אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גיל נ' עיריית הרצליה

גיל נ' עיריית הרצליה

תאריך פרסום : 07/04/2013 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות הרצליה
33721-03-12
29/03/2013
בפני השופט:
ענת דבי

- נגד -
התובע:
צבי ישעיהו גיל
הנתבע:
עיריית הרצליה
פסק-דין

פסק דין

בפניי תביעה על סך 22,785 ₪, אשר הגיש התובע כנגד עירית הרצליה.

בכתב התביעה טען התובע כדלקמן:

התובע מתגורר ברח' פנחס רוזן 34, הרצליה (להלן: "הבניין"). בחודש אפריל 2005 ביצעה העריה עבודות בצנרת המים בבניין במסגרתן הופרד מונה המים המשותף של התובע והשכן בדירה מתחתיו לשני מוני מים נפרדים.

יצוין, כי התובע הגיש בעבר תביעה קטנה כנגד העריה לפיצויו בגין נזקים אשר נגרמו לו כתוצאה מן העבודה הנ"ל, אשר לטענתו בוצעה ברמה ירודה, תביעה אשר התקבלה (ת.ק. 1346/06, שלום ת"א).

התביעה דנן נעוצה באותן עבודות אשר בוצעו ע"י העיריה בשנת 2005.

התובע טוען בכתב התביעה כי קריאת מונה המים הדו-חודשית בחודש 8/2011 בשעון המחובר לדירתו הייתה 111 מ"ק, תצרוכת אשר שיעורה הינו כתצרוכת מים של שנה ומחצה בדירתו. גם קריאת מונה המים בחודש אוגוסט 2010 הייתה גבוהה מאוד ועמדה על 55 מ"ק, כאשר הצריכה הממוצעת בחודשים שלפני כן עמדה על 18 מ"ק לחודשיים.

התובע טען בכתב התביעה, כי בהתחשב במערכת היחסים העכורה בינו לבין השכן המתגורר מתחתיו הוא הגיע למסקנה, כי מדידת המים הגבוהה נבעה מגניבת מים ע"י אדם שהורשה לשהות בדירת השכן במהלך חודשי הקיץ בשנים הנ"ל ואשר בוצעה באמצעות התחברות לצינור המים של התובע.

התובע טען בכתב התביעה, כי אפשרות השכן להתחבר לצינור המים של התובע נגזר ישירות ממחדלי העריה, אשר בבצעה את עבודות הפרדת צינורות המים של השכנים הותירה את הצינור במצב המאפשר לשכן להתחבר אל צינור המים של התובע ולבצע גניבת מים.

התובע טען, כי על העריה לפצותו בגין העלויות החריגות של המים בהן נשא בחודשים הנ"ל, אשר הינן תוצאת מחדלה של העריה בביצוע העבודות. כמו כן, עתר התובע לחיוב העריה בתשלום הוצאות הגשת התביעה ובהשתת פיצוי לדוגמא על העריה.

העריה הגישה כתב הגנה במסגרתו טענה, כי נושא המים אינו באחריותה עוד, שכן בשנת 2009 הוקמה חברת מי הרצליה בע"מ (להלן: "תאגיד המים") המספקת שירותי מים וביוב ועיר הרצליה. על כן, נטען כי דין התביעה כנגד העריה להידחות על הסף.

עוד טענה העריה, כי חיוב צרכני המים בגין צריכת המים מבוצע כיום על פי כלל תאגידי המים (תעריפים לשירותי מים וביוב והקמת מערכות מים או ביוב), תש"ע-2009 ומבוסס אך ורק על קריאת מד המים.

נטען, כי על פי נוהל הקיים אצל תאגיד המים, כאשר מתקבלת קריאה גבוהה יחסית לקריאות קודמות מבצע תאגיד המים, מיוזמתו ואף טרם הופק חשבון המים, בדיקת אימות ובדיקת נזילה אפשרית בצנרת הציבורית. במקרה דנן, נעשתה בדיקה שכזו ולא נמצאה כל נזילה.

בעקבות טענות התובע לעניין אי תקינות מד המים שהותקן בנכס, נערכו אף בדיקות נוספות, מעמיקות יותר, בחודשים 9/2011 ו-10/2011 אולם, לא נתגלה כל ניסיון פיראטי להתחבר אל מד המים של התובע ולמעשה, נתגלה כי הפקק של מד המים לא נפתח מזה שנים.

נטען, כי תאגיד המים אינו אחראי לתקינות צנרת המים הפנימית בביתו של התובע ועל התובע החובה לערוך בדיקות באשר לתקינותו. כמו כן, נטען כי הנתבעת אינה אחראית לאיתור גניבות מים, אלא משטרת ישראל.

לסיכום, נטען, כי משהעריה לא גרמה נזקים כלשהם למד המים, לא נתגלה כל ניסיון פיראטי להתחבר למד המים של התובע וגם לא נתגלו סימני נזילה בצנרת הציבורית, הרי שהעריה פעלה כדין עת חייבה את התובע על פי קריאת מד המים המותקן בנכס ועל כן, דין התביעה להידחות.

בדיון שהתקיים בפניי חזרו הצדדים על טענותיהם. אציין, כי מדברי התובע נמצאתי, כי התובע משער כי המדובר הוא בגניבת מים ע"י דייר שהתגורר בחודשים המדוברים בדירת השכן מתחתיו וכי אף פנה בדברים אל השכן, אשר סירב להגיע להסדר.

הכלל הראייתי הבסיסי הרווח במשפט האזרחי בשיטתנו המשפטית, כבשיטות משפט רבות  אחרות, הוא כי נטל ההוכחה רובץ על התובע ומידת ההוכחה היא עודף הסתברות, בבחינת הכלל עתיק היומין "המוציא מחברו עליו הראיה".

משמעות כלל זה היא, כי בעל דין במשפט אזרחי הטוען טענה משפטית, יישא בנטל להניח את התשתית העובדתית הנחוצה לביסוס טענתו ולשכנע כי זו אכן מתקיימת. על התובע, שנטל ההוכחה מוטל עליו, להוכיח את תביעתו מעבר למאזן ההסתברות, היינו מעבר לסבירות של 50%. מדובר בכלל ראוי, מוצדק ויעיל המשקף את התפיסה הבסיסית שלפיה תפקידו של בית המשפט הוא לקבוע את מערכת העובדות הצריכה להכרעה השיפוטית וליישם עליה את הדין המהותי.

(ראה לענין זה:  יעקב קדמי, "על הראיות" (חלק רביעי), 2009, עמ' 1724 וכן דנ"א 4693/05 בי"ח כרמל חיפה נ' עדן מלול (פורסם בנבו)).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ