אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גרוס ואח' נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח'

גרוס ואח' נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח'

תאריך פרסום : 03/07/2013 | גרסת הדפסה
ת"צ
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
4192-03-12
25/06/2013
בפני השופט:
אסנת רובוביץ - ברכש

- נגד -
התובע:
1. שלי גרוס
2. ציפורה גרוס
3. עמיתים קרנות הפנסיה הותיקות
4. קרן הביטוח והפנסיה לפועלים חקלאיים ובלתי מקצועיים בישראל אגודה שיתופית בע"מ

הנתבע:
הסתדרות העובדים הכללית החדשה

החלטה

בפני בקשת ההסתדרות לסילוק על הסף של הבקשה המתוקנת לאישור התובענה הייצוגית.

הרקע לבקשה:

ביום 4.3.2012 הגישו התובעות לבית המשפט המחוזי מרכז בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד ההסתדרות ונגד עמיתים קרנות הפנסיה הותיקות (להלן: "עמיתים"). בקליפת אגוז מדובר בתובענה שעניינה גבייה שמבצעת ההסתדרות באמצעות עמיתים שלא כדין, מקצבת הפנסיה של עמיתי קרנות הפנסיה הוותיקות, בעבור "דמי חבר" להסתדרות.

ביום 10.6.2012 הגישה ההסתדרות בקשה, בבית המשפט המחוזי מרכז, לסילוק על הסף של הבקשה.

ביום 12.11.2012 ניתן פסק דין על ידי כב' השופטת מיכל נד"ב שבו קבעה על העברת התובענה והבקשה לאישורה כתובענה ייצוגית, לבית הדין לעבודה (ת"צ 4192-03-12, להלן: "פסק דין המחוזי").

כפועל יוצא מכך ובהתאם להחלטת בית הדין, ביום 28.1.2013 הוגשה בקשה מתוקנת, לבית דין זה, להכרה בתובענה כייצוגית על ידי המבקשים, כאשר הוספו לבקשה משיבות 3 ו-4 כמו כן הוגש כתב תביעה מתוקן. עיון בבקשה ובכתב התביעה מעלה כי המבקשים מבססים את בקשתם על סעיף 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו – 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"): "תביעה נגד עוסק כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לעניין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו", על סעיף 10 לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות: "תביעה בעילה אשר לבית הדין האיזורי לעבודה הסמכות הייחודית לדון בה לפי סעיף 24(א)(1), (1א) או (3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969" ועל סעיף 13 לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות: "תביעה נגד חברה להפעלת מערכת סליקה פנסיונית מרכזית, בקשר להעברת מידע או כספים באמצעות מערכת סליקה פנסיונית מרכזית" (להלן:"התוספות לפי חוק תובענות יצוגיות נשוא הבקשה")

ביום 14.3.2013 הגישה ההסתדרות את הבקשה שלפני בשלושה נימוקים עיקריים: (א) לא ניתן לדון בתובענה כייצוגית באשר אין מדובר בתביעה העונה להוראות סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") ; (ב) אין זה בסמכותו של בית הדין לעבודה לדון בתובענות ייצוגיות ככל שעילתן ביחסי עוסק וצרכן כהגדרתם בחוק הגנת הצרכן; (ג) תביעות של חברי ההסתדרות כנגד ההסתדרות מקומן ברשות השיפוט של ההסתדרות.

ביום 2.4.2013 הגישו התובעות את תגובתן לבקשת ההסתדרות לסילוק על הסף. כמו כן ההסתדרות הגישה את תגובתה לתגובת התובעות.

בדיון שהתקיים בפני ביום 21.5.2013 הסכימו הצדדים כי הבקשה לסילוק על הסף תצטמצם לבחינת השאלות - האם פסק הדין של בית המשפט המחוזי מונע הרחבת הדיון במסגרת תיק זה, מעבר לרכיב של סעיף 24(א)(4) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 (להלן: "חוק בית הדין לעבודה") לאור הקביעה שעילת התביעה נובעת מסכסוך בין עובד לבין ארגון עובדים לעילה הקשורה לחברות וכן לאור תנית הבוררות. ההסתדרות טענה בדיון זה כי בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, שהינו חלוט, ישנה קביעה ברורה, המהווה השתק פלוגתא, לפיה עילת התביעה הינה סכסוך בין עובד לבין ארגון עובדים לפי סעיף 24(א)(4) לחוק בית הדין לעבודה. לטענת ההסתדרות, מאחר שסעיף זה אינו נכלל בתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות – המונה את התביעות שניתן להגיש בהן בקשה לאשרן כייצוגיות – הרי שאין מקום לדון בבקשה לקבלת תובענה ייצוגית. מנגד, טענו התובעות כי קבלת טיעוני ההסתדרות יוצרים למעשה "חסינות" כנגדה באופן שלא תוכל להיתבע בתובענות ייצוגיות, כאשר מנגד היתה צד להליכים בנדון, כאשר תבעה את המדינה להכיר בדמי החבר לצרכי מס וכן כאשר נדרשה להשיב דמי חבר שגבתה ביתר. עוד טען ב"כ התובעות כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי אינו יוצר השתק פלוגתא. בכל הנוגע לתניית הבוררות טען ב"כ התובעות כי לא יעלה על הדעת כי מוסד פנימי של ההסתדרות יידון בנושא גביית דמי חבר. כן טען כי נוכח העובדה כי התיק הועבר על פי סעיף 79 לחוק בתי המשפט, לא ניתן להעבירו. ב"כ המשיבים 2-4 הבהיר כי אין להם כל טענה להעדר סמכות תוך שהוא מציין כי לדידו הסמכות קיימת בהתאם להוראות סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה.

לאחר שעיינתי בכל החומר שהובא בפני, החלטתי לדחות את הבקשה לסילוק על הסף וזאת מן הנימוקים הבאים:

על פי פסיקת בית המשפט העליון "ככל שעסקינן בבקשה לסילוק הבקשה לאישורה של התובענה הייצוגית על הסף, הרי שצו כזה יינתן, אם בכלל, במקרים חריגים וקיצוניים שבהם ברור על פני הדברים שאין בבקשה ולא כלום..." (רע"א 8268/96 רייכרט – משה שמש, פ"ד נח(5) 276, מיום 12.7.2001). על פסיקה זו חזר בית המשפט העליון ברע"א 2022/07 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ – אר-און השקעות בע"מ (מיום 13.8.2007) וכן ברע"א 6996/11 קומם – רוזובסקי, מיום 28.8.2012, להלן: "פסק דין קומם".

בפסק הדין קומם נקבע עוד במפורש: "אשר לשאלה אם המבקשים נכללים תחת הגדרת "עוסק" שבסעיף 1 לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, איני סבור כי המקום לבררה הוא בקשה לסילוק על הסף. טרם נקבעה הלכה ביחס לפרשנותו של הביטוי "עוסק" בהקשר זה, והפרשנות שמציעים המבקשים אינה מובנת מאליה. על כן, ובהתחשב בכך שמדובר בשאלה שיש לה משמעויות רבות ביחס לגבולותיה של התובענה הייצוגית הצרכנית, מוטב כי היא תידון לגופה במסגרת הבקשה לאישור תובענה כייצוגית. הכלי הדיוני של סילוק על הסף נועד למקרים בהם ברור, על פני הדברים, כי אין מקום לדון בתביעה שהוגשה. זה אינו המקרה בענייננו. חזקה על בית המשפט המחוזי כי יברר שאלה זו לעומקה בהמשך הדרך".

די בהלכה לעיל על מנת לדחות את הבקשה לסילוק על הסף אולם למעלה מן הצורך ומאחר שאף התקיים דיון בין הצדדים שבו הסכימו הצדדים כי תדון בקשת ההסתדרות לסילוק על הסף בעילות שונות מאלו שפורטו בבקשה, נדון להלן בבקשה לגופו של עניין.

כאמור טענה ההסתדרות בדיון שבפני, כי בפסק הדין של בית המשפט המחוזי ישנה קביעה ברורה, המהווה השתק פלוגתא, לפיה עילת התביעה הינה סכסוך בין עובד לבין ארגון עובדים לפי סעיף 24(א)(4) לחוק בית הדין לעבודה. לטענת ההסתדרות, מאחר שסעיף זה אינו נכלל בתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות – המונה את התביעות שניתן להגיש בהן בקשה לאשרן כייצוגיות – הרי שאין כל מקום לדון בבקשה לקבלת תובענה ייצוגית.

אינני מקבלת טענה זו. בפסק הדין של בית המשפט המחוזי קבעה כב' השופטת נד"ב כי יש להעביר את התיק לבית הדין האיזורי בשל חוסר סמכות עניינית משקבעה כי הסמכות לדון בתובענה הינה ייחודית לבית הדין לעבודה. כב' השופטת נד"ב נימקה החלטתה בכך ש"תנאי סעיף 24(א)(4) מתקיימים בענייננו" (סעיף 20 לפסק הדין) ובכך כי "תנאי סעיף 24(א)(3) מתקיימים בענייננו לעניין התביעה נגד עמיתים" (סעיף 27 לפסק הדין). עם זאת, אין כל קביעה בפסק דין המחוזי לפיה עילת התביעה הינה מכוח סעיף 24(א)(4) לחוק בית הדין לעבודה בלבד, שהרי כב' השופטת נד"ב היתה ערה לכך כי סעיף 24(א)(4) אינו נכלל בפרט 10 לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות (כפי שעולה מסעיפים 6 ו - 7 לפסק הדין). כב' השופטת נד"ב אף קבעה במפורש כי "נוכח קביעתי כי הסמכות העניינית נתונה לבית הדין לעבודה ונוכח הפרשנות המרחיבה של בתי הדין לעבודה את חוק תובענות ייצוגיות... לא מצאתי לדון בשאלת התאמתה של התובענה לדיון כתובענה יצוגית ובתניית הבוררות. טענות אלו ראוי שיידונו לפני הטריבונל המוסמך, הוא בית הדין לעבודה."

יתרה מזאת,על פי הפסיקה, השתק פלוגתא מקים מחסום דיוני לבעל-דין המבקש לשוב ולהתדיין בשאלה עובדתית מסוימת שכבר נדונה בין בעלי-הדין בהתדיינות קודמת אם מתקיימים ארבעה תנאים, והם: הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים; קוים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ולצד שנגדו מועלית טענת השתק בהתדיינות השנייה היה יומו בבית-המשפט ביחס לאותה פלוגתא; ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית-המשפט באותה פלוגתא, בקביעת מימצא פוזיטיבי, להבדיל ממימצא הנובע מהיעדר הוכחה; ההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק-הדין שניתן בתובענה הראשונה (ראו למשל ע"א (עליון) 1041/97 סררו – נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד(1) 642, מיום 24.2.2000).

בבית המשפט המחוזי התקיים דיון רק במסגרת הבקשה למחיקה על הסף. מעבר לאמור, אין הכרעה מפורשת ואף לא מכללא בכל הנוגע לכלל רכיבי הבקשה והתביעה נשוא תיק זה, שיש בה כדי למנוע המשך התדיינות, במיוחד נוכח קביעת בית המשפט המחוזי לפיה הוא אינו מוצא לנכון לדון בשאלת התאמתה של התובענה לדיון כתובענה יצוגית ובתניית הבוררות תוך ציון העובדה כי בתי הדין לעבודה נותנים פרשנות מרחיבה לחוק תובענות ייצוגיות.

כמו כן ברגע שבית המשפט המחוזי העביר את הדיון לבית דין זה, תוך קביעה כי הוא בעל הסמכות העניינית לדון בכך, הרי שמכוח סעיף 79 לחוק בתי המשפט, לבית הדין לעבודה תהא סמכות לדון כעת בבקשה לאישור התובענה הייצוגית בנוגע לכלל התוספות לפי חוק תובענות יצוגיות נשוא הבקשה, זאת מכוח סעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט הקובע: "בית המשפט או בית הדין שאליו הועבר עניין כאמור, לא יעבירנו עוד", ובכך מתייתרת למעשה שאלת הסמכות העניינית וקמה לבית הדין הזכות לדון בכלל המחלוקות בין הצדדים בתיק זה. השוו לאמור בסעיף 14 לפסק דינה של כב' הנשיאה נילי ארד- סקכ (ארצי) 51/09, 'סאוט אל עאמל'- להגנת זכויות העובדים והמובטלים נ' שר התעשייה המסחר והתעסוקה (3.1.12).

לפיכך אנו קובעים כי הקביעות העובדתיות שנקבעו בפסק הדין – אינם מהווים השתק פלוגתא לענייננו .

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ