פסק דין
השאלה העומדת להכרעה הינה, האם האירוע שבגינו נחבל התובע, מהווה תאונת דרכים, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").
כתב התביעה הוגש נגד מבטחת המשאית בה נהג התובע במסגרת עבודתו, וזאת בגין נזקי גוף שנגרמו לו על פי טענתו בתאונה מיום 6.4.2003.
על פי הנטען בכתב התביעה, התובע עבד כעובד חלוקת מזון ונפגע במהלך ירידה מהמשאית בה נהג, נפל ונחבל בכף רגל שמאל. בגין הפגיעה אושפז ונותח ומאז סובל מכאבים, צולע ברגל שמאל ומתקשה בהליכה.
על פי הנטען בכתב ההגנה, התאונה אירעה במהלך ביצוע פריקה וטעינה אשר הוחרגו במפורש מהגדרת "שימוש ברכב מנועי" בחוק הפיצויים ועל כן התאונה נשוא התביעה אינה מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק.
הצדדים חלוקים הן בדבר נסיבות אירוע התאונה במישור העובדתי, והן בשאלה האם נסיבות התאונה, מהוות - במישור המשפטי - "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק.
במסגרת בירור המחלוקת הובאו ראיות, אשר כללו את עדות התובע וכן מסמכים שהוגשו על ידי שני הצדדים. בתום הדיון נקבע כי הצדדים יסכמו טענותיהם בשאלה האם התאונה מהווה תאונת דרכים אם לאו.
בתצהיר עדות ראשית מטעם התובע לעניין נסיבות התאונה נטען כי התובע נפגע בתאונת דרכים שאירעה בקו-אופ אורנים בירושלים, במהלך ירידה ממשאית נפל התובע על רגל שמאל ונחבל באורח קשה.
ביום 7.3.10 הוגשה בקשה מטעם התובע להגשת תצהיר משלים של התובע ולהגשת תצהיר נוסף של עד (בנו של התובע). לנוכח הסכמת ב"כ הנתבעת להגשת תצהירו המשלים של התובע, הותרה הגשתו. באשר לבקשה להגשת תצהיר משלים של בנו של התובע, הרי שלנוכח המועד בו הוגשה, ערב הדיון הקבוע להוכחות ובהיעדר התייצבות הבן לדיון, אשר בעטיה ממילא לא ניתן היה לקבל תצהירו, הבקשה נדחתה.
בתצהיר העדות המשלים נטען כי נסע ברוורס לכיוון הרמפה עליה היה אמור לפרוק את הסחורה מהמשאית כאשר דלתות ארגז המשאית היו פתוחות, ירד מהמשאית כדי להסיעה קדימה, מאחר ורק כך ניתן היה לסגור דלתות תא המטען של המשאית שהיו פתוחות ולאחר מכן עלה פעם נוספת לארגז המשאית לוודא שהסחורה מונחת במקום ובמהלך ירידתו נפל בין המשאית לרמפה. אלמלא התאונה, לטענתו היה אמור לחזור מיד לתא הנהג ולהמשיך בנסיעה להמשך חלוקה.
התובע חזר בעדותו על גרסתו, כפי שפורטה בתצהיר המשלים.
בעדותו, מסר התובע כי מלבד בנו, שנכח במקום וכאמור לא התייצב למתן עדות, מיד לאחר הפגיעה יצאו מהסניף שני עובדים במקום. גם אלו לא זומנו על ידי התובע למתן עדות לצורך תמיכה בגרסתו.
מכאן שעדותו של התובע היא בגדר עדות יחידה של בעל דין במשפט האזרחי, אשר לא זכתה לחיזוק ראייתי חיצוני, לגביה חלה הוראת סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש).
מהמסמכים שהוגשו עולה, כי התובע נפגע ביום 6.4.2003. בו ביום פנה לבית החולים שערי צדק, שם נרשם בסיבת הקבלה כי התובע החליק ונחבל ברגל שמאל ובשוק ימין. אין אזכור במסמך זה לנפילה ממשאית (נ/2).
מסמך נוסף שהוגש הוא טופס בל-250 (נ/1) עליו חתם התובע לצורך קבלת טיפול רפואי כנפגע בתאונת עבודה (עצמאי) (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 19-23). במסמך זה נרשם במקום השמור ל"תיאור התאונה" כי "במהלך העבודה בעת העברת סחורה ממקום למקום נפלתי מהמשאית על רגל שמאל".
בהודעה על פגיעה בעבודה (נ/3) עליה חתם התובע, נמסר בתיאור הפגיעה כי "נכנסתי למשאית להוציא סחורה הרמתי ביד 2 ארגזים כשהגעתי לדלת ברחה לי הרגל בין המשאית לרמפה וכתוצאה מכך נפלתי בין הרמפה למשאית על כף רגל שמאל קבלתי מכה חזקה והזמינו לי אמבולנס שיפנה אותי לבית החולים שערי צדק".
בעדותו טען התובע כי הרישום בטפסים לביטוח הלאומי נעשה על ידי רואה חשבון מטעמו (עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 5-9, עמוד 11 לפרוטוקול שורות 2-5) וכי לא ניתן לתאר את התאונה בשתי שורות (עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 10-12). עם זאת, מאחר והתובע חתם על הטפסים, קשה לקבל כיום את הטענה כי חתימתו נעשתה ללא שדבריו לרואה החשבון מטעמו נרשמו באופן מפורט ומדויק. כלל הוא כי אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא והבין את תוכנו וכי חתם עליו לאות הסכמתו. על המבקש לסתור חזקה זו להוכיח את גרסתו בראיות פוזיטיביות. למצער היה על התובע להעיד את רואה החשבון מטעמו, ולהבהיר הטעות בניסוח, אולם התובע בחר שלא להעיד את רואה החשבון מטעמו.
עולה אפוא, כי עדותו של התובע בדיון, לפיה לא החזיק בידו דבר כאשר ביקש לרדת מהמשאית לאחר סיום פריקת הסחורה (עמוד 7 לפרוטוקול הדיון, שורות 28-29) עומדת בניגוד לגרסה המפורטת שנמסרה בהודעה על פגיעה בעבודה למל"ל (נ/3) שם נטען, כמפורט לעיל, כי "נכנסתי למשאית להוציא סחורה הרמתי ביד 2 ארגזים כשהגעתי לדלת ברחה לי הרגל בין המשאית לרמפה וכתוצאה מכך נפלתי בין הרמפה למשאית ..".
לנוכח הסתירות שהתגלו בין גרסאותיו של התובע, כפי שפורטו בדיווחים למוסד לביטוח לאומי, ובין הנטען בתצהיר העדות המשלים שהוגש מטעמו ועדותו בפני, הרי שלא מצאתי לנכון לבסס ההכרעה בתביעתו, על פי עדותו בלבד.
העולה מכל האמור לעיל הוא, שלא עלה בידי התובע להוכיח את גרסתו לפיה מעד ונפגע כתוצאה מירידה מהמשאית לאחר סיום פריקת הסחורה כאשר הרחיק את המשאית מהרמפה על מנת לסגור דלתות המשאית ולהמשיך בנסיעה ועלה לוודא שהסחורה מסודרת וכאשר ביקש לרדת בלי שדבר בידו, נפל. גרסה זו, שנכבשה על ידו במשך קרוב לשש שנים מאז התאונה, ולא פורטה בכתב התביעה וכן בתצהיר העדות הראשית, עומדת כאמור בסתירה לגירסאות שנרשמו במסמכים השונים, בהן לא נזכרה כל משאית (נ/2), גרסה לפיה נפל עת העביר סחורה ממקום למקום (נ/1), וגרסה לפיה נכנס למשאית להוציא סחורה והרים בידו 2 ארגזים בידו ו"ברחה" לו הרגל בין הרמפה למשאית (נ/3).