אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ג'יריס נ' נג'אר

ג'יריס נ' נג'אר

תאריך פרסום : 29/01/2014 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום עכו
5147-06-13
07/01/2014
בפני השופט:
ג'מיל נאסר

- נגד -
התובע:
חנא ג'יריס – עו"ד
הנתבע:
אדוארד נג'אר

החלטה

בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנותה.

המדובר בתביעה כספית בגובה 89,000 ₪ אשר הוגשה ביום 3.6.13 ע"י התובע, עו"ד במקצועו נגד הנתבע (לקוחו לשעבר), במסגרתה עותר התובע לחייב את הנתבע בתשלום שכר טרחה ראוי/מוסכם וכן החזר הוצאות משפט, בתמורה לייצוג משפטי שסיפק לנתבע.

טיעוני הצדדים עפ"י כתבי הטענות

כעולה מכתב התביעה, ייצג התובע את הנתבע בין השנים 1998- 2006, בהליכים משפטיים שונים, בערכאות שונות, לרבות בלשכת ההוצל"פ (להלן: "הטיפול המשפטי"). הליכים אלו קשורים לעבודות בניה שביצע הנתבע בביתו ברח' התורן 25 בחיפה, ולסכסוך שהתגלע בין הנתבע לקבלנים שנשכרו על ידו לביצוען; הטיפול המשפטי כלל, בעיקרו: ייצוג הנתבע בלשכת ההוצל"פ בקשר לשני שיקים שהוגשו לביצוע ע"י הקבלנים, לגביהם מסר הנתבע הוראות ביטול לבנק (להלן: "התיק בהוצל"פ"); הגשת כתב תביעה כספית נגד הקבלנים בגין נזקים, אשר עפ"י הנטען, נגרמו לנתבע כתוצאה מביצוע עבודה באופן רשלני וכן באופן חלקי (להלן: "התיק האזרחי"); ייצוג הנתבע בביהמ"ש לעניינים מקומיים בהליך פלילי שנקטה עיריית חיפה נגד הנתבע בגין בניה ללא היתר (להלן: "התיק הפלילי"). הצדדים לא חתמו על הסכם שכ"ט בכתב ולא הסדירו את גובה שכה"ט בגין הטיפול בתיק ההוצל"פ ובתיק האזרחי, ולגבי התיק הפלילי, אומנם לא היה הסכם שכ"ט בכתב אך היה סיכום ג'נטלמני בע"פ לפיו שכר הטרחה יעמוד ע"ס 2,500 ₪ כולל מע"מ; הנתבע אומנם שילם חלק מהאגרות וסכום סמלי על חשבון הוצאות התובע ו/או שכר טרחתו, אך מאחר ובתקופה הרלבנטית לתביעה שררה מערכת יחסים חברית הדוקה וכן יחסי אמון הדדיים בין הצדדים, סוכם שההתחשבנות הסופית לגבי שכר הטרחה וההוצאות המגיעים לתובע מהנתבע, תבוצע לאחר שיינתן פס"ד בתיק האזרחי ולאחר שפסה"ד שיינתן, יהפוך לחלוט וסופי. במהלך הטיפול בתיק האזרחי התעוררו חילוקי דעות בין התובע לנתבע, על רקע רצונו של הנתבע לייצוג משפטי משותף באמצעות עו"ד נוסף, לו התנגד התובע, ובשל כך ביקש התובע בפתח ישיבת ההוכחות השנייה שנקבעה ליום 25.5.06, להשתחרר מייצוג הנתבע בתיק האזרחי והתיק הועבר להמשך טיפולו של עו"ד אחר, בקשה שאושרה ע"י ביהמ"ש במהלך ישיבת היום. כמו כן, בתאריך 12.6.06 הגיש התובע לביהמ"ש לעניינים מקומיים, במסגרת הטיפול בתיק הפלילי, בקשה להשתחרר מייצוג הנתבע (הודעה על כך נטען נמסרה לנתבע ביום 11.6.06), ובקשה זו אושרה ע"י ביהמ"ש ביום 14.6.06. נטען כי תחילה לא התכחש הנתבע לתשלום שכ"ט ורק לאחרונה (שנה לפני הגשת התביעה), טען הנתבע לראשונה כי התובע התרשל כביכול בטיפול בענייניו; בעקבות ההשתחררות מייצוג הנתבע בתיק האזרחי ובתיק הפלילי, התנהלה תכתובת בין הצדדים, פגישות, ומו"מ להסדרת תשלום שכר הטרחה והשבת הוצאות משפט בגין כלל הטיפול המשפטי אך הצדדים לא השכילו להסדיר את המחלוקת ביניהם מחוץ לכותלי בית המשפט, וזהו הרקע לתביעה.

הנתבע הגיש כתב הגנה במסגרתו דחה את עיקר טענות התובע וטען כי אינו חייב לתובע סכום כלשהו; התובע התרשל בייצוג הנתבע וגרם לו נזקים ותוצאות שליליות והנתבע נאלץ לשכור ייצוג משפטי באמצעות עו"ד אחר על מנת לצמצם את הנזקים שנגרמו ע"י התובע; הנתבע מודה במערכת היחסים החברית ששררה בין הצדדים, ובכך שהושגה הסכמה בע"פ בינו לבין התובע בנוגע למתן שירותי ייצוג משפטי בענייניו, אך טוען שתשלום שכ"ט היה מותנה בתוצאות המשפט, ולמרות דחיית תביעתו, שילם לתובע שכ"ט והסכים להוסיף ולשלם לו עוד סך של 8,000 ₪ (באמצעות משלוח של 5 שיקים דחויים בסך 1,600 ₪ כ"א), אך התובע שלח אותם בחזרה לנתבע; לא הגיוני שבגין הגשת ההתנגדויות בהוצל"פ נדרש שכ"ט עו"ד (28,800 ₪ בתוספת מע"מ) הגבוה מסכום השקים שהוגשו לביצוע (20,000 ₪) וכך גם גובה התיק האזרחי (90,000 ₪) לעומת שכ"ט נדרש בגובה 34,200 ₪); הנתבע אינו מכחיש את עצם מתן הטיפול המשפטי הנטען, אך טוען כי רוב הבקשות שהוגשו ע"י התובע, נעשו עפ"י שיקול דעתו הבלעדי, והיו מיותרות ו/או הוגשו על ידו באופן לקוי ובהעדר כל סיכוי, והיה על התובע להסביר זאת לנתבע, ולא לגרום לו להוצאות ולהפסדים מיותרים; צירוף עו"ד נוסף בתיק האזרחי נעשה בתיאום עם התובע; לעניין התיק הפלילי, הנתבע מודה כי הייתה הסכמה לתשלום שכ"ט בגובה 2,500 ₪ אך התובע לא השלים את הטיפול המשפטי וביקש להשתחרר מייצוג הנתבע ולכן אינו זכאי לתשלום מלוא שכה"ט המוסכם, ומכל מקום, התשלום בסך 8,000 ₪ שצירף הנתבע למכתבו, כלל את החלק עבור הייצוג החלקי בתיק הפלילי.

טיעוני הצדדים בבקשה לדחיית התביעה על הסף

בבקשה שבפניי עותר הנתבע לדחיית התביעה נגדו מחמת התיישנותה ו/או עקב הגשתה בשיהוי רב. נטען כי תקופת ההתיישנות הרלבנטית לתביעה היא 7 שנים בהתאם לחוק ההתיישנות; המועד שבו נולדה עילת התביעה הוא התאריך בו נתן התובע שירות לנתבע ולכל המאוחר מועד סיום הייצוג; לגבי התיק בהוצל"פ, תחילתו בהגשת התנגדויות, ולאחר קבלת ההתנגדויות ופתיחת התיק האזרחי (ת.א 23572/99), ניתן פס"ד ביום 6.8.01. נטען כי המועד שבו נולדה לתובע עילת התביעה הינו בסיום כל שלב בהליכי ההוצל"פ, ולחלופין, לכל המאוחר מועד מתן פסה"ד הנ"ל, ומאחר וחלפו כ- 13 שנים ממועד פסה"ד, הרי שהתביעה בגין תשלום שכ"ט עבור התיק בהוצל"פ התיישנה; לגבי התיק האזרחי (ת.א 7230/99), נטען ע"י הנתבע כי ההשתחררות התובע מייצוגו והעברת המסמכים לעו"ד אחר נעשתה ביום 24.5.06, כך שעילת התביעה נולדה לכל המאוחר ביום 24.5.06. ביהמ"ש אישר את בקשת התובע להשתחרר מייצוג הנתבע ביום 25.5.06. נטען כי קשר הייצוג בין הנתבע לתובע נותק לכל המאוחר ביום השחרור מייצוג כאמור, למרות שבפועל ניתוק קשר הייצוג נעשה קודם לכן, כפי המצוין ע"י התובע בסעיף 18 יז לכתב התביעה. התביעה הוגשה ביום 3.6.13, היינו בחלוף יותר מ- 7 שנים מיום 24.5.06, ולכן התיישנה; לגבי התיק הפלילי (תיק מס' 726/2001), התובע סיים את ייצוג הנתבע ביום 14.5.06 (מפנה בעניין זה לסעיף 19 ח לכתב התביעה). ממועד סיום הייצוג הנ"ל ועד ליום הגשת התביעה 3.6.13, חלפו יותר מ- 7 שנים, ועל כן התביעה התיישנה; עוד נטען כי תביעת התובע הוגשה בשיהוי רב, דבר המקשה על הנתבע להתגונן, כאשר אין לדעת אם תיקי ביהמ"ש נמצאים או בוערו לאחר חלוף 4 שנים, דבר המהווה סיבה נוספת לדחיית התביעה.

התובע מבקש לדחות את הבקשה לסילוק התביעה על הסף אגב חיוב הנתבע בהוצאות. נטען כי התביעה, על כל מרכיביה, לא התיישנה כלל; הטיפול המשפטי במסגרת תיק ההוצל"פ והתיק האזרחי אינו נחלק לשני חלקים נפרדים העומדים כל אחד בפני עצמו כנטען ע"י הנתבע אלא הם עניין אחד וסכסוך אחד במובן הרחב של זהות העילות. שני ההליכים התנהלו בין אותם צדדים והן מושתתים על אותה מערכת עובדתית ומשפטית, חרף העובדה שמדובר בסעדים שונים. הטענות שהועלו ע"י התובע בשם הנתבע במסגרת ההתנגדויות שהוגשו בהוצל"פ וכן קו ההגנה לאורך כל הדרך, הועלו, בין היתר, גם בכתב התביעה בתיק האזרחי. יתרה מזו, משסיים הנתבע לשלם את התשלומים לקבלנים, תוקן כתב התביעה נגד הקבלנים והוגדל סכום התביעה בהתאם; לאור היחסים המיוחדים בין הצדדים, לא נחתם כל הסכם שכ"ט בכתב וההסכמה היחידה הייתה שההתחשבנות הסופית בגין כל הטיפול המשפטי שהעניק התובע לנתבע בעניין הסכסוך המשפטי של הנתבע עם הקבלנים על שני נדבכיו (בלשכת ההוצל"פ ובביהמ"ש), ובעניין כתב האישום, תבוצע עם מתן פסה"ד בתיק האזרחי; מאחר ופסה"ד בתיק האזרחי ניתן רק ביום 22.4.07, בעוד שהתביעה הוגשה ביום 3.6.13, הרי טרם חלפה תקופת ההתיישנות.

לחלופין, נטען כי התביעה לחיוב הנתבע בתשלום שכ"ט ראוי בגין הטיפול בתיק ההוצל"פ ובתיק האזרחי, אינו מתחיל מיום אישור בקשת התובע להשתחרר מייצוג הנתבע (25.5.06) אלא מהמועד שבו שוגרה לראשונה דרישת תשלום לנתבע, קרי ביום 11.6.06, ועל כן התביעה לא התיישנה. עוד טוען התובע, כטענה חלופית, שגם אם יקבע ביהמ"ש שמועד תחילת מרוץ ההתיישנות הוא מועד שחרורו מייצוג הנתבע ע"י ביהמ"ש בתיק האזרחי (25.5.06), הרי, שבנסיבות העניין, חל החריג הקבוע בסעיף 9 לחוק ההתיישנות לפיו במקרה שהודה הנתבע "בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה". בעניינו, התובע פנה ביום 11.6.06 לראשונה לנתבע בדרישה להסדיר את שכה"ט המגיע לו בגין הטיפול המשפטי שהעניק לנתבע. במענה שיגר הנתבע ביום 19.6.06, מכתב תשובה שם ציין כי "....אני מציין שאין לי מחלוקת עימך לכל הקשור לשכר טרחתך....", ועוד נטען במכתב כי הוסכם על תשלום סך של 10,000 ₪ שכ"ט שממנו שולם 2,000 ₪, ונותר תשלום בסך 8,000 ₪, אשר הנתבע ישלמם באמצעות 5 שיקים דחויים החל מיום 16.8.06 ועד 16.12.06. אומנם השיקים הוחזרו לנתבע ע"י התובע, אך לו נפרעו ע"י התובע, בוודאי היה בכך משום "ביצוע מקצת מהזכות", דבר המצדיק הארכת תקופת ההתיישנות.

לגבי התיק הפלילי, טענת הנתבע לפיה שחרור התובע מייצוגו נעשתה ביום 14.5.06 מוכחשת נחרצות ע"י התובע ולטענתו שחרורו מייצוג הנתבע בתיק הפלילי נעשה בפועל רק ביום 14.6.06, ולפיכך התביעה, ככל שהיא מתייחסת לחיוב הנתבע בשכ"ט המוסכם לא התיישנה.

לסיום, לעניין טענת השיהוי, טוען התובע, כי עפ"י הפסיקה, השימוש בטענת השיהוי בדין האזרחי, שנועד לסייג ולהגביל את תקופת ההתיישנות הסטטוטורית הוא עניין נדיר וחריג ביותר. בפסיקה נקבעו מספר תנאים מצטברים לסילוק תביעה על הסף עקב שיהוי (בטרם חלפה תקופת ההתיישנות הסטטוטורית), אשר אינם מתקיימים בעניינו (המשיב מפנה לע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ החיים בירושלים נגד הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פד"י נז(5) 433.

הנתבע הגיש תשובה לתגובת התובע. נטען כי אין ליישם את הוראת סעיף 9 לחוק ההתיישנות. הנתבע מעולם לא הודה בכתב או בכל דרך אחרת בקיום זכות כלשהי של התובע כלפיו. נטען כי אין במכתבים אשר צורפו לכתב התביעה כדי להוות הודאה מטעם הנתבע בקיום זכות התובע. התובע מצטט באופן סלקטיבי חלק ממכתבו של הנתבע מיום 19.6.06 אך מתעלם מסעיף 1 לאותו מכתב שם צוינה הכחשה גורפת של סע' 1-5 ו-סע' 7, למעט המצוין בסעיף 6 ובאופן חלקי בלבד. מקום שלא נקבעו תאריכים לביצוע התשלום, מבחינה ההלכה הפסוקה בין שני סוגי חיובים לצורך תחילת מרוץ ההתיישנות: האחד, חוב שפירעונו עם דרישה, דהיינו, הדרישה היא יסוד בגיבוש מועד הפירעון. והשני, חוב שלא נקבע מועד פירעונו, שהלכה לגביו כי פירעונו יהיה תוך זמן סביר, כך שמניין תקופת ההתיישנות לגביו יחל מהמועד שהנושה מודיע עליו לחייב. שני סוגי החובות הנ"ל, חייבים להתבצע תוך זמן סביר ממועד היווצרות החוב. הנתבע מפנה למכתבו של התובע מיום 11.6.06 שם מאשר התובע, כך נטען, את דרישת התשלום מיום 23.5.06, דבר המוביל אף הוא למסקנה כי התביעה התיישנה, גם לשיטת התובע.

דיון

בטרם אדון בטענות הצדדים אל מול החקיקה הרלבנטית אציין כי ככלל סעד של דחיית תובענה על הסף הוא סעד קיצוני וחריג שביהמ"ש מצווה לעשות בו שימוש במשורה. ולכן, ככלל, יעדיף בית המשפט, שסכסוכים בין בעלי דין יוכרעו לגופו של עניין ולא יסתיימו בהכרעה פורמליסטית. בע"א 2582/09 הדייה גנאים ואח' נגד ביה"ח רמב"ם ואח',פורסם באתר המשפטי "נבו" ביום 8.8.10, נפסק:

"סילוק תובענה על הסף קשה מאוד לתובע, שהרי שערי המשפט ננעלים בפניו עוד טרם שטרוניותיו כלפי בעל דינו יישמעו לגופן. בהקשר זה חמור במיוחד סילוק תובענה בדרך של דחייתה, דבר היוצר מעשה בית דין. וכמוהו כמסר לתובע כי לא רק ששערי המשפט נעולים בפניו והוא נדרש לשוב כלעומת שבא, אלא שאל לו לחזור עוד אל היכל המשפט. בתוך תת קבוצה זו של דחייה קשה לתובע עוד יותר ומכבידה היא דחיית תובענתו על הסף מחמת התיישנות, שאז נמנעת ממנו האפשרות לממש את זכותו המהותית – הנטענת, רק מן הטעם שנמצא כי התמהה דיונית יתר על המידה בהגשת תביעתו". ההדגשה אינה במקור ג.נ

סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות קובע את הכלל לפיו תקופת התיישנות של תובענה אזרחית שעילתה אינה מבוססת על זכות במקרקעין הינה שבע שנים.

עפ"י סעיף 6 לחוק ההתיישנות הכלל לגבי היום שבו מתחילה להימנות תקופת ההתיישנות הוא היום שבו "נולדה" עילת התביעה. המבחן המקובל לקיומה של "עילת תביעה" לצורך חישוב תקופת ההתיישנות הוא קיומה של עילת תביעה קונקרטית בידי התובע במובן זה שמתקיימות כל העובדות החיוניות הנדרשות לביסוס תביעה שניתן להצליח בה ולזכות בסעד המבוקש. מבחינה זו, עילת התביעה נוצרת ביום שבו אילו הגיש התובע את תביעתו לביהמ"ש והיה מוכיח את עובדותיה המהותיות היה זוכה בפס"ד, שהרי ברי כי אין למנות תקופת התיישנות קודם למועד זה, מקום שטרם בשלה זכותו של בעל דין לפנות לבית המשפט בתביעה משפטית ולזכות בסעד (ראו: ע"א 1650/00 זיסר נגד משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נז(3) 166; ע"א 217/86 שכטר נגד אבמץ בע"מ, פ"ד מד(2) 846, 858).

בעניינו, הצדדים אינם חלוקים על העובדות הבאות:

התובע ייצג את הנתבע והעניק לו שירותים משפטיים במשך תקופה בת כ- 8 שנים במסגרת שלושת התיקים הנ"ל שתחילתה בסמוך לאחר הגשת השיקים ע"י הקבלנים לביצוע בלשכת ההוצל"פ (פברואר-מרץ 1998) וסופה מועד שחרור התובע מייצוג הנתבע בתיק האזרחי ובתיק הפלילי (מאי-יוני 2006); הצדדים אינם חלוקים לגבי עצם ביצוע הטיפול המשפטי ע"י התובע ובהיקף הנטען (שהינו היקף לא מבוטל, ראו: נספחי כתב התביעה, אלא שהנתבע טוען כי חלק מהפעולות שבוצעו ע"י התובע היה מיותר/שגוי ו/או בוצע באופן רשלני ובלתי מקצועי ו/או לא הושלם עקב התפטרות התובע מייצוגו וכן כי בגין חלק מהטיפול המשפטי שילם לתובע שכ"ט); הצדדים לא חתמו על הסכם שכ"ט בכתב לגבי אף אחד מ- 3 התיקים הנ"ל, אלא הושגה הסכמה בע"פ לגבי עצם מתן הטיפול המשפטי ע"י התובע, וזאת, כפי הנראה, על רקע קשרי חברות טובים ששררו בין הצדדים, לפחות עד השלב שבו עלו יחסי הצדדים על שרטון; לגבי התיק הפלילי, סוכם בע"פ כי גובה שכה"ט יעמוד ע"ס 2,500 ₪ בתוספת מע"מ אשר ישולם לתובע בסיום התיק בפס"ד.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ