אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גינסברג נ' חגי (חוגי) ואח'

גינסברג נ' חגי (חוגי) ואח'

תאריך פרסום : 20/05/2010 | גרסת הדפסה
תל"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
13009-09
17/05/2010
בפני השופט:
ורדה אלשיך

- נגד -
התובע:
חגי גינסברג
הנתבע:
1. אריה חוגי
2. כונס הנכסים הרשמי

פסק-דין

פסק דין

מונח בפני ערעורו של מר חגי גינסברג (להלן: "המערער") על החלטת המנהל המיוחד של חברת אינובה יורו סיסטם בע"מ (להלן: "המנהל המיוחד" ו"החברה", בהתאמה) לקבל אך באורח חלקי את תביעת החוב שהגיש, בהתבסס על טענתו כי שימש כעובד של החברה.

בין המערער, אשר עסק בשיווק מטבחים, לבין החברה, נקשרו יחסים אשר על-פניהם החלו כיחסים עם נותן שירות חיצוני, הזכאי לעמלות בלבד בעבור שירותי שיווק שהעניק לחברה. אלא, שבשלב מסויים התהדקו היחסים, ונחתם בין הצדדים חוזה חדש, אשר הוסיף מתכונת של שכר בסיס קבוע, וחייב את המערער למספר תנאים אשר חיזקו את הקשר והתלות בינו לבין החברה. לפי טענת המערער, אשר לא נסתרה מן הבחינה העובדתית, הרי מתקופה זו ואילך, באו כ-94% מהכנסותיו מן החברה (והיתרה מתשלומים נדחים בגין עבודות עבר עבור גורמים אחרים).

המנהל המיוחד קיבל את התביעה בחלקה בלבד, ופסק כי המערער זכאי אך ורק לחלק משכרו במעמד שכר-עבודה, ואילו בגין היתרה יש לראותו כקבלן עצמאי, שנשייתו הינה נשיה רגילה. בהחלטתו זו נסמך על חלקים מהחוזה הראשון בין הצדדים, על שכרו הגבוה של המערער, ועל אלמנטים נוספים.

מכאן הערעור שבפני; במסגרת התשובה לערעור, שינה המנהל המיוחד הלכה למעשה את טעמו, והעלה טענות כנגד עצם מעמדו של המערער כעובד החברה. כונס הנכסים הרשמי, מצידו, מתנגד להחלטת המנהל המיוחד ועותר לקבלת הערעור.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ניתנת החלטתי זו.

1.טרם אגש להכרעה לגופו של עניין, מן הראוי להקדים ולהעיר תחילה הערות מספר.

אמנם, אין ספק כי מנהל מיוחד רשאי וראוי כי ייצג נכונה את העמדה המשפטית והעובדתית הנראית לו צודקת, ובמידת הצורך יעמוד בתוקף כנגד ערעור על החלטתו הנראה לו בלתי מוצדק. זאת, כשם שזכותו וחובתו להתנגד לכל נסיון להוציא כספים שלא כדין מהקופה עליה הוא מופקד.

אלא מאי? חרף האמור לעיל, בעל תפקיד הבודק תביעות חוב אינו צד אזרחי מעוניין גרידא, אלא "ידו הארוכה של בית המשפט" – עניין המחייב אותו לרמה גבוהה של זהירות, הגינות ותום-לב, וזאת באורח העולה על חובתו של פרקליט מייצג גרידא.

ספק גדול בעיני, האם אותה חובה מוגברת עולה בקנה אחד עם שינוי או הרחבת חזית במסגרת התשובה לערעור. אמנם, וודאי שאין לראות בשלילה מצב בו בעל תפקיד, אשר החלטתו נתקפת בערעור, מנמק אותה בהרחבה במסגרת תשובתו, אף אם החלטתו נשוא הערעור היתה קצרה יותר, מנומקת ומעמיקה פחות. אלא מאי? הרחבה ותוספת הנמקה לחוד, והעלאת טענות עובדתיות חדשות לחוד, וזאת במידה ואין הן משתמעות מן ההחלטה בתביעת החוב, או שמא גרוע מכך – סותרות אותה.

2.אין לי אלא לתמוה, בנסיבות המקרה שבפני, על הדרך בה שינה המנהל המיוחד את טעמו. אין ולא יכול להיות ספק, כי בהחלטתו נשוא תביעת החוב סיווג המנהל המיוחד את המערער כ"עובד" בגין חלק מהתגמולים המגיעים לו, ואילו בגין החלק האחר נשוא אותה תקופה, סיווג את המערער כקבלן עצמאי; החלטה זו בדבר פיצול, היא שהותקפה בערעור. אלא, שבתשובתו לערעור החל המנהל המיוחד מעלה טענות אחרות לגמרי – וזאת כנגד עצם מעמדו של המערער כעובד, או לכל היותר כי עסקינן בקבלן עצמאי שהתקרב עם הזמן למעמד של עובד, אך מעולם לא היה עובד של ממש.

כפי שהוער קודם לכן, הרי ספק אם שינוי שכזה (הקרב לכלל סתירה של ממש, אף אם לא מגיע אליה בכל דבר ועניין) הינו ראוי. לעניין זה, ראוי היה כי המנהל המיוחד ינקוט באחת משתיים: אם אכן אין עסקינן בעובד, מן הראוי היה לקבוע זאת במפורש במסגרת ההכרעה בתביעת החוב; מאידך גיסא, אם המצב הינו הפוך, אזי אין זה ראוי לנסות ולנגח את המערער בנקודה זו דווקא, אף אם מוצא המנהל המיוחד עצמו במצב שאינו נוח, בכל האמור בהתמודדות עם הטענות נשוא הערעור.

3.אלא מאי? נוכח חשיבות הדברים, מצאתי כי אין מקום בנסיבות המקרה להסתפק בהחלטה המתבססת על טעמים דיוניים בלבד, ומן הראוי להכריע את המחלוקת לגופו של עניין. זאת, אף נוכח העובדה כי לדברים חשיבות החורגת אך ורק מנסיבותיו של המקרה הספציפי, באשר הבעיות והמחלוקת שעלו בכתבי הטענות חוזרות ונשנות לא אחת במסגרת בירור חבויותיה של חברה כלפי אנשים הטוענים כי שימשו כעובדיה, ונתקלים לא אחת בסירוב מצד בעל התפקיד, המוסד לביטוח לאומי או גורמים רלוונטיים אחרים.

הלכה פסוקה היא, כי עניינים שבסטטוס – לענייננו, השאלה האם התקיימו יחסי עובד-מעביד, נבחנים לפי נתונים אובייקטיביים, הינם קוגנטיים, ואינם ניתנים להתנאה על-ידי הצדדים. מבחנים אלו הינם, כידוע – מבחן ההשתלבות בעסקו של המעביד, והמבחן ה"שלילי" בדבר העדר ניהול עסק עצמאי – או, אם לנקוט בניסוח אחר: מבחן התלות המהותית.

ראוי להעיר כי במרוצת השנים האחרונות מתרבים והולכים נסיונות לעקוף את הדינים הקוגנטיים הללו, ועימם את מרבית ההגנות אשר מקנה הדין לעובד. זאת, על-ידי "התחכמות חוזית", אשר נוטלת אדם אשר מתפקד כעובד במובן המהותי, אולם מתחימה אותו תחילה על חוזה הכולל תניה השוללת לכאורה קיומם של יחסי עובד-מעביד.

נסיון זה של מעסיקים לעקוף את הדין, ולאחוז את המקל משתי קצותיו בכל הנוגע להעסקת עובדים בלא להכיר בזכויות הבסיסיות הנובעות ממעמדם ככאלו, הפך זה מכבר ל"מכת מדינה" של ממש, מצב אשר מורע אף יותר נוכח תופעות נפוצות אחרות, שמהותן הדומיננטית הינה במקרים רבים סיכול כוונת המחוקק וריקון דיני העבודה מתוכן: העסקה מחזורית לתקופות קצרות, תוך פיטורין פיקטיביים הלכה למעשה, במטרה למנוע צבירת זכויות; אילוץ העובד לחתום על תנאים מקפחים; אי הכרה בזכויות התאגדות וזכויות סוציאליות, ועוד כהנה וכהנה.עם מגמה זו, של קיפוח ושלילת זכויות – שלא כדין, ולעיתים בדרכים הגובלות בחוזק יד, אין להשלים; ולא אחת, אין מנוס מליצוק תוכן לדיבר זה, על-ידי פסיקה חד-משמעית אשר תשלול התנהלות כזו מצד מעבידים – ואין נפקא מינא לעניין זה, אם מדובר במעסיק פרטי, באחת מזרועות המדינה, או בבעל תפקיד המשמש בהליכי חדלות פרעון.

4.מה משמעותם של דברים אלו, בנסיבות המקרה שבפני?

ראשית; ראוי להעיר, כי המנהל המיוחד הפריז עד מאד (בלשון המעטה) בחשיבות הדיבר נשוא החוזה הראשון שנחתם בין הצדדים, לפיו לא יחולו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. אמנם, יתכן מאד וניתן ליחס לדברים משמעות יחסית לתקופה החוזית הראשונה, טרם הודקו תנאי הבלעדיות בהם חויב המערער, וכאשר אף לשיטתו עבד עדיין אף בעבור גופים אחרים.

אלא, שספק גדול בעיני, האם ניתן לייחס לאותה אמירה משמעות כלשהי בכל הנוגע לתקופה השניה, שהיא לב-ליבו של הערעור. בעניין זה אעיר, כי המנהל המיוחד נמנע הלכה למעשה להתמודד עם טענתו המרכזית של המערער – לפיה, 94% מהכנסותיו באותה עת באו מן החברה, ואך ורק ממנה (בעוד ששת האחוזים האחרים הינם בגין תשלומים נדחים מעבודות שביצע עבור אחרים בתקופה קודם לכן). נקל לראות, כי מצב שכזה יוצר חזקה עובדתית – ניתנת אך קשה לסתירה, לפיה עסקינן בעובד של החברה, התלוי בה באורח מהותי לפרנסתו, וודאי שלא עצמאי המנהל עסק העובד עבור מספר לקוחות בעת ובעונה אחת. זאת ועוד; חזקה זו מקבלת משנה עוצמה, נוכח העובדה כי החוזה המתוקן לא הסתפק בתניה סטנדרטית של איסור תחרות לאחר סיום ההעסקה, אלא אסר על המערער באורח מוחלט לעסוק במשלח ידו הספציפי – שיווק ומכירת מטבחים – בעבור כל גורם אחר למעט החברה, וזאת למשך כל תקופת ההעסקה. לכך, מצטרפים נתונים עובדתיים אודות תשתית המעידה על השתלבות בעסק של החברה (פיקוח על שעות עבודה, תיבת מייל של החברה, עבודה קבועה במהלך כל השבוע, ועוד). לכל אלו מצטרף גם השינוי בצורת התשלום – קרי, ממצב של שכר מבוסס עמלות גרידא, נקבע בחוזה המחודש תשלום חודשי קבוע של חלק מן השכר, בעוד החלק השני נותר תלוי עמלות בגין סגירת עסקאות. לעניין זה אזכיר, כי אף המנהל המיוחד, במסגרת הכרעתו בתביעת החוב, קיבל הלכה למעשה את העובדה כי צורת תשלום זו מעידה על קיום יחסי עובד-מעביד, ואך במסגרת תשובתו לערעור ניסה לסגת מן הקביעה ולצמצם את תחולתה וחשיבותה, וזאת באורח אשר – כפי שהערתי קודם לכן, ראוי היה להמנע ממנו.

שנית; צודק המערער בטענתו, כי החלוקה שביצע המנהל המיוחד במסגרת הכרעתו בתביעת החוב, אינה יכולה לעמוד. אין ולא תתכן מחלוקת כי עניין לנו בקביעה בעניין אותו עובד, אותה עבודה ואותו פרק זמן. הכיצד, אם כן יכול אותו עובד, במסגרת אותו תפקיד, להחשב כעובד עבור בסיס השכר, וכעצמאי (או אף משתתף חופשי) לגבי יתרתו? לעניין זה, ממה נפשך – או שמתקיימים מבחני ההשתלבות והתלות, או שאינם מתקיימים. אף אם נקבל לצורך העניין את הגישה הגמישה המאפשרת פרשנויות שונות בהקשרים שונים למונח "עובד", הרי שהדברים נאמרו לעניין פרשנות המושג לצורך חיקוקים שונים, בעלי תכליות ומטרות שונות – וודאי שלא על-מנת לאפשר הפחתה בדיעבד של המגיע לעובד, על-ידי הגדרתו כעובד ועצמאי בעת ובעונה אחת לעניין אותה תכלית – שאלת קיומם או העדר קיומם של יחסי עובד-מעביד.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ