גלעד נ' אברג'יל ואח'

פסק דין

1.בתאריך 20.8.1, ברחוב הגיבורים בחדרה, ארעה תאונת דרכים בין רכבו של התובע, בו נהגה באותה עת הגב' איה שלם (להלן: "הנהגת") לבין רכבו של נתבע 1, אשר התנגש בה מאחור.

2.הצדדים אינם חלוקים ביניהם על כך שמדובר בתאונה אשר ארעה בעקבות התפרצותם של הולכי רגל (מבוגר ושני ילדים) משמאל לימין אל הכביש.

3.המחלוקת העובדתית בה הנני נדרשת להכריע נוגעת לשאלה האם בעקבות ארוע זה בלמה הנהגת את רכבה בלימת חירום ואז התנגש נתבע 1, כפי שהיא טוענת, או שמא סטתה היא לפתע ימינה אל נתיב נסיעתו של נתבע 1 אשר לא יכול היה להימנע מהפגיעה בה – כגרסתו הוא.

4.בעדותה בבית המשפט, טענה הנהגת כי עובר לתאונה נסעה בנתיב השמאלי בכביש, שכן התכוונה לפנות שמאלה בהמשך, אל רחוב הנשיא. את מהלך התאונה, תוך התייחסות לטענותיו של נתבע 1, תיארה היא כך:

"...פתאום התפרצו לכביש, בין שתי מכוניות, אדם מבוגר ושני ילדים.

אז עשיתי בלימת חירום, לא התנגשתי בהם, אבל פגע בי מאחור הנתבע.

זה לא נכון שסטיתי, אני בלמתי במקום. הרכב שלי גם לא סטה

כתוצאה מהבלימה... הרכב שלו היה דבוק לרכב שלי...

כשירדתי מהרכב ראיתי שהאוטו שלי עומד והוא פגע בי בפינה...".

5.בעוד בסעיף 7 לכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעים נטען כי הנהגת לא בלמה ולא ניסתה לבלום ותחת זאת סטתה בחדות ימינה מבלי לבדוק שהכביש פנוי ובכך גרמה לתאונה",

אישר נתבע 1 בעדותו בבית המשפט כי היא בלמה את רכבה והוסיף כי בתוך כך סטתה אל נתיב נסיעתו:

"...בשניה שהיא בלמה והיא היתה מבוהלת כי זה קרה באופן

פתאומי והיא בלמה בצורה לא רגילה וגם סטתה וניסיתי לברוח

ממנה...".

את העובדה שרכבו נפגע בפינה השמאלית קדמית, הסביר נתבע 1 שהוא "שבר את ההגה שמאלה (צ"ל ימינה) כי היא סטתה טיפה למסלול שלו".

6.בעוד לטענת הנהגת (המוכחשת ע"י נתבע 1), ניגש אליה נתבע 1 מיד לאחר התאונה ואמר לה "באמת זה טעות שלי, אני אקח את זה למוסך שלי והכל יהיה בסדר", טוענים הנתבעים בכתב ההגנה (טענה שנתבע 1 לא חזר עליה בעדותו בבית המשפט) כי כשפנה אל הנהגת ושאל אותה מדוע סטתה לנתיב נסיעתו, היא השיבה לו: "אז מה רצית, שאני אדרוס את הילדים?".

7.להוכחת הנזק שנגרם לרכבו, צרף התובע לכתב התביעה חוות דעת שמאי ותצלומים המלמדים על פגיעת מעיכה ממשית בפינה הימנית אחורית של פגוש הרכב.

מן התצלום נ/1 שהוגש על ידי הנתבעים, אפשר ללמוד על פגיעה קלה בפינה השמאלית של הפגוש הקדמי.

8.לאחר ששמעתי את עדויות הנהגת ונתבע 1 ועיינתי בראיות לגבי הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב, אני סבורה כי את האחריות לגרימת תאונה זו יש להטיל על נתבע 1. ואלה נימוקי: