אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ג'בר נ' מדינת ישראל-משרד הביטחון ואח'

ג'בר נ' מדינת ישראל-משרד הביטחון ואח'

תאריך פרסום : 27/07/2010 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום ירושלים
9161-09
27/07/2010
בפני השופט:
מרים ליפשיץ-פריבס

- נגד -
התובע:
איברהים יח יא ג'בר ע"י ב"כ עו"ד חיים שטינמץ
הנתבע:
1. מדינת ישראל-משרד הביטחון
2. בנימין זרביב

פסק-דין

פסק דין

לפניי תביעה כספית לתשלום פיצוי בגין נזק שנגרם לרכב שבבעלות התובע, במסגרת פעילותה של הנתבעת באבו-גוש ביום 13.7.2009. לטענתו, התקיים אימון בסמוך לביתו ובמהלכו שרט חייל, הנתבע 2, את רכבו לכל אורכו בזמן שהרכב חנה ליד ביתו באמצעות נשקו של החייל (להלן-"האירוע"). בעקבות ברור עם מפקדיו, התחייב הנתבע 2 לשלם לתובע עבור הנזק שנגרם על ידו. התובע הוסיף וטען כי הנתבעת, התרשלה בכך שלא קיימה הדרכה ופיקוח יעיל על חייליה בעת האימון והאחריות מוטלת עליה בגין פעולותיו של החייל, השלוח שלה, בגרימת נזקים לרכבו.

הנתבעת, דחתה את טענות התובע כנגדה וטענה כי התנהגותו של הנתבע, היתה במזיד ובכך, ניתק הקשר הסיבתי בין פעילותה הצבאית לבין הנזק שנגרם לרכבו של התובע ע"י הנתבע. החיילים, קיבלו תדריכים והנחיות ברורות, שלא לבוא במגע עם האוכלוסיה המקומית ורכושה. משהופרו הכללים ע"י הנתבע, בהתנהגותו החריגה והמכווונת כנגד רכושו של התובע, ננקטו כנגדו הליכי משמעת ונגזר עליו עונש מחבוש למשך שבועיים.

בכתב התביעה המתוקן צורף החייל כנתבע נוסף. הנתבע, הוזמן כדין אך לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיונים. התובע טען, כי לא יוכל להיפרע מהנתבע מה גם שהנתבעת, בהתאם לסעיף 7ו' לפקודת הנזיקין [נ"ח] (להלן-"הפקודה"), רשאית לחזור ולהיפרע מהמעוול. הנתבעת, שלחה הודעת צד ג' לנתבע, לתשלום מלוא נזקיה והוצאותיה, אם תחימצא חייבת בפסק הדין. כתב הגנה להודעה לצד ג', לא הוגש ע"י הנתבע למרות שבוצעה מסירה כדין אליו.

התובע, דחה את הגנת הנתבעת בדבר פטור מאחריות מחמת פעולה בזדון של הנתבע אשר לדידו, לא הוכחה כלל. לטענתו, הנתבעת אינה יכולה להסתמך על הוראת סעיף 13(ב) לפקודה, הואיל ועסקינן בחיילים בשירות צבאי אשר אין בשירותם כדי ליצור יחסי עובד- מעביד. לפיכך, יש לדון לדבריו בחובותה של הנתבעת על פי סעיף 14 לפקודה, בדבר חבות של שולח לכל מעשיו של השלוח וללא כל הסתייגות ממעשיו. בנוסף, בהתאם לסעיף 7א(ב) לפקודה, אין לגרוע מאחריות המדינה בהתאם לסעיף 14 לפקודה. בכך, אין כדי לגרוע מזכותה להיפרע מהנתבע כאמור, על פי סעיף 7ו' לפקודה.

מנגד טוענת הנתבעת, כי מתקיימים יחסי עובד-מעביד בינה לבין הנתבע, משהוכח כי פעולתו היתה בזדון ועל פי הודאתו בביצוע המעשה נשוא התביעה, הוא הורשע בדין המשמעתי ונענש. לפיכך, לא מדובר עוד בביצוע פעולה במסגרת פעולה צבאית ונותק הקשר הסיבתי, בינה לבין האירוע ונזקיו.

העד מר ליאור אקונין, סמ"פ של הנתבע העיד ואמר כי שבוע לפני היציאה לאימון, נערכה שיחה של המפקד עם חייליו. בהכירם את הקושי הטמון בביצוע אימון במקום עם אוכלוסיה ערבית-ישראלית, התקיימה שיחות עם החיילים בדבר תנועתם בכפר ולמניעת מגע עם האוכלוסייה (עמ' 5 שורות 2-5). העד הוסיף כי הוא עצמו שוחח עם החיילים ותידרך אותם עובר לאימון והסביר להם על הסיכונים והצורך להימנע ממגע עם האוכלוסיה המקומית (עמ' 5 שורות 7-9). לגבי האירוע העיד, כי בלילה האחרון של האימון (13.7.09) בוצע תרגיל צבאי בתוך אבו-גוש, שהסתיים בסביבות השעה 3 או 4 לפנות בוקר (עמ' 5 שורה 13). לדבריו, בבוקר פנה אליו התובע והראה לו את הנזק שנגרם לרכבו ע"י אחד מחייליו ששרט את הרכב. עקב התלונה, החל ברור לאיתור זהותו של החייל המזיק ובסופו, הודה באוזניו הנתבע בביצוע המעשה (עמ' 5 שורה 26). מהתחקיר עלה, שהנתבע ביצע את המעשה בכוונה (עמ' 5 שורה 30). לראייה, אף הוצג אישור (ת/1) בו נטל הנתבע על עצמו את האחריות לאירוע ולתשלום הנזק בגינו. האישור, נערך בנוכחותם של העד, התובע, והנתבע אשר הוא מי שרשם אותו (עמ' 5 שורות 28-29).

בחקירתו הנגדית השיב העד כי הוא לא זוכר שבאותו מעמד של רישום האישור ת/1 טען הנתבע כי ביצע את המעשה שלא בכוונה או שהוא מצטער על כך (עמ' 6 שורה 6). לגבי תוכן ההנחיות שניתנו לחיילים, בדבר תנועתם באזור ועל חובת היצמדות לצידי הדרך השיב העד, שהדבר לא רלוונטי לאירוע ומדובר בכללים מבצעיים, שהוא מנוע מלפרט לגביהם (עמ' 6 שורה 15). לדבריו, הנתבע פעל מתוך תחושת נקם מאחר ואחד מקרוביו, נרצח בפיגוע טרור.

דיון ומסקנות:

הוכח, כי הנזק אירע במהלך ובמסגרת אימון שנערך ע"י הנתבעת (עמ' 5 שורה 12 ובסיפא של ת/1), בו נטל חלק הנתבע. לא עסקינן ב"פעולה מלחמתית" על פי חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952 ואף לא בפעולה במסגרת הפוגה, שגם לגביה קיימת אחריות של הנתבעת כלפי חפים מפשע (ראה: ע"א 5964/92 בני עודה נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4)1 ורע"א 10482/07 לואא ח'אלד עלאונה נ' מדינת ישראל-משרד הבטחון (פורסם בנבו) ). עסקינן, באירוע שהתרחש במהלך אמון צבאי ולפיכך, חלה אחריות על הנתבעת לפעולות של חייליה, אם וככל שהללו בוצעו במהלך אימון. בין הנתבע לנתבעת לא נקשרו יחסי עובד- מעביד ולפיכך, אין להחיל בעניינה של הנתבעת את הפטור מאחריות לפעולותיו של הנתבע, מכוח סעיף 13(ב) לפקודה. "מערכת היחסים בין הצבא לבין המשרתים בו, לרבות אנשי הקבע המשרתים בתפקידים מקצועיים, אינה מתאפיינת ביחסי עובד ומעביד" ( ראה: בג"ץ 11244/03 ‏ רס"ן מריו פרגר נ' שר הבטחון (פורסם בנבו) ניתן ביום 29.6.2010 וכן בע"א 153/54 וידר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד י 1246; בג"ץ 279/72 עובד נ' שר הבטחון פד"י כז(1) 169; בג"ץ 6840/01 פלצמן נ' רמטכ"ל צה"ל, פ"ד ס(3) 121. בניגוד לדעת המיעוט של כב' השופט טירקל בפסקה 11 ברע"א 1389/98 נאסיף מזאוי נ' מדינת ישראל , נג (3) 207).

חוק השליחות, אינו עוסק בביצוע פעולה אסורה על ידי השלוח. לפיכך, מקום שהשלוח מבצע עוולה, חלה האחריות על השולח על פי הפקודה ( ע"א 3656/99 פד"י נ"ו(2) 344, בעמ' 360). סעיף 14 לפקודה קובע: " לענין פקודה זו, המעסיק שלוח, שאיננו עובדו, בעשיית מעשה או סוג של מעשים למענו, יהא חב על כל דבר שיעשה השלוח בביצוע אותו מעשה או סוג מעשים ועל הדרך שבה הוא מבצע אותם".

הנתבעת, לא הוכיחה מבחינה עובדתית את הלך הנפש של הנתבע בביצוע המעשה אם נעשה במזיד. עדותו של מר אקונין היא עדות מפי השמועה (עמ' 5 שורה 30) ובהיעדר התייצבות של הנתבע לא ניתן היה ללמוד על כוונתו. עולה תהייה על כך שהנתבעת לא דאגה להתייצבות של הנתבע, חייל צה"ל וכן לא בקשה להורות על זימונו בצו הבאה. אי התייצבותו, פועלת לרעתה.

יחד עם זאת, הנתבע הודה במסגרת ההליך המשמעתי כנגדו בפרטי העבירה, בשריטת רכב פלסטיני בהיותו חייל בצה"ל ובהפרת הוראות "רוח צה"ל" . הנתבע, הודה באשמה ולא טען להגנתו דבר, כפי שעולה מעיון בכתבי בי-דין בהליך המשמעתי. בהתאם לכך, ההרשעה היתה בגין אי קיום הוראות הצבא. בנימוקי גזר הדין, לא נמצאה כל קביעה בדבר כוונת זדון וכך גם באישור (ת/1) שנירשם ע"י הנתבע בנוכחות הסמ"פ והתובע, נירשם בסיפא: "התאונה קרתה במסגרת אימון". המשמעות הרגילה, למונח "תאונה" אינו כולל פעולה בכוונת זדון והסמ"פ, לא עמד על מחיקת על הגדרת הארוע, כתאונה. בכך, אין כדי לגרוע מחומרת מעשהו של הנתבע אשר גרם לנזק לכל אורך דופן רכבו של התובע. לפיכך, לא בכדי נטל הנתבע אחריות על עצמו לתשלום נזקי התובע, כפי שהללו יוערכו ע"י שמאי, כאמור באישור ת/1. יוער כי בין אם פעולת הנתבע נעשתה ברשלנות רבתי ובין אם במזיד, הסייג הקיים בסעיף 13(ב) לפקודה לעניין ביצוע לא נאות, אינו חל בסעיף 14, בעניין יחסי שולח – שלוח, בהם חייב השולח כלפי צד ג' שניזוק כתוצאה מפעות השלוח.

למרות שהתרשמתי מעדותו של הסמ"פ כי ניתנו הנחיות לחיילים שלא לפגוע באוכלוסייה בעת האימון, הוכח כי נגרמה פגיעה ברכבו של התובע ע"י הנתבע בהיותו במהלך אימון בהיותו לצד רכבים חונים, אף שהנתבע, חרג מהשליחות שהוטלה עליו בהפרת ההנחיות.

לפיכך, הנתבעים, ביחד ולחוד, אחראים לנזק שנגרם ע"י הנתבע אף, שעומדת לנתבעת הזכות לקבל שיפוי מהנתבע, עקב הפרת הוראותיה החד משמעיות בנוגע לאמון.

התובע, הגיש חוות דעת של שמאי מטעמו ואילו הנתבעת, טענה כנגד חוות הדעת אך מבלי שהגישה חוות דעת נגדית מטעמה. כך גם, הנתבעת לא ביקשה הנתבעת לחקור את השמאי על חוות דעתו אך טענה כי לא סביר הוא שירידת הערך תהיה גבוהה לעין ערוך, מהנזק הישיר שנגרם לרכב.

התובע, הוכיח את נזקי הרכב עקב השריטה בסך 3,608 ₪ ובהיעדר חשבונית כדין, אין להוסיף על כך מע"מ. בנוסף, לכך קבע השמאי שבדק את הרכב כאמור בחוות דעתו כי נגרמה לו ירידת ערך בסך 6,278 ₪ ופורטו רכיבי ירידת הערך אחד לאחד ונאמר כי עסקינן ברכב בן שנה. בנסיבות אלו, אין די בטענת הנתבעת בדבר הפרזה בשיעור ירידת הערך משלא הובאה כל ראייה, על מנת להפריך זאת ובפרט כאשר היה בידי הנתבעת לבקש לבדוק את הרכב ולא הוכח שעשתה כן.

בהתאם לכך, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום לתובע בגין נזקי הרכב בסך 9,886 ₪ ובהוצאותיו לשכר טירחת שמאי בסך 582 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

הנתבעים ,ביחד ולחוד, ישלמו לתובע את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עוד בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ.

אני מקבלת את ההודעה לצד ג' בהיעדר כתב הגנה והתייצבות של צד ג' לדיון, ובשים לב למסמך ת/1, לפיו התחייב צד ג' לשאת בנזקים שנגרמו לרכבו של התובע לפי הערכת שמאי ועל פי זכותה של שולחת ההודעה לקבל שיפוי מצד ג', עקב הפרתו את הוראותיה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ