אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גירושין בנסיבות של פירוד ממושך ואי קיום תנאי שידוך

גירושין בנסיבות של פירוד ממושך ואי קיום תנאי שידוך

תאריך פרסום : 31/03/2016 | גרסת הדפסה
תיק רבני
בית דין רבני אזורי תל-אביב - יפו
1006595-1
28/03/2016
בפני הדיינים:
1. הרב אחיעזר עמרני - אב"ד
2. הרב אפרים כהן
3. הרב יהודה יאיר בן מנחם


- נגד -
התובע:
פלוני
עו"ד סיגל אולגה
הנתבעת:
פלונית
עו"ד גפן אבי וטו"ר אברג'ל נסים
פסק דין

 

הצדדים זוג נשוי ללא ילדים וחיים בנפרד כשנתיים. הוגשה לפנינו תביעת הבעל לגירושין בתאריך י"ב במרחשוון תשע"ה (5.11.2014) והתקיימו כמה דיונים.

בדיון גולל הבעל בפנינו את תביעת הגירושין כמפורט בפרוטוקול אך הותיר פתח לשיקום חיי הנישואין אם יתקיימו תנאים לכינון שלום הבית וכן התחייבויות שדובר עליהם טרם הנישואין.

לשאלת בית הדין לא השיבה האשה כי רוצה שלום בית אלא ענתה "מה שבית הדין יחליט". וכן ענתה אם לא יעשה טיפולים "מתגרשים"... "נשקול את ההמשך, לא נחכה שנים."

בדיון אחר ענתה האשה על השאלה אם רוצה שלום בית כי ללא ב"כ אינה עונה.

ביה"ד: האם את רוצה שלום בית?

האשה: אני בלי ב"כ שיהיה איתי בדיון מבקשת לא לערוך את הדיון.

ביה"ד שואל את האשה כמה פעמים האם את מוכנה לנסות שלום בית.

האשה: אני לא עונה בלי ב"כ, כשיהיה ב"כ אני אענה על הכול מהתחלה ועד הסוף, זה גם האתיקה.

מאחר ובפרוטוקולים נשמעו הטענות בהרחבה להלן קטע מהפרוטוקולים.

בדיון שהתקיים ביום י' באדר התשע"ה (01/03/2015) הופיעו הצדדים וב"כ עו"ד ענת גוטליב שטימנץ ועו"ד אולגה סיגל.

...הצדדים: נשאנו ב************, ב סיון תש"ע, נישואין ראשונים, גרים בנפרד קרוב לשנה.

הבעל: אני עומד על תביעתי לגירושין, אני נחרץ להתגרש, אבל אם יסכימו לכל התנאים המינימליים ששייך אז אני מוכן לשמוע, אבל אין סיכוי.

האשה: חמש שנים נשואים אין ילדים, אני רוצה ילדים.

ביה"ד: מה את רוצה גירושין או שלום בית?

האשה: מה שביה"ד יחליט.

ביה"ד: יכול רק להמליץ ביה"ד לא מחליט שלום בית בכוח.

האשה: לא התחתנתי בשביל להתגרש, אלא בשביל ילדים משפחה.

הבעל: אני רואה שאין סיכוי לפי המצב הזה רק גירושין, יכול להיות שיהיה שינוי, נכון להיום אין סיכוי.

האשה: אם הוא יעשה טיפולים מה שהוא צריך לעשות אז יש סיכוי להמשך ואם לא נצטרך לשקול את ההמשך, מתגרשים.

הבעל: זו טענה מגוחכת, בוודאי שרציתי ילדים, לא היה שייך השלום בית היה מתחת לכל ביקורת, לא מביאים ילדים בשביל להתגרש, כל המשפחה בתוך הבית שלי.

האשה: הוא סתם מספר סיפורים.

הבעל: רוצה להתגרש, אין רכוש משותף, יש חפצים בבית.

האשה:אני אצטרך לשקול, אם הוא עושה טיפולים אז כן אמשיך איתו.

ביה"ד: ואם לא יעשה טיפולים אז מה.

האשה: אני רוצה ילדים.

ביה"ד: ואם לא יעשה טיפולים.

האשה: אז נשקול את ההמשך.

ביה"ד: ומה עד עכשיו היה.

האשה: כל הזמן היה אומר חוזר לא חוזר.

הבעל: התקשרו משפחה ואמרו לי, אז אמרתי אם יהיה תנאים אז אסכים.

ביה"ד: האם הייתם בייעוץ.

הבעל: השוויגר אומרת שרק היא מייעצת.

ביה"ד: האם את מסכימה ללכת לייעוץ.

האשה: אני רוצה ילדים ומשפחה.

ביה"ד: ואם הוא לא רוצה ללכת לטיפולים.

האשה: נשקול את ההמשך, לא נחכה שנים.

...הבעל: מהחתונה כל הזמן מתערבים לי בצורה מטורפת, חמותי כל הזמן מתערבת, יש לה איזה רעיון מסוים שהאשה לא מספרת לבעלה כלום, אף פעם לא שיתפו את הבעל, מהחתונה, מהשבע ברכות, ראיתי מיד שלא מספרים אולי בגלל עין הרע, לא יודע איפה היא עובדת, מהחתונה חמי לא קרא לי לשבתות, פעם אחת בשבת הייתי אצלם, גרנו ב*******, הם גרים לא רחוק, משם, חמותי ישבה בבית אחד מהגיסים שלי אמר לי מפורש שהיא מדברת נגדי, אמרתי לעצמי אולי יש לה קשר חזק להורים אולי זה יעבור למרות מזולזל ומושפל על תהום, חשבתי שזה יעבור, חמותי רצתה שאני אכנס לכולל רבנות, ושיגעה אותי, בכולל הזה לא קיבלו כסף כמעט שנתיים ישבתי שם רק בגלל חמותי, בשביל שלום בית אני מוותר, עשיתי מבחן, בצורה מבולבלת, כי לחצו עלי נורא והיית מבולבל, כי בבית פגעו בי בלי סוף, קיבלתי במבחן סכום מאוד נמוך, זה היה לפני כשנתיים, קרוב לשלש שנים, ואז הצלחתי במבחן 58, הלכה אשתי, אני בא הביתה כל הבית היה שלטים החדר שינה [ד'] שווה אפס 58, בשביל להשפיל, לא דיברה עם המשפחה שלי, חיכיתי וחיכיתי, זה הסיבה שאין ילדים, דיברתי עם רופא ואמר שהסיבה זה בגלל הלחץ, התוצאות היו טובות, היחסי אישות היו לא טובים, כשבאתי הביתה הייתה אומרת לי קודם נדבר, היה יחסי אישות, בעיקר בליל טבילה בצורה מאוד מעוותת, רק בליל טבילה הסכימה, והייתה אומרת לי אתה גרוע מאוד אני עושה יחסי אישות רק כי אני רוצה ילדים ולא אותך, פרט לליל הטבילה כמעט שלא היה יחסי אישות, בתקופה האחרונה, תמיד כשצעקה, הייתה מדברת על אבא שלי הייתי בא לקראתה, חיינו שנים ביחד, אז היה טיפה יותר יחסי אישות, אבל עם לחצים, הייתה כל הזמן בלחץ, בגלל ילדים, היא הייתה אצל איזה רופא, לא יודע איזה רופא, זה היה בתשרי לפני שנה וחצי, פעם אחת בלבד, הוא הסתכל על הבדיקות זרע ואמר שהעסק לא כל כך טוב, התוצאות הגיעו ישר לחמותי, כששאלתי למה התוצאות מגיעות אלי אמרה לי שכנראה אתה בעייתי, היינו אצל הרופא אז, והיא סיפרה לי שבתוצאות כתוב שהכול אפס, שאלתי את הרופא אז והוא אמר לי זה לא נכון, אבל זה לא הכי טוב, בעקבות כך זה היה באותה תקופה שעזבתי את הבית, גם חמותי לא הרשתה לי לבנות סוכה בבית שלה, עברתי להורי לסוכות, אחר כך החלטתי שאני עוזב את הבית, וגיסתי באה והבטיחה שיהיה שלום בית וחזרתי אז באה חמותי, וסיפרה סיפור שאני מתחיל עם שכנות, סיפור מופקע בכלל, ואין ברירה ואני צריך לעזוב את הבית, אני חוזר ומסביר, עזבנו את הדירה איפה שגרנו והלכנו להתגורר אצל חמותי בבית, בוילה שלה, בקומה שלישית, וגרנו שם עד שעזבתי את הבית, בניסן שנה שעברה, מאז אני מחוץ לבית, לא פתחתי תיק מיד, בניסן החלטת שאני מתגרש, ראיתי שאין סיכוי, הלכתי לביה"ד לעדה החרדית בירושלים, ואז היא לא רצתה לבוא ובחשון פתחתי פה, היא לא באה לדיון שם, יש הרבה סיפורים נוראים אך אין זה מצוה להשמיץ.

האשה: כבר מתחילת החתונה ידענו שיש בעיה, אבא שלו היה מתערב ושואל הצלחתם לא הצלחתם, היה יחסי אישות סדיר, היו יחסי אישות מלאים כמו בעל ואשה, אבא שלו היה כל זמן מתקשר ושואל הצלחתם לא הצלחתם, את מה שצריך לעשות, הוא לא הצליח מה שצריך לעשות.

ביה"ד: מה הכוונה.

האשה: לא הצליח לעשות מה שצירך לעשות, הוא לא הצליח מה שצריך עד הסוף, אז אבא שלו הביא לו כדורים, לא היה ממש, היחסי אישות לא היו מלאים, לא תמיד היה מצליח. היה אומר שזה מלחץ.

ביה"ד: האם היה לו קישוי.

האשה: לא עד הסוף ממש.

ביה"ד: האם בסוף זה הסתדר.

האשה: לא ממש, בליל טבילה היה יחסי אישות, לאחר מכן, היה יום כן יום לא, לא תמיד הוא הסכים, עד שהתחלנו את הטיפולים, הייתי צריכה לעשות בדיקות דם, ולהזריק הורמונים, ואז היה בורח, עזב את הבית לא חזר.

הבעל: זה היה חודשיים לפני שעזבתי.

האשה: עשינו את הבדיקות והתוצאות של הבעל היו אפס, שגם עם טיפולים זה לא בטוח.

הבעל: אף פעם לא ראיתי את הבדיקות, ראיתי את זה אצל הרופא.

האשה: הוא כן ראה.

הבעל: יש שני מסמכים, באותם ימים, זה שקר וכזב, נושא של קישוי, מעולם לא היה כזה דבר, את המסמך ראיתי אבל הרופא אמר שאפשר באופן טבעי, אבל כבר היא לא צעירה ולחוצה, הרופא אמר שצריכים לעשות טיפולים, בבדיקה אצלי לא היה קישוי, הרופא אמר לי שאם אין קישוי אז התוצאות הן לא תוצאות, בכל אופן הרופא אמר לא אמר שזה אפס, אבל זה לא מאה אחוז, בבוני עולם אמר שזה מצוין ואפשר להביא טבעי, אבל בכל אופן, כל הזמן היא הביאה את המסמך הזה, ביחד הלכנו לבוני עולם, אמרתי שאני מוכן לעשות טיפולים אבל אין שלום בית, אז לא עושים טיפולים.

האשה: הפרופסור בר טוב אמר שצריכים לעשות את הטיפולים כי אי אפשר בלי זה להביא ילדים, גם הבת שלו אמרה שהתוצאות גרועות, והלכתי לד"ר אתי ממן, ואמרה לי את חייבת לעשות רק את הטיפולים, גם במכון פועה אמרו שחייבים לעשות, הוא הגיע לרופאה וחתם שעושה את זה, והייתי צריכה לרוץ בבוקר ולעשות בדיקות דם, והורמונים, והוא לא עשה, אחר כך יום אחד הרופאה מתקשר אלי ואמרה שהוא בא ומבטל את החתימה, סבלתי כאבים, יש סיכוי לשלום בית.

ביה"ד: האם את רוצה להמשיך את חייך אתו או שהגיע הקץ.

האשה: אם הוא יילך לטיפולים, אני אמשיך לחיות אתו, ואם לא יילך לטיפולים אז אני אחשוב איך להתקדם, אם אין ברירה אז אין ברירה.

הבעל: מה השאלה אני מוכן ללכת לטפולים, בשמחה, אבל דבר ראשון אני צריך לחזור הביתה כמה חדשים של רוגע ושלוות הנפש, אני מוכן לגור במרחק של כמה רחובות, אבל יש לי תנאים, הצידקות שלי שסחבתי ארבע שנים, קיבלתי נזק בגלל החסד שלי, מבקש שהמשפחה שלה לא תתערב, הגיסות שלי ללא יוצא מהכלל היא ניתקה קשר, שהמשפחה לא תתערב בכלל, מחמת שהתערבו, ואני גם רוצה התנצלות, והנושא של הדיור, יהיה כמו בחוזה, שיחתמו לי שהדיור יסודר, אלה התנאים, כמובן לא לגור ב*****.

האשה: אני רוצה שלא יתערבו לי, המשפחה שלו כל חמש דקות, אח שלו התחתן הייתי צריכה לדעת מה קורה.

הבעל: עם ההשמצות האלה אני רוצה רק גירושין, לא רוצה, רוצה גירושין.

האשה: דבר ראשון שלא יתקרבו לי, לגבי הכולל שהלך זה כולל ב****** בשביל שהוא יוציא מכתב שאח שלו יעשה מבחנים ברבנות, והוא הוציא מכתב שיקרי שאח שלו לומד, בשביל זה הוא הלך לכולל ב********, בשביל הוציא מכתב שקרי, לגבי המשפחה הוא אומר שאני לא בקשר עם המשפחה ואני בקשר ממש, דיברתי עם אחותו, [נ'], שאלתי אותה למה ניתקת קשר, היא אמרה כיון שהיה סיפור של התעללות שהייתה ילדה, התעללות בתוך הבית התעללות מינית של אבא עם אחותו, מאז הרבנים, בברית שלה, אף אחד מהמשפחה לא היה, היא לא מגיעה, יש פסיכולוגים, יש עדויות על זה, הי אמרה לי שיתכן שגם בעלי, עבר את זה, ויכול להיות שבגלל זה אין לו ילדים, דבר נוסף אחותו בגיל 20 יום אחד נפטרה בלי ילדים בלי משפחה, מה שאמרו שאבא שלו נתן לה כדורים במינון יותר גבוה, אחותו אמרה לי תזהרי על הכדורים, שהיא התאבדה מהכדורים, זה שעברנו דירה זה היה לא סתם אלא בגלל שהיה שכן עם הבת שלו שרצה לפתוח לו תיק במשטרה, יש אפילו עדות בזה, שהיה צועק עליו אתה סוטה, כל פעם היה צועק עליו.

ביה"ד: האם לאור כל מה את אמרת את רואה אותו כבעלך, לפי מה שאני רואה אני לא רואה שיש רקע לעשות טיפולים.

ב"כ האשה: יש הבדל שלא גומרים להשמיץ, כמו שטוען הבעל, האשה צעירה סופגת שנים.

ב"כ הבעל: הדברים מדברים בעד עצמם, לא רואה מנוס מגירושין.

ב"כ האשה: אשה צעירה נישאת לבעלה מתוך רצון כנה והכאב בעיניים שלה, להקים בית חם בישראל סופגת למרבה הצער בחמש שנים אלימות פיזית קשה.

האשה: היה אלימות מצדו כמה פעמים, בשמחת תורה לקח את הבקבוק ונתן לי מכה וכל העין התנפחה לי ולא יכולתי ללכת, זה היה לפני שנה וחצי, היה צועק עלי, כל השכנים שמעו, אפילו הרופאה אמרה שאני צריכה לפתוח תיק במשטרה לא רציתי.

הבעל: לא היה ולא נברא.

האשה: גם לאחיינית שלי, היה זורק לי מפתחות לפנים, בגלל שהיה לוקח כדורים שאבא שלו נתן, כל מיני סוגי כדורים.

הבעל: אבא שלי אחרי שלוש שנים אחרי החתונה ראה שקשה לי, הביא לי כדורים טבעיים כמו ויטמינים, כל חנות של טבעי מוכרים את זה, אין כל תופעות, הכול שטויות והבלים, הסיפור של הבקבוק לא היה ולא נברא, לא יודע מה זה קשור אלי.

האשה: שעזב את הבית בערב פסח והשאיר אותי לבד, אחיינית שלי הייתה אצלנו והוא נתן לה מכה, ואחיין שלנו אמר שהוא נתן לה סטירה, והוא עזב את הבית.

הבעל: לא היה ולא נברא.

ב"כ האשה: יש להתרעם על כך שהבעל בוחר לנצל את תחושת הניצול של תחושת הכבוד במגזר החרדי שגם כשמתרחשים דברים כל כך קשים, רק בתיאור של הבקבוק הסתובבה ב******* עם משקפי שמש גדולים, יתרה מכל כפי שסיפרה האשה עוסקים באשה צעירה שנישאה על מנת להקים בית בישראל, מגלה שבעלה סובל בעיות גבריות ופוריות, שהיו ידועות לו עוד טרם הנישואין, כנראה קיימות במשפחה, גם כשמגלה את זה לא רצה ומבקשת לפסול את הנישואין האלו, לוקחת על עצמה טיפולים רפואיים, מרשתי מעוניינית ומבקשת את עזרת ביה"ד לעזור לזוג הצעיר הזה, לקבל תנאים, מבקשת להפנות את הצדדים לייעוץ אפילו מוגבל בזמן, לנקות את כל רעשי הרקע, לפרק את הנישואין האלו זה לא דבר של מה בכך, האשה מעוניינת, צריך יועץ חיצוני, לנסות ולראות איך אפשר לעזור לזוג הזה לשקם, וניתן יהיה להתגבר על הקושי, והיה ולא יצטרכו להגיע למסקנות אחרות.

ביה"ד: לאור כל מה ששמענו לאן פנייך.

האשה: אני רוצה ילדים.

ביה"ד: האם את רוצה אותו כבעל.

האשה: אם הוא יעשה טיפולים.

הבעל: אני יעשה טיפולים בשמחה, למרות כל ההשמצות, אפילו אחרי כל התנאים שאמרתי אני מסופק אם אני אסכים לאחר כל ההשמצות ששמעתי, התנאי הראשון לא להתערב בבית אף אחד, והבעל מנהל את הבית בצורה יהודית, והתנצלות על כל העבר, כי היא כפופה להוריה, אם אין התנצלות אז גירושין, תנאי שלישי אחרי שיהיה שלום בית, נגור במקום מסויים, לא ליד ההורים, והדיור יסוכם עכשיו על שם הצדדי ולא על שם האימא, ההורים שלי הבטיחו סכום והשאר יהיה על הצד השני, נשכור דירה בלי לרשום שם, ולא לגור ב********.

האשה: אני מוכנה שאף אחד מהמשפחה לא יתערב, אני גם רוצה התנצלות.

הבעל: על מה להתנצל, אני רק סבלתי, על המכתב שהיא אומרת, הוא גרוש, הוא שאל אותי אם אני סבלתי, אמרתי לו גם אני סבלתי, אם אין התנצלות אין סיכוי פה.

האשה: אין דירה תרשום זו שכירות של שנינו ביחד, אין שום תנאים, לא דובר על תנאים כאלו.

הבעל: כל הרבנים אמרו להתגרש, היא אומרת שלום בית כי היא יודעת את האמת.

ביה"ד לאשה: מה התנאים לגירושין.

האשה: לא יודעת צריך לחשוב על זה...

בדיון שהתקיים ביום כ"ז בתמוז התשע"ה כ"ז בתמוז תשע"ה (14.7.2015) הופיעו הצדדים וב"כ עו"ד אולגה סיגל.

...הבעל: בדיון הקודם סיכמו 45 יום להגיע להסכם, או לגירושין, והיא התקשרה להרבה וניסתה להפציר בי לשלום.

האשה מפריעה למהלך הדיון.

ביה"ד מתרה באשה מספר פעמים להפסיק להפריע.

הבעל: ביחד עם איזה טו"ר שלה, שלא מבין שום דבר בשלום הפציר בי להיפגש איתי ואומר לי תתפשר, דיברתי עם [ש' כ'], הם לא מוכנים לשום תנאים שלי, רק תחזור הביתה וזהו יהיה טוב.

...לשאלת ביה"ד את הבעל האם הוא מסכים לתנאים הקודמים שהוא הציע בדיון הקודם.

הבעל: אני מוכן לפנים משורת הדין לניסיון, שהאם תחתום על זה שהיא לא מתערבת, ושהאחיות שלה לא יתערבו וגם יחתום על זה, כבוד הדדי, הנושא של הדיור יסודר כפי שסוכם בשידוך, כבוד הדדי והערכה הדדית, לא מחפש תנאים מיוחדים.

ביה"ד: האם את רוצה שלום בית.

האשה:אני בלי ב"כ שיהיה איתי בדיון מבקשת לא לערוך את הדיון.

ביה"ד שואל את האשה כמה פעמים האם את מוכנה לנסות שלום בית.

האשה: אני לא עונה בלי ב"כ, כשיהיה ב"כ אני אענה על הכול מהתחלה ועד הסוף, זה גם האתיקה.

ב"כ הבעל: מבקשת לרשום שהתנהגותה של האשה במהלך הדיון מדברת בעד עצמה זלזול וחוסר כבוד וכוחניות, וכואב הלב על גברים שרוצים לנסות שלום בית, ב"כ האשה טו"ר אברגיל יצר קשר עם מרשי כשהוא יודע שמרשי מיוצג, באופן ישיר והזמין אותו למשרד, זה לגבי האתיקה שהיא מדברת...

בדיון שהתקיים ביום כ"ח במרחשון התשע"ו (10/11/2015) הופיעו הצדדים וב"כ עו"ד אולגה סיגל וטו"ר אברגיל.

...הבעל: מאז הדיון האחרון לא היה שום קשר, רק טלפונים, אנחנו בנפרד מערב פסח תשע"ד, מאז פעם אחת נפגשנו או פעמיים, אמרו שלום בית והכול שקרים, הביתה לא חזרתי, קיימנו יחסים, לא הסכמתי, ולחצו אותי, אמרו לי שיש הסכמים של שלום בית, הפעם האחרונה זה היה בשביעי של פסח, כשאני הולך לבית הכנסת נפגשים, באם הדרך, בגבעתיים איפה שאני אומר שיעורי.

האשה: נפגשנו הרבה, שבוע שעבר נפגשנו ביום שישי, שוחחנו ביחד, הלכנו לבנק, ובכל רחוב ********, נפגשים הרבה יום שישי לפני כן, נתתי לו עוגת דבש בערב יום כיפור, וגם טלפונים הרבה יותר.

הבעל: היא מתקשרת אלי חצי שנה ואומרת שהחשבון בנק יש שם ריביות ואמרה לי תסגור את זה, הלכתי באלול האחרון לסגור ואמרו לי שצריכים לבא ביחד, ואמרתי לה והלכנו ביחד, זה הכול אחר כך הלכתי לספר, גם בנושא של העוגה שמעה שאני ברחוב וזרקה לי חתיכת עוגה.

האשה: היחסי אישות לא היה פעם אחת פעמיים, זה היה יותר, הפעם האחרונה היה בסוף ניסן, גם נפגשנו, היה לנו הרבה טלפונים, כל מיני נושאים, היה גם הסכם שהוא ערך אותו אני הסכמתי.

הבעל: ההסכם מכסלו שנה שעברה.

האשה: אחרי הדיונים.

הבעל: 50 פעם מנסים ולא גמרנו. שנה וחצי ניסיתי כל הזמן שלום בית מנסה מנסה אפילו התבזיתי, הורידו חצי תנאים משלום הבית, התנאים המינימלים שלי לשלום בית, שהאימא לא תתערב, שהסמכות שלי בבית, ויום אחד חמותי השכירה את הבית שלה, והייתי צריך לגור עם חמותי, שהנושא של הדיור יוסדר כמו שהיה בשידוך, בתנאים, שההורים שלי הבטיחו סכום וההורים שלהם הבטיחו שישלימו עד דירה.

ביה"ד: אם ימולאו התנאים האלה.

הבעל: אם ימולאו התנאים האלה אני אסכים לחזור לשלום בית.

האשה: אני הסכמתי לתנאים שקשורים אלי, איך אני יכולה לדרוש זה לא קשור אלי, מה שקשור אלי שאני מוכנה להקריב ולהיכנע אני מוכנה, מה שקשור לאחרים אני לא יכולה.

ב"כ האשה: גם בדיון שעבר גם עכשיו וגם בדיון שלפני כן יש תכנים זהים, הבעל תבע גירושין לא העלה שום דבר מהותי שקשור לבינו ובינה, אבל זה לא משנה, הוא אמר כל הפעמים שהוא רוצה שלום בית, דיבר על תנאים, אי התערבות, כבוד, זה דבר בסיסי ואין שום בעיה עם זה, ביחס לתנאי לדרישה הממונית שלא קשורה לאשה אלא להוריה, זה כיום התנאי היחיד שלו, זה אי אפשר לבא ולהגיד אם את רוצה שלום ם תגידי להורים שלך, אפילו לגבי אשה אם היא תעזוב את הבית ולא תרצה לחזור למרות שתביעתה צודקת היא מורדת, זה לא יכול להוות, אם היא לא תצליח להוציא כסף מההורים שלה אז הם צריכים להתגרש, לא נכנסנו לדיון אם היה התחייבות, בשונה ממה שהוא אמר וגם האשה אמרה היחסי אישות הטעות לא הייתה פעם או פעמיים או שלש, והיא תאשר הי מוכנה ללכת לפוליגרף.

האשה עונה לביה"ד: אין יחסי אישות מסוף ניסן...

הוסכם על מתן פסק דין על פי החומר שבתיק.

לאחר עיון בחומר שבפנינו עולה כי הצדדים חיים בנפרד מזה כשנתיים, נפגשו לפני פסח וקיימו יחסים בניסיון לשיקום חיי הנישואין. אך המפגש היה חד פעמי.

לבעל טענות קשות על חיי הנישואין על היחס מצד האשה ומשפחתה כלפיו. לצדדים בעיות בפריון ומשום כך אין ילדים. לטענת הבעל טרם הנישואין הובטח לו נושא הדיור וללא קיום הבטחה זו או ערבויות לכך אינו מוכן לנסות לשקם את חיי הנישואין.

האשה טוענת על אלימות הבעל כלפיה. לשאלת בית הדין על רצונה בשלום בית גימגמה וענתה "מה שבית הדין יחליט". וכן ענתה אם לא יעשה טיפולים "מתגרשים"... "נשקול את ההמשך, לא נחכה שנים, "ובדיון אחר נשאלה שוב מספר פעמים האם את מוכנה לנסות שלום בית סירבה לענות. באשר לטענת הבעל כי טרם הנישואין הובטח לו עניין הדיור ענתה האשה כי התחייבויות אלה קשורות לאחרים ולא אליה על כן אינה יכולה למלאם. יצוין כי לא הכחישה כי היו התחייבויות אלא שאינם קשורות אליה.

יצוין כי כפי העולה טרם השתדכו הצדדים נוהל המו"מ בין אחות האשה לצד הבעל ומשום כך נטען ע"י ב"כ האשה כי הוריה לא התחייבו. אך אין הכחשה כי טרם השידוך אכן דובר על כך והשידוך אכן יצא לפועל על סמך ההבטחה. שטר התנאים לא הוצג משום שנקרע ולא נחתם.

מאחר ואין חולק כי אכן דובר על נושא המדור אם כי לא הוכחה ההתחייבות. ולבעל יש טענות על התנהגות ויחס האשה ומשפחתה כלפיו. ואינו מוכן לנסות שלום בית ללא שיתמלאו תנאיו שאין חולק שטרם הנישואין דובר עליהם ועל דעת כך יצא השידוך לפועל. אין לחייבו להמשיך בנישואין אלו.

בנוסף אף אמירת שלום בית של האשה איננה החלטית כפי שהוכח לעיל.

לאחר האמור יש לקבל את תביעת הבעל ועל הצדדים להיפרד זה מזה.

הרב אחיעזר עמרני – אב"ד            הרב אפרים כהן

הצדדים שלפנינו נשואים מזה כחמש שנים וחצי כאשר מתוכם הם חיים בנפרד מזה למעלה משנה וחצי. אלה הם נישואין ראשונים לצדדים, ואין להם ילדים. הבעל עזב את הדירה בה התגוררו הצדדים בחודש ניסן וגם האשה מודה כי מאז סוף אותו חודש הצדדים חיים בפירוד וללא כל יחסי אישות ביניהם.

הבעל תובע גירושין, ולמעשה טענותיו בנדון נשענות על שני סומכות. האחד כי הוא אינו זוכה ליחס נאות ומכבד מצד האשה ובני משפחתה, והשני כי צד האשה אינו עומד בהתחייבויות הממוניות שהובטחו לו עובר לנישואין. האשה מצידה מוכנה למלא אחר תנאיו של הבעל הנוגעים למישור היחסים שבינו ובינה ולהשתדל אף למנוע כל חיכוך והפרעה מצד בני משפחתה. אולם היא טוענת כי אין לתלות את שלום הבית במילוי תנאים ממוניים שאינם 'קשורים אליה', כלשונה.

לא למותר לציין כי האשה העלתה בפנינו טענות קשות כלפי בעלה, טענה כי הוא סובל מבעיות בתפקוד המיני, והאשימה אותו באלימות כלפיה וכלפי צדדי ג'. הבעל הכחיש את הדברים.

ביה"ד לא חסך מעצמו טרחה נכנס לעובי הקורה על מנת לנסות לפשר ולגשר בין הצדדים אולם גם מאמציו של ביה"ד לא נשאו את הפירות המקווים, ואף כי ביה"ד הציע לצדדים להמשיך במאמציו, בסופו של יום הצדדים עדיין חיים בפירוד. הבעל עומד על קיום התנאים הממוניים שלטענתו הובטחו לו בשידוך, בלעדיהם הוא מסרב לכל ניסיון של שלום, והאשה מסרבת לכל דיון או התניה של שלום הבית באותם נושאים ממוניים.

לאשה ישנו רק תנאי אחד להסכמתה לשיקומו של הבית והוא כי הבעל ישתף פעולה בכל הנוגע לטיפולי הפוריות. גם האשה מבינה, והיא אף אמרה זאת לביה"ד מספר פעמים, כי אם הדבר לא יתאפשר לא יהיה מנוס מגירושין.

והנה למעשה, ולאחר שהאשה הצהירה בפנינו כי היא מסכימה לכל תנאי של הבעל הנוגע למישור היחסים שבינו לבינה, ניצבות בפנינו שתי סוגיות בעלות משקל הלכתי המשליך על תביעת הגירושין של הבעל. הראשונה הינה עובדת הפירוד הממושך, זה למעלה משנה ומחצית השנה כאשר לא נראה באופק כל סיכוי לשיפור המצב וקימום הריסותיו של הבית בו אנו עוסקים. והשניה התליית הבעל את שלום הבית בקיום התנאים הממונים שלטענתו הוסכמו בשידוך.

נדון בדבר אחד לאחד.

א.   פרוד ממושך וחוסר תקווה לשלום בית אין בהם בכדי לחייב את האשה בגירושין

כאמור לעיל הצדדים חיים בפירוד מזה למעלה משנה וחצי, אך אני הקטן כבר הרחבתי במספר פסקי דין (ובעיקר בתיק מס' 292973/1) כי בפירוד ממושך כשלעצמו אין בכדי להביא לחיוב גירושין, ולחיבת הקיצור, אביא שוב בקצור נמרץ רק את עקרי הדברים.

ראשיתו של נדון זה נעוצה בדבריו המפורסמים של רבנו הגר"ח פאלאג'י ("חיים ושלום ח"ב" סי' קיב) ולפיהם:.

"בדרך כלל אני אומר, כל שנראה לבית דין שזמן רב נפרדים ואין להם תקנה, אדרבה צריך השתדלות הרבה להפרידם זה מזה ולתת גט, כדי שלא יהיו חוטאים חטאים רבים וכו', וידעו נאמנה כי כל הבא לעכב מלתת גט בענין זה כדי להנקם זה מזה מחמת קנאה שנאה ותחרות, פעמים שהאיש רוצה לגרש והאשה אינה רוצה, וכדי להנקם מהאיש מעכבים הדבר שלא לשם שמים, עתידין ליתן הדין, וכמו כן להיפך כשהאשה רוצה וכו' וכדי להנקם מהאשה מעכבים מלתת גט שלא לשם שמים, גם בזה לא בחר ה' ויש עונש מהשמים וכו', והנני נותן קצבה וזמן לדבר הזה, דאם יארע איזה מחלוקת בין איש לאשתו, כבר נלאו לתווך השלום ואין להם תקנה, ימתינו עד זמן ח"י חדשים, ואם בינם לשמים נראה לבי"ד שלא יש תקווה לשום שלום ביניהם, יפרידו הזווג ולכופם לתת גט עד שיאמרו רוצה אני, כדבר האמור."

והנה דברים אלו כבר עלו על שולחנם של מלכים, מאן מלכי רבנן, שעלו בהסכמה שאין לעשות על פיהם מעשה בחיוב האיש או האשה בגירושין. כך עלה בפסק בית הדין הרבני הגדול (חלק ט עמוד 200) בלשון הגר"ש גורן:.

"ברור איפוא שאין להסיק מתשובה זו של הגר"ח פאלאג'י שבסוף ספר חיים ושלום (ח"ב סי קיב) שום מסקנה הלכתית חדשה בדבר כפיה לגט, בין כאשר מדובר על כפיית האשה לדידן שקבלנו את החדר"ג, ובודאי שאין לדון על פיו כאשר מדובר על כפיית הבעל לתת גט רק על סמך המחלוקת שיש בין בני הזוג ונראה לבי"ד שלא יש תקוה לשום שלום ביניהם, שאז לפי דברי הגר"ח פאלאג'י יפרידו הזווג ולכופן לתת גט. זה תמוה מאד ואין לפסוק כך אפילו לכוף את האשה לגט, כל שאין נימוקים אחרים מצד ההלכה שכופין אותו לגרש או אותה לצאת, כפי שמבואר בשו"ע ובפוסקים. ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות. ולכן לא נצרף שיטה זו לנימוקי פסק דיננו אלא א"כ דינה כמורדת, או שאומר מאוסה עלי ויש סיבה מבוררת לכך, וגם רגלים לדבר שטענתו אמת, שאם בנוסף על כך חיים בנפרד זה מזו כמה שנים ואין תקוה לשלום בית מחמתה שאז כופין אותה לקבל גט, או שמתירין לו לישא אחרת אם היא מסרבת לקבל גט."

והוסיפו שם להוכיח דכן היא שיטתו של הגר"ח עצמו בספרו "חיים ושלום" (שם ח"א סימן א). וכ"כ גם הרבנים הגאונים וולדנברג, קוליץ ואליעזר שפירא בפד"ר (חי"ג עמ' 362 והובא גם ב"ציץ אליעזר" חלק י"ז סימן נ"ב) שכל עוד שלא נמצאה עילה לג"פ אין לתת חשיבות לעובדה שזה עידן ועידנים שאין השלום שורר ביניהם, דאם לא כן לא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה. וכן כתב גם הרה"ר לישראל הגרי"א הרצוג זצ"ל בשו"ת הגרי"א הרצוג (סי' קנד):.

"אמת הוא שהנימוק הסתמי של אין סיכויים לשלום דורש זהירות מרובה מצד בית הדין ואם נקבל דבר זה ליסוד מספק, לא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה, שכל בעל שנותן עיניו באחרת יפרוש מאשתו וימרר חייה עד שביה"ד אחרי עבור איזה זמן יבואו לידי המסקנה שאין סיכויים לשלום וכו'."

כן העלו גם הרבנים הגאונים אזולאי, וולדנברג וקאפח זכר כולם לברכה (בפד"ר ח"א עמוד 162), ז"ל:.

"ברם אמתלא זו של חוסר תקוה לחיים משותפים אין בה כדי להטיל חובה על האשה לקבל ג"פ, כל זמן שלא הוכח בהוכחות מספיקות שהאשה אשמה בהפרעת שלום הבית עד כדי כך שיש לה דין מורדת, או בדומה לזה אמתלא ברורה שהאשה נמאסה עליו."

ועיין בזה גם בדברי ה"ציץ אליעזר" זצ"ל (חלק ו סימן מב – קונ' אורחות המשפטים פרק א), ובפד"ר יב עמ' 206, וכפי שהעלו גם חברי ביה"ד הרבני האזורי בחיפה (פד"ר כרך ז' עמ' 108) שלא לחייב את האשה בגט למרות שאין כל סיכוי לשלום בית.

ואף שראיתי לדברי חבר ביה"ד הגדול הגר"צ אלגרבלי שליט"א (בדעת מיעוט, תיק מספר 1750-21-1) שהעלה:.

"שכאשר בטלו התנאים המינימליים לשיקום שלום בית בין בני הזוג ואפילו שהמדובר באשמת הבעל שעיניו נתן באחרת, מ"מ אין איסור לגרש אשה ראשונה כאשר קיבלה כל המגיע לה... מלא כתובתה, אין כל טעם וסיבה להמשך הנישואין [עי' תעלומות לב חאבה"ע סי א]."

וכך היא שיטתו בעוד מספר פסקי דין (וראה גם בפס"ד שניתן על ידו בתיק מס' 992236/1). מ"מ לענ"ד, קלה כמות שהיא, הרי אף אם נאמר שאין איסור לגרש אשה ראשונה כאשר בטלו התנאים המינימליים לשיקום הבית ודינה כדין אשה שניה שאם שנאה ישלחנה, אין בכך כל חיוב על האשה לקבל את הגט, ואיננו רשאים לפסוק שהיא חייבת לעשות כן, וכלשונו של הרשב"ש בתשובה (סימן תיא) שכתב:.

"והרביעית היא שאין בגירושיה לא מצוה ולא עבירה ולא חיוב כפיה, כגון אשתו שניה שאין בה לא ערוה ולא דבר אלא כעין שהקדיחה תבשילו או ששנאה או מצא אחרת נאה הימנה, בזו אין חובה על ב"ד ליזקק לו. שאעפ"י ששנינו בפרק חרש האשה יוצאה לרצונה ושלא ברצונה והאיש אינו מוציא אלא לרצונו, אין הכוונה שב"ד יכריחוה לבא לקבל גיטה, אלא שאם זרק לה גט בחיקה אעפ"י שהיא אינה רוצה להתגרש גירושיו גירושין אעפ"י שלא ברצונה, וכו'. וכבר טעו בזה קצת מגסי הרוח, מחמת שראו בהלכות גירושין בפ"א שכתב הרמב"ם ז"ל שהאשה מתגרשת שלא ברצונה, ואלו עניי הדעת חסרי מוח לא ידעו הפרש בין בעל כרחה ושלא ברצונה לכפיית ב"ד, שאלו אמרה המשנה שהאשה מתגרשת בכפיה שכופין את האשה להתגרש, היה חובה על ב"ד לכופה להתגרש, אבל לא אמרה המשנה אלא שהיא מתגרשת שלא ברצונה, וכו' אבל הב"ד יכפו האשה להתגרש שלא במקום מצוה אין לנו."

וכ"כ בהפלאה (ק"א סי' עז אות ג), וכן העלה גם ב"נודע ביהודה" (תניינא אבה"ע סו"ס קי) וכל"ה:.

"אבל האשה אף שבעלה יכול לגרשה בע"כ מ"מ אין שום חיוב עליה שתהא מחויבת לקבל הגט ואם יכולה להשתמט שלא יגרשה לא ידעתי בזה עליה שום איסור."

ואף שראיתי לרב "בית מאיר" (סי' קטו סוף סעי' ד) דלא ס"ל הכי וכתב שהאשה משועבדת לקבל את גיטה כשירצה לגרשה, מ"מ קשה לעשות מעשה כוותיה נגד הנהו פוסקים.

ועל כולנה עיין בדבריו המאירים של מר"ן מופת הדור והדרו אביר הרועים הגר"ע יוסף זצ"ל שבתום תשובה ארוכה בעניינים אלה (יביע אומר ח"ג סי' יח אות יג) הביא את דברי הגר"ח פלאג'י והסמיכם על שיטת ר' יונה (שטמ"ק כתובות סד) והרמ"א (יו"ד סי' רכח סו"ס כ) בדין האומרת מאיס עלי שמצוה לגרשה, ולא מצא להם כל מקור בבטלותו של האיסור לגרש אשה ראשונה במקום בו אפסו סיכויי השלום, וגאון גדול זה שעינו כעין הבדולח הייתה צופיה על כל מרחבי הש"ס והפוסקים, אין לומר בו, ח"ו, לא שמיע ליה, ואם לא הביא כל מקור אחר לדברי הגר"ח פלאג'י יש לומר דלא סבירא ליה שיש להם מקור אחר, ומה נענה אנן אבתריה.

ובהורמנותייהו דמרנן, וכתלמיד הדן לפני רבותיו בקרקע, נלענ"ד, אני הזעיר שבתלמידים, שכל המעיין הדק היטב בדבריו המאירים של רבנו הגר"ח יראה שגם הוא בגודלו לא אמר שדי בפירוד ממושך בכדי לחייב בגט. דהנה המעיין בנימוקיו של הגר"ח למסקנתו זו ישר יחזו פנימו דרבנו הגר"ח לא דיבר במקום בו מתקיים אך פירוד ממושך אלא במקום בו אחד הצדדים מסרב להתגרש אך בכדי להינקם ממשנהו, וכלשונו הזהב:.

"וידעו נאמנה כי כל הבא לעכב מלתת גט בענין זה כדי להנקם זה מזה מחמת קנאה שנאה ותחרות, פעמים שהאיש רוצה לגרש והאשה אינה רוצה, וכדי להנקם מהאיש מעכבים הדבר שלא לשם שמים, עתידין ליתן הדין, וכמו כן להיפך כשהאשה רוצה וכו' וכדי להנקם מהאשה מעכבים מלתת גט שלא לשם שמים, גם בזה לא בחר ה' ויש עונש מהשמים וכו',".

וכבר מילתי אמורה בפסק דין אחר (תיק מספר 247419/8) כי כאשר אחד הצדדים מסרב להיתגרש אך בכדי להינקם משכנגדו יש לחייבו להתגרש מן הטעם שהנקמנות "שהיא היא תולדת השנאה ופריה הבאוש" מביאה על האוחז בה את דיני המרידה, ומטעם זה יש לכל הפחות לחייבו להתגרש.

על כן, ולאור כל האמור, הרי שגם בנדון שבפנינו אין לחייב את האשה להתגרש אך מפני הפירוד הממושך, האשה הביעה את הסכמתה ורצונה בשלום בית ובשום פנים אין לדונה כמורדת, והבעל גם הוא היה מוכן לשוב ולנסות שלו"ב לו אך ישלימו את תנאו הרכושי, דבר המוכיח כי אין לו כל טענת מאיסות כלפי האשה, וכאמור לעיל אך מפני הטעם של פירוד ממושך אין לחייב בגירושין.

ועוד, וגם הוא עיקר, שגם רבנו הגר"ח פלאג'י כתב את דבריו אך במקום "שלא יש תקווה לשום שלום ביניהם" ואילו בנדון דידן ייתכן שאין לומר שאפסו הסיכויים לקומם את הריסות הבית. כאמור לעיל גם בדיון האחרון שהתקיים בפנינו הסכים הבעל לשוב לשלום בית, ואך העמיד תנאים לכך. האשה הסכימה לרוב ככול תנאיו של הבעל, ואי ההסכמות ביניהם סבו אך סביב טענותיו של הבעל על אי קיום הבטחות רכושיות שניתנו לו עובר לחתונת הצדדים. על כן פשוט וברור הוא שלא על כך אמר רבנו הגר"ח פלאג'י שיש לחייב בגט.

ב. אין להתלות את שלום הבית בקיום התנאים הממוניים שלטענת הבעל הובטחו לו בשידוך

טענתו השניה של הבעל מתייחסת לאי קיום תנאים ממוניים שהובטחו לו בשידוך, הבעל מסרב לשלום כל עוד לא יתמלאו התנאים. גם בכך אין מנוס מלקבוע שיש לדחות את דבריו, ואדרבה יש להסביר לו כי לא זו הדרך על פיה יש לילך כל ההולך בדרכה של תורה.

דהנה דין זה כבר עלה ובא בדברי הר"ם מרטנבורג (שלטי הגיבורים של המרדכי סי' ערה אות ג) שהעלה שאבי כלה שלאחר הנישואין פשט לחתנו את הרגל ואינו נותן לו את אשר התחייב לתת אין החתן יכול לעגן בשל כך את אשתו, וכל"ה:.

"השיב הר"ם ז"ל אבי כלה שפשט רגל לחתנו שאינו נותן לו מה שפסק עמו אינו יכול לבגוד באשתו בשביל זה כיון שכבר כנסה. והא דאמרינן פרק שני דייני גזרות הפוסק מעות לחתנו ופשט לו הרגל תשב עד שתלבין ראשה כו', דשאני התם דלא כנסה כדמשמע לישנא דאדמון או כנוס או פטור אלמא מיירי דלא כנסה אבל כנסה סבר וקיבל, נתחייב לה שאר כסות ועונה ולכבדה כמשפט הבנות הכול כמ"ש בספר כתובה ואנא אפלח ואוקיר ואיזון כו'."

והדברים נפסקו ברמ"א (אבה"ע נב, א):.

"וכל זה לא מיירי אלא קודם שנשאה, אבל לאחר שנשאה ודאי לא יוכל לבגוד באשתו משום שאין נותנין לו מה שפסקו לו אלא חייב בכל דבר שאיש חייב לאשתו."

ועיין בב"ח שהעלה:.

"הוא הדין אפילו פסקה היא לעצמה ואפילו שלא בפני אביה כיון שכבר כנסה אינו יכול לבגוד באשתו, כיון שכבר נתחייב לאשתו בכל וסבר וקיבל, מיהו אם יש בידה ליתן ואינה נותנת ב"ד כופין אותה עד שתתן מה שפסקה לעצמה. מיהו בתשובת מיימונית סוף הלכות אישות (סי' כח) משמע דכשיד האשה משגת חייבת ליתן לו אפילו לא פסקה לעצמה אלא אביה פסק לה, ואינה יכולה לומר לו או כנוס או פטור, ונראה דהוא הדין נמי בשכבר כנסה דאע"פ דאינו יכול לבגוד באשתו וכו' מכל מקום כופין אותה ליתן כיון שיש בידה ליתן אף על פי שלא פסקה היא לעצמה אלא האב פסק לה, וצ"ע למעשה".

ובח"מ (שם סק"ה) הביא את דבריו שה"ה בפסקה היא עצמה וכבר כנסה, שאסור לבעל לבגוד בה בשל כך (וכבר דייקו רבותינו האחרונים שבין יש לה ובין אין לה אינו רשאי לבגוד בה, ועיין בשו"ת מאזני צדק ח"ג אבה"ע סי' י אות ח), וכתב שפשוט הוא. וכ"כ גם הב"ש (שם סק"ד), וציין שביה"ד מוציאים ממנה או מאביה את מה שפסקו. וכן פסק הרב ערוך השולחן (סי' נב סעי' ה), וכפסק הרמ"א העלה גם הגרי"ח בשו"ת רב פעלים (ח"ב אבה"ע סי' יב).

ואולם עיין בפתחי תשובה שם (ס"ק ב) שהביא מתשו' שיבת ציון סי' פ"ח במעשה באיש א' מתעשר ואין כל אשר שידך את בתו עם בחור בן גדולים והתחייב לתת לנדן בתו סך עצום, ולאחר שנערכו הנישואין כדמו"י באו בעלי חובות ולקחו מאבי הכלה כל הנמצא אתו ונשאר ערום בחוסר כל ואין ידו משגת לשלם לחתנו הנדוניא ופשט לו את הרגל, והחתן בראותו הרמאות שעשה לו חמיו רוצה לגרש את אשתו בע"כ. והעלה כי:.

"בנ"ד שכבר נשאה ופסק הרמ"א דאין יכול לבגוד באשתו אלא חייב בכל דבר שאיש חייב לאשתו ולדידן בכלל החיוב הוא שלא יכול לגרשה בע"כ פשיטא דאין לנו לבדות מלבינו סברות לחלק מה שלא חילקו הפוסקים ומי ירום ראש להקל בחרגמ"ה לבנות יסוד על סברא קלושה כזו כו'".

והוסיף והביא הפת"ש מתשו' ח"ס (סימן ק"נ) על נדון זה ממש שהעלה:.

"אך בנ"ד שכבר כנסה בזה כ' הרמ"א דא"י לבגוד באשתו כו' ומה שרצה הגאון השואל לחלק בזה אין דבריו נראין כלל כו' והטעם שסבר וקיבל אחר הנישואין מרומז בתשו' מהר"ם שם דהרי כותבין בכתובה היא הכניסה שימושא דירה ודערס' שוין כך וכך והוא קיבל זה בנדוני' וע"ז התחייב עצמו ואנא אפלח כו' א"כ הרי הודה בעצמו שבשביל דבר מועט השוה מאה זקוקים התחיי' עצמו כל תנאי כתובה כו'".

ושם בסימן קנ"ב בתשובת חותנו הגאון רע"ק איגר זצ"ל על נדון הנ"ל כתב ג"כ:.

"דמטעם פשט לו הרגל א"י לגרשה בע"כ כיון דניסת וכמ"ש הרמ"א ז"ל. ועיקר הסבר' הוא דבאירוסין דעדיין לא נתחייב בחיובי בעל לאשתו אלא דמקבל על עצמו לישאנה לזמן מוגבל ושניהם נתחייבו והתקשרו זה לזה, האב קישר עצמו לשלם לזמן ההוא הנדוני' והוא קישר עצמו לנשאה בזמן ההוא, הוה כתלאו זה בזה דשנים שנתקשרו זל"ז לעשות כך וכך אם זה אינו מקיים גם השני א"צ לקיים, דהתחייבות לנשאה היינו לזמן פלוני אחר סילוק הנ"ל. משא"כ בנשאה כו' ומ"ש הגאון השואל לדון באומדנ' הנה אף אם נחליט זה לאומדנא דמוכח כמו מתנת שכ"מ וכדומה זה שייך באם הי' חיוב מזונות וכדומה לאו מחק חז"ל אלא מכח ששעבד לה אנא אפלח אמרי' אדעת' דהכי לא נתחייב והוי כקנין בטעות, אבל הכא דמיד שנשאה מוטל עליו החיוב מזונות אי מדאוריי' או מדרבנן א"כ אף דהי' יכול להתנות ע"מ שאין לך עלי מזונות מ"מ בשביל אומדנ' לא נעשה מעשה חדש ענין תנאי לפטור עצמו כו'. ומכ"ש דלא פקע ממנו חיוב העונה כמו דאינו יכול להתנות בסתם ע"מ שאין לך עלי עונה באם יהי' כך וכך וכיון דנתחייב בחיוב עונה ממילא חל עליו חרגמ"ה מבלי לגרש בע"כ ושאני אירוסין דעדיין אין עליו חיוב עונה כו', ובפרט דהרמ"א פסק להדי' דמחוייב בכל חיובי בעל לאשתו וסתם ולא חילק דדוק' ביש לו פרנסה ממקום אחר דליכ' אומדנ' כו' לזה לדעתי קשים הגירושין."

ובטעמם נדחו דברי המהר"ם מינץ האחרון (אפי זוטרי סי' כו) מחותנו של מר"ן החת"ס שכתב שטעמו של המהר"ם מרוטנבורג אינו שייך אלא היכא שהחתן תבע את הנדוניא קודם החופה וחמיו פשט לו את הרגל שאז אפשר לומר שהיות ולאחר מכן נשא ללא כל תנאי מוכח שסבר וקיבל, אך אם לא פשט לו את הרגל לפני הנישואין, וגם איכא אומדנא דמוכח שלולא הבטיחו לפרנסו לא היה החתן נישא, שכן הוא ת"ח, אינו בקי במלאכה וכל רצונו הינו להישאר שקוד על תלמודו, אין לומר שבכך שנשא את משודכתו יש לקבוע כי הוא סבר וקיבל. וראה שם שהעלה שבכה"ג שלחתן אין כל אין לומר שהוא סבר וקבל, ורשאי לגרשה בע"כ. וטעמו ונימוקו עימו:.

"וכיון דהבעל עדיין לא קיים מצות פו"ר ויושב גלמוד וחושש מחטאת נעוריו מוזהר ועומד לגרשה ובכה"ג לא גזר רגמ"ה כי עיקר תקנתו היה בפני הפריצים... ולא כן בנד"ד ראוי לגדור גדר בפני עושי עוול להטעות בחורי הזמן אשר שמו נפש חשקם להיות תורתם אומנותם ולא יהיה תקנות רגמ"ה קלקול לפריצי בני עמנו."

ומלבד דברי רבנו הרע"ק שהיות ולאחר הנישואין חיוב המזונות והעונה אינם חלים כתוצאה מהתחייבותו של הבעל אלא מחוק התורה ועל כן לא שייך בכאן אומדנא לפטור את הבעל מחיובי אישתו, עוד יש לומר שבנד"ד גם המהר"ם מינץ יודה שהיות והבעל יכול לקיים את עצמו בלא תמיכת חמיו אין כאן אומדנא דמוכח שללא קבלת הממון שהובטח לו לא היה נושא.

וכן העלו הלכה למעשה גם הגר"ש משאש (תבואות שמש ח"ג סי' קט), הגר"י מובשוביץ (עטרת ישראל חלק התשובות סי' ט), וכ"כ גם הגר"י חזן (יחוה דעת ח"א חאבה"ע סי' יא) בנדון כעין נידון דידן:.

תשובה ראינו שהבעל לא צדק בטענותיו דאף לפי דבריו שמחותנו הוא האשם בדבר שהוא לא קיים מה שהבטיח להם מ"מ האשה אינה אשמה בשום דבר מזה ולא יגרע מזכויותיה עבור פשעי אביה. וכן ראינו להרמ"א ז"ל אבה"ע סי' נ"ב בהגה שכתב בשם הגהות מרדכי וז"ל אבל לאחר שנשאה ודאי לא יכול לבגוד באשתו משום שלא נותנים לו מה שפסקו לו אלא חייב בכל דבר שאיש חייב לאשתו ע"כ. ולכן חובת הבעל לגלגל עם אשתו בדירה ובאוכל שנמצא לרשותם מאת אביה ואם הוא רוצה בדירה טובה ופרנסה מכובדת עליו וכו'."

וכן העלה גם ראב"ד ברודי הגרחי"ל ליטווין (שערי דעה קמא תשובה קלג) שאחר שפסק כדברי הרמ"א וציין כי:.

"חלילה לנו לצאת מדברי הרמ"א ז"ל זיז כלשהו".

העלה שאם מגרשה יש לפטור את הבעל מתוספת כתובה, שכן התשב"ץ (ח"ב סו"ס קסט) והמבי"ט (ח"א סי' כז) כתבו להדיא שאינו מחויב לתת לה התוספת כל שלא קיבל את הנדוניא בשלמות. וכן העלה גם חד מיוחד שבאדירי הדעה שבמערב מו"ר ועט"ר הג"ר רפאל אנקווא זצ"ל (תועפות רא"ם סי' ט), שאחר שהביא את דברי הרב תורת חסד (סמ"ג שע"ג) והמהרש"ך (ח"א סק"ג) שכתבו שאם מגרשה חייב לה בכל כתובתה, עיקר ותוספת, הביא את דברי התשב"ץ והמבי"ט שכתבו שכאשר לא עמדו בתנאים ולא נתנו לו את הנדוניא אינו מחוייב לשלם לה את התוספת, והביא שכ"כ גם הרב ערך השולחן (סי' נב) בשם הרשב"ש, ושכן פסק הרב מהריק"ש בספר אהלי יעקב, ושכן העלה הרב מוהר"ח פלאג'י בספר חיים ושלום (סי' צח) שסמך על התשב"ץ ופסק שאם מת האב או העני גם החתן פטור מכתובה, ואם פרע האב מקצת מהחוב אזי החתן יפרע לערך המקצת שקיבל, ואם יש לאב ממה לפרוע כייפינן ליה לפרוע לחתן כדי שבזה תגבה האשה כתובתה. והביא שכך העלו גם הרה"ג מהר"ם ומהרי"ו ברדוגו "ועליהם אנחנו נשענים ומי יש לנו להישען יותר מהם... הם אמת ודבריהם אמת."

אשר על כן ברור הוא כי איננו רשאים לקבל את דברי הבעל כי הוא אינו מוכן לחיי שלום עם אשתו אך מפני שלא קיומו הבטחות הרכושיות שלטענתו הובטחו לו ערב הנישואין, אדרבה מאחר שהתחתן ולאחר שהתחתן מוטלים עליו כל חיובי הבעל כפי שסיכמנו.

סוף דבר

כאמור לעיל ניסה ביה"ד בכל כוחו לסייע בידי הצדדים לגשר על הפערים ביניהם ולשוב לחיי שלום, אולם לדאבון לב ניסיון זה לא צלח ו"נלאו מתווכי השלום לתווך ביניהם", כדבריו של רבנו הגר"ח פלאג'י. על כן והיות ובשלב זה איננו רואים עוד תקווה לשלום בית, ואף הצעתנו להמשיך ולנסות לסייע לצדדים לשקם את חורבות ביתם לא נשאה את הפירות המקווים, ובהצטרף העובדה כי לצדדים אין כל רכוש משותף, ושניהם אף שיתפו פעולה לשם סגירת חשבון הבנק שהיה רשום על שמם, כמו גם לאור העובדה כי בפני הרכב ביה"ד נשאלה האשה מספר פעמים לרצונה, ותשובותיה היו "אני רוצה ילדים", "מה שביה"ד יחליט", ובהתחשב בטענותיה הקשות על בעיה בתפקודו של הבעל בקיום יחסי אישות כמו גם על אלימות פיזית ומילולית מצדו, הרי שגם אם לא נטיל חיוב על האשה לקבל גיטה, והכול כאמור לעיל, מכל מקום נמליץ לאשה כי לאור הפירוד הממושך ולאור העובדה כי ביה"ד אינו סבור כי במציאות העכשווית מתקיימים תנאים שיאפשרו לבני הזוג לקומם את הריסות ביתם, כמו גם לאור טענותיה הקשות של האשה כלפי הבעל, על הצדדים להיפרד זמ"ז בגט פיטורין כדמו"י.

יהודה יאיר בן מנחם

לאחר האמור יש לקבל את תביעת הבעל ועל הצדדים להיפרד זה מזה.

ניתן ביום י"ח בשבט התשע"ו (28/01/2016).

הרב אחיעזר עמרני – אב"ד             הרב אפרים כהן              הרב יהודה יאיר בן מנחם

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ