דוידוב(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

ערר על החלטת בימ"ש השלום בפתח תקווה (כב' השופט שטרנליכט) במ"ת 14758-07-09 מיום 23/12/09, בגדרה דחה בימ"ש קמא, במסגרת בקשה לעיון חוזר, בקשתו של העורר להשתחרר ממעצרו.

1.נגד העורר הוגש ביום 21/07/09 כתב אישום האוחז ב-5 אישומים חמורים של עבירות אלימות, איומים ומעשה השפלה חמורים שביצע לכאורה העורר כלפי אשתו וכלפי חברותיה של האישה. לא הייתה מחלוקת שהמעשים מקימים חזקת מסוכנות סטטוטורית.

במקביל להגשת כתב האישום, ביקשה התביעה להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים.

2.לאחר שהתקבלו שני תסקירי מעצר, שלא המליצו על שחרורו של העורר מטעמים הקשורים במסוכנותו, בהחלטה מנומקת ומפורטת מיום 16/08/09 הגיע בימ"ש קמא למסקנה כי גלומה בעורר רמת סיכון גבוהה שאין לאיינה בחלופת מעצר והורה על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

3.בנובמבר 2009 הגיש העורר לבימ"ש קמא בקשה לעיון חוזר וביקש להורות על שחרורו של העורר נוכח שינוי שחל במבקש ועמדת אשתו (המתלוננת) המצטרפת לבקשה וחלוף הזמן.

העורר תמך בקשתו בחוות דעתו של ירדן אולמן, עובד סוציאלי שיקומי ופסיכיאטרי שדיווח על שינוי שחל אצל העורר, עליה לדרך חדשה, קבלת אחריות ונכונות לקחת חלק בטיפולים על בסיס שבועי.

בהחלטה שניתנה ע"י בימ"ש קמא ביום 18/11/09 הורה ביהמ"ש "לנוכח הטענה בדבר שינוי שחל במשיב" על קבלת תסקיר נוסף בעניינו של העורר שיבחן את מידת מסוכנותו של המשיב ואפשרות איונה באמצעות חלופת מעצר.

4.כמצוותו של ביהמ"ש קמא, שירות המבחן הגיש תסקיר נוסף המבוסס על פגישה עם העורר והאמור בחוות הדעת של מר ירון אולמן ולהלן עיקרי הדברים שפורטו בו:

העורר תיאר תחילה של התבוננות פנימית ובחינת התנהגותו מאז מעצרו. ביטא נכונות להשתלב במסגרת טיפולית לגברים אלימים. תיאר התנהגות אלימה לאורך כל השנים, עובר למעצרו, שהגיעה להסלמה באירועים נשוא כתב האישום.

בשיחה עם האישה מסרה כי היא מגיעה לביקורים סדירים בבית המעצר ונמצאים בקשר רצוף עמו.

על רקע האמור לעיל, מעריכה קצינת המבחן כי יש מקום לבחון בעיתוי הנוכחי, התאמתו להשתלב במסגרת טיפולית ייעודית לגברים אלימים במסגרת הוסטל "בית נועם".

לשם כך, עתר שירות המבחן לדחייה, במהלכה יוזמן העורר לראיון ותיבדק התאמתו ל"בית נועם".

ביהמ"ש דחה את בקשת שירות המבחן וקבע כי המסגרת המוצעת איננה סגורה ואין להורות על שחרורו לחלופה המוצעת והמסוכנות הרבה העולה מכתב האישום מצריכה חלופת מעצר הרמטית שיהיה בה כדי לאיין מסוכנותו.

על החלטה זו של בימ"ש קמא נסב הערר שבפני.

5.הערר מופנה נגד החלטת בימ"ש קמא שלא להמשיך בתהליך הבדיקה, לבחון מידת התאמתו ל"בית נועם" והן נגד ההחלטה שלא לשחררו למעצר בית בביתם של בני הזוג שנמצאו מפקחים ראויים.

בנימוקי הערר נטען כי בשלב זה, כאשר העורר ואשתו הביעו הסכמתם לשוב זה לזו יש להעדיף את האינטרס הציבורי על פני ישיבה בכלא.

עוד נטען כי הפנייתו של העורר לשירות המבחן באה בעקבות הטענה שחל שינוי במצבו של העורר ואלמלא סבר כך ביהמ"ש לא היה מורה על קבלת תסקיר.

נימוק נוסף בעניינו בציפייה שהחלטת ביהמ"ש פיתחה אצל העורר.

מהנימוקים שפורטו לעיל, עותר ב"כ העורר לקבל את הערר ולהורות לשירות המבחן לבדוק התאמתו של העורר ל"בית נועם" ולהגיש תסקיר משלים.