פסק דין
התובע הינו בעל דירת חצי מרתף בבניין מגורים ישן מאד ברחוב הנשיא בחדרה.
בבניין, או שאולי מדובר בשני בנינים צמודים, מתגוררות לפחות 27 משפחות, והתובע טוען כי לא נבחרה נציגות בבניין והוא אף לא מכיר את כל בעלי הדירות.
ב-8.3.09 נוצרה תקלה חמורה בביוב שהסתברה בהמשך כקריסת חלק של קו הביוב הפרטי של הבניין. מי שופכין זרמו לתוך האמבטיה והשירותים בבית התובע, שהיה הניזוק העיקרי מפריצת מי הביוב, וזרמו גם לחצרים מסביב, הפרטיים וגם הציבוריים.
למחרת פנה התובע לנציגי הנתבעות, והעד משה, מטעם חב' מי חדרה בע"מ, הגיע למקום, והוסבר לתובע שהביוב איננו באחריות הנתבעות ועל דיירי הבית לדאוג לתיקונו ולשאת בעלות התיקון.
בהמשך, הגיעו פקחים מטעם עירית חדרה, הנתבעת 1, ומסרו לכל אחד מדיירי הבניין התראה לסילוק המפגע.
ההתראה חולקה לדיירים ב-9.3.09 בשעה 13:00, כאמור יום לאחר שהביוב פרץ, ונאמר במסמך כי "פריצת הביוב פרטית המשותפת לכל דיירי הבניין 9 בשביל המשותף, הדבר הנ"ל מהווה מטרד ומפגע תברואתי. הנך נדרש לשחרר את הביוב תוך 24 שעות ולא יאוחר מתאריך 10.3.09."
כל דייר נדרש לתקן את הליקוי תוך 24 שעות, כלומר עד צהריי ה-10.3.09.
עוד נאמר במסמך כי אי מילוי הדרישה תגרור נקיטת צעדים משפטיים שבעטיים יהיה הדייר צפוי לקנס 430 ₪ לפחות, וכן יחוייב בתשלום נוסף בעבור הוצאות שיגרמו לעיריה כתוצאה מסילוק המפגע על ידה.
התובע טוען כי כמו בפעמים קודמות בהן דאג בעצמו לתיקונים קטנים יחסית בביוב ולא זכה להשתתפות של מי מהדיירים, גם בזו הפעם לא המתין לכך שדיירים יגלו נכונות להשתתף איתו בתיקון, מלבד דייר אחד. התובע, שכאמור סבל מפריצת הביוב בתוך ביתו שלו, לא יכול היה עוד להמתין 24 שעות נוספות לאלה שכבר חלפו, והזמין תיקון ע"י חברה מוכרת ושילם 5,000 ₪.
בתביעה זו דורש התובע מהנתבעות לשלם לו את עלות התיקון, שכן אין ביכולתו להתמודד מול 27 בעלי משפחות על מנת להיפרע מהן.
במספר חיקוקים נמצאו הוראות הנוגעות לתברואה וסילוק מפגעים: חוק עזר בדבר תברואה וסילוק מפגעים, חוק הרשויות המקומיות (ביוב, תשכ"ב – 1962 ) וחוק למניעת מפגעים (תשכ"א 1961 ).
על פי כל החיקוקים חלה כמובן אחריות על בעל נכס או מחזיק בו לסלק כל מפגע מהנכס, אך אם איננו עושה זאת מיוזמתו, על הרשות באמצעות התברואן או בעל תפקיד אחר לדרוש זאת ממנו בהודעה בכתב, אשר תכלול בין היתר, את המועד שבו יש לבצע את העבודות הנדרשות לסילוק המפגע ולמניעת הישנותו.
אם לא מילא החייב לסלק את המפגע כאמור, את הדרישה על פי ההודעה בכתב, המכונה בחיקוק אחר צו, רשאית הרשות לבצע את העבודה הדרושה לסילוק המפגע, ולגבות את הוצאות הביצוע מהאדם או מהאנשים החייבים לסלק את המפגע מכולם יחד או מכל אחד לחוד.
העד משה סבור כי התובע מיהר לדאוג לתיקון הביוב בעוד שיכול היה למשל לעצור את זרימתו ע"י שיסגור את השיבר.
קשה לקבל טיעון כזה מפי נציג רשות שיודע כי התובע איננו רשאי לסגור מים לדיירים אחרים, מה שהרשות אולי רשאית לעשות במסגרת סמכויותיה למנוע מפגעים לציבור.
משה אף הוסיף כי במקרה שבעל נכס איננו נמצא, למשל בחו"ל, הייתה הנתבעת סוגרת את המים, ומודיעה כי לא תפתח את המים עד שהבעיה תטופל.
עוד הוא מוסיף כי תיקון ע"י נתבעת היה יכול לקחת 3-4 ימים, אך יש פיתרון מהיר ומידי והוא שטיפה באמצעות מכלית.
נכון הוא שבמצב הקיים לאחר שהתובע דאג לביצוע התיקון, ללא השתתפות הדיירים, אין אפשרות לדרוש מהנתבעת כי היא תתבע את הדיירים להשתתפות כספית בהוצאה עבור התובע.
מלאכה זו חייב התובע לעשות בעצמו, ככל שיש קושי ברור בכך.