אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גילר שמעון נ' לב לבייב ואח'

גילר שמעון נ' לב לבייב ואח'

תאריך פרסום : 11/09/2010 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
46320-05
06/09/2010
בפני השופט:
חגי ברנר

- נגד -
התובע:
גילר שמעון ע"י ב"כ עו"ד ערן לב
הנתבע:
1. לב לבייב
2. לידר קומפני 1992 בע"מ
3. לידר ניהול ופיתוח בע"מ

פסק-דין

פסק דין

מבוא

1.בפניי תביעה לתשלום סך של 2,500,000 ₪ שעילתה בחוזה לקבלת דמי ייזום בגין הקמתה של מחצבה.

2. על פי הנטען בתביעה, התובע, מומחה בעל מוניטין ונסיון בתחום הגיאולוגיה והחציבה, התקשר בחודש דצמבר 1992 בחוזה בעל פה עם הנתבעים, באמצעות נציגם, אדם בשם יצחק אלוש (להלן: "אלוש"), שענינו איתור שטח מתאים למחצבת אגרגטים בתוך המשבצת המתוכננת של הישוב צופים צפון. הסיכום היה שאם המחצבה אכן תוקם, ישלמו הנתבעים לתובע תמורה בשיעור שלא יפחת מ- 10% משווי פרוייקט החציבה או לחלופין, תמלוגים בשיעור שבין 75 אג' ל- 1 ש"ח עבור כל טון של חומר חציבה שיופק לצרכי מכירה או לצרכים עצמיים, קרי, לצרכי הבניה שביצעו הנתבעים עצמם באזור הישוב צופים. התובע מציין כי בזכות נסיונו ומומחיותו, ניתן היה להקים את המחצבה ללא ההליך הממושך והיקר הכרוך בשינוי ייעוד הקרקע מבניה לחציבה.

דא עקא, למרות שהיוזמה הוכתרה בהצלחה ובזכות פועלו של התובע הוקמה אכן מחצבה בשטח שאיתר, סרבו הנתבעים לשלם לו את השכר המוסכם. מכאן התביעה שבפניי, שנסבה אודות תמלוגים המגיעים לתובע בגין פעילות המחצבה בין השנים 2000- 2004.

ההליכים הקודמים בין בעלי הדין

3.יצויין כי התביעה הנוכחית אינה ההליך הראשון המתנהל בין הצדדים, וככל הנראה, גם לא האחרון.

ביום 16.2.2000 הגיש התובע תביעה כספית על סך של 2,500,000 ₪ בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת.א. 1302/00) נגד הנתבעים שבפניי (להלן: "התביעה הראשונה"). בגדרה של התביעה הראשונה הוא תבע תמלוגים בגין הפעלת המחצבה החל מיומה הראשון בשנת 1994 וכלה בחודש דצמבר 1999.

על פי הסדר דיוני בין הצדדים, הדיון בתביעה הראשונה הופרד בין שאלת החבות לשאלת התמורה המגיעה לתובע, כך שתחילה נשמעו ראיות בנושא החבות.

ביום 26.8.2003 קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת ה' גרסטל) את התביעה במישור החבות. בית המשפט קבע כי אלוש, בשם הנתבעים, התקשר עם התובע בהסכם ייזום כנטען על ידי התובע, וכי התובע קיים את חלקו בהסכם ועל כן הוא זכאי לתשלום מאת הנתבעים. בית המשפט ציין בפסק דינו כי לנוכח ההסכמה הדיונית בין הצדדים, שאלת התמורה תידון בהמשך ההליך, כאשר האפשרויות תהיינה או 10% מהרווחים, או סך שבין 75 אג' ל- 1 ש"ח בגין כל טון חומר חציבה, או שכר ראוי לפי שעות עבודה, או לפי פרוייקט [כך במקור], הכל כפי שיוכח בשלב השני של הדיון.

4.בחודש נובמבר 2003 הושגה הסכמה דיונית בין בעלי הדין בתביעה הראשונה (להלן: "ההסכמה הדיונית"), שקיבלה תוקף של החלטה ביום 27.11.2003, לפיה בית המשפט יקבע את גובה התמורה לה זכאי התובע, כאשר הקביעה תהא על דרך הפשרה לפי ס' 79א' לחוק בתי המשפט, התשמ"ד- 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), ובלבד שהסכום שייקבע יהיה במסגרת סכומי מינימום ומקסימום מסויימים. הצדדים הסכימו כי ישנן ארבע שיטות אפשריות לחישוב התמורה לה זכאי התובע, ואלו הן: חישוב על פי תמלוגים פר- טון כנטען בכתב התביעה, או 10% משווי הפרוייקט כנטען בכתב התביעה, או 10% מרווחי פרוייקט החציבה, או תמורה על בסיס שעות עבודה שהתובע השקיע בפועל בפרוייקט. הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק את התמורה באופן שבו הסכום העליון המקסימלי של פסק הדין יהיה הסכום השני בגובהו מתחת לסכום הגבוה ביותר מבין ארבע השיטות, ואילו הסכום התחתון המינימלי יהיה הסכום השני מעל לסכום הנמוך ביותר מבין ארבע השיטות. עוד הסכימו הצדדים כי הסכום המגיע לתובע אם תאומץ שיטת התמלוג פר- טון הינו 3,250,000 ₪ ואילו הסכום המגיע לתובע לפי שעות עבודה בפועל הינו 15,000 ₪. לגבי שתי שיטות החישוב האחרות הוגשו חוות דעת מומחים מטעם בעלי הדין, והעדים נחקרו על חוות דעתם.

5.ביום 20.9.2004 ניתן פסק דין משלים בשאלת גובה התשלום לתובע (להלן: "פסק הדין המשלים"). בית המשפט קבע כי יש לצמצם את ארבע השיטות לשתיים בלבד, שכן אין כל בסיס או עיגון לטענת הנתבעים לפיה יש לפסוק תשלום לפי שעות עבודה או לפי אחוז מרווחי המחצבה, בעוד שהסיכום בין התובע לנתבעים היה תשלום לפי שיעור של 10% משווי הפרוייקט או לחלופין, תמלוגים בסכום שבין 75 אג' ל- 1 ₪ בגין כל טון של חומר חציבה. מבין שתי שיטות אלה, העדיף בית המשפט לאמץ את שיטת התמלוגים פר- טון, וציין כי התובע טען שזו אחת מהשיטות שהוסכמו, ומאחר שבית המשפט האמין לו כבר בשלב הראשון של הדיון, הרי שיש לאמץ שיטה זו לצורך פסיקה על דרך הפשרה, בהיותה שיטה מקובלת וסבירה. בית המשפט קבע כי המדרגה התחתונה לצורך פסיקתו היא סכום של 15,000 ₪ לפי שעות עבודה, ואילו המדרגה העליונה היא סך של 3,250,000 ₪, ועל כן, על דרך הפשרה, פסק לתובע פיצוי בסך 1,750,000 ₪.

6.בעלי הדין ערערו על פסק הדין בתביעה הראשונה. הנתבעים ערערו הן בשאלת החבות והן בשאלת גובה התמורה, ואילו התובע ערער בשאלת גובה התמורה בלבד (ע"א 9065/03 וע"א 9810/04). ביום 29.6.2005 דחה בית המשפט העליון את הערעורים כולם.

ההליך הנוכחי

7.התביעה שבפניי הוגשה 4.9.2005, ועניינה כאמור תמלוגים המגיעים לתובע לטענתו בגין השנים 2000- 2004.

8.בשלב ההליכים המקדמיים בתביעה הנוכחית, ביקשו הנתבעים לסלק את התביעה על הסף, מחמת קיומו של מעשה בית דין. לדידם, התובע מיצה את זכות התביעה שלו במסגרת התביעה הראשונה. הבקשה נדחתה ביום 27.11.2005 (החלטת כב' השופטת ד' מארק- הורנצ'יק), בנימוק שעילת התביעה בתביעה הראשונה ועילת התביעה בתביעה הנוכחית אינן זהות, שכן מדובר בתביעה שעניינה תקופה מאוחרת יותר מזו שנדונה בתביעה הראשונה.

ביום 18.6.2006 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ש' דותן) בקשת רשות ערעור שהגישו הנתבעים על החלטת בית משפט השלום (בר"ע 1043/06).

ביום 15.4.2007 דחה בית המשפט העליון (כב' השופט א' רובינשטיין) בקשת רשות ערעור של הנתבעים על החלטתו של בית המשפט המחוזי (רע"א 7286/06). בית המשפט העליון ציין בהחלטתו כי אין לומר שתביעה בגין תשלום אחד בלעה בתוכה גם את עילות התביעה העתידיות בגין תשלומים נוספים שלא שולמו, ואשר מועד פרעונם הגיע רק לאחר הגשת התביעה הראשונה.

9.ביום 20.2.2006 ביקש התובע למחוק סעיפים שונים מכתב ההגנה של הנתבעים משום שלטענתו הם עומדים בניגוד לשש קביעות עובדתיות שנפסקו בתביעה הראשונה. בית המשפט (כב' השופטת ד' מארק- הורנצ'יק) קיבל ביום 25.5.2006 את הבקשה וקבע כי ישנן בתביעה הראשונה שש קביעות עובדתיות המהוות השתק פלוגתא גם בהליך הנוכחי, ואלו הן: הפרוייקט ביישוב צופים היה מחצבה; התובע הוא שיזם את הפרוייקט ובזכותו הוא קרם עור וגידים; בין התובע לנתבעים נכרת הסכם בעל פה ולפיו התחייבו הנתבעים לשלם לתובע 10% משווי הפרוייקט או תמלוגים בסכום של 0.75- 1 ₪ לטון חומר חציבה; התובע קיים את חלקו בהסכם; הנתבעים הפרו את ההסכם בכך שלא שילמו לתובע תמורה; שיטת התשלום המקובלת והסבירה בין שתי השיטות החלופיות אשר הוסכמו על הצדדים היא שיטת התמלוגים שמכוחה חוייבו הנתבעים לשלם תמורה לתובע בפסק הדין בתביעה הראשונה.

הנתבעים ביקשו מבית המשפט המחוזי רשות לערער על ההחלטה, אך בקשתם נדחתה (בר"ע 2074/06).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ