אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ג'ינו ואח' נ' מתניה ואח'

ג'ינו ואח' נ' מתניה ואח'

תאריך פרסום : 05/11/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי נצרת
26246-08-11
01/11/2011
בפני השופט:
דוד חשין

- נגד -
התובע:

הנתבע:
1. אביתר מתניה
2. איל אושדי

החלטה

זוהי בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים, או מי מטעמם, להיכנס לחלקה 100 בגוש 15512 (להלן – החלקה), ולהימנע מלפגוע בכל דרך שהיא במיטלטלין המצויים בחלקה וכן בעצי הזית הנטועים בה.

רקע

1.ביום 15.8.2011 הגיש המבקש תביעה למתן צו מניעה קבוע, וכן "צו הצהרתי" לפיו ירשם בלשכת רישום המקרקעין כבעל זכות הבעלות הבלעדי והיחיד בחלקה; ולחלופין, ליתן "צו הצהרתי" לפיו הינו בעל רישיון בלתי הדיר באופן יחידני ובלעדי בחלקה; ולחלופי חלופין, ליתן "צו המצהיר" כי הינו בחזקת דייר מוגן לפי כל דין לרבות סעיף 3 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב – 1972. בנוסף נתבע סעד כספי המוערך בסך 50,000 ₪. בד בבד עם התביעה הגיש המבקש את הבקשה האמורה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד.

2.ביום 16.8.2011 קבעתי את הבקשה לדיון במעמד שני הצדדים מבלי להעניק את הסעד המבוקש במעמד צד אחד. במסגרת הדיון קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט לפיה יוגשו סיכומים בכתב בבקשה ובשלב זה ועד למתן החלטה אחרת יינתן צו ארעי בכפוף לכתב התחייבות אישית בחתימת המבקש, בצירוף ערבות בחתימת צד ג', שתיהן על סכום בלתי מוגבל, לפיצוי המשיבים על כל נזק שייגרם להם או למי מהם.

3.להשלמת התמונה יצוין כי ביום 3.10.2011 הגישו המשיבים תביעה שכנגד לסילוק ידו של המבקש מהחלקה וכן לסעד כספי בשיעור 50,000 ₪.

עיקרי טענות הצדדים

4.לטענת המבקש, החלקה עובדה בידי סבו המנוח, אביו המנוח ודודיו ובהמשך על ידו, בתקופה כוללת של מעלה מ- 75 שנים ולמצער מאז שנת 1934. כך בהתאם, שילמו המבקש ואביו מיסים שחלו על החלקה למועצה המקומית מגדל. לתמיכה בטענותיו אלה, צירף המבקש לבקשתו, שנתמכה בתצהירו, ארבעה תצהירים ערוכים בידי מצהירים שהכירו היטב את אבי המבקש ותומכים בטענותיו וכן אישור האגודה שיתופית מגדל משנים 1996 ואישור המועצה המקומית מגדל משנת 1996 התומכים אף הם בטענותיו. לתצהיר התשובה מיום 18.8.2011, צירף המבקש אישור האגודה השיתופית מגדל משנת 2011.

על בסיס כל זאת טוען המבקש כי סבו, ולאחר מותו אביו, היו הבעלים הבלעדיים מן היושר של החלקה ובעלות זו הועברה למבקש על פי דין עם מות אביו.

עוד טוען המבקש, כי החלקה היתה נטועה בעצי מנגו החל משנת 1982 ועד לשלהי שנת 2010. ואולם עקב מחלת הסרטן בה לקה, עקר המבקש את עצי המנגו, הכין את הקרקע (חרש וריסס אותה) ושתל עצי זית בפברואר 2011. ביום 11.8.2011 גילה המבקש כי מאן דהו פלש לחלקה ועקר ממנה כ- 50 עצי זית (מתוך כ- 130 עצים שניטעו בה). בדיעבד ולאחר הגשת הבקשה התברר כי המשיב 2 שלח שליח מטעמו לשם כך (והוא אינו חולק על עובדה זו). על פי נסח טאבו שהוציא המבקש עולה כי המשיב 1 רשום כבעלים של החלקה החל משנת 1985, ואילו לטובת המשיב 2 רשומה הערת אזהרה בחלקה החל משנת 2011, לאחר שרכש את החלקה מהמשיב 1.

כידוע, המסגרת הנורמטיבית למתן סעד זמני קבועה בתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – התקנות). על פי תקנה זו, בבוא בית המשפט להכריע בבקשה כגון זו שבפניי עליו לשקול ארבעה שיקולים מרכזיים: האחד, האם מתן הסעד הוא אכן הכרחי עד כדי הצדקת התערבות בית המשפט בשלב מוקדם ועוד קודם שהתביעה התברר לגופה; השני, האם המבקש הוכיח זכותו לכאורה; השלישי, האם מאזן הנוחות במתן הסעדים המבוקשים נוטה לטובת המבקש או שמא דווקא לטובת המשיבים; והרביעי, שיקולי יושר שעיקרם תום ליבו וניקיון כפיו של המבקש והיעדר שיהוי מצידו.

לטענת המבקש, אי מתן הצו יגרום פגיעה חמורה המצדיקה התערבות בית המשפט כבר בשלב זה למניעתה. אשר לזכות לכאורה נטען, כי די בכך שהוכח שהתביעה אינה טורדנית ושקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה כדי לבסס את מתן הצו. המבקש טוען כי בידו ראיות מהימנות לכאורה התומכות בטענותיו, ומאזן הנוחות נוטה בבירור לכיוונו, בשים לב כי על כף המאזניים מונחות זכויותיו של המבקש, ובכללן מטה לחמו, אשר החלקה מהווה חלק הימנו. הבקשה, כך המבקש, הוגשה בתום לב וללא שיהוי. בנסיבות אלה מתן הסעד ראוי וצודק.

5.המשיב 1 טוען כי הוא הבעלים הרשום של החלקה וכי הוא מכר אותה ביום 31.1.2011 למשיב 2, בציינו כי טרם נרשמה בעלותו של המשיב 2 בחלקה וכי בנסח הרישום שהומצא לבית המשפט מופיעה אך הערת אזהרה לטובתו. משמכר את זכויותיו אין לו עוד עניין בחלקה ובחזקה בה, וזו הועברה למשיב 2. במצב דברים זה, כך המשיב 1, יש לדחות את הבקשה נגדו תוך חיוב המבקש בהוצאותיו. המבקש לא פנה למשיב 1 עובר להגשת הבקשה. פנייה שכזו היתה מייתרת את הצורך בהגשת בקשה נגד המשיב 1. כך מצא עצמו המשיב 1 נגרר לבית המשפט מבלי שעשה רע לאיש. לטענת המשיב 1, די בכל אלה כדי לדחות את הבקשה נגדו. עם זאת ביקש להרחיב ולטעון מדוע יש לדחות את הבקשה גם נגד משיב 2.

לטענת המשיב 1, מדובר בתביעה תמוהה שבה טוען פולש לזכות בעלות במקרקעין. אפילו היתה טענת המבקש כי משך השנים שילם ארנונה בגין החלקה נכונה, יש בה לכל היותר כדי להעיד על חזקה אך בוודאי שלא על זכות קניין בחלקה. יתרה מכך, האישור שצורף לבקשה כהוכחה שהמבקש שילם ארנונה כלל לא מתייחס לחלקה. בהקשר זה אף ציין המשיב 1 כי אין חובה לשלם ארנונה בגין מקרקעין שאינם בנויים. עוד טוען המשיב 1, כי התביעה העיקרית אינה תביעה לחזקה אלא תביעה לבעלות. גם הסעדים החלופיים שהתבקשו הם סעדים הצהרתיים על זכות קניינית של המבקש – "רישיון בלתי הדיר" או לחלופין "דיירות מוגנת". העובדה שהסעד המבוקש בתביעה העיקרית הינו הצהרה על בעלות ולא על חזקה אף נלמדת מכך שהתביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי ולא לבית משפט השלום. כל זאת מוביל למסקנה כי גם אם כל הכתוב בתביעת המבקש נכון, דין התביעה העיקרית להידחות. למעשה העובדות היחידות הנטענות בתביעה הן לחזקה ארוכת שנים של משפחת המבקש בחלקה. חזקה הינה מצב עובדתי שאינו יוצר זכות במקרקעין ובוודאי שלא במקרקעין מוסדרים כמו החלקה. המשיב 1 מפנה בהקשר זה להוראת סעיף 125 לחוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969 (להלן – החוק), הקובע כי הרישום במקרקעין מוסדרים מהווה ראיה חותכת לתוכנו. על כן, כך המשיב 1, דין התביעה להידחות על הסף.

אשר לסעדים החלופיים, גם אם במשפט הישראלי היתה קיימת זכות קניינית של "רישיון בלתי הדיר", הרי שהמבקש לא טען לעובדות שיש בהן כדי להקים רישיון לא כל שכן רישיון בלתי הדיר. יתרה מכך, המבקש טוען כי לא היה לו מעולם קשר עם המשיבים, כיצד אפוא ייתכן שקיבל רישיון בלתי הדיר? גם הטענה בדבר "דיירות מוגנת" אינה עולה מהעבודות הנטענות בבקשה שהרי המבקש אינו טוען שהיה לו חוזה שכירות. לפיכך, בהינתן כי התביעה העיקרית היא תביעה קניינית ולא תביעת חזקה, דינה להידחות, וממילא כך גם דין הבקשה. מוסיף המשיב 1 וטוען בהקשר זה, כי שעה שהתביעה הינה מחוסרת סיכויים – לא ייתן בית המשפט צו מניעה זמני. עוד מוסיף המשיב 1, כי המבקש לא טען שהוא עצמו עיבד את החלקה, אלא רק בני משפחתו. טוען המשיב 1 כי גם לשיטת המבקש, בחודש אוקטובר 2010 נעקרו עצי המנגו מהחלקה ורק בפברואר 2011 ניטעו בה עצי הזית; ומשכך, המבקש הוא פולש טרי לחלקה, הן משום שלא עיבד בעצמו את החלקה והן משום שגם על פי גרסתו לא הוא ולא מי מבני משפחתו החזיק בחלקה החל מחודש אוקטובר 2010. כל זאת מתחדד על רקע הטענה שהמשיב 2 תפס בחלקה חזקה כדין החל מחודש פברואר 2011.

המשיב 1 מבקש לגזור גזירה שווה מתיק אזרחי (קרית גת) 1275/94 אל חורטי נ' מינהל מקרקעי ישראל, שם פולש עלה על הקרקע וחרש אותה ולאחר זמן מה שב וזרע בתלמים שחרש. השאלה שעמדה בפני בית המשפט היתה מה המועד בו החלה הפלישה, מועד החרישה או מועד הזריעה. בית המשפט קבע כי הפלישה לצורך החריש לא היתה קבועה ונמשכת אלא זמנית וחולפת. עם סיום חרישת הקרקע לא היה את מי לסלק. לעומת זאת לאחר הזריעה ניתן היה לסלק את הנבטים שנבטו הזרעים. כמו התם כך גם הכא. לטענת המשיב 1 יש לדחות את הבקשה אף מכוח סעיף 19 לחוק. לבית המשפט קיימת סמכות שבשיקול דעת לקבוע כי עד להכרעה בזכויות הצדדים, תהיה החזקה בחלקה בידי המשיב 2. עוד טוען המשיב 1 כי עיון בתצלום הלווין שמצוי בפורטל הגיאוגרפי הלאומי מלמד כי החלקה ריקה וכי לא נטועים בה עצי מנגו או זית. לבסוף טוען המשיב 1 כי מאזן הנוחות מצדיק את דחיית הבקשה, ולחלופין, יש להתנות את צו המניעה הזמני, ככל שיינתן, בערבות בנקאית צמודה בסך של לפחות 250,000 ₪.

6.המשיב 2 החרה החזיק אחר המשיב 1 והוסיף כי אין דבר בטענותיו העובדתיות של המבקש. זאת שכן המשיב 2 הגיע לחלקה ומצאה פנויה מכל אדם וחפץ ורק לאחר שהבחין בפלישה חדשה, סילק את השתילים החדשים, והכל בהתאם לסעיף 18(ב) לחוק. לטענתו, היום לא קיימות בחלקה נטיעות או כל רכוש אחר של המבקש, כך שאין בצו מניעה כדי למנוע עקירה או סילוק רכוש השייך למבקש. יתרה מכך, המדובר במקרקעין מוסדרים ומשכך סיכויי התביעה של המבקש קלושים ביותר. לבסוף טוען המשיב 2 כי צו המניעה צפוי לגרום לו נזקים כבדים תוך עיכוב בניית ביתו לאחר שהשקיע בכך ממון רב. עוד טוען המשיב 2, כי בבקשתו הדגיש המבקש את מצבו הכלכלי הקשה, דבר המעמיד בסימן שאלה את יכולת גביית הפיצוי הראוי בגין העיכוב והנזקים שיגרמו למשיב 2 ככל שיינתן הצו.

דיון והכרעה

7.סעיף 362 לתקנות קובע:

"(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ