אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גלנט נ' מדינת ישראל

גלנט נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 12/04/2011 | גרסת הדפסה
עפ"ת
בית המשפט המחוזי ירושלים
51379-05-10
12/04/2011
בפני השופט:
חנה בן עמי

- נגד -
התובע:
דורון גלנט
הנתבע:
מדינת ישראל
פסק-דין

פסק דין

1.ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופטת ש' לארי-בבלי) בתת"ע 5691-10, מיום 2.5.10.

2.המערער הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של נהיגה בדרך עירונית במהירות העולה על המהירות המותרת, לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. כפי שנקבע, ביום 11.1.10 נהג המערער בדרך רמאללה – מכיוון מחסום קלנדיה לכיוון ירושלים – במהירות של 93 קמ"ש, אף שהמהירות המותרת בדרך בה נסע היא 50 קמ"ש. בית משפט קמא השית על המערער עונש של חודשיים פסילה בפועל, חודשיים פסילה על תנאי למשך שנתיים, וקנס כספי בסך 1,200 ₪.

3.לטענת המערער, לא הוכח שהדרך בה נסע הנה דרך עירונית. סימוכין לכך מצא המערער בעדותו של השוטר עורך הדו"ח, ממנה עלה כי הוא אינו יודע היכן מוצבים התמרורים המורים על כניסה לדרך בנויה, כנדרש ביסודות העבירה.

בנוסף טען המערער כי לא הוצג דו"ח תקינות מכשיר הממל"ז ויומן ההפעלה של המכשיר, כנדרש.

לחלופין טוען המערער נגד חומרת העונש. לטענתו, לא היה מקום להשית עליו עונש של שלילה בפועל, נוכח העובדה כי הוא אב לשלושה ילדים ופרנסת משפחתו תלויה ברישיון הנהיגה שלו, ובכך כי עברו התעבורתי אינו מכביד והעבירה האחרונה שביצע הייתה בשנת 2004.

12

4.המשיבה מתנגדת לערעור ומבקשת לאמץ את קביעות הכרעת הדין. לטענתה, אין מחלוקת כי הדרך בה נהג המערער היא בתחום שיפוטה של רשות מקומית, שכן לא נטען אחרת בשלב ההוכחות, ומשכך, די בידיעתו השיפוטית של בית המשפט לפיה לפחות באחת הכניסות לתחומה של העיר ירושלים מצוי תמרור ב-24, כדי לאפשר הרשעתו של המערער במיוחס לו. עוד הפנתה לכך כי קביעתו של בית משפט קמא לעניין סיווגה של הדרך התבססה גם על דבריו של בנו של המערער, שנסע עימו ברכב, לפיהם האזור המדובר הוא אזור עירוני.

באשר לעונש טענה כי הוא סביר ומאוזן נוכח המהירות הגבוהה בה נתפס המערער.

5. על פי תקנה 1 לתקנות התעבורה, דרך עירונית הינה "כל דרך בתחום המצוי בשטח שיפוטה של רשות מקומית או רשויות מקומיות הגובלות זו בזו ואשר בכניסה לאותו תחום מוצב תמרור שמשמעו "כניסה לתחום דרך עירונית", ועד למקום שבו מוצב תמרור שמשמעו "קצה תחום דרך עירונית" '.

בענייננו, אין חולק כי המקום בו נסע המערער הינו שטח עירוני – וכך גם העיד בנו שנסע עימו. עם זאת, אין בידי לקבל את קביעתו של בית משפט קמא לפיה "על הנאשם היה להוכיח שמקום האכיפה הוא דרך בין עירונית או לפחות להוכיח שאין שילוט בכניסה לשטח העירוני". מאחר שבעבירה פלילית עסקינן, על המאשימה נטל ההוכחה לעניין התקיימות כל יסודות העבירה, ובהן כי הדרך מצויה בתחום שיפוטה של רשות מקומית ובנוסף כי בכניסה לאותו התחום מוצב תמרור ב-24 ("כניסה לתחום דרך עירונית").

כפי שנקבע לא אחת, לא כל דרך העוברת בשטח בנוי היא דרך עירונית, והצבת התמרור הנה יסוד חיוני להפיכתה של הדרך לדרך לעירונית, ובהעדר תמרור לפחות באחת הכניסות לתחום שטח שיפוט של רשות מקומית, לא ניתן לומר כי הדרך המצויה באותו שטח שיפוט הנה דרך עירונית, שכן אחד היסודות ההופכים את הדרך לעירונית לא התקיים (ר"ע 213/83 אסולין נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 519 (1984)). לצורך כך, לא נדרש להוכיח קיומם של התמרורים בכל הכניסות, ודי לה לתביעה שתוכיח כי באחת הכניסות לעיר הוצבו תמרורים כנדרש (ראו, לדוגמה, ע"פ (מחוזי י-ם) 6541/02 ראובן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.7.03)).

עם זאת, דווקא בשל העובדה כי מדובר בעבירה של אחריות קפידה, יש להקפיד על הוכחת כל יסודותיה העובדתיים של העבירה. יפים לעניין זה דבריו של הנשיא מ' שמגר, בעניין אסולין לעיל, כדלקמן:

"הטלת אחריות פלילית, מבלי שתיבדק מחשבתו הפלילית של הנאשם בעת המעשה, יש עמה הכבדה והחמרה עם הנאשם. רבים המקרים, בהם מורשע נאשם בעבירה של איסור מוחלט, מבלי שהתכוון כלל לעבור עבירה זו. אולם בד בבד, ומשום ההחמרה עם הנאשם באשר ליסוד הנפשי, יקפיד בית המשפט הקפדה מלאה על קיום היסודות העובדתיים הנדרשים בעבירה ויבחן כראוי, אם אמנם התקיימו יסודות אלה. למותר להוסיף, כי כאשר מתעורר ספק בדבר קיומו של יסוד עובדתי זה או אחר הנדרש בעבירה, די בכך כדי להנות ממנו את הנאשם" (שם, עמ' 524).

בענייננו, אף שהטענה לא עלתה במסגרת ישיבת ההקראה, מאחר שחלק ניכר מפרשת ההוכחות נסב על סוגיית היותה של הדרך דרך עירונית, איני מקבלת טענתה של המשיבה לפיה "ברי כי בכניסה לתחום שיפוטה של העיר ירושלים מופיע תמרור ב-24, ובמידה וב"כ המערער רצה להעלות טענה זו, היה עליו להודיע על כך מראש למאשימה, שכן יש בכך הוכחת הברור מאליו". אמנם, ייתכנו מקרים, בהם ברור כי מדובר בשטח עירוני אשר בכניסה אליו ניצב תמרור ב-24, ומשכך תופטר המאשימה מהחובה להוכיח קיומו שלו התמרור. כך, לדוגמה, כאשר מדובר בשטח בטבורה של העיר, וכפי שציינה חברתי, כב' השופטת צור, בע"פ (מחוזי י-ם) 2165/01 חרבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.6.2001):

"אין הגיון לדרוש משוטר שיסתובב סביב כל הכניסות לירושלים ויבדוק את התמרור במקום, כאשר מדובר ברחוב שנמצא בלב לבה של העיר".

דא עקא, שבמקרה דנן, הגיע המערער מאזור בין עירוני ולא מתחום העיר ירושלים, והדרך בה נסע הייתה לא בתחומיה הפיזיים הברורים של העיר. במצב זה יש משנה חשיבות להקפדה על הוכחת קיומו של התמרור, המעיד על המיקום המדויק של תחילת השטח העירוני. בנסיבות אלה, מאחר שהמשיבה לא הביאה כל ראייה לעניין התימרור במקום, וכאשר בעדותו של השוטר רושם הדו"ח נאמר כי "אני לא יודע איפה תמרור הכניסה לעיר..." (עמ' 3 לפר' ש' 24), אין מנוס מהקביעה לפיה המשיבה לא הוכיחה אחד היסודות הנדרשים בעבירה, ומשכך יש לזכות את המערער מהמיוחס לו.

באשר לטענות לעניין מכשיר הממל"ז ותקינותו – אמנם, מלכתחילה, מוטב היה כי יוגש גם יומן ההפעלה של המכשיר, כראיה "מזמן אמת" לעניין הכיול של המכשיר והמועד המדויק בו נעשה. עם זאת, השוטר, שאת עדותו מצא בית משפט קמא מהימנה וזאת לאחר שהזהיר עצמו כנדרש לגבי עדות יחידה, העיד על כך שהכיול התבצע הן בתחילת המשמרת והן בסופה, וכן על המקום והאופן בו נעשה הכיול (ראו עמ' 3 לפר' ש' 28 – עמ' 4 ש' 12, 28-30). מדובר בקביעות של מהימנות ועובדה אשר ההלכה לגביהן ברורה, ולא מצאתי כי במקרה דנן קיימות נסיבות המצדיקות התערבות בהן. בנסיבות אלה, ומשהוגשה תעודת עובד ציבור לגבי תקינותו של מכשיר הממל"ז המדובר, דין טענותיו של המערער בנושא להידחות.

6.אשר על כן הערעור מתקבל, פסק דינו של בית משפט קמא מבוטל והמערער מזוכה מכל המיוחס לו.

ניתן היום, ח' ניסן תשע"א, 12 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ