אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ג'ינו נ' הלאומיים

ג'ינו נ' הלאומיים

תאריך פרסום : 25/06/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום טבריה
72-09-07
18/06/2013
בפני השופט:
אילונה אריאלי

- נגד -
התובע:
יוסף ג'ינו
הנתבע:
רשות הגנים הלאומיים
פסק-דין

פסק דין

מבוא:

זוהי תביעה לביטול הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין.

התובע מפעיל מזה שנים מסעדה בתחומי הגן הלאומי כפר נחום (להלן "המסעדה").

הנתבעת - רשות הטבע והגנים, היא האחראית על הגן הלאומי בו מופעלת המסעדה.

בשנת 1997 הגישה הנתבעת תביעה לסילוק ידו של התובע מן המסעדה וממבנים נוספים שהפעיל ובנה בגן הלאומי (ת"א 1843/97 להלן: "התביעה הקודמת").

ביום 16.4.2000 ובמסגרת התביעה הקודמת, הגיעו הצדדים להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין (להלן "הסכם הפשרה" ו- "פסק הדין המוסכם") ולפיו, בתמצית, על התובע להרוס את מבנה המסעדה ולפנות את המקרקעין עליהם היא ניצבת מכל מבנה וחפץ, כאשר הוסכם שביצוע פסק הדין יעוכב עד ליום 16.2.2001 וכי אם עד לא יעשה כן התובע, תהא הנתבעת רשאית להרוס את המבנה ולפנות את המקרקעין בעצמה. עוד הוסכם כי עד ליום 16.8.2000 יהיה התובע רשאי לפעול בכל דרך חוקית לקבלת זכות חכירה ממנהל מקרקעי ישראל בכל הנוגע למסעדה חדשה שהוקמה בחלקו המזרחי של הגן הלאומי (להלן "המסעדה החדשה").

התובע לא פינה את המסעדה ואת המקרקעין כפי שנקבע בפסק הדין המוסכם ולא השיג את אישור המנהל לחכירת המסעדה החדשה. בשנת 2007 הגישה הנתבעת את פסק הדין המוסכם לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. או אז הגיש התובע את התביעה דנן - בה הוא טוען כי התקשרותו בהסכם הפשרה נעשתה עקב טעות והטעיה שהטעה אותו מנכ"ל הנתבעת דאז - אהרון ורדי (להלן "ורדי"), אשר הבטיח לו שמנהל מקרקעי ישראל יחכיר לו את המסעדה החדשה, בשעה שהוא ידע כי אין בכוונת המנהל לעשות. התובע טוען כי בהסתמך על הבטחה זו הוא הסכים להתקשר בהסכם הפשרה ורק לאחר מכן הוא הבין שרימו אותו והטעו אותו והמסעדה החדשה לא ניתנה לו אלא יצאה למכרז.

על כן, עותר התובע לביטול פסק הדין המוסכם מחמת טעות והטעיה. בנוסף הוא טוען טענות לגופו של עניין ולפיהן אין הנתבעת רשאית ומוסמכת לפנותו מן המסעדה.

טענות התובע

התובע טוען כי כי מטרת פסק הדין המוסכם הייתה לאפשר לו לקבל את המסעדה החדשה ועל כן נקבע בסעיף 5 לפסק הדין המוסכם כי הוא יהיה רשאי לפנות ולקבל את זכויות החכירה של המסעדה החדשה ממינהל מקרקעי ישראל ואילו הנתבעת התחייבה שלא להתנגד לכך.

לטענת התובע, ביום בו נכרת הסכם הפשרה הוא שוחח עם ורדי וזה הבטיח לו כי מנהל מקרקעי ישראל יעניק לו את זכות החכירה במסעדה החדשה וכי אין לו מה לדאוג. ורדי אמר לתובע כי הוא חושש שלאחר קבלת המסעדה החדשה התובע יישאר במסעדה (הישנה) ולכן קבעו הצדדים בהסכם כי התובע ישלם פיצוי מוסכם בסך של מיליון ₪ אם הוא לא יפנה את המסעדה.

לאחר חתימת ההסכם ניסה התובע להשיג את אישור מקרקעי ישראל, אלא שניסיונות אלה עלו בתוהו ובסמוך להגשת התביעה התברר לו כי ורדי היה ער לכך שהמנהל כלל לא התכוון להעניק לו זכות חכירה במסעדה החדשה. בעניין זה מפנה התובע לת/4 - מכתב מיום 13.4.200, היינו - 3 ימים לפני החתימה על הסכם הפשרה, אשר נכתב על ידי עו"ד מטעם מנהל מקרקעי ישראל ליועמ"ש הנתבעת ובו צוין, בין היתר, כך: "בהמשך למכתבנו מיום 24.2.2000 ובהמשך לשיחתי הטלפונית עם מנכ"ל הרשות מהיום, אני שבה ומבהירה שמינהל מקרקעי ישראל לא יעניק זכויות במקרקעין למר ג'ינ בפטור ממכרז". התובע טוען כי חרף האמור במכתב זה, ורדי הציג בפניו מצג ולפיו לא תהיה לתובע כל בעיה לחכור מהמנהל את המסעדה החדשה.

עוד טוען התובע כי הוא הוא האמין לורדי לנוכח הבטחות שניתנו לו ברבות השנים מפי הרשויות. כך למשל, כבר ביום 13/1/99, עת התקיימה ישיבה אצל השר רפאל איתן ז"ל, אשר בתוקף תפקידו היה ממונה על הנתבעת, סוכם כי התובע לא יהרוס את המסעדה הישנה כל זמן שלא יקבל לידיו את המסעדה החדשה. השר איתן אף הצהיר על כך ביום 11/4/00 במסגרת התביעה הקודמת. גם לאחר חתימת הסכם הפשרה ניתן להבטחות אלה אישור בדיעבד, כגון אישורו של השר דאז אהוד אולמרט אשר במכתבו משנת 2004 ציין כי "רשות הטבע והגנים תקצה את הקרקע ליוסי ג'ינו". גם בישיבת הכנסת משנת 2007 אישר השר גדעון עזרא, בתשובה לשאילתא שהוגשה בעניין, כי התובע היה צריך לקבל את המסעדה החדשה בעת שיהרוס את הישנה.

התובע טוען, כאמור, כי הוא לא היה חותם על הסכם הפשרה אלמלא הובטח לו כי הוא יקבל את המסעדה החדשה, אך בדיעבד התברר לו כי רימו והטעו אותו ולא נתנו לו את המסעדה החדשה אלא הוציאו אותה למכרז.

בנוסף, טוען התובע טענות לגופו של עניין, אשר יש בהן כדי לחלוק על זכותה וסמכותה של הנתבעת לפנותו מן המסעדה:

ראשית - הוא טוען כי המסעדה לא נמצאת בתחומו של הגן הלאומי, אלא על גבי קטע מחוף ים הכנרת אותו הוא ייבש בכוחות עצמו. התובע מפנה להכרזת הגן הלאומי מיום 6/4/67, בה נקבעו תחומי הגן הלאומי בהתאם לתשריט שהיה אמור להיות מצורף לה ואיננו בנמצא. לטענתו, התשריט שצורף לתביעה הקודמת איננו התשריט הנכון, כיוון שאין בו קו כחול סגור כפי שדורש צו ההכרזה והוא ממילא איננו כולל את המסעדה, ומכאן המסקנה כי המסעדה אינה נמצאת בתחומי הגן הלאומי ולנתבעת אין עילה לפנותו משם.

שנית – הוא טוען כי לנתבעת אין הסכם הרשאה עם מנהל מקרקעי ישראל החל משנת 2000 ועל כן כל פעולות הנתבעת בשטח בו נמצאת המסעדה הן משוללות בסיס חוקי. גם אם היתה הרשאה כאמור, הרי שהיא לא קיבלה את אישור הממשלה או השר על פי סעיף 111 לחוק המקרקעין, כעולה מכך שההרשאה לא נרשמה במרשם המקרקעין ועל כן היא איננה חוקית.

ושלישית – הוא טוען כי ניתנה לו רשות בלתי הדירה מטעם הנתבעת ומטעם מדינת ישראל להחזיק במסעדה ולנהל אותה ועל כן אין להורות על סילוקו מן המקום. התובע טוען כי הוא ובני משפחתו מחזיקים במסעדה ובשטח המקרקעין עליה היא בנויה כבר משנות ה-50 ולפי בקשת צה"ל. השטח נשוא המחלוקת, שהיה צמוד לגבולות הסוריים עד לשנת 1967, הוא בעל חשיבות רבה למדינה ולכן היה גם חשוב שיוחזק על ידה מסיבות ביטחוניות ובמטרה להבטיח את זכויות הדייג בכנרת. התובע ובני משפחתו מפעילים במקום שני מכוני שאיבה משנת 1950 לפי הוראות צה"ל ולפי הוראות תמ"א 13 ולכן גם אין כל מניעה להקים מסעדה על גבי המקרקעין בו מצויה. בחודש יולי 1986 הוצא למסעדה היתר לשימוש חורג למשך שנתיים ובשנת 1992 הודיעה הנתבעת שהיא אינה מתנגדת לקיום המסעדה. בשנת 1995 הסכים מנכ"ל הנתבעת לכך שהתובע ומשפחתו יקבלו את המסעדה בפטור ממכרז ובשנת 1996 אף הביע מתכנן מחוז הצפון אי התנגדות להמשך ההיתר לשימוש חורג במסעדה. בשנת 1977 הודיע מנכ"ל הנתבעת דאז כי הוא מעוניין להגיע להסדר עם התובע ובשנת 1998 הביעה הנתבעת הסכמה כי יוקצה לתובע שטח להקמת המסעדה החדשה. ביום 13.1.99 אישר השר רפאל איתן ז"ל כי המסעדה הישנה לא תיהרס בטרם תימסר לתובע המסעדה החדשה וגם כב' השופט אברהם, בדונו בבקשת הנתבעת למתן צו מניעה זמני במסגרת התביעה הקודמת, מצא שאין מקום להורות על הפסקת השימוש במסעדה הואיל והנתבעת העלימה מעיניו את העובדה שהתובע מצוי במקרקעין עשרות שנים.

עוד טוען התובע כי הנתבעת השתהתה כשבע שנים עד שהגישה את פסק הדין המוסכם לביצוע, כאשר במקביל המסעדה החדשה עומדת ריקה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ