אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גז"ד לשוטר שהורשע בעבירות תעבורה חמורות עת נהג בניידת משטרה, גרם לת.ד. ופצע קשה ילד

גז"ד לשוטר שהורשע בעבירות תעבורה חמורות עת נהג בניידת משטרה, גרם לת.ד. ופצע קשה ילד

תאריך פרסום : 14/07/2011 | גרסת הדפסה
ת"ד
בית המשפט לתעבורה חיפה
30939-07
13/07/2011
בפני השופט:
שלמה בנג'ו

- נגד -
התובע:
מ.י. פרקליטות מחוז חיפה-פלילי
עו"ד בר אור
הנתבע:
אלכסיי שרייבר
עו"ד פינקלשטיין
גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות הבאות:

נהיגה בחוסר זהירות עבירה לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה תשכ"א -1961 ולפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961; נהיגה ברשלנות עבירה לפי סעיף 62(2) ולפי סעיף 38(2) לפקודת התעבורה תשכ"א-1961; גרימת נזק לרכוש עברה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961; נהיגה במהירות בלתי סבירה עבירה לפי תקנה 51 לתקנות התעבורה תשכ"א- 1961; עקיפה במעבר חצייה עבירה לפי תקנה 47(ה)(3) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961; נהג המתקרב למעבר חצייה עבירה לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961.

על פי עובדות כתב האישום, אשר הוכחו בפני, ביום בתאריך 18.2.07 בסמוך לשעה 16:00 נהג הנאשם בניידת משטרה בכביש עירוני דו סטרי המופרד ע"י שטח הפרדה בנוי, שהמהירות המותרת בו הינה 50 קמ"ש. בכביש קיים מעבר חצייה להולכי רגל (להלן: "מעבר החצייה"). באותה עת חצה את מעבר החצייה, משמאל לימין כיוון נסיעת הנאשם, נער צעיר, ברהנו פנטה, כבן 14 (להלן: "הולך הרגל"). שתי מכוניות שנסעו לפני הנאשם, עצרו על מנת לאפשר להולך הרגל לחצות את הכביש, הנאשם עקף את המכוניות מצד ימין והתקרב במהירות אל מעבר החציה. משהספיק הולך הרגל לחצות 4.40 מטרים על מעבר החצייה, פגעה בו ניידת המשטרה בה נהג הנאשם, עם חזית הרכב ושימשת צד ימין. הולך הרגל הועף אל המדרכה בצד ימין ביחס לכיוון נסיעת הנאשם (להלן: "התאונה") .
 
כתוצאה מהתאונה נגרמו להולך הרגל חבלות של ממש, שברים מרובים בגולגולת, המטומות, ושפשופים בגוף, הוא אושפז בבית חולים, כמו כן נגרם נזק קל לרכב.

נציגת המדינה סקרה בטיעוניה לעונש את אירוע התאונה ואת הפציעה הקשה שחווה הולך הרגל-הילד שנפגע. היא הדגישה את החומרה הרבה בהתנהגות הנאשם שהינו שוטר, את נסיונו להתחמק מאחריות מהחקירה המשטרתית ובמהלך כל המשפט, את החומרה הנובעת מכך שמדובר במי ששירת אותה עת כשוטר במשטרת ישראל. עם זאת, וחרף טענותיה, עתרה בשלב הטיעונים לעונש להסתפק בעונשי פסילה בפועל פסילה על תנאי וקנס. לא הייתה עתירה מצד המדינה להטיל על הנאשם עונש חמור יותר.

ב"כ הנאשם עתר להקל עם הנאשם. באשר לאירוע טען, כי מדובר באירוע מצער אליו נקלע השוטר במהלך ועקב עבודתו במשטרה. לדבריו, הנאשם נקרא לאירוע ולכן מיהר. באשר לרשלנות הנאשם טען כי הילד שנפגע בתאונה רץ על מעבר החציה, ובאשר לפציעות הקשות, טען כי אלה לא הסתיימו בנכויות. באשר לנאשם עצמו, הסניגור סקר בהרחבה את פועלו של הנאשם אשר עובר לתאונה היה שוטר ובחר לעזוב את המשטרה. הסניגור הפנה להמלצות רבות שקיבל הנאשם בשירותו בצבא, במשטרה ובמקומות תעסוקה קודמים לרבות במשרד ראש הממשלה דאז מר אריק שרון, הוא הדגיש את עברו הקל של הנאשם וביקש כי בית המשפט לא יחמיר עימו.

לאחר ששמעתי את הטיעונים לעונש סברתי כי המדינה לא מדדה לו לנאשם את מידת העונש לו הוא ראוי. לפיכך, סברתי כי בטרם יגזר דינו של הנאשם, מן הראוי שיעמדו לרשותי חלופות עונשיות מגוונות יותר, ועל כן הוריתי על קבלת חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות. הדיון נדחה לקבלת חוות הדעת ולהשלמת הטיעונים לעונש ליום 12/4/11.

ביום 12/4/11 ביקשה ב"כ המדינה, בפתח הדיון,  את דחיית הדיון בטענה כי נפלה שגגה מלפני נציגת המדינה שטענה לעונש, ולכן ביקשה לדחות את השלמת הטיעון לעונש בכדי לגבש עמדה. ב"כ הנאשם הסכים לדחיה אך הביע הסתייגות והתמרמרות מהשינוי שחל לגישתו בעמדתה של המדינה. הוא הבהיר כי אין בהסכמתו לדחיה משום הסכמה לשינוי העמדה העונשית שהציגה המדינה בישיבה הראשונה בה נשמעו הטיעונים לעונש. עם זאת, משהפנה אותו בית המשפט לפסיקה עכשווית של בית המשפט  העליון בעניין זה, חזר בו הסניגור והבהיר כי ידוע לו כי בית המשפט לא כבול לעמדה העונשית שמציגה המדינה. שמיעת השלמת הטיעונים לעונש נדחתה איפוא שוב ליום 13/5/11.

ביום 13/5/11 הודיעה המדינה כי לאחר עיון חוזר בעמדתה העונשית עמדתה היא למאסר ממש ואף לא בעבודות שירות וזאת בנוסף לרכיבי הענישה להן עתרה בישיבה הראשונה בה השמיעה את טיעוניה לעונש. הפרקליטה המלומדת שהופיעה מטעם המדינה, גב' דורית פרנק, הסבירה לבית המשפט כי שגגה נפלה מלפני נציגת המדינה שהופיעה בשלב הטיעונים לעונש, עת לא עתרה להטיל על הנאשם עונש מאסר, שכן מדובר ברף רשלנות גבוה ובתוצאות קשות שנגרמו בתאונה לה אחראי הנאשם. עוד הבהירה כי עמדה זו היא פרי עיון מעמיק בתיק ולא בשל הערתו של בית המשפט בשלב הטיעונים לעונש. הפרקליטה השלימה את טיעוניה לעונש, חזרה והדגישה את רשלנותו של הנאשם ואת התוצאות הקשות להן גרם בנהיגתו ועתרה  להשית עליו בין היתר עונש מאסר.

הסניגור המלומד חזר וטען להקל בעונשו של שולחו תוך שהקדיש חלק נכבד מטיעוניו לשינוי לחומרה בעמדת המדינה והשמיע השגות רבות על כך, עוד טען בהקשר זה כי לנאשם זכות לצפות את העונש שיוטל עליו ועל כן אין מקום להחמיר עימו.

בשל השתלשלות העניינים שהצגתי והשגותיו של הסניגור ביחס לשינוי בעמדתה העונשית של המדינה, אתייחס בקצרה לדברים אלה טרם שאתייחס לגזירת הדין.

אכן, תחילה, כפי שהצגתי את הדברים לעיל, לא עתרה המדינה להטלת עונש מאסר והסתפקה בעונשים שעיקרם היה פסילה ממושכת. ברם, לאחר עיון מחודש בעמדתה, שינתה המדינה את עמדתה. תהא לכך הסיבה אשר תהא, בין אם שגיאת נציגת המדינה שטענה תחילה לעונש ובין אם השינוי הינו פרי של עיון מחודש בנסיבות המקרה, או עקב הערת בית המשפט, הרי שנפסק לא אחת, כי בית המשפט אינו כבול לרמת הענישה שהתביעה מבקשת, "האחריות המשפטית והמוסרית להטלת העונש היא של בית המשפט" (ע"פ 2034/91 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)  - כב' הנשיא (כתוארו אז) מ. שמגר). כך במקרים של ענישה מוסכמת (ע"פ 532/71 בחמוצקי נ' מדינת ישראל, פ"ד כ"ו (1) 543; ע"פ 8164/02 פלונים נ' מדינת ישראל (לא פורסם) פסקה 14) קל וחומר באותם מקרים בהם התביעה נוקבת במידת ענישה ספציפית גם שלא במסגרת הסדר טיעון.

כפי שהראתי לעיל, בית המשפט הבהיר לסניגור כי בית משפט מתכוון לסטות מרמת הענישה לה עתרה התביעה בשל חומרתו הרבה של האירוע והעדר תאימות בין העתירה הראשונית לעונש של המדינה לחומרת האירוע ותוצאותיו. יודגש, כי הסניגור המלומד טען לעונש בהרחבה עבור שולחו בכל ההיבטים, כבר בישיבה הראשונה, כפי שניתן להיווכח מהפרוטוקול. עם זאת, בית המשפט ביקש שהדברים יהיו ברורים "והזהיר" את הסניגור בדבר אפשרות החמרה בעונשו של הנאשם מעבר לעמדה שהציגה המדינה, על מנת שהסניגור ימצה את טיעוניו להגנת הנאשם (לדמיון רעיוני, ראו סעיף  184 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב - 1982). הדיון נדחה והשלמת הטיעונים לעונש נשמעה בישיבה נפרדת שהוקדשה לצורך כך תוך שהסניגור התייחס בהרחבה לעניין ההחמרה העונשית המבוקשת על ידי המדינה.

כפי שנפסק לא אחת, האחריות המוסרית והמשפטית להטלת עונש על נאשם היא על כתפיו של בית המשפט, לו מסורה הסמכות להכריע את דינו של הנאשם ובהתאם לתוצאה, לגזור את מידת הדין לו ראוי הנאשם בשל מעשיו ומחדליו לפי שיקולי בית המשפט והדין הנוהג. בית המשפט אינו מחוייב לעמדת המדינה, כשם שאינו מחוייב לאמץ עמדה מחמירה שהיא מציגה בפניו, כך הוא אינו מחוייב לאמץ עמדה מקילה אם זו מוצגת על ידה,  כך וביתר שאת הם הדברים שעה שעמדת המדינה לעונש לוקה באי סבירות או נעדרת מידתיות אל מול העבירות אותן ביצע הנאשם (ראו באנאלוגיה: סמכותו של בית המשפט לבר . גם כאשר נאשם עורך הסדר טיעון ובו הסכמה בדבר רכיבי ענישה, עדיין טעון הדבר את אישורו של בית המשפט, ונפסק לא אחת כי בית המשפט אינו פועל כחותמת גומי ורשאי הוא לסטות מהסכמה זו, הכל כמובן בכפוף לסייגים הקבועים בדין (ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל).

בעניננו משהזהיר בית המשפט בדבר כוונתו לסטות מהעמדה העונשית הראשונית שהציגה המדינה, אין מקום להעלאת טענות בדבר 'צפיות עונשית'. לנאשם לא מוקנית זכות כזאת. קל וחומר כאשר בית המשפט גוזר את הדין עפ"י טיעוני הצדדים. על כל אלה יש להוסיף, כי משתיקנה המדינה את עמדתה והבהירה לאחר עיון מעמיק בעמדתה, כי העמדה העונשית לה טענה תחילה, הייתה מוטעית, וכי עמדתה היא למאסר, לא מדובר בסטיה מרמת הענישה שהתבקש בית המשפט להטיל על הנאשם. לעניין זה, מקובלת עלי לחלוטין עמדת המדינה כי בית המשפט לא קם מכסאו וכי המדינה רשאית הייתה להודיע על שינוי בעמדתה ולנסח אותה מחדש, זו זכותה ואולי אף חובתה.

עד כאן באשר לטענת הסניגור באשר לסטיה בעמדה העונשית, ומכאן לגופו של ענין.

משמיעת הראיות התחדדה ביתר שאת חומרת האירוע. מדובר באירוע חמור בו שוטר (הנאשם) אינו מציית לחוקי התנועה, רומס אותם ברגל גסה שעה שהוא עוקף שיירה מימין, מתקרב למעבר חציה, לא שם ליבו לילד החוצה את המעבר ופוגע בו על מעבר חציה. הנפגע, ילד צעיר באותו זמן, נפגע אנושות, סבל מפגיעות מרובות כמעט בכל חלקי גופו, הובהל מיד לבית החולים שם שהה תקופה ארוכה ביותר עד שהחלים. ברם, מטיב הפציעות מהן סבל, נקל להבין כי כפסע היה בינו לבין המוות. נס גלוי שהוא שילד זה החלים, לא נפגע קשה יותר ושרד את התאונה כדי לבוא ולהעיד בפני בית המשפט ולשתף אותו במה שאירע לו. עדותו הצטרפה למכלול  הראיות בתיק "וצבעה" בגוון קודר את התנהגותו הרשלנית של הנאשם. בהכרעת הדין סיכמתי את התנהגות הנאשם ונסיבות התאונה ונראה לי כי והדברים האמורים שם יפים אף לגזירת הדין.

הסניגור עתר להקל בעונשו של הנאשם, הוא עמד באריכות על פועלו של הנאשם, על השבחים שהרעיפו עליו מעסיקיו השונים, על עוז רוחו כלוחם בצבא, כשוטר וכאזרח, עת היה שותף לאירועים בטחוניים. עוד הוסיף, כי  אין מקרה זה ראוי למיצוי הדין עם הנאשם אשר לעת הזאת שב לשורות המשטרה כשוטר מן המניין וכי ענישה מחמירה עימו אשר תכלול רכיב של מאסר עלולה לגדוע את שירותו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ