אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גלבוע חג'אג' נ' בדראן

גלבוע חג'אג' נ' בדראן

תאריך פרסום : 18/03/2013 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום חדרה
50034-06-11
26/02/2013
בפני השופט:
הדסה אסיף

- נגד -
התובע:
יצחק גלבוע חג'אג'
הנתבע:
בדראן נאיל סובחי
פסק-דין

פסק דין

1.התביעה היא שטרית והוגשו במסגרתה לביצוע ארבעה שיקים שעשה הנתבע לפקודת התובע, שהוא עורך דין.

2.הנתבע טען בהתנגדות שהגיש כי מסר את השיקים בנסיבות שיש בהם משום כפיה ומתוך פחד וחשש לבריאותו של אביו, שאל ביתו הגיעו מעקלים , אף שאביו אינו חייב כלל לתובע או לזוכה בתיק ההוצל"פ, ואחיו הוא החייב.

לטענת הנתבע, הגיעו מעקלים על מנת לבצע עיקול בבית אחד מאחיו – שנגדו נפתח תיק הוצל"פ בגין חובות (להלן – "החייב"). דירת החייב מצויה מעל לבית האב, אך במקום לעלות לדירת החייב, בחרו המעקלים לשבת בדירתו של האב, תוך שהם מפעילים לחץ אדיר על כל המשפחה, למסור להם כספים על חשבון חובו של החייב וכשהם מאיימים שלא לעזוב את המקום עד שיקבלו כסף כאמור.

הנתבע טען כי מתוך חשש לשלומו ובריאותו של אביו, שסבל ממחלת לב קשה, מסר את השיקים, וסכום נוסף במזומן, לידי המעקלים.

הנתבע טען כי כבר באותו מעמד הודיע למעקלים כי בכוונתו לבטל את השיקים והודעה כזו גם מסר לב"כ הזוכה, הוא התובע, שלפקודתו נרשמו השיקים.

הנתבע טען כי אכן פנה לבנק ונתן הוראת ביטול לשיקים.

3.בהסכמת התובע ניתנה לנתבע רשות להתגונן והתיק נקבע לשמיעת ראיות בפני.

מטעם הנתבע העידו הנתבע ואחיו, מר עאטף בדראן, שאינו החייב. מטעם התובע העיד התובע לבדו.

4.לאחר ששמעתי את הראיות ועיינתי בסיכומי הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות.

5.עדותו של הנתבע, ועדות אחיו, באשר לנסיבות שבגינן מסר הנתבע את השיקים נשוא התביעה, הותירה רושם מהימן מאוד ואני מאמינה לעדותם.

גם הנתבע וגם אחיו ציינו כי המעקלים בחרו שלא להכנס לביתו של החייב, ואף לא ניסו כלל לבצע את העיקול שלשמו, כביכול, באו, אלא נכנסו ישירות לבית האב והחלו לדרוש כסף שאם לא כן "יזמינו תגבורת ושהם לא יקומו משם עד שלא נביא את הכסף" (עמ' 4 שו' 16).

עדותו של הנתבע, לפיה מסר את השיקים על מנת שהמעקלים יעזבו את בית אביו, משום שחשש לבריאותו של אביו (עמ' 4 שו' 31) לא נסתרה והיא הותירה רושם מהימן מאוד. עדותו של אחיו, עאטף, לפיה הנתבע מסר את השיקים אך ורק משום שחשש לשלומו של אביו (עמ' 6 שו' 21) תומכת בגרסת הנתבע וגם היא הותירה רושם מהימן מאוד.

6.אל מול ראיות הנתבע, שכאמור הותירו רושם מהימן ביותר, לא הציג למעשה התובע גרסה עובדתית כלשהי, שכן התובע כלל לא נכח במקום הארוע ולא יכול היה לכן להעיד ממקור ראשון על שארע שם.

התובע בחר שלא להביא להעיד מטעמו את המעקלים ו/או את בעלי התפקיד, שהגיעו למקום, לטענתו על מנת לבצע את העיקול עבור הזוכה שאותו מייצג התובע. החלטתו של התובע שלא להביא עדים אלה לבית המשפט מחייבת את המסקנה לפיה לו היו אלה באים להעיד, היתה עדותם תומכת דווקא בגרסת הנתבע, וההלכות בעניין זה ידועות.

התובע בחר גם שלא לצרף את דו"ח העיקול, אף שזה מצוי בידיו, בתוקף היותו ב"כ הזוכה ומי שעל פי בקשתו בוצע העיקול (עמ' 8 שו' 17-21).

7.עובדתית אין בפני לכן ראיה לכך שאכן הוצא בכלל צו עיקול, את מטלטליו של מי הותר לעקל והיכן אמור היה אותו עיקול להתבצע. גם אין כלל ראיה לכך שאותם "מעקלים" אכן היו בעלי תפקיד מוסמכים – טענה שמעלה התובע בס' 21 לסיכומיו. בהעדר צו העיקול ודו"ח הפעולה – גם כלל לא ידוע מי הם אותם "מעקלים", מה שמם ומי מינה אותם. גם אין לדעת מדוע הופסק ביצועו של העיקול (אם היה כזה) – ואם ביצועו אכן הופסק בשל אותם שיקים שמסר הנתבע, כפי שטוען התובע, או שביצוע העיקול הופסק ו/או נדחה מטעמים אחרים.

8.טענת התובע, לפיה הכספים ששילם הנתבע אמורים היו להתקזז מחובו של האח החייב לזוכה, לא הוכחה כלל. התובע, מסיבותיו, בחר שלא לצרף לתצהירו עותק מהקבלה שהוציא משרדו, לטענתו, בגין הכסף המזומן והשיקים שמסר הנתבע (עמ' 10 שו' 4-12) ואין לכן בפני כל ראיה לכך שהשיקים ו/או התשלום ששילם הנתבע במזומן לפי עדותו, נמסרו ו/או אמורים היו להמסר לזוכה, על חשבון חובו של החייב.

9.סעיף 29 (ב) לפקודת השטרות (נוסח חדש) קובע: "כל אוחז שטר חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי חוקיות, חובת הראיה מוחלפת עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר".

10.נקבע בפסיקה כי המושג "כפיה", כפי שהוא מופיע בסעיף 29 (ב) הנ"ל הוא בעל משמעות דומה לזו שבחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973 (ע"א 784/81 שפיר נ' אפל, פדי לט (4), 149, 153).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ