אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גליבצקי נ' זהרדן ואח'

גליבצקי נ' זהרדן ואח'

תאריך פרסום : 23/05/2011 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות חיפה
46448-12-10
23/05/2011
בפני השופט:
אייל דורון

- נגד -
התובע:
סרגיי גליבצקי
הנתבע:
1. יסמין זהרדן
2. א. לייט גלרי בע"מ

פסק-דין

פסק דין

תביעה שמקורה בעסקה לרכישת מוצרי תאורה.

יש להצר על כי נסיון לצמצם את גדר המחלוקת, עליו הוסכם בדיון, לא יצא לפועל. בדיון הוסכם על השבה של המוצרים שנרכשו בהזמנה המקורית, בשינויים הנובעים מהחלפות שבוצעו מאוחר יותר (ולהלן: "המוצרים"), וזאת כנגד תשלום סכום ההזמנה המקורית בסך 2,450 ש"ח, ללא ריבית והצמדה. בדיון תואם אופן ביצוע ההשבה ההדדית וסוכם כי במידה וזו תעלה יפה, תוגש על כך הודעה קצרה במקום ויינתן פס"ד בנוגע ליתרת התביעה, וכי במידה ולא תהא הסכמה, יוגשו הודעות נפרדות. הצדדים הגישו הודעות נפרדות.

מהודעת הנתבעת 1 עצמה (להלן: "הנתבעת") עולה כי התובע הגיע לביתה, הראה לה את המוצרים ברכבו, אולם סירב למסור לה אותם ונסע מהמקום לאחר שהתברר לו כי הנתבעת אינה מתכוונת למסור לתובע כסף מזומן, אלא המחאה. לשיטתה, מאחר ולא מדובר היה בהמחאה מעותדת או בתשלומים, אלא בהמחאה לאותו תאריך (כהגדרתה - "המחאה במזומן") הרי שעמדה בסיכום והתובע הפר אותו. מהודעת התובע עולה תמונה עובדתית דומה בעיקרה, אך התובע טוען כי הנתבעת היא זו שהפרה את הסיכום.

אני קובע כי התובעת היא זו שהפרה את הסיכום בדבר השבה הדדית. הסיכום - אשר קיבל תוקף של החלטה שיפוטית – היה השבה של מוצרים כנגד תשלום במזומן. על כך דובר במפורש בדיון. כך גם נכתב בבירור בפרוטוקול. גם על פי השכל הישר והגיונם של דברים, הרי אין דין תשלום במזומן כדין מסירת המחאה, יהא אשר יהא מועד פרעונה, שכן זו עשויה להיפרע ועשויה שלא להיפרע. אין כל הגיון לדרוש מן התובע השבה בעין, תוך ויתור על המוצרים עצמם מחד, ותוך שהוא עלול למצוא עצמו עם שטר שעליו להגיש לביצוע מאידך.

הערה בדבר יריבות וישויות משפטיות – ההזמנה המקורית בוצעה על ידי התובעים מאת הנתבעת 2. במצב הדברים הרגיל, דרישת התובע כצרכן אמורה להיות מופנית אל העוסק, הנתבעת 2. עם זאת, הנתבעת לא העלתה כל טענה בדבר העדר יריבות. הנתבעת לא טענה כי אינה חבה כלפי התובע (ככל שיש חבות כלפיו). יצויין גם כי הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי היא זו שרכשה את המלאי של חברת רפי אור בע"מ, וכי מאוחר יותר בעליה (ששמו ככל הנראה אוסמה, אך כונה ע"י הצדדים גם רפי, ויכונה להלן: "רפי") שב ופתח את החנות, ואף שרפי היה הרוח החיה בעסק משלב מסויים ואילך, סוכם כי היא ממשיכה לטפל בהזמנות שנעשו "בתקופתה". עוד יצויין כי מדברי הנתבעת עולה כי ייתכן והנתבעת 2 נכנסה להליכי פירוק בסמוך לפני הדיון. עם זאת, משלא הובאה ראיה לכך, לא מצאתי לעכב ההליכים כנגדה. מכל מקום, מדרך הטיעון של שני הצדדים, נראה כי שני הצדדים רואים את ההתקשרות ככזו שנעשתה גם מול הנתבעת – מולה גם נוהלה השתלשלות העניינים הארוכה - ומכל מקום, משלא הועלתה טענה בדבר העדר יריבות ונראה כי אין למעשה מחלוקת שככל שקיימת חבות הרי שגם הנתבעת חבה בה, יינתן פסק הדין על יסוד העדר הפלוגתא בהקשר זה.

תנאי ההתקשרות החוזית הבסיסיים אף הם אינם שנויים במחלוקת בין הצדדים. התובע רכש ביום 11.7.10 סט של מנורות עם אפשרות לטרייד-אין ללא הגבלת זמן ואפשרות להחזרת מוצרים תוך 6 חודשים עם זיכוי כספי מלא. הנתבעת לא חלקה על תנאים אלה, שאף מופיעים בכתב על גבי ההזמנה, כמו גם על זכות התובע להחזיר את הסחורה מכל שיקול, לרבות שיקולי נוי (עמ' 2, ש' 17).

כאן נחלקות הגרסאות, ונביא את תמציתן בלבד. לטענת התובע, כעבור שבוע מקבלת ההזמנה (להלן: "הסחורה"), פנה לנתבעת בבקשה להחלפה של חלק מהמנורות. הנתבעת הסכימה וביקשה כי התובע ואשתו ישובו מאוחר יותר לכשתקבל סחורה. לאחר מספר רב של נסיונות, שגרמו לתובע להגיע לחנות של הנתבעת פעמים רבות, התברר כי לא היו לתובעת מנורות כמובטח והיא אף טענה כי אין יותר להשיג מנורות כאלה. ביום 12.10.10, לאחר שנואש מנסיונותיו לקבל החלפה למנורות שביקש לקבל, הגיע התובע אל הנתבעת עם כל הסחורה ודרש לקבל עבורה זיכוי כספי מלא. התובע לא קיבל את כספו. ביום 4.11.10 פנה התובע במכתב בדואר רשום בדרישה לקבלת הכסף. ביום 5.11.10 הגיע התובע לחנות של הנתבעת וגילה כי זו סגורה וחלונות הראווה ריקים. מכאן תביעתו.

כתב ההגנה מטעם הנתבעת מגולל את השתלשלות העניינים באופן מפורט שלא יובא כאן, אולם בבסיסו של הדבר הנתבעת מאשרת, ואישרה אף בדיון כי התובע ואשתו אכן ביקשו לקבל כיפה גדולה יותר מזו שקיבלו (קוטר 40 במקום קוטר 30), ואכן לא היה בידי הנתבעת להשיג כיפה כזו משך תקופה ארוכה. הנתבעת גם מאשרת בכתב ההגנה, ואישרה אף בדיון, כי התובע ואשתו אכן הגיעו לחנות, כאשר כל הסחורה שנרכשה מצויה ברכבם ורצו להחזיר את המוצרים. דומני כי אלו הן הנקודות העיקריות. אינני סבור כי יש צורך להידרש לטענות אחרות שהעלתה הנתבעת כדוגמת נסיבות אישיות כאלה ואחרות, המגעים עם רפי, דרך התבטאותם של התובע ואשתו, וכיו"ב.

חזרה לנסיונם הראשון של התובע ואשתו להחזיר את המוצרים. הנתבעת טוענת כי הזינה למחשב ביטול עסקה אך התובע סירב לחתום מכיוון שרצה לקחת את המוצרים עמו. דומני כי אין לתמוה על כך נוכח העובדה שהנתבעת מאשרת כי "באותו רגע לא היה כסף מזומן בחנות כדי להחזיר להם".

הנתבעת טוענת כי הוסכם שרפי יגיע לביתם של התובע ואשתו תוך שבוע, ייקח את הסחורה ויעביר אליהם את הכסף בהעברה בנקאית. הנתבעת טוענת כי לאחר שהתובע ואשתו יצאו מהחנות, הם התקשרו ומסרו לרפי כי הם מעוניינים להשאיר אצלם את הסחורה, והוסיפו וביקשו כי ינסה למצוא להם כיפה בקוטר 40. אולם אני מקבל בהקשר זה את גרסת התובע, כי רפי הבטיח שתוך שבוע ישיג את החלק או שיבצע העברה בנקאית ולאחר מכן יבוא לאסוף מביתם את הסחורה, וכי בפועל לא עשה לא את זאת ולא את זאת, ואף לא השיב לפניות טלפוניות מצד התובע ואשתו.

אני מוכן לצאת מנקודת הנחה לפיה, כנטען ע"י הנתבעת, אכן היתה מידה מסויימת של חוסר החלטיות מצד התובע ואשתו, כאשר התובע איבד אמון ועמד על החזרה בלבד, ואילו אשתו היתה מרוצה בסך הכל מהסחורה ומוכנה היתה להסתפק בהחלפה של חלק מהסט בחלק אחר. אין בכך כדי לשנות את פני הדברים. שהרי בפועל הנתבעת לא עמדה בהתחייבותה לבצע אף אחד מהשניים.

ככלל, עוסק אינו רשאי להתהדר בהבטחות שנועדו למשוך צרכנים בעת הרכישה ולהתעלם בשלב מאוחר יותר מכך שמדובר בהתחייבויות לכל דבר. ככל שלא מדובר בהבטחות שלפי טיבן ניתן לסווגן כחיובי "השתדלות", והו המקרה בענייננו, חובתו של העוסק לעמוד בהבטחותיו הינה חוזית ומוחלטת (בכפוף לטענות חוזיות שונות כגון סיכול וכיו"ב שאין עניינן לכאן).

אני קובע, אפוא, כי הנתבעות הפרו את החוזה הצרכני בינן ובין התובע. בהתאם לסמכות הנתונה לערכאה זו מכוח הוראת סעיף 60(א)(2) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, אני מורה על ביטול העסקה ועל השבה הדדית, בהתאם להנחיות שיינתנו להלן.

משהועלתה ע"י התובע ואשתו בקשה להחליף חלק מן הסחורה שבוע בלבד לאחר הרכישה, ומשזמן לא רב לאחר מכן דרש התובע להחזיר את המוצרים וניתנה לנתבעות אפשרות לקבלם חזרה לידיה, אינני מוצא סיבה לחייב את התובע בדמי שימוש במוצרים.

בנוסף, יש לחייב את הנתבעות בפיצוי לתובע. אין בכוונתי לפצל את הפיצוי לרכיבים השונים אותם דרש התובע (הוצאות נסיעות, אובדן ימי עבודה, עוגמת נפש) שחלקם אף לא הוכחו למרות שהם ניתנים להוכחה, אלא לפסוק פיצוי כולל בגין אובדן הזמן, ההוצאות והנזק הלא ממוני שנגרמו לתובע.

סוף דבר –

הנני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע סכומים כדלקמן:

א.סכום של 2,450 ₪. סכום זה מהווה החזר עלות רכישת הסחורה, ללא הפחתה בגין פריטים שונים כגון נורות וכיו"ב מחד, וללא הוספת הצמדה וריבית מאידך.

ב.פיצוי בסכום כולל של 1,500 ₪.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ