אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ג'בארין עזאלדין נ' שירותי בריאות כללית ואח'

ג'בארין עזאלדין נ' שירותי בריאות כללית ואח'

תאריך פרסום : 24/03/2014 | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
28043-11-13
18/03/2014
בפני השופט:
תמר בזק רפפורט

- נגד -
התובע:
ג'בארין עזאלדין
הנתבע:
1. שירותי בריאות כללית
2. מדינת ישראל
3. בית-החולים אלי"ן

פסק-דין

פסק דין

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום (כב' השופט ג' ארנברג, ס' הנשיאה) מיום 16.10.13, שבגדרה נדחתה בקשת המבקש לבטל מינויו של מומחה מטעם בית המשפט.

אלה עיקר העובדות הנחוצות לעניין: המבקש הגיש נגד המשיבות תביעת נזקי גוף בשנת 2006, בגין רשלנותן הנטענת בעת הטיפול הרפואי בו. באותה שנה אף הגיש המבקש תובענה אחרת לבית המשפט המחוזי, בגין רשלנות נטענת באיתור מומיו המולדים (ת"א 8320/06). תובענה זו הסתיימה בפשרה שהושגה לאחר גישור, ואושרה בפסק דין מיום 11.7.12. גם בין הצדדים לתובענה שבבית משפט קמא התנהל הליך גישור ממושך, אשר בסופו של דבר לא נשא פרי. כיוון שכך, מינה בית משפט קמא ביום 25.10.12 את פרופ' עמוס שפירא כמומחה מטעמו בתחום האורולוגיה. אחר שהוגשה חוות דעתו של פרופ' שפירא לתיק בית המשפט ביום 9.1.13, עתר המבקש לפסילתה, בטענה כי חוות הדעת האורולוגית של המומחה מטעמו, לא עמדה בפני פרופ' שפירא עת הכין את חוות דעתו. ביום 26.6.13 קיבל בית משפט קמא את הבקשה, ומינה תחת פרופ' שפירא את פרופ' עפר שנפלד כמומחה מטעם בית המשפט.

המבקש התנגד למינויו של פרופ' שנפלד בטענה, כי הממונה עליו במחלקה האורולוגית בבית החולים שערי צדק הוא פרופ' עמיצור פרקש, שהינו מומחה רפואי מטעם משיבה 2 בתיק זה. בהתייחס לבקשה זו הבהירה משיבה 2, כי פרופ' פרקש אינו ממונה על פרופ' שנפלד, אלא כי פרופ' שנפלד החליף את פרופ' פרקש בתפקידו כמנהל המחלקה האורולוגית בבית החולים שערי צדק, כשש שנים קודם לכן. עוד הבהירה משיבה 2, כי בין פרופ' פרקש לפרופ' שנפלד לא היו יחסי עבודה, וכי פרופ' פרקש לא היה ממונה על פרופ' שנפלד. בהמשך לכך קבע בית משפט קמא, כי מינוי של פרופ' שנפלד יוותר על כנו.

או אז עתר המבקש ביום 10.7.13, כי חלף פרופ' שנפלד ימונה מטעם בית המשפט מומחה אחר, שהינו אורולוג ילדים, וזאת כיוון שעל-פי הנטען הטיפול הרשלני בתובע ארע בסמוך ללידתו. לבקשה זו צירף התובע את תשובתו של פרופ' שנפלד לשאלת ב"כ המבקש, שבה נכתב כי אורולוגיית ילדים הינה חלק מתחום האורולוגיה הכללי, אף שישנם רופאים המתמקצעים בתחום זה. כן צויין במכתבו של פרופ' שנפלד, כי המבקש הינו בגיר, ובדרך כלל אורולוגים ילדים אינם מטפלים בבעיות ארוכות טווח של מומים מולדים, כשהחולה עובר לבגרות. בנוסף צירף המבקש תשובה של פרופ' לנדאו לפניית רופאו המטפל, שבה נכתב כי המבקש נמצא במעקב אורולוג ילדים עד היום "כי אורולוגים מבוגרים אינם מבינים את הפתולוגיה שלו ואינם יודעים לבצע את הניתוחים שעבר". כן צורפה תשובת האורולוג פרופ' מור, שהמליץ על המשך טיפול על-ידי פרופ' לנדאו בהדסה. בהחלטה מיום 16.10.13 דחה בית משפט קמא את הבקשה למינוי אורולוג ילדים וקבע, כי כיוון שמדובר בתיק משנת 2006, וזמן רב בוזבז על ענייני פרוצדורה, יישאר מנויו של פרופ' שנפלד בתוקף.

מכאן בקשת רשות הערעור, אשר בגדרה טען המבקש, כי העובדה שמדובר בתיק המתנהל משנת 2006 אינה מצדיקה את עיוות הדין שעשוי להיגרם לו אם לא ימונה מומחה בתחום הרפואי המתאים, בפרט כאשר העיכוב בבירור התיק נבע מהליך גישור ממושך. בנוסף, כך נטען, אם ישאר המינוי על כנו ובהמשך יתברר, בעקבות חקירת המומחה, כי יש צורך במינוי מומחה אחר, עלול להיגרם בזבוז זמן כפול ומכופל. לגישת המבקש, כדי שיוכל בית המשפט להתבסס על חוות הדעת של המומחה מטעמו, נדרש מינויו של מומחה מתאים בתחום אורולוגיית ילדים, המבין בפתולוגיה של התובע. המבקש אף הפנה לפסיקה של בית המשפט העליון, שלפיה רצוי למנות מלכתחילה מומחה בהסכמת הצדדים.

בתשובותיהן מציינות המשיבות, כי אין מקום להתערבות ערעורית בהחלטת ביניים של הערכאה הדיונית בעניין מינוי מומחים. המשיבות מוסיפות, כי אין במדינת ישראל התמחות מוכרת באורולוגיית ילדים. אמנם, ישנן יחידות העוסקות באורולוגיית ילדים בחלק מבתי החולים, אך ברוב בתי החולים אין זה המצב. בהקשר זה ציינו המשיבות, כי כאשר המבקש נזקק לקבלת טיפול רפואי, הוא טופל בפועל במחלקה אורולוגית או נוירואורולוגית, ולא במחלקה מיוחדת לילדים. המשיבות אף הצביעו על כך שבתדפיסים מאתר משרד הבריאות מצויין תחום התמחות זהה לפרופ' שנפלד – אותו מינה בית המשפט כמומחה מטעמו, וכן לד"ר בן חיים – המומחה מטעם המבקש, והוא תחום "כירורגיה אורולוגית". נטען, כי אין לייחס משקל למכתבו של פרופ' לנדאו, כיוון שמדובר ב"מכתב מוזמן", שנערך לצורך ביטול המינוי בתיק. משיבה 3 אף הוסיפה, כי המבקש טופל אצלה בהיותו בגיר, כך שמבחינת הטענות המופנות כלפיה ישנו חיסרון במינוי אורולוג שתחום עיסוק מצטמצם לטיפול בילדים בלבד.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל.

צודקות המשיבות, כי החלטה בדבר מינוי מומחה מטעם בית המשפט הינה החלטה דיונית, אשר בדרך כלל ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בה. ואולם, במקרה דנן מצאתי כי ישנה הצדקה לחרוג מכלל זה. מומחה הממונה מטעמו של בית המשפט ליתן חוות דעת בנושא מסויים, משמש כ"זרועו הארוכה" של בית המשפט. חוות דעתו נועדה לסייע בידי בית המשפט להכריע בטענות הרפואיות המועלות בהליך. על כן, השיקול המרכזי שצריך לעמוד לנגד עיני בית המשפט בעת מינוי מומחה, הוא הצורך בקבלת המידע המיטבי אודות הנושאים הרפואיים שבמחלוקת.

בעניננו, עיקר טענותיו של המבקש כלפי המשיבות נוגע לטיפול הרפואי שניתן לו עת היה קטין. כך, מציין ד"ר בן חיים מטעם המבקש בחוות דעתו, כי כבר לאחר הלידה צריך היה לבצע למבקש בדיקה אורודינמית, ובהתאם לתוצאותיה להתחיל במתן טיפול רפואי. ד"ר בן חיים סבר, כי "אם הטיפול הזה היה ניתן כבר בגיל הילדות סביר להניח שכיס השתן היה שומר על גמישות והיענות טובים יותר, לא היה מתפתח רפולוקס לכיליה עקב הלחץ הגבוה ולא היו מופיעים זיהומים פיאלונפריטיים שגרמו נזק לכיליה, לא הייתה נפגעת הכיליה השמאלית וסביר אף שכיס השתן היה שומר על גמישותו ולא היה צורך בניתוח לאוגמנטציה של כיס השתן" (ע' 5 לחוות הדעת). בהמשך, ניתן טיפול מתאים לאחר שבוצע בירור בבית החולים רמב"ם כאשר היה המבקש בן 13, אך בעיית השליטה בשתן לא נפתרה. או אז סבר ד"ר בן חיים, כי היה מקום להרחיב את הבירור ולהציע ניתוח עוד בשנת 1998, כאשר המבקש היה בן 17. בהמשך הלך מצבו של המבקש והחמיר בשנת 1999 (כאשר היה המבקש בן 18 או בסמוך לכך), אך "אף אחד לא נחלץ להציע ולבצע את הטיפול הנדרש למעט פרופ' פודה מהדסה אליו הגיע לבסוף ב- 23.11.2003. בשלב זה כבר נגרם נזק בלתי הפיך לכיליה השמאלית" (שם, ע' 6).

לנוכח טענותיו של המבקש בדבר מומחיות מיוחדת בתחום האורולוגיה בכל הנוגע לטיפול בילדים; בהתחשב בדברים שכתב פרופ' לנדאו בהקשר זה; ובכך שעיקר טענותיו של המבקש כלפי המשיבות נוגעות לטיפול הרפואי שניתן לו עת היה קטין – עשוי להיווצר מצב שבו בסופו של ההליך לא יהא די בחוות דעת של מומחה בתחום האורולוגיה הכללית כדי לסייע לבית משפט קמא להכריע בשאלות הרפואיות המונחות לפתחו. התפתחות מעין זו תוביל לסרבול ולהתמשכות נוספת של ההליך, כיוון שיכול שתחייב מינוי מומחה רפואי נוסף (ראו: רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4) 673, ע' 676 (2002)). סרבול אפשרי כזה ניתן למנוע, באמצעות מינוי אורולוג ילדים כבר בשלב זה.

שני טעמים נוספים נוספים מצטרפים לטעם העיקרי. ראשית, המבקש הגיש את הבקשה טרם נבדק בידי פרופ' שנפלד וטרם ניתנה חוות הדעת על ידי מומחה זה. בכך יש כדי לפעול לטובתו (השוו: רע"א 4144/06 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' גרינשטיין (פורסם במאגרים, 3.7.06)). שנית, לא התרשמתי כי המשיבות הציגו טעם משמעותי לכך שאין למנות אורולוג ילדים במקרה דנן. פרופ' שנפלד הסביר, כי אף שאין התמחות ספציפית ב"אורולגיית ילדים" ישנם רופאים המתמקצעים בתחום זה. במצב זה, אין ללמוד מאשפוזיו של המבקש בפועל מחלקה אורולוגית "רגילה", כי לא נדרשת מומחיות ספציפית לבירור טענותיו. מחדליו הדיוניים של המבקש, ניכרים ככל שיהיו, ניתנים לריפוי באמצעות תשלום הוצאות משפט, ועמידה על זהותו של מומחה שמונה, חרף התנגדות התובע, אינה מקדמת את בירורו של ההליך.

לפיכך סבורה אני, כי תחת מינויו של פרופ' שנפלד, יש למנות מטעם בית המשפט במקרה דנא מומחה בתחום אורולוגיית ילדים. הצדדים ינסו לגבש הסכמות באשר לזהות המומחה כאמור, ויודיעו עמדתם בעניין לבית משפט קמא בתוך 14 ימים.

מובהר, כי אין באמור משום הטלת ספק במומחיותו של פרופ' שנפלד, שהתייחסותו העניינית אף סייעה רבות להבנת המצב לאשורו.

אשר לחיוב בהוצאות – התנהלותו הדיונית של המבקש בבית משפט קמא מעוררת אי נוחות של ממש. זאת כיוון שטענותיו של המבקש באשר לצורך במינוי אורולוג ילדים, חלף אורולוג כללי, באו לאחר שמונה מומחה אורולוג ראשון, פרופ' שפירא, מבלי שהושמעה כל התנגדות מצד המבקש באשר לתחום המומחיות הדרוש. משנפסלה חוות דעתו של זה (מטעמים אחרים) ומונה מומחה אורולוג שני, פרופ' שנפלד, לא טען תחילה המבקש כי יש למנות אורולוג ילדים תחתיו, אלא העלה טענות אחרות נגד המינוי. רק לאחר שהתברר כי בטענות אלה אין ממש, הועלתה לראשונה הטענה בדבר צורך במינוי אורולוג ילדים. השתכנעתי, כאמור, כי טענה זו יש לקבל. עם זאת, התנהלותו של המבקש מעוררת חשש שמא שיקולים נוספים מנחים אותו, לבד מן השיקול הענייני. יתרה מזאת, התנהלות זו הובילה לבזבוז זמן ולהשקעת משאבים מיותרת מצד בעלי הדין כולם.

לפיכך, אף שמתקבל הערעור, איני מוצאת לעשות צו להוצאות לטובת המבקש. אדרבא, התנהלותו הדיונית אשר הביאה לסרבול בפני בית משפט קמא מצדיקה חיובו בשכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ לטובת כל אחת מהמשיבות. שכה"ט יועבר לב"כ המשיבות מתוך הפקדון שהופקד ויתרת הפקדון תושב למערער.

ניתנה היום, ט"ז אדר ב תשע"ד, 18 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ