אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גירושין, כתובה וחלוקת רכוש

גירושין, כתובה וחלוקת רכוש

תאריך פרסום : 10/01/2011 | גרסת הדפסה
תיק רבני
בית דין רבני אזורי אשדוד
14850-1
19/09/2010
בפני השופט:
1. הרב אברהם עטיא - יו"ר
2. הרב משה אמסלם - דיין
3. הרב יצחק רבינוביץ - דיין


- נגד -
התובע:
פלונית
הנתבע:
פלוני
פסק-דין

א.                  לאחר שמיעת טענות ומענות של הצדדים ובאי כוחם וכל החומר שבתיק מחליט ביה"ד כי חובת הבעל לגרש את אשתו ויש אף כר נרחב מאוד לכפות אותו וכהגדרת ההלכה "בשוטים".

ב.                  הבעל חייב לשלם לאשתו את מלא הכתובה עיקר ותוספת בסך 36,000 דולר מלבד המאתיים זוז.

הנימוקים:

1. הבעל [פלוני] אינו עומד בחיוביו כלפי רעייתו וכלפי ילדיו ואינו מתפקד כאב ובעל בכל אושיותיו של הבית היהודי לרבות מאמר הכתוב "שארה כסותה ועונתה לא יגרע".

2. האשה מואסת בבעלה באמתלה מבוררת.

וידועה מחלוקת הפוסקים, ובשו"ת ציץ אליעזר חלק ד' סימן כ"א, הביא את כל השיטות, ובחלק ה' סימן כ"ו שוב כתב בנידון מענה על השגותיו של הגאון הרב אלישיב שליט"א, ולאחר מיצוי הדין כתב" "ובסיכומם של דברים אני אומר כי כאמור ידעתי גם ידעתי דברי רבותינו הגדולים ז"ל אשר מפיהם אנו חיים אשר יצאו בסופה ובסערה נגד כפיה זאת, מי ביותר ומי בפחות... אבל ידעתי גם דברי רבותינו גדולי הפוסקים האחרים ז"ל, וחושבני שבהשיתנו אל לבנו להאזין גם להמולת הפוסקים הגדולה העומדים במערכה לצדה השנית של המטבע, לכוף לגרש לתקנת בנות ישראל , ובהעריכנו מערכה מול מערכה גם דברי כת האריות השניה הזאת... ואחרי זאת בקחתינו גם בחשבון חומר השעה המיוחדת שאנו חיים בה בתקופתינו אשר רבו שוטני התורה וכן בראותינו פירצת הדור הצעיר המנוער מתורה ויראת שמים וכשלא מוצא אוזן קשבת לדבריו עושה במחשך מעשיו, וכמה פעמים הרי אוזנינו שומעות ולא זר מהמכשולים הגדולים שהנשים נכשלות ומכשילות את הרבים באיסור אשת איש ואנו עומדים רפה אונים באין בידינו להעמיד הדת על תלה, נדמה לי ששפיר ישנו במה שכתבתי בספרי שם כר נרחב לתת מקום לדון בכובד ראש בהערכת כל מקרה ומקרה של טענת מאוס עלי ולהשתמש לפי הצורך בכפיה , ועכ"פ בכפי דרך הברירה שהזכרתי, שאיך שלא יהיה הרי כו"ע יודו שאין דינה ככפיה ממש... ולפי הדור שלפנינו נדמה שהחשש של תרבות רעה הוא יותר גדול ויותר חמור מהחשש שיתנו עיניהן באחר כשלא נדון בה כי אם רק אחרי אמתלא ברורה גלויה ומפורסמת, ולכן לפענ"ד נאמנים המה דבריו של המהר"א טוואה בחוט המשולש שכותב שאפילו לפי דעת הסוברים שלא לכוף, אם יש צורך שעה בכפייה יכופו דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות, ובלבד שתהא כוונת הדיין לשם שמים, ויחקור על הדבר כראוי... ".

ושם בסוף התשובה הביא הרב ציץ אליעזר את דברי שו"ת מעשה אי"ש חאה"ע סימן י"ב.

ואני אצטט מהספר עצמו, מעשה אי"ש הוא להגאון רבי יעקב שאול אלישר, ושם בסימן י"א תשובות של כמה דיינים וביה"ד של צנעא, ושם בין היתר ביה"ד דשם וחתומים עליו שבעה דיינים שכתבו: "וגדולה מזו העידו על הרה"ג כמו"ה שלמה אלקאדא זלה"ה דבמקום דיש לחוש לעגונה היה עושה מעשה עפ"י סברת הרמב"ם ז"ל וכמה פעמים השיב לשואלו שאינה כשבויה וכו' ומ"ש מה' יחיא השאש (שם בראש התשובה) משם אביו דלא נהגינן כהרמב"ם בהא, אין דבריו של אחד במקום שנים ועל דברי הבי"ד ראוי לסמוך יותר, משום דאינהו רמו אנפשייהו טפי מיניה ואין להאריך".

ושם כתב בסימן י"ב הרב יעקב שאול אלישר: "...ועוד מצאתי תשובה אחרת להרא"ש ז"ל בכלל ל"ה שנשאל באלמנה בת טובים שפיתה אותה מלמד אחד שהיה דר בביתה וקידש אותה בטבעת שאולה, והיא אומרת שמואסת אותו ורצונה להתגרש ממנו, ואסיק, דבתחלה ירצו אותו ברצי כסף ואם לא יאות לגרשה יש לסמוך על דעת קצת מרבותינו שפסקו דדינא דמורדת שכופין אותו לגרשה, ואני נגרר אחריהם לכופו לגרשה עכ"ל יעוש"ב, והדברים ק"ו אם מפני שהיא בת טובים ואינו ראוי והגון המלמד הנז' לישא אותה שהיא אומרת שמואסת אותו, אסיק להלכה דיכופו אותן לכתחלה לגרשה, כ"ש שבנ"ד מודה הוא שיש לו חולי הטיר דלא בציר דאיכא צד מיאוס ואפשר שידבק דודאי דכופין אותו לגרשה... והנה תשובת הרא"ש ז"ל דכלל ל"ה הביאה מר"ן ז"ל בב"י סימן קנ"ד, וכל רואה יתמה דנראה דסתר דבריו ח"ו, דבכלל מ"ג סימן ו' כתב על טענת מאיס עלי דלדעת הרמב"ם כופין אותו להוציא, ולדעת ר"ת ז"ל וכל רבני האחרונים דכל המעשה בטענה זו מרבה ממזרים בישראל, וכל זה אני כותב על להבא, אבל לשעבר אם סמכו על רבינו משה מה שעשה עשוי, משמע מדבריו דעל דורות הראשונים שלא להוציא לעז שסמכו על הרמב"ם ז"ל כתב מה שעשה עשוי, ואיך הוא עצמו כתב דלכתחלה לסמוך על דעת הרמב"ם ז"ל, בעובדא דכלל ל"ה הנז"ל, אלא ודאי דכונתו דדוקא בדליכא שום צד אמתלא לדבריה שאומרת מאיס עלי בלי שום טעם וכופין אותו להוציא מרבה ממזרים בישראל, אבל אי איכא ריח אמתלא לדבריה סומכין לכתחלה כי ההיא דהרא"ש שהיא היתה בת טובים ואינו ראוי שידבק בה כופין...".

וסיכם את דבריו בציץ אליעזר " ויוצא לנו לפ"ז דבאיכא צד או ריח אמתלא לדברי האשה שאומרת מאיס עלי גם הרא"ש מודה דסומכין לכתחלה על דעת הרמב"ם לכוף ורק בליכא ריח או צד אמתלא לדבריה הוא דס"ל להרא"ש דאין לכוף".

ועי"ש בציץ אליעזר מה שישב את סתירת דברי הרא"ש בדרך אחרת.

 והנה ברוח זאת כתב גם בשו"ת תבואות שמ"ש (להגאון הרב שלום משאש) אהע"ז סימן ל"ט: "אומנם ראינו להרה"ג המרפא ז"ל בתוע"ר סימן קכ"ב סי"ב שאחר שהאריך והעלה ג"כ דאין תיקון לכופו כמ"ש, שוב הביא דברי הרב ברית אבות סימן ע"ז שכתב דהאמת יורה דרכו דכל כפיה המוזכרת ברז"ל הוא שכופין בשוטין ובעקרבים זהו הנקרא גט מעושה, אבל לכופו בדברים כו"ע יודו דאחר י"ב חודש כפינן ליה ואומרים לו כי דין תורה הוא לגרשה ולא להניחה אלמנות חיות, ואם הניחה ויצאה תקלה הקולר תלוי בצוארו, ואם עד אלה לא רצה לשמוע מוטל עלינו לעשות לו כל מיני הרחקות וכו', והביא ראיה לדבריו מדברי מוהריק"ו שורש ק"כ הביאם הב"י סימן קל"ד ע"ש והסכים הרה"ג לדבריו עש"ב גם מוהריב"ו ז"ל סימן קכ"ו אחר שהאריך הרחיב בזה הביא דברי מוהריק"ו שורש ס"ג וסיים וז"ל, המובן מדבריו שאפילו במורדת דבעינא ליה שנראה מדברי ראב"ן דמתירין לו לישא אשה אחרת אפילו הכי כתב הרב דעכשו שהדור פרוץ אין מתירין לו לישא אשה אחרת עד שיגרש את זו... הן אמת שראיתי להרמ"ז זצ"ל (א,ה, והוא בספר דברי שלום) סימן י"ח וז"ל גם מדבריהם (של הפוסקים א' ואחרונים) מוכח להדיא דמלבד שאין לבעל וכו' עוד זאת אין עושין לו שום הרחקות כלל ודלא כמ"ש הרב ברית אבות ז"ל, וה"נ דייקי דברי מרן ז"ל בשו"ע סימן ע"ז סעיף ב', אם רצה הבעל לגרשה, משמע שהכל תלוי ברצון הבעל וכן המנהג פשוט, ומעולם לא עלה על דעת בשום מורדת לעשות לבעל שום הרחקות...נראה ברור לקוצ"ד דהרמ"ז זצ"ל דבר בזמנו שהיתה רוח הדת מרחפת על פני העם ואין לך איש או אשה שיזיד לעשות שום דבר מכוער קטן או גדול אם לא בסתר גדול כגנב ממש, ואם נתפס על זה פניו נופלים כגנב הנמצא במחתרת, לא כן בזמננו שרוח החופשיות גברה והאמונה נחלשה ובנות ישראל יוצאות וחולות לה כחל ולה פירכוס כנשים כבתולות, כבחור כנשוי ועושין זה בפרסום גדול בפני כל העם ואין בידינו להעמיד משפטי הדת על תלם בודאי שגם הוא יודה דעבדינן כל טצדיקי להפריד עדובתם (א,ה, ט"ס וצ"ל ערבותם, וכ"ה גם בשו"ת הנז' סימן ל ) בפרט כשיתברר לבי"ד בירור גמור שלא נתנה עיניה באחר רק מרדה בו מחמת טענתה... ולא חלק הרמ"ז רק על הרב ברית אבות שרצה לפסוק זה גם בדור חרד מטעם דגט מעושה היינו בשוטין וכו' וכמש"ל, בזה חלק עליו אבל בדור פרוץ יודה וכמ"ש...".

 בסדר אליהו רבא וזוטא להגאון רבי אליהו אלפאנדארי (פירושו בערבית, בית החכמה, וכתב בשם הגדולים להחיד"א מערכת גדולים, א, אות קנ"א: "אחד המיוחד מרבני קושטנדינא...". וישב בבית דינו של המשנה למלך כמבואר שם בספרו סימנים י"א י"ב) כתב בסימן י"ג: "...ועם אמת שאין בידינו להקל משום עיגונא אלא במה שהקילו חכמים דוקא כגון בעדות אשה והיכא דאיתמר איתמר... מ"מ אנן נמי בדידן כיון דאשכחן להרמב"ם... הרי"ף... שתפסו שכל כה"ג כופין אליבא דכו"ע כי אתינן למסמך עלה משום עיגון דבר הגון וראוי הוא ויש לנו על מה שנסמוך, אומנם על כל אלה אין רצוני לעשות מעשה לכוף לבעל לגרש חלילה חלילה כי מי הוא זה אשר ערב אל לבו לעשות מעשה בענין איסור אשת איש אם לא ימצא הדבר מפורש בדברי הקדמונים בלתי שום חולק, אומנם כל ישעי וכל חפצי להראות לפני חכמי לב איך שורת הדין מחייבת לכוף זה האיש שיגרש... ".

ושם הביא את דברי הרשב"ש, ואעתיק את תשובת הרשב"ש תשובה צ"ג מובא בב"י אהע"ז סימן ע"ז: "על אשה שטענה מאיס עלי שקודם נישואין היתה מואסת אותו ואמה השיאתה לו בעל כרחה, נראה דאפילו לאומרים שאין כופין לגרש בטענת מאיס עלי יודו בזה, שמה שאמרו שלא לכוף משום דחיישינן שמא עיניה נתנה באחר, אם הדבר מפורסם שבעל כרחה נשאת לו נסתלקה חששה זו דהא ה"ר מאיר כשהיתה נותנת האשה אמתלא וטענה לדבריה למה הוא מאוס עליה היה כופה לגרשה, ואח"כ כתב שלמעשה לא היה מקיל בכך" עכ"ל.

ודעת החכם השלם כמהר"א מונסון מובא בשו"ת מהרי"ט אהע"ז סימן מ' השורש הרביעי הביא את הרשב"ש הלכה למעשה, וכתב" "...והכא נהי דקידושין לא נפקיע מ"מ יש לסמוך בנדון זה על דברי קצת רבותינו שפסקו בדינא דמורדת דכופין... אני נגרר אחריכם לכופו לגרשה על כורחו... " ואף המהרי"ט שחלק שם בנידון מ"מ כתב: "ואם היינו באים לדון דינא דמאיס עלי כדברי הרמב"ם היה צריך לחקור הדבר היטב שיהא ברור וניכר לנו שאי אפשר להבעל ברצונה לו שהוא מאוס בעיניה... דאנן סהדי שלא תבעל לבזוי הזה כלל מרצונה כגון זו אין חוסמין אותה שאינה כשבוית חרב... ".

ושם בסדר אליהו רבא וזוטא כתב... אלא שעל כל אלה לא רצו לעשות מעשה מאחר שהר"ש גופיה כתב שלענין מעשה לא היה מיקל בכך, ואני אומר כי אין ספק דלפי דברי הר"ש הדין נותן לכוף לגרש בנ"ד,והדברים ק"ו דאם במקום שנותנת אמתלא וטעם לדבריה למה הוא מאוס עליה דסוף סוף מפיה אנו חיין דמי יודע עשתונותיה ומי יתיב בתוונא דלבה ואפילו הכי כופין להוציא כ"ש כשידוע לנו באמת ממעשיה ומהנהגתה ברוב הימים שהיא אנוסה ושכן הוא באמת דנפשה בחלה בו כאשר הוא בנ"ד... דודאי כופין..." ועוד כתב "... אני רואה בודאי שזאת העניה אנוסה גמורה היא ואין תקוה ממנה שתשוב לבעלה עוד וכל מגמתו של בעל אינו אלא לעגנה בלבד לקחת נקמתו ממנה... ".

ועי' בשו"ת שואל ומשיב מהדורא תליתאה ח"א ס' ש"נ וסיים בסוף דבריו: "ותהלות לאל זכיתי לסברת התשב"ץ הנ"ל בראשית השקפה".

ובשו"ת יכין ובועז ח"ב ס' מד כתב: "....יש לומר מאחר שהאיש ההוא רע מעללים כאשר נודע טבעו וקושי רוחו והיה מקניט אותה ומצערה קרוב היה הדבר שיוציא ויתן כתובה דקי"ל לחיים נתנה ולא לצער.... ואפילו במדיר את אשתו בדברים שאין לה צער כל כך אמרינן יוציא ויתן כתובה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ