דוויק נ' פלורסים ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו, על פי הנטען, כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 7.3.09 בכביש ירושלים תל אביב (להלן: "התאונה").

העובדות:

התובעת היא הבעלים של סובארו מ.ר. 2243223 (להלן: "הסובארו").

הנתבע 1 נהג ברכב נושא מ.ר. 7879365, שהינו רכב בבעלות חברת ההשכרה הנתבעת 2, ופגע בחלקו האחורי של הסובארו (להלן: "הרכב הפוגע").

הנתבעת 3 מבטחת את הרכב הפוגע.

כאמור, החבות במקרה זה אינה מוכחשת ומוסכם כי הנתבע 1 הוא האחראי לתאונה, אך קיימת מחלוקת בנוגע לגובה הנזק שנגרם לתובעת בתאונה.

המחלוקת:

התובעת טוענת כי כתוצאה מהתאונה היו שני מוקדי נזק ברכב: האחד מאחורה במקום הפגיעה עצמה, והשני בתוך הסובארו עצמו.

הנתבעים הודו בחבות לפגיעות שנגרמו לחלקו האחורי של הסובארו ובדיון שהתקיים בפני התחייבו לפצות את התובעת בתוך 21 יום בסך של 10,482 ₪ שאינם שנויים במחלוקת.

מנגד הנתבעים הכחישו את הפגיעות בתוך הסובארו עצמו, וטענו כי אין קשר סיבתי בין נזקים אלו לבין התאונה.

דיון והכרעה:

התובעת טענה כי נוסע שישב לידה בזמן התאונה, מר דורון קדן, שכב למעשה בכיסא והרים את רגליו והניח אותן על גבי הפאנל הקדמי. לטענת התובעת בעת קרות התאונה, נאלצה לבלום בפתאומיות, ואז מר קדן פגע עם רגלו השמאלית בפאנל ושבר אותו.

מר קדן העיד מטעמה של התובעת והסביר כי באופן אינסטקטיבי, כלשונו, כאשר ארעה התאונה לחץ בשתי רגליו וכך שבר את הפאנל.

אין בידי לקבל גירסה זו. הפאנל שנשבר אינו הפאנל שנמצא מול מושב הנוסע, אלא פאנל שנמצא בין הנהג לנוסע, ומכאן שמר קדן היה צריך לשכב באלכסון ולהניח את רגליו באופן שמפריע לנהיגה. גירסה זו לאירועים איננה סבירה.

התובעת צירפה לתביעתה שתי חוות דעת של שמאי רכב: האחת מיום 2.5.09 והשניה, שכותרתה "חוות דעת משלימה" מיום 22.7.09.

בחוות הדעת הראשונה מציין שמאי הרכב מר אייל נרקיס, כי בדק את הסובארו ומצא סימני פגיעה בחלקו האחורי של הרכב. כאמור חוות דעת זו אינה שנויה במחלוקת, והנתבעים אף התחייבו לפצות את התובעת על פיה.

בחוות הדעת השניה, שניתנה כאמור כחודשיים לאחר מכן וארבעה חודשים לאחר קרות התאונה, מציין מר נרקיס כי "לטענת בעלת הרכב" ניזוקו החלקים הבאים בתאונה: "בקרת איוורור, פנל מסגרת רדיו וכיסוי לוח שעונים".

מכאן שחוות הדעת השנייה אינה מבוססת על בדיקה, בסמוך למועד התאונה, אלא על טענות התובעת בחלוף כארבעה חודשים מיום התאונה.

העובדה שהתובעת נמנעה מלהזמין את השמאי למתן עדות נזקפת לחובתה, וזאת במיוחד נוכח התמיהות שמתעוררות עם קריאת שתי חוות הדעת. ראשית, לא מובן מדוע התובעת לא טענה כבר בבדיקה הראשונה כי הלוח ניזוק גם הוא בזמן התאונה. שנית, מדוע השמאי עצמו כאשר בדק את הרכב ביום 2.5.09 לא ראה את הפגיעה הנטענת, ולבסוף מדוע הפנייה הנוספת לשמאי היתה רק בחלוף חודשיים נוספים.