אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גינזבורג נ' אמסלם ואח'

גינזבורג נ' אמסלם ואח'

תאריך פרסום : 02/06/2010 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
12043-07
01/06/2010
בפני השופט:
עירית כהן

- נגד -
התובע:
יובל גינזבורג
הנתבע:
1. יחיאל אמסלם
2. משטרת ישראל
3. מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשת התובע לקבוע כי לא מתקיימים ביחס לנתבע 1 (להלן – הנתבע) תנאי החסינות הקבועים בסעיף 7א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן – פקודת הנזיקין).

המדובר בתביעה לפיצוי בגין נזק גוף שלטענת התובע נגרם לו על ידי הנתבע, שהינו קצין משטרה. לטענת התובע, ביום 14.2.05, עת עבר במקרה בצומת הכניסה לעיר ירושלים בזמן שנערכה שם חסימת צירים על ידי מתנגדי ההתנתקות, עצר אותו הנתבע במפתיע, דחף אותו באופן אלים אל ניידת משטרה, נעץ את אצבעותיו בפניו וגרם לו לפציעה ולחבלה של ממש.

עם הגשת כתב ההגנה הגישה המשנה לפרקליט המדינה (עניינים אזרחיים) אורית סון הודעה לפי סעיף 7ב לפקודת הנזיקין, בדבר על קיומה של חסינות עובד ציבור לפי סעיף 7א לפקודת הנזיקין (להלן – הודעת החסינות), ועמה בקשה לדחות את התביעה נגד הנתבע.

טענתו העיקרית של התובע הנה כי ההחלטה על הודעת החסינות איננה סבירה ונפלו בה פגמים שונים.

נטען כי מלכתחילה ניתנה הודעת החסינות ללא הנמקה מעבר לציטוט לשון החוק הכללית, ואף משהוגשה הודעה מנומקת יותר, הנימוקים בה הינם חלקיים ביותר, ולמעשה ההודעה מתבססת על שלושה: על נימוק כללי של "עיון במכלול החומר"; על החלטת מח"ש לסגור את תיק החקירה שניהלה בעניינו של הנתבע - בלא שבוצע עיון עצמאי בחומר הראיות ובהליך החקירה שהתנהל במח"ש; ועל הסברה שהתביעה היא חלק ממסע רדיפה המתנהל נגד הנתבע, אשר נתמכה בזיכויו של הנתבע בתיק אחר שהתנהל נגדו - עובדה שלטענת התובע אינה רלוונטית כלל ומהווה שיקול פסול.

לטענת התובע, החלטת מח"ש לסגור את התיק היא עצמה תמוהה, ועיון בתיק מח"ש מעלה כי למעשה התקבלה גרסתו באשר לסיבת המצאותו במקום האירוע ובאשר לקשר בין נזקיו הגופניים לאירוע המעצר, וכי ההחלטה שלא להגיש כתב אישום נגד הנתבע ניתנה בגין ספק באשר לנסיבות שקדמו לאירוע המעצר ולטענת הנתבע כי התובע הפריע לו פעמיים בביצוע מעצרים. התיק נסגר בעילת חוסר ראיות, וזאת בשל אי שיתוף פעולה מצד הנתבע וסירובו לביצוע בדיקת פוליגרף, אשר נועדה לבחון את אמיתות טענתו באשר לאלימות שנקט כלפיו התובע.

עוד טוען התובע כי יש פסול בעירוב היועצים המשפטיים של המשטרה והפרקליטה המטפלת בתיק והמייצגת את הנתבע בהחלטה על מתן הודעת החסינות, שכן אלה מייצגים את האינטרס של הנתבע בעוד על מקבלת ההחלטה לשקול את מכלול השיקולים הציבוריים.

עוד לטענת התובע, הפער שבין רוחב הנימוקים שבהודעת החסינות המקורית לבין נוסח ההודעה המתוקנת מעלה ספקות באשר לתהליך קבלת ההחלטה והאם נעשה במועד ההודעה המקורית. עוד לטענתו הגשת ההודעה המתוקנת מהווה הרחבת חזית ופגיעה ראייתית ויש לפוסלה על הסף.

לטענת התובע, תכליתו של סעיף 7ב(ג) לפקודת הנזיקין, המורה כי בית המשפט יקבע האם מתקיימים תנאי החסינות, היא להגביל את החסינות שניתנת לעובדי המדינה למקרים שאינם מלמדים על מעשה מכוון שבו עובד המדינה היה לפחות שווה נפש לאפשרות שבמעשיו הוא גורם נזק לנפגע. התובע טוען כי מעשיו הנטענים של הנתבע חרגו ממסגרת תפקידו ומגדר ההרשאה החוקית שניתנה לו ועל כן הם מקימים את יסודותיהן של עוולות אזרחיות מובהקות, שבוצעו ביודעין ומתוך כוונה לגרום נזק.

לטענת התובע שיקולי הרתעה הינם חלק אינטגרלי ממטרות דיני הנזיקין ולכן יש מקום לתבוע ישירות את הנתבע, בין היתר למען יראו וייראו שבמקום בו סוטים שוטרים מנורמת ההתנהגות הראויה אל להם לצפות להגנה אוטומטית מצד המדינה והם חשופים לנזקים אישיים ככל אדם אחר הסוטה מנורמות חברתיות.

מעבר לכך טוען התובע כי תגובת המשיבה לבקשה לא נתמכה בתצהיר מתאים, ובשל כך לא ניתן לחקור ולרדת למכלול השיקולים של מקבלת ההחלטה. לדבריו נותן התצהיר, סנ"צ מאיר ברפי, הינו שוטר ואיש שטח אשר אין לו יד ורגל בעולם המשפט ואשר אינו מצוי בהחלטות ובשיקולים שבבסיס ההחלטה על מתן הודעת החסינות, דבר שהופך את ההליך לעקר ומחייב את בית המשפט לנסות ולהיכנס לנעלי הפרקליטה המחליטה תוך עיון ראשוני בחלק מהראיות.

לטענת המשיבים על בית המשפט לבחון לא את הראיות ואת הגרסאות העובדתיות בתיק העיקרי אלא את סבירות ההחלטה, האם התקבלה על סמך מכלול השיקולים הרלוונטיים ואם לא התקבלה משיקולים זרים או לא ענייניים. לטענתם מההודעה הראשונה ומהודעת ההרחבה עולה סבירות ההחלטה, עולים השיקולים שהיוו בסיס לה ובוודאי שאין כאן שיקולים זרים או לא ענייניים. לטענת המשיבים על התובע מוטל הנטל להוכיח כי החלטת המדינה להכיר בחסינות הינה בלתי סבירה, והוא לא עמד בנטל זה.

עוד טוענים המשיבים כי טענת התובע כי גורמי המשטרה והפרקליטות נוגעים בדבר ואין מקום לקבל את המלצתם לתת הודעת הכרה בחסינות היא טענה קשה ולא מבוססת, כי קבלתה תפסול את כל הליך חוות הדעת ברשויות המדינה וכי ראיה לסתור טענה זו היא שבמקרים המתאימים ניתנות המלצות מצד הייעוץ המשפטי במשטרה והפרקליטות שלא להגיש הודעות הכרה בחסינות. לטענת המשיבים חוות דעת גורמי המשטרה אינה מחייבת, אך יש לה משקל מאחר והייעוץ המשפטי במשטרה מכיר טוב יותר את מאפייני עבודת השוטרים.

המשיבים מציינים כי ניתנה רק החלטה אחת בעניין הודעת החסינות, ביום 3.3.08, וכי ההודעה מיום 4.11.08 אינה מהווה החלטה חדשה אלא פירוט של הנימוקים שעמדו בבסיס אותה החלטה. הסיבה לכך היא שינוי בנהלי פרקליטות המדינה ומעבר מהודעות הכרה בחסינות לקוניות וחסרות הנמקה להודעות מנומקות ומפורטות.

אשר לשיקולים שבסיס ההחלטה, נטען כי הנתבע פעל במסגרת תפקידו השלטוני וכי גרסת התובע לפיה הנתבע פעל מתוך זדון על מנת לגרום לו נזק או תוך שוויון נפש לגרימת תוצאה זו, הינה חסרת בסיס ובלתי הגיונית, שכן לא היתה לנתבע כל סיבה לתקוף את התובע בנסיבות המתוארות על ידו. גם תיק מח"ש שנפתח בעקבות תלונת התובע נסגר בשל היעדר תשתית ראייתית.

עוד טוענים המשיבים כי לא ניתן לנתק את התביעה מהרדיפה האישית המתנהלת נגד הנתבע, שהיא גם הגורם לכך שהתובע אינו מוכן למחוק את התביעה נגד הנתבע ולנהל את התיק נגד המדינה בלבד. הסרת חסינות הנתבע תסכל את תכלית התיקון לפקודת הנזיקין, שהינה לאפשר לעובדי הציבור להמשיך לבצע את עבודתם ולהגן עליהם מפני ניסיונות להלך עליהם אימים מחד, ומאידך להגן על נפגעים פוטנציאליים שלא ימצאו עצמם מול שוקת שבורה ללא יכולת להיפרע בגין נזקם.

לטענת המשיבים מטרת דיני הנזיקין אינה עונשית, ואף אם תימחק התביעה נגד הנתבע, אם יימצא בסופו של הליך כי הנתבע התרשל במעשיו תזכה הקביעה את התובע בפיצוי. המשיבים מציינים כי בפני המדינה פתוחה הדרך לנקוט בהליכים שונים נגד הנתבע אם ייצא כי הוא אכן אחראי אישית לנזקיו של התובע.

בעניין זהות המצהיר נטען כי המשנה לפרקליט המדינה נותנת החלטות רבות על הכרה בחסינות ולא ניתן להעיד אותה, וכי לאחר התייעצויות הוחלט כי הגורם המתאים להצהיר על נסיבות קבלת ההחלטה הוא הגורם המקצועי המכיר את סביבת קבלת ההחלטה.

אני מקבלת את טענת התובע כי סנ"צ ברפי, סגן מפקד מרחב ציון במשטרת ישראל, איננו מצהיר מתאים. מטרת התצהיר הנה לתמוך בטענות המשיבים בדבר הליך קבלת ההחלטה על הודעת החסינות. מתצהירו של סנ"צ ברפי, כמו גם מחקירתו הנגדית, עולה כי הוא כלל לא נטל חלק בתהליך קבלת ההחלטה, כי תיק החקירה ותיק התביעה הובאו לעיונו לאחר שההחלטה נתקבלה וכי הנימוקים להחלטה הוסברו לו בדיעבד על ידי היועץ המשפטי של מחוז ירושלים (סנ"צ ברפי, עמוד 8 לפרוטוקול). בנסיבות אלה אין לייחס משקל של ממש לתצהירו, והוא איננו יכול לשפוך אור על התהליכים ועל השיקולים שהובילו לקבלת ההחלטה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ