינתי בטענות הצדדים, בסעיף 45 ג לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן:-"חוק ההוצל"פ"), אשר כותרתו "עיקול מתחדש בתיק מזונות" (תיקון מספר 29) תשס"ט-2008 (להלן:-"התיקון לחוק"), בדברי ההסבר להצעת החוק, ובתמ"ש (ראשל"צ) 32713/02 פלונית נ' אלמוני, (27/7/06), אשר ניתן על ידי חברתי כב' השופטת ח. קיציס (פורסם בנבו), אני דוחה הערעור וקובעת כי החלטת כב' הרשם הינה סבירה, מידתית וצודקת וניתנה במסגרת שיקול דעתו.
ואלו נימוקי:-
1. לראש ההוצל"פ סמכות להטיל עיקול בגין חיוב עתידי במזונות. פסק דין למזונות מעצם טיבו צופה פני עתיד. כאשר נקבע, כי על אב לשלם סכום מזונות חודשי עבור ילדיו, הרי שהחיוב הוא עד הגיע כל אחד מהקטינים לגיל 18 שנים.
חיוב זה מקבע את מעמד הקטינים כזוכים ואת האב כחייב (ראה סעיף 1 לחוק ההוצל"פ).
החוק אינו דורש קיומו של חוב פסוק בכדי לפתוח תיק הוצל"פ, אלא מסתפק בקיומו של פסק דין (סעיף 6 לחוק ההוצל"פ; תמ"ש 11540/06 ק.ר. מ' ק.ס. (28/6/06), מפי כב' השופט ש. שוחט (פורסם באתרים המשפטיים)).
המחוקק לא מצא לנכון להגביל את שיקול דעתו של ראש ההוצל"פ בהטלת עיקול בקיומו של חוב פסוק אלא הותיר הסוגיה – הטלת עיקול, גם כאשר לא הצטברה יתרת חוב בתיק המזונות – לשיקול דעת ראש ההוצל"פ. (ראה תמ"ש (ראשל"צ) 32713/02 הנ"ל).
2. יתרה מכך, סעיף 45 ג לחוק ההוצל"פ, אשר כותרתו "עיקול מתחדש בתיק מזונות" מורה:-
"45 ג. נבע החוב הפסוק ממזונות המגיעים מן החייב לבן זוגו, לילדו או להורהו, מדי תקופה קבועה, רשאי רשם ההוצאה לפועל –
(1) לצוות על עיקול משכורתו של החייב המוחזקת בידי מעסיקו, כך שהצו יחול על משכורתו של החייב בגובה המזונות שעל החייב לשלם לזוכה מדי תקופה קבועה, כאילו ציווה רשם ההוצאה לפועל מחדש, מדי אותה תקופה, ובמשך שנה, על עיקול משכורתו של החייב כאמור;
(2) לצוות, מדי תקופה כאמור בפסקה (1), על עיקול כלל נכסי החייב או נכס מסוים מנכסיו הנמצאים בידי צד שלישי או שיגיעו לידו בתוך שנה מיום המצאת הצו, בהתאם לסכום החוב המעודכן בתיק, ובלא צורך בבקשת עיקול חדשה; צו זה יבוא במקום צו העיקול שניתן לפי פסקה זו על נכסי החייב שבידי אותו צד שלישי בתקופה הקודמת".
צא ולמד, המחוקק אבחן בין הטלת עיקול מתחדש על משכורת החייב, שאז חלה מגבלת זמן – לתקופה של שנה, לכל היותר (ס"ק 1), לבין הטלת עיקול מתחדש על נכסי החייב שבבעלותו או נכס מסוים שבידי צד ג', שאז לא קיימת מגבלת זמן, לבין נכס אשר יגיע לידי החייב תוך שנה ומכאן, שהחלטת כב' הרשם הינה במסגרת הוראות החוק ועל פי שיקול דעתו.
3. הרציונל העומד מאחורי סעיף 45ג לחוק ההוצל"פ הנו, לייעל את ההליכים בתחום הרגיש של גביית מזונות המשולמים לקרובים מדרגה ראשונה קרי: בן זוג, ילד או הורה של החייב. התיקון לחוק משמש מגן מפני פקיעת תוקף עיקול וסיכולו העתידי, ומניעת הצורך לשוב להטיל עיקולים על נכסי החייב ומשכורתו על מנת להבטיח את תשלום דמי המזונות. עיקולים המוטלים על פי סעיף זה מתחדשים אוטומטית מכוח החוק ובכך נעוצה חשיבותם. ("הוצאה לפועל הליכים והלכות", דוד בר אופיר, מהדורה שביעית, מרץ 2010, הוצאת פרלשטיין – גינוסר בע"מ, חלק ראשון, בעמ' 335).
ראה גם דברי ההסבר להצעת החוק:-
"תיקי מזונות בהוצאה לפועל שונים מתיקים אחרים במובן זה שהחוב בהם מתחדש מדי תקופה מסוימת (בדרך כלל מדי חודש). הבדל זה מחייב התאמה בנוגע לאופן הטלת העיקולים לגביית חוב מזונות. מוצע לקבוע כי בדומה לחוב המזונות, גם סכום העיקול יתעדכן מדי חודש: דהיינו מוצע לקבוע כי צו עיקול שהטיל זוכה במזונות יתחדש מדי חודש, בהתאם לגובה החוב, וזאת במשך שנה מיום המצאת הצו. מוצע לקבוע כי צו עיקול מתחדש כאמור לא יוטל אלא אם כן החייב לא שילם תשלום מזונות אחד או יותר במועד".
4. בענייננו, אין חולק, כי המערער עומד בתשלום המזונות השוטפים מכוח פסק הדין וכי אין כלפיו יתרת חוב בתיק ההוצל"פ. אין חולק, כי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו מעניק הגנה לקניין הפרט והגנה זו חלה גם על החייב. אך גם אין חולק, כי זכותם של הקטינים, במסגרת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, כי יובטח תשלום מזונותיהם. הלכה היא, כי חובתו ותפקידו של בית המשפט לעמוד על משמר כבודם וטובתם של קטינים ולאמץ כלים וערובות אשר יבטיחו את מימוש זכויותיהם של קטינים.
5. כב' הרשם שי גור קבע, כי החייב יוכל לחדש בקשתו בחלוף חצי שנה מהיום ובמידה וימשיך לשמור על יתרת חוב מאופסת בתיק. בנסיבות הקונקרטיות של תיק זה ולאחר שהמערער לא הצביע על כל הכבדה בפועל הנגרמת לו מהשארת העיקול ברישום, אני בדעה, כי החלטת כב' הרשם הינה במסגרת שיקול הדעת המסור לו והיא סבירה, מידתית וצודקת. "
באשר לטענת החייב לפיה הטלת העיקול נועדה להשחיר את פניו בפני ילדיו, להגביר את הניכור ההורי והביא לפגיעה בכיסו - הטענה איננה ברורה, וגם לא הקשר בין העיקול לבין התוצאות שטוען להן החייב. רוצה להאמין שהליכים אלו אינם מובאים ו/או מפורטים לקטינים.
נוכח האמור לעיל, באיזון בין הבטחת דמי המזונות של קטינים בני XX, XX ו- XX יש לקבוע כי העיקול יישאר על כנו למשך שנתיים מהיום.
ככל שהחייב יבקש להמיר את העיקול על ידי המצאת נכס חלופי אחר שהרי אז הבקשה תידון בשנית ובהתאם לנסיבות.
סוף דבר,
בקשות החייב לסגירת התיק וביטול העיקול נידחות.
לאחר ששקלתי את הדברים, לא מצאתי לחייב מי מהצדדים בהוצאות.