אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ד"ר יוסי שגב זוכה מעבירות על חוק התכנון והבנייה

ד"ר יוסי שגב זוכה מעבירות על חוק התכנון והבנייה

תאריך פרסום : 25/09/2006 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי חיפה
743-06,747-06
20/09/2006
בפני השופט:
ר. שפירא

- נגד -
התובע:
1. שגב יוסף
2. מפעלי תרנ"א מלונאות ונופש בע"מ
3. קו המים - אירועים בחוף מכמורת בע"מ

עו"ד אדם פיש
הנתבע:
ו.מח.לתכנון מחוז חיפה
עו"ד אברהם גוטרמן
פסק-דין

1.         הרקע לערעור:

בפני ערעור של "מפעלי תרנ"א מלונאות ונופש בע"מ" ושל "קו המים - אירועים בחוף מכמורת בע"מ" (להלן: "המערערות") על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט גופמן) בת.פ. 4011/01. הערעור מוגש הן כנגד ההרשעה (הכרעת דין מיום 26.10.05) והן כנגד חומרת העונש (גזר דין מיום 1.2.06). כן הוגש ערעור באותו עניין על ידי ד"ר יוסף שגב (להלן: "המערער") אשר הורשע באותו תיק ובאותם מועדים בעבירות על פי חוק התכנון והבניה. גם ערעורו של המערער מופנה הן כנגד ההרשעה והן כנגד חומרת העונש.

המערערות הורשעו בעבירות של אי קיום צווים של בית המשפט (מערערת 1 בלבד), בניגוד להוראות סעיפים 210, 253 ו- 255 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה") וסעיפי חלק א' פרקים ד' ו-ה' לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), עבירה של בניה ללא היתר (בנוגע לפירוק הגג הקיים והגבהת המבנה ב- 50 ס"מ תוך בניית גג חדש וכן בנוגע ליישור שטח ופעולות נוספות לצורך הכשרתו למגרש חניה), בניגוד להוראות התוספת הראשונה לחוק התכנון והבניה - סעיפים 145, 204(א)(ב), 205, 208, 218, 219, 237, 253 ו- 221 לחוק התכנון והבניה וסעיפי חלק א', פרקים ד' ו-ה' לחוק העונשין, ובעבירה של שימוש ללא היתר בניגוד לתוספת הראשונה לחוק התכנון והבניה ובסטייה מתוכנית על פי סעיפים 145, 204(א) ו-(ב), 205, 208, 218, 219, 221 ו- 253 לחוק התכנון והבניה וסעיפי חלק א', פרקים ד' ו-ה' לחוק העונשין.

המערער הורשע בעבירות של בניה ללא היתר ושימוש ללא היתר בניגוד להוראות הסעיפים הנ"ל.

בימ"ש קמא קבע כי המאשימה עמדה בנטל להוכיח כי צו ההריסה שניתן על פי ת.פ. 868/95 כנגד המערערת 1 לא בוצע ולכן הרשיע את המערערת 1 בעבירה של אי קיום צו הריסה שניתן על ידי ביהמ"ש. עוד קבע ביהמ"ש קמא כי החלפת גג האסבסט בגג רעפים והגבהת הבניין תוך כדי כך וכן עבודות ישור השטח לשם חניה מהווים עבודות המחייבות קבלת היתר ולכן המדובר בעבירה של בניה ללא היתר. באשר לאישום בגין שימוש ללא היתר תוך סטייה מתוכנית נקבע כי השימוש בנכס כגן אירועים נעשה ללא היתר וזאת משום שבתוכנית שחלה על המקום לא צוין היתר לשימוש בחלקה כגן אירועים. נקבע כי יש להרשיע את המערערת 1 בעבירת השימוש ללא היתר משום שהיא בעלת הזכויות במקרקעין לפי הערת אזהרה הרשומה לחובתה בלשכת רישום המקרקעין. לגבי המערערת 2 נקבע כי יש להרשיעה בשימוש ללא היתר משום שהיא המשתמשת בפועל במקרקעין לאור היותה מפעילת גן האירועים. באשר למערער נקבע כי יש להרשיעו בשימוש ללא היתר מכוח היותו מנהל פעיל במערערת 2, זאת לאור היותו רשום ברשם החברות כמנהל יחיד של המערערת 2.

בימ"ש קמא גזר על המערערות קנס, הורה להרוס את המבנה בו הוגבה הגג וכן על הריסת המבנים נשוא פסק הדין בתיק 868/95. כן הוציא בימ"ש קמא צו איסור שימוש לגבי החלקה והבניה על החלקה ובנוסף הורה בימ"ש קמא על חתימה על התחייבות. על המערער גזר בימ"ש קמא תשלום קנס בסך 40,000 ש"ח, הוצא לגביו צו איסור שימוש חורג לגבי השימוש בחלקה בלא שניתן היתר כדין, הוצא צו הריסה וכן נקבע כי המערער יחתום על התחייבות בסכום של 20,000 ש"ח להימנע מלעבור עבירות בניגוד לחוק התכנון והבניה למשך שנתיים בגין העבירות בהן הורשע.

כאמור, מערערים המערערים הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין.

2.         טענות הצדדים:

 

המערערות טוענות כי שגה בימ"ש קמא משלא קיבל את טענותיהן המקדמיות לעניין סמכותו העניינית, הסיכון הכפול וזכותן לקבל את חומר החקירה, טענות לאורן יש לזכות את המערערות, לטענתן.

עוד טוענות המערערות כי לא היה מקום להרשיען בעבירה של שימוש ללא היתר כדין וסטייה מתוכנית. לטענתן השימוש בגן האירועים נמשך עשרות שנים בידיעת והסכמת הרשויות, תוך מתן רישיונות מפורשים והיתרי בניה מפורטים על ידי כל הרשויות. לטענת המערערות שינוי בפרשנות הדין על ידי המשיבה הביא לכך שהמשיבה סבורה היום שלא ניתן להמשיך ולהפעיל במקום את גן האירועים ולא ניתן לבקש היתרים.

 

כן נטען כי המשיבה לא הוכיחה את המרכיב העובדתי של עבירה זו שהוא סטייה מהיתר או מתוכנית. נטען כי השימוש שביצעו המערערות איננו שימוש חורג משום שעל המקום חלה תוכנית מתאר ארצית (תמ"א 13) המגדירה את האזור כ"איזור תיירות ונופש" והוצאו היתרים בהתאם ולכן תכלית זו כוללת את מכלול השירותים שניתנים במקום וכוללת מטבעה גם קיום אירועים כמקובל בבתי מלון ובתי הארחה. לכן לא היה צורך בקבלת היתר להמשך השימוש שהותר כבר קודם לכן כגן אירועים. המערערות מוסיפות כי בימ"ש קמא התעלם מפסיקת ביהמ"ש העליון לפיה שימוש חריג הינו שימוש אשר "אינו עולה בקנה אחד" עם הוראה מחייבת החלה על המקום וכל עוד המטרה העיקרית של הייעוד נשארת, אין מניעה שבחלק קטן מן המקרקעין יהיו שימושים אחרים כאשר אין זה שימוש הסותר את הייעוד המקורי של המקרקעין. לטענת המערערות, המאשימה לא הוכיחה קיום היתר או תכנית מהם חרגו המערערות. מטעמים אלו, טוענות המערערות, טעה בימ"ש קמא בקובעו כי השימוש שנעשה אסור ובהטילו עונשים חמורים על המערערות בגין הרשעה זו.

 

המערערות מוסיפות כי טעה בימ"ש קמא משקבע כי לא עומדת למערערות הגנה של אי ידיעה והיעדר כוונה פלילית וזאת מאחר שגן האירועים הופעל במשך עשרות בשנים בידיעת הרשויות ועידודן ועד לשינוי האופן הפרשני בו ראתה המאשימה את המקום לא הועלתה מעולם טענה כי דרוש היתר "מיוחד" להפעלת הגן. בנוסף, רכישת הזכויות במערערת 1 בשנת 1993 נעשתה תוך אמונה כי המקום פועל על פי היתרים ואישורים שניתנו לו לאורך שנים ובהתאם לתוכניות החלות על המקום וישנה חזקה כי הרשויות פועלות כחוק.

בנוסף, טוענות המערערות כי לא היה מקום להרשיען בעבירה של בניה ללא היתר בנוגע לשתי עבודות שבוצעו במקרקעין - פירוק גג אסבסט במבנה שירותים קיים והחלפתו בגג רעפים תוך הגבהתו בכחצי מטר לצרכי השיפוע וכן הבאת טרקטור לצורך ביצוע עבודות יישור קרקע במגרש חניה קיים. באשר להגבהת הגג טוענות המערערות כי כל שעשו היה הסרת מפגע בטיחותי ולכן המדובר בעבודות תחזוקה והסרת מפגעים ולא בעבודות הטעונות היתר בניה. באשר ליישור שטח החניה טוענות המערערות כי אין המדובר בעבודות בניה, כי מדובר רק ביישור שטח החניה וכי העבודות הופסקו מיד כאשר טען הפקח בפניו של מר אורון כי מדובר בעבודות הטעונות היתר. לטענת המערערות, אין המדובר בעבודות בניה אלא רק ישור השטח והפסקת העבודות לאור טענת הפקח אינה יכולה להוות הודאה כקביעת בימ"ש קמא.

 

לעניין עבירת בניה ללא היתר טוענות המערערות גם כי אין להן זיקה לחלקה המחייבת באחריות פלילית וזאת משום שהמערערת 2 הינה מפעילת גן האירועים בלבד, אין היא רשומה בנסח הטאבו של המקרקעין ואין היא הבעלים של השטח, היא לא ביצעה בפועל את העבודה והיא לא משתמשת בפועל במקרקעין נשוא העבודות.

 

המערערות טוענות כי היה על בימ"ש קמא לבטל את כתב האישום בשל טענת הגנה מן הצדק. לטענתן, היה בהגשת כתב האישום משום התנהגות בלתי נסבלת של הרשות והתעמרות במערערות באופן המצדיק את זיכוין. המערערות טוענות כי הרשות מערימה מכשולים בפני המערערות ואינה מאפשרת להן לקבל היתר בניה ו/או היתר לשימוש חורג למרות שמדובר בעסק שנבנה בהשקעות רבות ופועל מזה כ- 30 שנה. מאחר שעל האזור חלה תמ"א 13 במסגרתה מופיעים המקרקעין כשטח המיועד למלונאות ונופש, הועדה המקומית מוסמכת לדון במתן היתר לשימוש חורג אך מסרבת לעשות כן. לטענת המערערות לא הייתה כל מניעה להכשיר את השימוש במקום ולהתיר את העבודות שבוצעו אם הרשות לא הייתה משנה את עמדתה ארוכת השנים. על כן, טוענות המערערות, יש לבטל את כתב האישום שהוגש בגין שימושים הנמשכים על פני עשרות שנים בידיעת הרשויות ותמיכתן על פי הכללים שהיו נהוגים משך כל השנים, משום שהמאשימה פעלה בחוסר צדק וחוסר הגינות בולטים ולכן קמה למערערות הגנה מן הצדק. 

באשר לעונשים שהושתו עליהן טוענות המערערות כי הם אינם עולים בקנה אחד עם העבירות ונסיבותיהן, זאת לאור התנהגות הרשויות שהוציאו היתרים ורישיונות עסק למקום במשך שנים מבלי שעלתה טענה בדבר חסר תכנוני ולאור פסיקה במקרים דומים ואף חמורים יותר של עונשים פחות חמורים. באשר לצו איסור השימוש שנקבע על ידי בימ"ש קמא טוענות המערערות כי הצו ניתן בחוסר סמכות שכן הוא חורג ממסגרת האישום אשר נוגע להפעלת גן אירועים בלבד. באשר לקביעת בימ"ש קמא כי יש להרוס את הגג שנבנה במקום גג האסבסט ולהחזיר את המצב לקדמותו טוענות המערערות כי דבר זה הינו בלתי סביר ובלתי אפשרי ויש בנסיבות אלו טעם משכנע להימנעות ממתן צו הריסה.

 

המערער מצטרף לטיעוני המערערות ומוסיף כי אשתו המנוחה של המערער הייתה המנהלת של המערערת 2 והמקום הופעל בשנות ה- 90 על ידי אלון נער ולא על ידי המערערות באופן ישיר. כאשר אלון נער נמלט במאי 2000 מישראל נותר המקום מוזנח ביותר והמערערת 2 ביוזמתה של אשתו המנוחה של המערער לקחה על עצמה להפעיל באופן מיידי את גן האירועים ולסייע לזוגות שעמדו לפני שמחתם וכבר שילמו את התמורה או מרביתה לאלון נער. אשתו של המערער נפטרה ב- 22.11.00 ופעילותה של המערערת 2 נוהלה על ידי מר גבריאל אורון.

 

המערער טוען כי קביעתו של בימ"ש קמא כי המערער הוא מנהל פעיל במערערת 2 מוטעית ולא נתמכת בראיות ועל כן לא התקיים סעיף 253(2) לחוק התכנון והבניה לפיו ניתן להאשים בעבירה גם מנהל פעיל, שותף או פקיד שאחראי לעניין הנדון. לטענת המערער, טעה בימ"ש קמא בקביעת חזקה כי מנהל רשום יחיד הוא גם מנהל פעיל. סעיף 253 לחוק התכנון והבניה אינו מטיל אחריות על המנהל הרשום ולכן היה על המשיבה להוכיח שהמערער היה מנהל פעיל. לכך אין די בעובדת רישומו של המערער כבעל מניות ברשם החברות. המערער טוען כי העיד בפני בימ"ש קמא שאיננו מנהל פעיל במערערות ועדותו זו לא נסתרה על ידי המשיבה. בנוסף, טוען המערער, הוכח באופן פוזיטיבי, למעלה מן הדרוש, כי המערער לא היה מנהל פעיל במערערת 2 וזאת לפי עדותו של עד התביעה מר שלומי גרופר ועמדתה של המשיבה בכל ההליכים שקדמו להגשת כתב האישום.

 

עוד טוען המערער כי בימ"ש קמא נתפס לכלל טעות כאשר נסמך על דבריו, לכאורה, של דני קניג כראיה להיותו של המערער מנהל פעיל. דברים אלה של קניג נרשמו בדו"ח הפקח שכתב גרופר (שת/9), אך המדובר בעדות שמועה וקניג לא הובא להעיד בפני בימ"ש קמא על דברים אלו.

 

בנוסף, טוען המערער כי בימ"ש קמא שגה משראה את מעורבותו ובקיאותו של המערער בהליך המשפטי כהוכחה להיותו מנהל פעיל. המערער טוען כי למד את האישום שבפניו והתכונן כיאות לדיון ואין בכך כדי להוכיח ידיעותיו ומעורבותו בתקופה שקדמה לדיונים מספר שנים.

 

לטענת המערער, טעה בימ"ש קמא משקבע כי שכירת ארכיטקט על ידי המערער מצביעה על מעורבותו בניהול המקום לכל אורך הדרך. המערער טוען כי שכר את הארכיטקט בתקופה מאוחרת בהרבה לאירועים נשואי כתב האישום, בשנת 2004. כך גם טוען המערער כי אין להסתמך על חתימתו על יפויי הכוח לב"כ המערערות משום שיפויי הכוח אינם חלק ממסכת הראיות שהוצגו בפני בימ"ש וכן החתימה על יפויי הכוח נעשתה במועד מאוחר להגשת כתב האישום ואיננה מהווה ראיה לגבי מעמדו של המערער במועד ביצוע העבירות הנטענות בכתב האישום.

 

המערער טוען כי טעה בימ"ש קמא כאשר לא קבע כי המערער הוכיח את קיום תנאי הפטור מאחריות פלילית שנקבעו בסעיף 253(2) לחוק התכנון והבניה. המערער טוען כי הוכיח את אי ידיעתו על קיום העבירה הן באופן פוזיטיבי כפי שנובע מעדותו שלא נסתרה והן מהעובדה שהמאשימה לא הביאה כל ראיה נוגדת להפרכת עדות המערער.

 

המשיבה טוענת כי פסק דינו של בימ"ש קמא הינו מנומק, נכון וצודק ועל כן יש לדחות את הערעורים. עוד טוענת המשיבה כי שימוש כגן אירועים אינו מותר על פי התוכנית החלה על המקום - תוכנית המתאר הארצית מספר 13. לטענת המשיבה, כל שימוש שאינו מותר במפורש על פי התוכנית החלה או על פי היתר שניתן הינו שימוש אסור והדרך היחידה להתירו הינה על פי המסלול הקבוע בחוק של קבלת היתר לשימוש חורג. על כן, מאחר שהשימוש כגן אירועים אינו מותר על פי תמ"א 13 החלה על המקום, יש צורך בקבלת היתר לשימוש חורג. המערערות אף עשו זאת אך בקשתן נדחתה ביום 27.7.06.

 

לעניין טענת ההגנה מן הצדק שטוענות המערערות טוענת המשיבה כי אין לקבל טענה זו משום שאין המדובר בהתנהגות שערורייתית של הרשות והמערערות הן אלה שבמשך כל זמן ניהול התיק המשיכו והפעילו את גן האירועים ללא היתר וללא רישיון עסק תוך גרימת מטרד גדול לתושבי הסביבה.

 

באשר לטענת המערערות כי לא קיבלו את כל חומר החקירה טוענת המשיבה כי המערערות קיבלו כל חומר שהיה בידי המשיבה על כל מוסדותיה.

 

באשר לטענת המערערות בדבר הסיכון הכפול טוענת המשיבה כי מדובר באישומים שונים המנוהלים על ידי מוסדות שונים.

 

לעניין הרשעת המערערות בעבודות בניה טוענת המשיבה כי צדק בימ"ש קמא בקובעו כי החלפת הגג והגבהתו והעבודות להכשרת החניה הינן עבודות המחייבות היתר. 

 

לעניין העונש שהוטל על המערערות טוענת המשיבה כי מדובר בעסק מסחרי שנוהל ללא היתר כדין זמן רב מאוד ולכן העונש הינו מאוזן, במיוחד לאור זאת שהמערערת 1 הורשעה גם בעבירה חמורה של הפרת צו שיפוטי.

 

לעניין ערעורו של המערער טוענת המשיבה כי טענתו כי אחר היה מנהל החברה הפעיל, למרות שהוא היה רשום כמנהל יחידי בחברה, מעבירה את הנטל מהמשיבה למערער ומחייבת אותו להביא עדויות טובות יותר מאשר עדותו בעל פה. לעניין טענת המערער כי היה זכאי להגנת סעיף 253 טוענת המשיבה כי צדק בימ"ש קמא משקבע כי המערער ידע והיה מעורב בפעילות ופעולות החברה בזמנים הרלוונטיים. 

3.         דיון:

סמכות בימ"ש קמא לדון בתיק:

בעניין זה סבור אני כי אין להתערב בקביעתו של בימ"ש קמא לפיה לא הוכח כי לבימ"ש קמא לא הייתה סמכות לדון בתיק. עד התביעה, מר גולדשמידט ירחמיאל, מודד מוסמך, ערך מדידה במקום והתייחס לכל המסמכים שהוצגו לו על ידי ההגנה ומעדותו עלה כי הנכס נמצא בתחום השיפוט של עיריית חדרה. בימ"ש קמא קבע כי קביעתו של המודד לא הופרכה על ידי ההגנה או על ידי המסמכים שהוגשו לבימ"ש קמא. מדובר בממצא עובדתי שנקבע על בסיס הראיות והעדויות שהוצגו בפני בימ"ש קמא ואני סבור כי אין להתערב בממצא זה.

אוסיף עוד, למעלה מן הצורך,  כי אין מדובר בטענה שעניינה סמכותו העניינית של בית המשפט לדון בכתב האישום אלא טענה בדבר הסמכות המקומית, כאשר אין חולק כי המקום הרלוונטי לכתב האישום מצוי בגבול מחוז השיפוט. כאמור מצא בית משפט קמא, על פי נתוני מדידה שהובאו לעיונו, כי המקום מצוי בתחום שיפוט העיר חדרה ובהתאם בתחום השיפוט של בתי משפט השלום במחוז חיפה. בנסיבות אלו, וגם אם נפל פגם או טעות בכל הנוגע לסמכותו המקומית של בית המשפט, ואיני קובע כי אלו הם פני הדברים, גם אז סבור אני כי אין בכך כדי לבטל את תוצאות הדיון. למערערים לא נגרם כל נזק ולא קופחו זכויותיהם הדיוניות והמהותיות מטעם זה ולא ניתן לומר כי נפל פגם בסמכותו של בית המשפט הגורם לעיוות דין והמצדיק את ביטולו של ההליך כולו, כמשמעו בסעיף 215 לחוק סדר הדין הפלילי. ראה:

ע"פ 1523/05 פלוני נ' מדינת ישראל,  תק-על 2006(1), 2813.

בקשת המערערים לקבלת חומר החקירה מהתביעה:

המערערות טוענות כי בימ"ש שדן בתיק אינו אמור לדון בבקשה לקבלת חומר חקירה וכי יש בכך סיבה לביטול ההחלטה.

סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, קובע כך:

" (א).........

(ב) נאשם רשאי לבקש, מבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו, חומר חקירה ולא הועמד לעיונו.

(ג) בקשה לפי סעיף קטן (ב) תידון לפני שופט אחד ובמידת האפשר היא תובא בפני שופט שאינו דן באישום".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ