גרמה נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

1.התובע, יליד 1956, עבד בחברת א. ליבר בע"מ בהרכבת בידוד של צנרת, במשך כשלושים שנים.

השאלה העומדת לדיון בתיק זה היא האם ביום 13.1.11 ארע לתובע "ארוע חריג" בעבודה.

2.גירסת התובע היא שביום 13.1.11 הוא עבד על גג בטרמינל 1 בנתב"ג. במהלך אותו יום אנשי מחלקת האחזקה של נתב"ג התלוננו בפני מנהלו של התובע, מר שלמה ליבר, על כך שבשל עבודת התובע על הגג, נותרו שאריות אשר עשויות להסחף אל פתחי המזגנים ולגרום לסתימתם. עם קבלת התלונה, מר ליבר פנה לתובע והעיר את תשומת לבו למחדל של פינוי הפסולת מהגג. התובע התרגז מאד בשל ההאשמות והשיב שהוא מואשם שלא עוול בכפו. התפתח ויכוח קשה וקולני ביניהם אשר היה חריג בעוצמתו, ביחס לויכוחים אחרים בעבודה. יום 16.1.11 במהלך יום העבודה התובע חש בגלי חום בפלג גופו הימני והתפנה לביתו לשם קבלת טיפול רפואי.

3.לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה מאחר שעד לפניה לייעוץ משפטי, התובע לא טען שהיה ארוע חריג בעבודה. כאשר התובע נשאל כיצד הוא קושר את הפגיעה לעבודה, הוא ציין את מזג האויר ולא הזכיר ויכוח. הארוע אף לא נרשם ולא תועד בכל דרך.

4.לאחר ששקלתי את העדויות ואת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בהתאם לגרסת התובע המפורטת בתצהירו. להלן הנימוקים להחלטה זו -

א.עדותו של התובע וכן העד מטעמו, מר שלמה ליבר (המעסיק) היו מהימנות. התובע חזר בעקביות על גרסתו לגבי הארוע מיום 13.1.11 שבו היה לו ויכוח ער וקולני עם המעסיק. התובע נשאל מדוע לא מסר פרטים על הויכוח סמוך למועד בו ארע והסברו הגיוני ומניח את הדעת. התובע הסביר שרק כאשר נשאל במסגרת בדיקות שעבר, אם היה ארוע חריג בעבודה, ידע לקשר בין הויכוח מיום 13.1.11 ובין המצב הרפואי שהתעורר ביום 16.1.11 ואשר גרם לו לעזוב את העבודה (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 14-15). התובע אף הסביר מדוע לא ציין זאת בחקירה (נ/1).

ב.העד מטעם התובע, מר ליבר, שהציג רישום שלו מיום 23.3.12 (צורף לתצהירו) המתאר את הארוע בעבודה, הסביר מדוע רשם את המזכר וכיצד זכר את הארוע (עמוד 3 לפרוטוקול). עדותו לא נסתרה. מעבר לכך, הסברו כי לא רשם את פרטי הויכוח ביום 13.1.11 בטופס בל 250, מאחר שהתייחס למצבו הרפואי של התובע ביום 16.1.11, הוא הגיוני ואינו מעיד על כך שגרסת התובע אינה נכונה.

ג.עיון בתיעוד הרפואי שצורף לתצהיר התובע מעלה כי עד שלב מאוחר יחסית (מכתביו של ד"ר למפל מיום 26.11.12 ומזכר מיום 25.1.12, נספחים י' – יא' לתצהיר התובע), ההתייחסות בתיעוד הרפואי היא למועד בו התובע החל לחוש ברע, היינו יום 16.1.11. אמנם אין תיאור של ארוע בעבודה, אך העובדה כי קיימת פניה לרופא המטפל סמוך לאחר הארוע הנטען, תומכת בגרסת התובע. בנוסף, אין מדובר ברישום הסותר את גרסת התובע, אלא לכל היותר ניתן לראות בו "אנמנזה שותקת".

ד.בעניין זה יש להעיר כי לא הוצג כלל תיעוד רפואי או רישום כלשהו שיש בו לסתור את גרסת התובע. אף עובדה זו, המצטרפת לעדותו המהימנה של התובע ושל העד מטעמו, מהווה חיזוק לגרסת התובע.

ה.הנתבע הצביע על כך שבחקירתו, התובע מסר כי הוא סבור שחלה בגלל שעבד "בגג ובאותו יום היה קר" (נ/1, עמוד 2, שורות 32-33). בהתחשב בכך שההודעה נגבתה סמוך לארוע עצמו (ביום 11.4.11), כאשר התובע נשאל לגבי ארועי יום 16.1.11 (היום בו חש ברע) ולא לגבי ימים שקדמו לכך, איני סבורה כי אמירה זו מפי המבוטח שוללת גרסה לגבי מה שארע שלושה ימים קודם לכן. יש לזכור שבאותו שלב, התובע לא הבין את מהות הפגיעה (סעיפים 16 ו - 19 לתצהירו). בנוסף, מהתיעוד הרפואי לא ברור שבאותו שלב מצבו הרפואי אובחן סופית (ר' סיכום יעוץ נוירולוגי מיום 27.4.11, נספח ה לתצהיר התובע). בנסיבות אלה, העובדה שהתובע לא ידע לקשר בין הויכוח ובין מצבו הרפואי, אינו שוקלת לחובתו.

ו.זאת ועוד - על פי הדין, גם אם נותר ספק בנוגע לקרות הארוע, הספק פועל לטובתו של המבוטח. בעב"ל (ארצי) 141/97 המוסד לביטוח לאומי – פורת, (8.2.2000), נקבע "בביטוח סוציאלי הספק פועל לטובת הנפגע". באופן דומה נקבע בעב"ל (ארצי) 317/97 אחוואל - המוסד לביטוח לאומי, (5.4.2000): "במקרה של ספק, יש להטות את הכף לטובת המבוטח" (ור' גם הנפסק בעב"ל (ארצי) 481/99 המוסד לביטוח לאומי – מכלוביץ', פד"ע לח 461 (2003)).

5.לסיכום – שוכנעתי בדבר קיומו של ארוע חריג בעבודה, של ויכוח סוער וקולני עם הממונה על התובע, ביום 13.1.11, כמתואר בתצהיר התובע.

6.מעיון בתיק עולה כי לא הוגשה בקשה להזמנת החומר הרפואי.

על הנתבע להגיש בקשה להזמנת חומר רפואי תוך 15 ימים.

התובע רשאי להגיש תוך 30 ימים (ימי הפגרה כלולים) חומר רפואי נוסף שיוצג למומחה שימונה.

לאחר שיתקבל כלל החומר הרפואי, תנתן החלטה בדבר מינוי מומחה.

7.עיון – 9.8.13.

ניתנה היום, ט' אב תשע"ג, (16 יולי 2013), בהעדר הצדדים.