אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גרינבלט נ' טרינשוילי ואח'

גרינבלט נ' טרינשוילי ואח'

תאריך פרסום : 22/09/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
11545-09
18/09/2011
בפני השופט:
ענת זינגר

- נגד -
התובע:
יעקב אלעזר גרינבלט ע"י עו"ד רוני כהן ואח'
הנתבע:
1. מיכאל טרינשוילי
2. טרוני ננוילי

פסק-דין

פסק דין

בפניי תביעה ותביעה שכנגד בקשר לנכס הנמצא ברחוב המעלות 4 בירושלים, והידוע כגוש 30043 בחלקה 95, תת חלקה 1 (להלן:"החנות" או "הנכס").

התובע - הינו הבעלים של הנכס ואחד היורשים של בעלת הנכס המקורית, הגב' עליזה גרינבלט. הנתבעים, שהינם בני זוג - שכרו את הנכס-חנות, בהסכם שכירות מוגנת, מהגברת הנ"ל, עוד ביום 17.3.88 ומאז הם מוצאים פרנסתם שם, כחנות לתיקוני חייט.

בתביעה מבוקש פסק דין אשר יורה לנתבעים לפנות הנכס ולהעבירו לחזקת התובע כשהוא פנוי.

עוד מבוקש לחייב את הנתבעים להרוס תוספת אשר לפי הטענה ביצעו בנכס ולהשיב מצב הבינוי לקדמותו. התובע ביקש עוד להתיר לו לפצל סעדיו ולהגיש לאחר פינוי הנכס תביעות כספיות שונות.

בתביעה שכנגד שהגישו הנתבעים הם ביקשו להורות לתובע לחבר את החנות לרשת המים של הדירה הסמוכה וזאת לאחר שניתק אותה, חרף קיום חיבור כאמור במשך כעשרים שנה. הדירה הסמוכה לחנות, אליה התבקש החיבור, הייתה אף היא מושכרת בעבר בשכירות מוגנת אך זו כבר פונתה מהדייר המוגן שהיה בה. חיבור המים של שתי היחידות משותף.

הצדדים נקראים לעיל ולהלן - "התובע" ו-"הנתבעים", אף כאשר מדובר בתביעה שכנגד וזאת לשם הנוחות ובהירות הדברים.

טענות הצדדים:

בין הנתבעים ובין גב' גרינבלט ז"ל נחתם ביום 17.3.88 הסכם שכירות מוגנת בקשר לחנות. התובע הוא כאמור אחד מיורשיה של גב' גרינבלט, והוא מבהיר בתביעתו כי מספר חודשים עובר להגשתה, הועברו על שמו מלוא הזכויות בחנות, באופן שהוא הבעלים של הנכס העומד בליבה של המחלוקת בין הצדדים.

התובע טען כי לאחרונה נודע לו שהנתבעים פלשו לשטח ציבורי הסמוך לחנות ובצעו הרחבה של החנות באופן שגודלה כעת עומד על פי שניים מגודלה המקורי (מ-11 מ"ר הוגדלה החנות ל-22 מ"ר). בין היתר, שינו הנתבעים את דרך הכניסה לחנות באופן שכיום הכניסה היא דרך התוספת. נטען כי הרחבה זו בוצעה ללא ידיעתו והסכמתו של התובע וכי בניית התוספת גורמת לו נזקים רבים. נטען כי בהיות התוספת בניה לא חוקית הרי היא מונעת קבלת רישיון עסק כדין מעיריית ירושלים. עוד נטען כי התוספת מונעת מעבר אוויר ואור לדירה הצמודה לחנות, אשר אף היא בבעלות התובע. לבסוף נטען כי הנתבעים בנו חדר שירותים בסמוך לחלון המטבח של הדירה הסמוכה ויצרו מפגעי ריח. לטענת התובע התוספת מונעת גישה ישירה מהחנות אל החניה האחורית של הבניין ואף לפח האשפה המרכזי והיחיד בבניין וכן היא מונעת ממנו את האפשרות להגיש כל בקשה לשינוי תב"ע, הרחבה או היתר בניה הקשורים גם בדירה.

ביום 21.7.09 פנה התובע לנתבעים באמצעות בא-כוחו ודרש להשיב המצב לקדמותו ע"י הריסת התוספת בתוך ארבעה-עשר יום, תוך שהוא מודיע כי סירוב לעשות כן מהווה הפרה של הסכם השכירות. נטען כי למכתב קדמו ניסיונות להגיע להסדר עם הנתבעים, אך ללא הועיל. ביום 23.8.09 השיבו הנתבעים כי אינם מתכוונים לעשות דבר.

בתגובה שלח התובע ביום 1.9.09 מכתב נוסף בו הוא מבקש מהנתבעים לפנות את החנות בתוך חמישה-עשר יום, לאור הפרה יסודית של הסכם השכירות, שבוטל במכתב זה.

ביום 3.9.09 שלחו הנתבעים מכתב תשובה ובו דחו את בקשת התובע לפינוי.

התובע טוען כי לאור חוק הגנת הדייר, התשל"ב- 1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר"), קמה לו עילת פינוי שכן תוספת הבניה גרמה נזק לנכס. כמו כן, הפרו הנתבעים את סעיף א' להסכם השכירות המעגן את זכותו של התובע לדרוש פינוי של הנתבעים בנסיבות המתוארות. נטען עוד כי ביום 14.10.09, פנה ועד הבית אל הנתבעים ואל התובע בדרישה לפתוח את המעבר שנחסם ע"י התוספת, זאת לאחר שניסיונות הידברות עם הנתבעים לא הועילו. נטען כי הנתבעים מעמידים את התובע בסכנת תביעה מצד יתר הדיירים בשל התנהגותם וכי אכן, ביום 16.11.09 נמסר לתובע כתב תביעה שהגיש נגדו אחד הדיירים. בתביעה דורש אותו דייר לפנות את המעבר ולאפשר בו גישה חופשית וכן לחייב את התובע דנן בגין שכר ראוי עבור השימוש הבלעדי בשטח המעבר, בחמש השנים האחרונות. בהמשך לאמור ביקש התובע את הסעדים מצוינים לעיל.

בהגנה נטען מנגד, כי בעוד התובע רכש זכויותיו בדירה אך לפני שנה, הרי שהנתבעים רכשו את הזכויות בחנות בדמי מפתח לפני למעלה מעשרים שנה מהגב' עליזה גרינבלט ז"ל. לפי הנטען, הוסכם בזיכרון הדברים שנחתם בין הצדדים כי הנתבעים רשאים לעשות בנכס כפי רצונם, ככל שלא תהא התנגדות מצד העירייה.

סמוך לאחר הרכישה הסכימה הגב' גרינבלט כי הנתבעים ירחיבו את שטח החנות. אף נציגות הבית המשותף הביעה הסכמתה להרחבה האמורה, בכפוף לתשלום דמי שימוש. בנסיבות האמורות, הורחבה החנות בתשעה מ"ר, בידיעתה המלאה של עיריית ירושלים, אשר גובה מיסים על מלוא השטח הבנוי. הנתבעים אף שילמו לנציגות הבית המשותף דמי שימוש. נטען כי עד סוף שנת 2008 - לא קם מאן דהו בטענה כלשהי בנוגע לתוספת האמורה. עד שרכש התובע זכויותיו בנכס, שררו יחסי שכנות טובים בין הנתבעים ליתר השכנים, ואולם התובע עשה להפרת ההרמוניה.

הנתבעים טענו כי יש לסלק התביעה על הסף הואיל וההרחבה נבנתה באישור העירייה ובנסיבות אלו התביעה הינה טרדנית וקנטרנית ואינה מגלה עילה של ממש. עוד נטען כי מאחר שחלפו 20 שנים ממועד הבניה הרי שחלה התיישנות ואף מטעם זה יש לסלק התביעה. לחילופין נטען לויתור התובע, מניעות או הסכמה שבשתיקה במשך פרק הזמן האמור. כטענה מקדמית נוספת נטען כי ככל שמבקש התובע לטעון בשם יתר הדיירים בבניין, עליו לצרפם לתביעתו.

לגופה של תביעה, הוכחשו הטענות שהעלה התובע באשר למניעת גישה למתקנים שונים בבניין, כמו כן נטען כי השירותים שנבנו חוברו למים באישור בעלת הזכויות המקורית ולכן אין לתובע להלין על הנתבעים בעניין זה. עוד נטען כי דווקא התובע הוא המפר את חוזה השכירות בכך שבמשך שנה הוא מסרב לקבל דמי השכירות מהנתבעים וכי לפני מספר חודשים אף ניתק התובע בשרירותיות את המים לחנותם של הנתבעים. לעניין המגעים שנוהלו בין הצדדים לפני משלוח המכתבים, טענו הנתבעים כי המגעים כשלו, עת התברר להם כי התובע מבקש לרכוש את החנות בתנאיו הוא. אף הגשת תביעה זו, לפי הנטען, היא חלק מניסיונות התובע לגרום לנתבעים למכור לו את החנות.

בכתב התביעה שכנגד ביקשו הנתבעים כי ביהמ"ש יורה לתובע להשיב המצב לקדמותו ולחדש את זרם המים לחנות הנתבעים ובנוסף לחייב את התובע בהוצאותיהם הנובעות מכך. מאחר והנתבעים הגישו במקביל בקשה לסעד זמני וזו התקבלה, חוברו כבר המים בחזרה וזאת מכוח החלטתי מיום 14.1.10 בתיק בש"א 9273/09, ור' שם.

בהגנת התובע מפני התביעה שכנגד, הוא חזר על האמור בתביעתו והוסיף כי ניתק את המים, לאחר שקיבל חשבון בעת שהדירה הסמוכה לחנות לא הייתה מושכרת. הניתוק היה בתום לב ומשום שהנתבעים לא הואילו לציין בפניו כי חברו את החנות לרשת המים של אותה דירה. בשל השימוש האמור נמנעה מהתובע האפשרות לקבל פטור מארנונה, בגין דירה ריקה. בין הצדדים התקיימו שיחות להסדרת העניין כאשר במסגרתן גם דרש הריסת ההרחבה. התביעה הוגשה משהנתבעים סירבו להריסת התוספת.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ