אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ג'יניאו ואח' נ' האוניברסיטה העיברית בירושלים

ג'יניאו ואח' נ' האוניברסיטה העיברית בירושלים

תאריך פרסום : 01/12/2010 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
10748-04
24/11/2010
בפני השופט:
רנר שירלי

- נגד -
התובע:
1. גבריאל ג'יניאו
2. צילה גונן
3. אהובה גונן
4. לינדה עוז
5. תמר עוזיאל
6. אסתר עוזיאל

הנתבע:
האוניברסיטה הע ברית בירושלים
פסק-דין

פסק דין

כתבי הטענות

1. על פי כתב התביעה הנתבעת מחזיקה בנכס שבבעלות התובעים מכח הסכם בעל בית/דייר יוצא/דייר נכס והסכם דיירות מוגנת מיום 5.8.66 אשר התובעים טוענים כי הופרו על ידי הנתבעת. בהסכמים נקבע כי מטרת השכירות היא "מגורי עובדי האוניברסיטה ומשפחתם". מפעם לפעם הנתבעת הפרה את ההסכמים בכך ששיכנה בנכס אנשים שאינם עובדי אוניברסיטה. לאחרונה – אורחים מחו"ל. על פי כתב התביעה התובעים אינם פורעים את ההמחאות הנשלחות אליהם בשל ההפרות. מאחר ואינם יודעים היקפן המדוייק של ההפרות שומרים התובעים על זכותם להגיש תביעה נפרדת לתשלום דמי שכירות ומבקשים פיצול סעדים.

על פי כתב ההגנה התובעים ידעו עם מי הם מתקשרים ובשל כך גם שולמו להם בזמנו דמי מפתח גבוהים שלא היו משולמים להם על ידי כל גורם אחר. הנתבעת לא הפרה את ההסכמים – משכנת בדירה עובדים ובני משפחות מהארץ ומחו"ל כולל אורחים מחו"ל (מרצים בכירים) ואנשי מחקר – כולם קשורים לפעילות האקדמית והמחקרית של הנתבעת. אנשי האקדמיה הזרים שהגיעו ושוכנו לעיתים נדירות בדירה הוזמנו במיוחד על ידי הנתבעת והועסקו על ידה. על פי כתב ההגנה מאז שנת 2001 שוכנו בדירה אך ורק אנשי מחלקת הבטחון של הנתבעת. לטענת הנתבעת התובעים מושתקים מלהעלות טענותיהם מאחר וחלקם מתגורר באותו בניין והם ידעו היטב אודות זהות הדיירים המתגוררים בדירה ואף על פי כן דרשו וגבו דמי שכירות עבור הדירה מהנתבעת ללא כל מחאה או ערעור. על פי כתב ההגנה אי פירעון ההמחאות הינו בעיה של התובעים ובכל מקרה יכולים לגבותן.

2. מטעם התובעים הוגש תצהירה של התובעת 5. מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם של ליאור אורון מנהל הנכסים של חברת נכסי האוניברסיטה העברית בע"מ, של פנינה פלדמן שהינה המשנה לראש המכון ללמודים מתקדמים ושל יעקב רימר שהינו ראש אגף הביטחון האוניברסיטאי של הנתבעת. כל המצהירים נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

הטענות בסיכומים

3. לטענת ב"כ התובעים בסיכומיו את המושג "עובדי האוניברסיטה ומשפחותיהם" שבהסכם יש לפרש בהתאם למדיניות המצמצמת ככל הנוגע לתחולת חוק הגנת הדייר. מעדותה של פנינה פלדמן עולה כי המכון ללמודים מתקדמים נהג לארח בדירה כל אדם שהגיע למכון מהארץ ומהעולם ובכלל זה חוקרים, עמיתים ואורחים שאינם עונים למובן היומיומי של המושג "עובד" ושאף האוניברסיטה עצמה אינה מגדירה אותם כעובדיה. גם על פי הפרשנות המרחיבה החלה בדיני עבודה ושאינה רלוונטית לענייננו לא ניתן לראות בחוקרי, עמיתי ואורחי המכון כעובדים. עדותה כמו גם הנספחים לתצהירה של הגב' פלדמן תומכים באמור בתצהירה ובעדותה של התובעת כי במהלך שנות התשעים ועד שנת 2001 שימשה הדירה גם למגורי אורחים מחו"ל. לטענת ב"כ התובעים יש להעדיף את עדותה של התובעת ולפיה התגוררו בדירה בתו של מר רימר קב"ט האוניברסיטה וחברה וכי מר רימר עצמו מעולם לא התגורר בדירה על פני עדותו המתפתלת של מר רימר עצמו, שעדותו אף לא עלתה בקנה אחד עם האמור בתצהירו. לנוכח האמור עומדת לתובעים עילת פנוי על פי סעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר. עוד טוען ב"כ התובעים כי מעדותה של התובעת ומהנספחים שצורפו לתצהירי הנתבעת עולה כי האוניברסיטה השכירה את הדירה והפיקה מהשכרת המשנה רווח בלתי הוגן ולפיכך עומדת לתובעים עילת פנוי נוספת כנגדה. עוד טוען ב"כ התובעת כי הנתבעת בחרה להעיד מטעמה שני עדים אשר על פי עדותם טיפלו בענייני הדירה באופן מועט ביותר ובתקופת זמן קצרה כשידיעותיהם שאובות בעיקר ממסמכי האוניברסיטה ולא מעבודתם ונמנעה מלהעיד את האנשים הרלוונטיים אשר עודם עובדי אוניברסיטה וניתן להסיק מכך שחששה שהעדתם של האחרונים תחזק את טענות התביעה. לטענת ב"כ התובעים הוכיחו התובעים קיומן של עילות פנוי כנגד האוניברסיטה. עוד טוען ב"כ התובעים כי אין מקום לפסיקת סעד מן הצדק בשים לב לכך שהדירה נשוא התביעה היא אמנם דירת מגורים, אולם טיבה, מהותה ומאפייניה, לפחות לעניין מתן סעד מן הצדק הם כשל בית עסק כשהדייר הוא גוף כלכלי גדול וחזק שידו משגת לשכור או לרכוש דירה חלופית במחירי השוק. גם ההפרה בענייננו היא כפולה ומתמשכת הן ככל הנוגע לאי סינון הדיירים בשים לב למטרת השכירות והן ככל הנוגע להפקת רווח ממנה. גם התנהגות הנתבעת אשר העבירה את הדירה לידי מחלקת הביטחון כאשר החלו התובעים להתלונן מוכיחה את חוסר תום לבה של הנתבעת ושוללת את זכותה לסעד מן הצדק. יש לדחות את הטענות שהעלתה הנתבעת בדבר זכותה לסעד מן הצדק שכן עובדת היותה מוסד ציבורי מבוסס צריכה לפעול כנגדה בהקשר זה ומאזן הנוחות נוטה לטובת התובעים, דמי המפתח שולמו לפני 40 שנה ולא זה מקרוב, ואילו ההפרות נפסקו רק כאשר החלו התובעים להתלונן. לבסוף טוען ב"כ התובעים כי ככל שייפסק סעד מן הצדק אזי ראוי להתנותו בתשלום פצויים נכבדים.

לטענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו זכות הדיירות המוגנת היא זכות קניין לכל דבר ועניין וראויה להגנה כמו זכות הבעלות. הנתבעת לא הפרה את חוזה השכירות שבין הצדדים ושימושה בדירה במהלך השנים נעשה בתום לב ובדרך מקובלת בהתאם למטרת השכירות. כל המשתמשים בדירה מטעמה של הנתבעת הינם אנשים הקשורים בפעילותה האקדמית והמחקרית של הנתבעת. בין השנים 1995-2001 שוכנו בדירה עמיתים של המכון ללמודים מתקדמים אשר נחשבים לעובדי הנתבעת בתקופת היותם עמיתים. משנת 2001 ועד היום שוכנים בדירה אך ורק אנשי מחלקת הביטחון של הנתבעת. לטענת ב"כ הנתבעת העלו התובעים לראשונה בסיכומים טענה כי קמה להם עילת פנוי בגין גביית דמי שכירות שלא כדין ומדובר בהרחבת חזית אסורה. ב"כ התובעים גם מסתמך בסיכומיו על מסמך שאמנם גולה על ידי הנתבעת במסגרת תצהיר גלוי מסמכים אך מעולם לא הוגש כראיה ואין להתיר זאת. לטענת ב"כ הנתבעת התובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכחת הפרת תנאי השכירות מאחר ועדותה של העדה היחידה מטעם התובעים היא בגדר רכילות ועדות שמיעה שיש להתעלם ממנה. עוד טוען ב"כ הנתבעת כי יש לאמץ את ההגדרה הרחבה של עובד כפי שהוגדרה בהלכה הפסוקה בפרט לאור ההלכה ולפיה אם קיימת אפשרות לפרש את חוזה השכירות באופן המתיישב עם קיומו על ידי הדייר יש להעדיף זאת על פני פרשנות המתיישבת עם הפרתו. לחילופין יש לאמץ פרשנות תכליתית ולפרש את מטרת השכירות כבאה לאפשר לנתבעת לשכן בדירה את האנשים הנמצאים בשירותה ומהווים חלק מהמערך הארגוני והאקדמי מחקרי שלה. הן מהמדריך להגשת הצעות אותו מפרסם המכון והן מתנאי ההעסקה של עמיתי המכון כעולה מתצהירה של פנינה פלדמן עולה כי "עמית" ממלא אחר המבחנים ל"עובד" על פי הפסיקה. מעדותה של פנינה פלדמן גם עולה כי בדרך כלל התגוררו בדירה עמיתים לתקופות ממושכות ולא אורחים. לטענת ב"כ הנתבעת יש לדחות את הטענה ולפיה רק בתו של רימר וחברה התגוררו בדירה אך לא רימר עצמו. העובדה שהתובעת לא ראתה את רימר הרבה נובעת מאופי תפקידו אותה תקופה וגם העובדה שלפי עדותו נהג מדי פעם לישון בבית חברתו אינה מלמדת כי לא התגורר בדירה. לטענת ב"כ הנתבעת לא היה צורך בזימונם של עדים אחרים לצורך הצגת כל החומר הקשור בדירה, וזאת אם מתעלמים מעדויות שמיעה שבתצהיר התובעת. לחילופין יש מקום למתן סעד מן הצדק וזאת לאור מעמדה של הנתבעת, לתשלום הגבוה של דמי המפתח ששולם, למאזן האינטרסים בין הצדדים ולכך שכל הפרה ככל שהיתה היא תופעה נדירה שעברה מן העולם.

דיון

4. הנתבעת מחזיקה בדירה שבבעלות התובעים מכח הסכם בעל בית /דייר יוצא/ דייר נכנס ומכח הסכם דיירות מוגנת משנת 1966 (ר' נספחי ב' לתצהיר התובעת). בחוזה השכירות נרשם כך: "לאיזו מטרה שכר את הדירה למגורים בשביל עובד האוניברסיטה ומשפחתו". בסעיף א' לחוזה תחת הכותרת "תנאים" נאמר "השוכרת מתחייבת לא להשכיר את הבית לאחר, לא את כלו ולא חלק ממנו ולא להעביר את החוזה על שם אחר בלי רשות המשכיר בכתב אלא בכפוף לאמור בסעיף 6 להסכם שנחתם בינה לבין המשכירים ולבין מר ק. ברגמן מיום 8.8.1966 ואם עברה השוכרת על תנאי זה...הרי זו היא הפרת חוזה והרשות בידי המשכירים לדרוש את פנוי הדירה מיד....". בסעיף 6 להסכם דייר יוצא / דייר נכנס מיום 8.8.1966 שנערך בין התובעים, הנתבעת וקלמן ברגמן נאמר: "חוזה השכירות הנזכר בסעיף 5 יציין כי הדירה תשמש למטרת מגוריו של עובד הדייר הנכנס ומשפחתו. לדייר הנכנס הזכות להחליף מפעם לפעם את העובד ובני משפחתו בעובד אחר ובני משפחתו מבלי שיהיה זקוק לקבל את הסכמת בעל הבית ומבלי שישלם כל סכום שהוא כדמי מפתח או כל תשלום שהוא בשל חילופים כנ"ל".

5. התובעים ביקשו לתת פרשנות מצמצמת למושג "עובד האוניברסיטה" בשים לב למדיניות הנהוגה בשנים האחרונות ככל הנוגע לצמצום תחולתו של חוק הגנת הדייר. הנתבעת ביקשה ליתן פרשנות מרחיבה והפנתה להלכות בעניין זה בדיני עבודה. עמדתי שונה מזו של שני הצדדים. את המושג יש לפרש לא על פי ההלכות הנוהגות בדיני עבודה אלא על פי ההלכות הנוהגות בפרשנות חוזים. המדיניות המצמצמת בתחום הגנת הדייר אין פרושה כי יש לנקוט בפרשנות החוזה כללים שונים מאלו הנקוטים בפרשנות חוזים אחרים. השאלה בסופו של יום, גם בחוזה שכירות שעניינו דיירות מוגנת, היא מהו אומד דעת הצדדים כעולה מהחוזה ומהנסיבות הסובבות את כריתתו.

לא הובאו עדויות ככל הנוגע להליך המשא ומתן שקדם לחתימת החוזה, ולכוונות הסובייקטיביות של הצדדים שהיו אחראים על ניסוחו. בנסיבות אלו יש ליתן משקל משמעותי בפרשנות לתכלית האובייקטיבית אותה נועד החוזה להשיג (ר' ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ. אפרופים שכון ויזום (1991) בע"מ , פ"ד מט(2) 265, בעמ' 313; ע"א 9323/04 מיצר לפתוח בע"מ נ. שותפות בנין 17 מתחם 5 ואח' תק-על 2006(3), 975; דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית). ומהי תכלית זו?

מדובר בהסכם דיירות מוגנת כשהדייר המוגן הוא גוף ציבורי, לא אדם פרטי. בנסיבות אלו ניתן להניח כי תכלית ההוראה היא בראש ובראשונה להבטיח כי אכן ייעשה שימוש בדירה למגורים ולא שימוש אחר כגון משרדים וכדו'. כיוון שכך נוקט החוזה לשון מגורים ואף מתייחס לעובד האוניברסיטה ומשפחתו. בנוסף, כיוון שהדייר המוגן הוא אישיות משפטית מלאכותית – אוניברסיטה ולא אדם בשר ודם, וכיוון שכעולה מסעיף א' להסכם תחת הכותרת "תנאים" חל איסור על השוכר להשכיר לאחר, יש צורך בהגדרת זהותם של אותם משתמשים אשר השימוש על ידם ייחשב כשימוש על ידי האוניברסיטה ולא השכרה לאחר. תכלית זו נועד הביטוי "עובד האוניברסיטה ומשפחתו" להשיג. אין זה סביר בעיני להניח כי שאלת קיומם של יחסי עובד/מעביד בין המשתמשים בדירה לבין האוניברסיטה, בהגדרה כזו או אחרת, יש בה כדי להעסיק משכיר דירה לאוניברסיטה. כיוון שכך אינני חושבת כי את הביטוי עובד האוניברסיטה יש לבחון במשקפי המשכורת אותה הוא מקבל, זהותו הפורמאלית של המשלם, או מתן זכויות סוציאליות כאלו או אחרות. השאלה היא מיהם המחזיקים שהחזקתם צריכה להיחשב כהחזקת האוניברסיטה או מטעמה, כחלק מפעילותה, ומיהם המחזיקים שיש לראות במסירה להם כמסירה לאחר. סבורה אני כי כל עוד נעשה שימוש למגורים בדירה על ידי אנשים שפעילותם היא חלק מפעילות האוניברסיטה יש לראותם כעובדי אוניברסיטה.

6. בענייננו אין מחלוקת כי החל משלב מסויים בשנות התשעים ועד שנת 2001 עשה שימוש בדירה המכון ללימודים מתקדמים המהווה יחידה של האוניברסיטה (ר' עדותה של התובעת בעמ' 6, שורות 20-16; עדותה של פנינה פלדמן בעמ' 12, שורות 19-14; סעיף 3 לתצהירה; סעיף 11 לתצהירו של ליאור אורון). כעולה מתצהירה של פנינה פלדמן התפקיד העיקרי של המכון הוא לשמש אכסניה לקבוצות מחקר מהארץ ומהעולם, כאשר עמיתי המכון הם חוקרים מהארץ ומחו"ל שהוזמנו ובאו להשתתף בקבוצות המחקר הפועלות במכון (סעיפים 5-4 לתצהיר). על פי התצהיר חוקרים מהארץ מקבלים משכורת לרבות הטבות מהמוסד בו הוא מלמדים דרך קבע כאשר המכון מחזיר למוסד את עלותם של תשלומים אלו ואילו עמיתים מחו"ל מקבלים משכורת מהאוניברסיטה המקבילה למשכורתו של איש סגל אקדמי בישראל שדרגת הוותק שלו היא כשל העמית. בתקופת שהותם במכון משוחררים העמיתים מכל חובה מנהלית וחובת הוראה במקום עבודתם הקבוע ומוותרים על כל עבודה נוספת בשכר כדי להבטיח את השתתפותם המלאה בקבוצות המחקר. כחלק מהתנאים מעמיד המכון לרשות העמיתים המתגוררים דרך קבע מחוץ לירושלים, דירה בירושלים (ר' סעיף 7 לתצהיר). תקופת המחקר היא שנה החל מאחד בספטמבר ועד 31 באוגוסט של אותה שנה (סעיף 5 לתצהיר).

מאחר ופעילות העמיתים במסגרת מכון המחקר היא חלק מפעילות האוניברסיטה, יש לראותם כעובדי אוניברסיטה על פי הסכם השכירות ואת החזקתם בדירה כהמשך החזקת האוניברסיטה בדירה.

7. אשר לאורחי המכון. מדובר במוזמנים של המכון אשר אינם מקבלים משכורת בתקופת שהותם בו אלא רק אשל (ר' עדותה של פנינה פלדמן בעמ' 14, שורות 25-24). עם זאת מאחר ואינני סבורה כי שאלת המשכורת היא נתון מרכזי, אם בכלל רלוונטי, ככל הנוגע לפרשנות ההוראה בהסכם ומאחר ותכלית ההוראה בעיני היא לאפשר מגורי אותם אנשים שיש לראות בפעילותם כחלק מפעילות האוניברסיטה, סבורה אני כי יש לראות אף את האורחים הבאים ליטול חלק בפעילות המכון, ככלולים במסגרת ההוראה בהסכם מבחינת מעמדם. הקושי בעיני הוא אחר ונוגע בשאלה האם ניתן לראות בשהות קצרה בדירה כמגורים במשמעות ההוראה. הצדדים לא העלו טענות בעניין זה ומיקדו טענותיהם אך בשאלת מעמדם של העמיתים והאורחים כעובדים. בנסיבות אלו לא ראיתי אף אני מקום לדון בכך.

8. בשנת 2001 העבירה הנתבעת את הדירה לשימוש אנשי מחלקת הביטחון של האוניברסיטה (ר' סעיף 12 לתצהירו של ליאור אורון). לגרסת התובעת בתצהירה בתחילה התגורר בדירה בחור בשם ניר אטמור ולאחר כשנה וחצי עברה להתגורר עימו בתו של קב"ט האוניברסיטה למשך מספר חודשים. לאחר מכן ניר עזב את הדירה ובתו של הקב"ט הביאה עימה את חברה אשר התגורר עימה וזאת למשך שנתיים (ר' סעיף 7ג לתצהיר). על פי תצהירו של הקב"ט יעקב רימר ביום 1.2.01 עבר הוא להתגורר בדירה יחד עם ניר אטמור שהינו עובד אגף הבטחון. כשבתו הגיעה להתארח היא היתה ישנה בחדרו והוא עבר להתגורר בסלון. בשנת 2003 עזב ניר את הדירה ובמקומו נכנסה לגור בתו של הקב"ט שלמדה אז בבצלאל ואחרי זמן עבר לגור בדירה גם החבר של הבת. בסוף שנת 2004 עזב רימר את הדירה ובמקומו נכנסו לגור קבט"ים אחרים (ר' סעיפים 5, 6, 10 לתצהיר).

אין מחלוקת כי ההסכמים בתקופה הרלוונטית נחתמו תחילה בין הנתבעת מצד אחד ויעקב רימר וניר אטמור מצד שני (בשנים 2003-2001, ר' נספחי ב/1-ב/2 לתצהירו של יעקב רימר), ובהמשך בין הנתבעת ליעקב רימר בלבד (לשנה 2004-2003, ר' נספח ג' לתצהירו של יעקב רימר). ניר אטמור ויעקב רימר הם עובדי האוניברסיטה (ר' נספחי א' ו-ב'/3 לתצהירו של יעקב רימר). בתו של יעקב רימר מעולם לא היתה צד להסכמים עם הנתבעת. בנסיבות אלו ספק בעיני אפילו היה מוכח כי יעקב רימר לא התגורר בדירה בחלק מהתקופה או אף כולה, אם יש לראות בכך משום הפרת ההסכם מצד האוניברסיטה. במילים אחרות, ככל שהאוניברסיטה העמידה את הדירה לרשות עובד שלה וזה האחרון העבירה לאחר, הרי שבהנחה כי הגורמים האחראיים באוניברסיטה אינם מודעים לכך, נוטה אני לחשוב כי אין לראות בכך הפרה מצד האוניברסיטה עצמה. יתכן כי על האוניברסיטה להפעיל פיקוח על הדירות שבהחזקתה, ואולם לא הועלתה בעניין זה כל טענה.

עם זאת גם לגופו סבורה אני כי יש לדחות את טענת ההפרה בהקשר זה. התובעת העידה כי בעוד שאת הקב"ט לא ראתה בבנין את בתו וחברה – כן (ר' עמ' 3, שורות 15-12). יעקב רימר העיד כי בשל אופי עבודתו ומאורעות התקופה הרלוונטית הגיע לדירה בשעות מאוחרות ועזב בשעות מוקדמות (ר' עמ' 15, שורות 30-26). לשאלה "עם יד על הלב, אתה במשך השנתיים האלה גרת בדירה במונחים של אדם רגיל" השיב "להגיד שגרתי ברצף של בית רגיל? אני גרתי אבל היתה לי גם אז חברה" (ר' עמ' 19, שורות 22-21). החברה לעדותו גרה בגבעת אב (שם, שורות 24-23). עם זאת העיד כי "יש הבדל בין דירה שלך לבין דירה של מישהו אחר וזה לא חברה שאתה נשוי לה. היו לילות שישנתי שם" (עמ' 19, שורות 27-26). אכן ניכר כי לא חש נוח במהלך עדותו. עם זאת, לא הובאה כל ראייה קונקרטית כי התגורר בדירה אחרת אותה עת. בנסיבות אלו גם אם איפשר לבתו להתגורר בדירה והוא עצמו מיעט לשהות בה אינני סבורה שדי בכך כדי להוכיח כי הופרה מטרת השכירות.

9. בכתב התביעה נטען כי העובדה שהנתבעת אפשרה מגורים בדירה גם למי שאינם עובדיה בניגוד למטרת השכירות מקנה עילת פנוי לתובעים. בסיכומים נטען כי עומדת לתובעים עילה נוספת של גביית דמי שכירות שלא כדין מחלק מהדיירים. ב"כ הנתבעת התנגד להעלאת טענה זו מאחר ולטענתו מדובר בהרחבת חזית. סבורה אני כי הדין עימו. עילת פנוי מחייבת הצבת תשתית עובדתית שיש לאפשר לנתבעת להתגונן בפניה. בכתב התביעה אין כל אזכור לעילה שהועלתה בסיכומים. נכון אמנם כי בתצהיר מטעם התובעים נזכר נושא גביית דמי השכירות מצד האוניברסיטה אך אזכור זה נעשה בהקשר הטענה כי הדירה הושכרה לאורחים שאינם עובדי אוניברסיטה. לנוכח האמור סבורה אני כי אין לאפשר לתובעת להעלות טענה זו לראשונה במסגרת הסיכומים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ