דדיה נ' מדינת ישראל

החלטה

ערר על החלטת בית משפט השלום ברמלה מיום 23.12.10 במסגרת מ"ת 23218-06-10.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של סחר בסם מסוכן בצוותא, כאשר לכאורה סחר ביחד עם אחר בסם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 22.35 גרם נטו, אותו מסר העורר, לכאורה, לאחר אשר מסר אותו לסוכנת משטרתית. כמו כן, במועד אחר סחר, לכאורה, ביחד עם אחר בסם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 18.64 גרם נטו אותו מסר העורר לאחר והאחר מסר את הסם לסוכנת משטרתית.

בית משפט קמא קבע כי קימת תשתית ראיתית לכאורית לביסוס העובדות המיוחסות לעורר בכתב האישום וכי קמה עילת מעצר בעניינו. כמו כן הורה בית משפט קמא לשירות המבחן לערוך תסקיר מעצר בעניינו של העורר.

בהחלטת בית משפט קמא מיום 08.07.10 נקבע כי העורר ישוחרר למעצר בית מלא ונקבע -

"במקרה הנדון ניתן לראות את מקרהו של המשיב כמקרה הנמנה על המקרים החריגים שניתן בהם להורות על שחרור לחלופת מעצר, בשים לב לכך שהמשיב צעיר כבן 21, ולחובתו רשומה הרשעה אחת בודדת בגין העדר מן השרות שלא ברשות, ולכאורה המשיב חווה טרגדיה במשפחתו שבעקבותיה חלה התדרדרות במצבו שהתבטאה בין היתר בשימוש אינטנסיבי בחשיש ומעורבות בחברה שולית כפי שעולה מהתסקיר, אולם המעצר, והתערבות גורמי האכיפה, בלמו את תהליך התדרדרותו בטרם גובשו אצלו מאפייני התנהלות עבריינית כמו כן לאור העובדה ששרות המבחן סבר כי בחלופה המוצעת יש כדי לצמצם סיכון להישנות התנהגות בעייתית בעתיד ...".

חלק מתנאי שחרורו של העורר היו איזוק אלקטרוני וצו פיקוח של שירות המבחן למשך חצי שנה.

העורר הגיש בקשה לבית משפט קמא להקל בתנאי שחרורו ולהסיר את האיזוק האלקטרוני, להתיר לו לצאת לחפש עבודה ולהתיר לו שעות התאווררות.

בית משפט קמא, לאחר קבלת תסקיר משלים אשר בא בהמלצה להסיר את האיזוק האלקטרוני, לבטל את מעצר הבית בשעות היום ולאפשר לעורר להגיע באופן קבוע ליחידה לגמילה מסמים פעם בשבוע, קבע –

"לאחר ששקלתי את כל הנדרש, אני סבורה כי יש לאפשר למבקש לצאת ולחפש עבודה במשך 30 יום מהיום בשעות הבוקר בין השעות 08:30 ועד 11:00 בימים א'- ה', בכפוף לכך שהמבקש יצא בליווי צמוד של הערב.

היה והמבקש ימצא עבודה בתוך 30 יום, עבודה בפיקוח צמוד של מעביד במקום עבודה מסודר, יגיש ב"כ המבקש את פרטי מקום העבודה, לרבות אפשרויות הפיקוח במקום העבודה, לרבות אפשרויות ההגעה למקום העבודה בליווי בהודעה לבית המשפט ויקבע מועד לדיון בבקשה לגופה.

... כמו כן, רשאי המבקש לצאת באופן קבוע ליחידה לגמילה מסמים ביבנה ברח' שבזי 27 בימי ג' בשעה 11:00 לשיחה טיפולית ובימים ב' ו-ה' בין השעות 18:00-19:00 לבדיקות שתן".

ב"כ העורר טען, כי שגה בית משפט קמא בכך שלא אימץ את המלצת שירות המבחן במלואה בייחוד לאור העובדה כי המסוכנות שנשקפה מן העורר פחתה באופן ניכר בשל הטיפול אותו עבר בשירות המבחן.

לדבריו, בית משפט קמא לא נתן משקל לעובדה כי כמות הסם המיוחסת לעורר בכתב האישום אינה גדולה, העבירות המיוחסות לו בוצעו לכאורה בהיותו כבן 20, הוא נעדר עבר פלילי פרט להרשעה מבית דין צבאי בגין העדרות מהשירות, נסיבות ביצוע העבירה כאשר "היעד" בפעילות הסוכנת המשטרתית לא היה העורר, העורר היווה חלק שולי ביותר בסחר בסם, מעצרו של העורר בוצע מספר חודשים לאחר המועדים של ביצוע העבירות ובאותה תקופה לא מיוחס לעורר כי ביצע כל עבירה אחרת וכן לא שקל בית משפט קמא את העובדה כי במהלך כל התקופה בה העורר משוחרר בתנאים לא הפר את אמונו של בית המשפט.

עוד הוסיף כי בית משפט קמא לא נימק מדוע לא קיבל את המלצת שירות המבחן.

ב"כ המשיבה חזר על התנגדותו וטען כי התקדמותו האיטית של ההליך העיקרי נתונה לפתחו של ב"כ העורר שביקש דחיות ולכן הטענה בדבר חלוף הזמן אינה יכולה לעמוד לעורר.

בנוסף טען כי חומרת העבירה המיוחסת לעורר, ביצוען לכאורה בצוותא וחזקת המסוכנות הקמה לחובתו מחייבת פיקוח הדוק על העורר.

לדבריו, החלטת בית משפט קמא מאפשרת לעורר בסופו של יום לצאת לעבודה תחת פיקוח באם ימצא מקום ראוי שכזה.

שירות המבחן בתסקיר המשלים שנערך ביום 21.12.10 ציין כי העורר עבר תהליכי הבנה והפנמה של מעשיו ואת ההשלכות על עתידו. כמו כן התרשם שירות המבחן כי "רמת הסיכון פחתה באופן ניכר וניתן כיום לאפשר לישראל להשתלב במסגרת עבודה בנוסף למסגרת הטיפולית ...".