ג'ובראן נ' אגרונוב ואח'

פסק דין

1. התובע, בעל עסק לחלפנות והמרת מטבע, הגיש כנגד הנתבעים בקשה לביצוע ארבעה שטרות משוכים על חשבון הנתבעים בבנק הפועלים טירת הכרמל, על סך כולל של 66,000 ₪, ואשר פרטיהם כדלקמן:

שיק מס 10962, על סך 10,000 ₪, ז"פ 1.7.07

שיק מס' 10975, על סך 20,000 ₪, ז"פ 3.7.07

שיק מס' 10976, על סך 26,000 ₪, ז"פ 7.7.07

שיק מס' 10964, על סך 10,000 ₪, ז"פ 10.7.707

השיקים הוסבו לתובע על ידי הנפרע הנקוב בהם, יאסר אדומי (להלן: "אדומי"), במסגרת עסקה לנכיון שיקים, וחוללו בעת הצגתם לפרעון בשל העובדה כי בוטלו על ידי הנתבעים.

2. אדומי, הינו קבלן אשר ביצע עבודות שיפוצים בביתם של הנתבעים, וזאת בהתאם להסכם שנערך ביניהם וצורף כנספח "א" להתנגדות לביצוע השטרות.

בהתאם להסכם בין הנתבעים לבין אדומי, הוא היה אמור לסיים את העבודות עד ליום 10.6.07, כאשר בהסכם ננקב הסכום המשולם עבור כל רכיב של השיפוצים, ונקבע כי הנתבעים יבדקו את העבודות, יאשרו בכתב את סיום העבודות, וישלמו את תמורתן בשיקים או במזומן. יצויין כי בהסכם לא צויין הסדר התשלומים, אולם לתצהיר צורף נספח "ב", הכולל 16 אישורים חתומים על ידי אדומי והנתבע מס' 1, הנושאים את תאריכים שונים שבין 22.4.07 עד 15.7.07, ומתייחסים לכל התשלומים שבוצעו על ידי הנתבעים לאדומי, לרבות ארבעת השיקים נשוא תביעה זו הנזכרים בארבעה מתוך חמשת האישורים האחרונים, ונושאים בכותרתם את מועד הפרעון של כל אחד מהשיקים בהתאמה.

3. לטענת הנתבעים, אשר שוכנעתי באמיתותה, אדומי לא השלים את העבודות שהתחייב לבצע בדירתם, ומשכך ביטלו את השיקים נשוא הליך זה (כמו גם שיקים נוספים, לטענתם) ואף הגישו כנגדו תביעה להשבת חלק מהכספים ששולמו לו ביתר, לטענתם, וכן לפיצוי המוסכם על פי ההסכם. בהליך זה ניתן פסק דין המחייב את אדומי כלפי הנתבעים בסך של 82,000 ₪, אולם ראוי לציין כי מתוך סכום זה סך של 20,000 ₪ נתבע ונפסק בגין פיצוי מוסכם, כך שלמעשה, כפי שגם פירטו הנתבעים בסעיף 16 לתצהיר ההתנגדות, אדומי קיבל ביתר סך נומינלי של 62,000 ש"ח.

4. אין מחלוקת בין הצדדים כי אדומי ניכה, באמצעות התובע, שיקים נוספים, קודמים בזמן, שנמסרו לו על ידי הנתבעים, ובעקבות אי כיבודו של שיק קודם על סך 15,000 ₪, שזמן פרעונו היה ה-25.6.07, התקיימה, מספר ימים לאחר מכן (ראה פרו' עמ' 3 שורות 11-12) פגישה בנוכחות הנתבע, אדומי והתובע (להלן: "הפגישה"), אשר לגבי תוכנה קיימת מחלוקת בין הצדדים, כפי שיפורט בהמשך. אציין כבר עתה כי אין מחלוקת בין הצדדים כי בעקבות פגישה זו שילם הנתבע לתובע את תמורת השיק הקודם הנ"ל (וזאת בנוסף לשני שיקים קודמים שכובדו על ידי הבנק), וזאת לאחר שאדומי התחייב בפניו כי ישלים את ביצוע העבודות.

5. טענתם של הנתבעים כנגד התובע הינה כי השיקים סוחרו לידיו לאחר כשלון התמורה בעסקה שבינם לבין אדומי, וכי התובע ידע במועד סיחורם לידיו אודות כשלון התמורה, וזאת בעקבות אותה הפגישה ושיחת טלפון שנטען כי התקיימה בעקבותיה. משכך, לגישתם הוא אינו אוחז כשורה. יתירה מכך, לטענתם מאחר והתובע קיבל לידיו את השיקים כשחסר בהם פרט מהותי, הוא שם הנפרע, אין לכנות את המסמך שהוא אוחז בו "שטר" כלל.

6. בדיון בפני שמעתי את עדותו של התובע ועדותו של הנתבע. ב"כ התובע ויתר על חקירת הנתבעת אשר הגישה תצהיר זהה לזה של בעלה וזאת, כמובן, מבלי להודות בנכונותו.

עדותו של אדומי לא נשמעה, על אף שהתובע הגיש בקשה לזמנו לדיון, אולם לא עמד על העדתו.

דיון והכרעה

7. טענתם של הנתבעים הינה לכשלון תמורה מלא מצידו של אדומי שכן, כאמור לעיל, אדומי לא השלים את העבודות בעבורן ניתנו השיקים. לטענתם, בעוד שהשווי הכולל של העבודות עמד על סך של ____ ₪, הרי שלהערכתם אדומי ביצע עבודות בשווי של כ-36,000 ₪ אך קיבל תשלום בסך 98,000 ₪ (סכום שאינו כולל את השיקים נשוא תביעה זו) ולפיכך הגישו תביעתם כנגדו להשבת הסך של 62,000 ₪ בצירוף הפיצוי המוסכם. לאור נתונים אלו, ברי כי אדומי לא נתן כל תמורה עבור השיקים נשוא התביעה, מאחר ושיקים אלו הינם שיקים שנמסרו לאדומי מעבר לסך של 98,000 ₪, כך שברי שלגביהם חל כשלון תמורה מלא.

8. משנקבע כי הוכח כשלון תמורה מלא ביחס למלוא סכום השיקים, הרי שעפ"י ההלכה, זכאי עושה השטר, הנתבעים במקרה זה, לטעון להגנתו טענות מכוח עסקת היסוד ולהוכיח, כפי שנעשה כאן, כי הסכום שהוא חייב מכח עסקת היסוד, נמוך מסכום השיקים, זאת לא רק כלפי צד קרוב, אלא גם כלפי אוחז "סתם", אך לא כלפי "אוחז כשורה" (דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי, פ"ד נה(4) 193 (1998). כמו כן רשאי הוא לטעון לקיזוז בגין חיובים הנובעים מ"אותה העסקה", אף באם אינם קצובים, כפי שהמקרה בפנינו (רע"א 6250/98 Nordland Papier AG נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) מ.ס.ל. בע"מ, פ"ד נג (2) 274 (1999).

מכאן, שבמקרה דנן, משנקודת המוצא היא כי עומדת לנתבעים טענת הגנה טובה כלפי הצד הקרוב לשטר, על התובע להוכיח כי הינו "אוחז כשורה" בשיקים אלו שאז יתגבר על טענות הנתבעים. אמנם, לתובע, האוחז בשטר עומדת חזקה לכאורה כי הוא אוחז כשורה, לפי סעיף 29(ב) לפקודת השטרות אולם, משעה שהוכיח הנתבע טענת הגנה ראויה, חובת הראיה מוחלפת, ועל התובע להוכיח את אחיזתו כשורה בשטר (לרנר בספרו, בעמ' 224).

9. קודם להתיחסות לשאלת האחיזה כשורה, אסיר מעל דרכי את טענת הנתבעים כי המסמך בו אוחז התובע איננו שטר כלל מאחר והוא קיבל אותו לידיו ללא שהופיע בו שם הנפרע. הטענה בדבר השלמת השטר אין בה לפגום במהותו של השטר, שכן בהתאם לסעיף 19(א) לפקודת השטרות קיימת הרשאה למחזיק בשטר להשלים את החסר גם באם מדובר בפרט מהותי, אולם משנעשה כן יש בכך לפגום בהיות השטר "תקין ושלם על פי מראהו" כדרישת סעיף 28(א) לפקודת השטרות. אלא שבמקרה דנן אין נפקות לטענה זו שכן כפי שניתן לראות על פני השיקים ובהתאם לעדויות שנשמעו, בשניים מהם מולא שמו של אדומי על ידי הנתבע (עמ' 7 שורה 30), ואילו בשניים האחרים מולא שמו של אדומי, על ידי אדומי עצמו (עמ' 5 שורות 3-4). בכך שונה המצב מהפסיקה אליה הפנה ב"כ הנתבעים בסיכומיו כגון ע"א (מחוזי ת"א) 2010/05 שחף טקס בע"מ נ' עו"ד פלדמן (1.2.06) וכן שונה מהמצב שנדון על ידי כב' השופטת אטיאס בענין דומה (תא"מ (קריות) 22293-11-09 חנא גובראן נ' שרה מור (7.4.11).

"נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו"