גל נ' בלום גלר

פסק דין

בפני תביעה כספית.

רקע עובדתי:

1.התובעת הינה הבעלים של דירת מגורים הנמצאת ברח' ענבר 41, ביישוב זיכרון יעקב (להלן: "הדירה").

2.התובעת השכירה, בהתאם לחוזה שנחתם ביום 19/5/09 לנתבעת, בשכירות בלתי מוגנת, את הדירה לתקופה של 12 חודשים, החל מיום 16/8/09 ועד ליום 15/8/10.

3.דמי השכירות המוסכמים נקבעו בחוזה לסך של 4,500 ₪ לחודש.

4.תקופת השכירות, ועל כך אין מחלוקת בין הצדדים, היתה לשנה, לאחר מכן, בהסכמת הצדדים, הוארכה תקופת השכירות עד ליום 15/8/11.

לא היה שינוי בתקופת החוזה המוארך בעניין דמי השכירות.

5.לקראת סיום תקופת השכירות השנייה, ניהלו שני הצדדים משא ומתן על מנת להאריך את חוזה השכירות לתקופה שלישית; אך ניסיון זה לא צלח, מאחר וקיימת תמימות דעים בין הצדדים, כי דמי השכירות בגין התקופה השלישית, לא הוסכמו, שעה שהתובעת דרשה דמי שכירות בסך 6,000 ₪ והנתבעת סירבה לסכום זה. מכאן, שני הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה להאריך את תקופת השכירות מעבר ל- 15/8/11.

6.נטושה מחלוקת צדדית בין המתדיינים בפני, ביחס לשיתוף פעולה של הנתבעת עם שוכרים פוטנציאליים, לאחר שהמו"מ בין הצדדים עלה על שרטון. התובעת מצידה טוענת, כי הנתבעת לא שיתפה פעולה, הערימה קשיים ביחס להצגת הדירה בפני שוכרים פוטנציאליים, האריכה בתצהירה ביחס לתיאום מועד, גרסה אשר מוכחשת על ידי הנתבעת. יחד עם זאת, כחלק מעילת התביעה וכחלק מהנזקים הנטענים, נושא זה כלל ועיקר אינו נחוץ לשם הכרעה, מאחר והנזקים הנטענים, לרבות נזקים בגין אי השכרה לא נובעים מאי הצגת הדירה לשוכרים פוטנציאליים אלא נובעים מהמשך התיקון כנטען על ידי התובעת. מאחר ומחלוקת זו אינה מחלוקת של ממש בין הצדדים ואינה מעלה או מורידה, לעניין לב המחלוקת שבפני ובפרט לאור העובדה כי אכן בפועל בסופו של יום, לאחר תיאום כזה או אחר, אפשרה הנתבעת את הצגת הדירה בפני שוכרים פוטנציאליים, הן במועד 17/5/11 והן במועד נוסף, ב- 3/7/11.

טענות התובעת:

7.התובעת טוענת בכתב התביעה, כי לאחר מסירת הדירה, ביום 15/8/11 ועריכת פרוטוקול השבת הדירה, צוינו ליקויים שנמצאו בדירה ואשר לטענת התובעת, לא היו בדירה ערב חתימת חוזה השכירות הראשוני בין הצדדים, דהיינו ערב יום 19/5/09. בעניין זה מסתמכת התובעת על חוות דעת מטעמה, אשר סוקרת את כל הליקויים שנמצאו בדירה, ליקויים אשר טוענת התובעת כי מחובת השוכרת לתקנם ואלה נזקים שמסתכמים בסך 21,080 ₪.

8.עוד טוענת התובעת, כי בניגוד להתחייבות השוכרת להשיב את המצב לקדמותו, לא תיקנה את הליקויים ולכן התובעת תיקנה את הדרוש תיקון ואף הוציאה סך של 11,600 ₪ לתיקון מקצת מהנזקים שנגרמו על ידי הנתבעת (וצירפה חשבוניות מתאימות). מאחר ובתקופת התיקון של הנזקים נמנע מהתובעת להשכיר את הדירה לשוכרים חדשים ומאחר והנתבעת היא שגרמה לנזקים אלו, דרשה התובעת את הנזק בדמות 3 חודשי שכירות בסך של 19,500 ₪. כמו כן, ביקשה להחזיר את הוצאותיה, שכר טרחת מומחה מטעמה וכן דרשה עגמת נפש לאור התנהלות הנתבעת במהלך התקופה הסמוכה לסיום תקופת השכירות.

טענות הנתבעת:

9. הנתבעת טענה, כי בנכס נשארו מעט מאוד ליקויים שאותם התחייבה לתקן, למרות שהסתבר לה, בדיעבד, כי אין עליה חובה כזו; עלות התיקונים שבאחריותה לכל היותר, הם כ- 400 ₪ וכי ביקשה היא לתקנם, אך התובעת סירבה לאפשר לה.

10.כמו כן, מציינת הנתבעת, כי החלק הארי מהתיקונים המצוינים בחוות הדעת, נובעים מחדירת מים, סיוד מעקה ו/או מנעול שנשבר, אינם באחריותה כלל ועיקר. הנתבעת הכחישה את כל הסכומים שבחוות הדעת, את טיב הליקויים הנטענים וכי חוות הדעת היא חוות דעת מוגזמת ומנופחת וכי הליקויים הנטענים לא הוכחו ו/או אינם באחריות השוכר.

11.עוד הוסיפה הנתבעת, כי היא זכאית לקיזוז סכומים אשר שולמו על ידה, כגון הפרש דמי ארנונה בגין יתרת חודש אוגוסט אשר שולמו על ידה - הפרש בסך 257 ₪, החלפת גוף חימום בסך 450 ₪ ותיקון אסלה בשירותים בסך 500 ₪. אלה ליקויים שהיו באחריות התובעת ואשר תוקנו על ידי הנתבעת ומשכך זכאית הנתבעת לקיזוז.

הכרעה:

בפני נשמעו עדים.

מדובר בתביעה בסדר דין מהיר וההכרעה, כמתבקש בתקנות תהיה בתמצית.