אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גז"ד הכולל 15 חודשי מאסר לקבלן בניין מאשקלון בגין עבירות של מתן שוחד

גז"ד הכולל 15 חודשי מאסר לקבלן בניין מאשקלון בגין עבירות של מתן שוחד

תאריך פרסום : 02/12/2014 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית המשפט המחוזי באר שבע
60079-01-12
01/12/2014
בפני השופט:
אלון אינפלד

- נגד -
המאשימה:
מדינת ישראל
עו"ד ציון קינן-פמ"ד
הנאשם:
מ' ע'
עו"ד מאיר סויסה
עו"ד אור עזריה
גזר דין
 

 

רקע עובדתי

  1. פרשה זו עוסקת במתן שוחד לעובדי ציבור בדרגים בכירים, על ידי הנאשם. זאת, במטרה לקדם את ענייניו מול המועצה האזורית "מרחבים" (להלן: "המועצה") על ידי זכייה במכרזים וקבלת כספים שלא כדין. בשל כך הורשע הנאשם בהתאם להודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן, אשר ייחס לו שני אישומים של מתן שוחד, לפי סעיף 291 לחוק העונשין, התשל"ז– 1977 (להלן: "החוק"). במסגרת הסדר הטיעון לא הושגה הסכמה עונשית והצדדים טענו לעונש כהבנתם.
  2. על פי האישום הראשון הנאשם, קבלן בניין, ניהל מערכת יחסים קרובה עם אבנר מורי (להלן: "מורי"), ראש המועצה האזורית "מרחבים" (להלן: "המועצה") במהלך השנים 2004-2008. לביצוע עבודות בניה בהיקפים גדולים (מעל 75,000 ₪) נדרש לקיים מכרז, במסגרתו מהנדס המועצה, מיכאל אפשטיין, הכין אומדן לעבודת הבניה הנדרשת, ולעיתים אף נעזר בנאשם לקבלת עמדתו בנוגע לתקציב העבודה.
  3. בהמשך לנוהל ובהתאם לאומדן, יצא מכרז שבמסגרתו נערך סיור לקבלנים ולאחריו הוגשו הצעות למכרז. וועדת המכרזים בדקה את הסכומים הסופיים של ההצעות ואלה הועברו לידי מריוס הרשקוביץ, אשר העניק שירותי פיקוח על עבודות בניין של המועצה. תפקידו של הרשקוביץ היה לבחון את ההצעות שהוגשו ולקבוע מי ההצעה הזולה ביותר, אשר תזכה במכרז. תוצאות הבדיקה של הרשקוביץ הועברו לוועדת המכרזים אשר קבעה את הזוכה במכרז בהתאם לבדיקותיו של הרשקוביץ.
  4. עוד נטען באישום זה, כי בתקופה הרלוונטית נתן הנאשם שוחד למורי, ראש המועצה, בצורות שונות ובהזדמנויות שונות בסכום של כ-30,000 ₪. הנאשם ומורי היו מודעים לכך שכספים אלה ניתנו מתוך ציפייה כי מורי יפעל במסגרת תפקידו כראש המועצה לקידום ענייניו של הנאשם ויסייע לו לזכות במכרזים ובכך לקבל עבודות של המועצה.
  5. בתמורה לכספים שקיבל ראש המועצה מהנאשם, הוא הנחה את הרשקוביץ, שיגרום לכך שהנאשם יזכה בעבודות בניה של המועצה וזאת על דרך שינוי הצעתו והפיכתה להצעה הזולה יותר מההצעות המתחרות האחרות, באופן שיביא לזכיית הנאשם במכרזים. במקרים שהצעת הנאשם הייתה הנמוכה ביותר שינה הרשקוביץ ההצעה כלפי מעלה, תוך שמירה על היותה ההצעה הזולה ביותר. בדרך זו אפשר ראש המועצה לנאשם לזכות במכרזים ולמקסם את רווחיו, ובסך הכול הוטו 4 מכרזים לגבי עבודות בניה בהיקף גדול.
  6. בהכרעת הדין, על יסוד סייג בהודאתו של הנאשם, ובהסכמת המדינה, נקבע שיש להניח לטובת הנאשם, כי לא היה מודע לאופן שבו פעלו ראש המועצה והרשקוביץ על מנת לסייע לו כדי לזכות בעבודות הבניה מטעם המועצה, כאמור לעיל.
  7. על פי האישום השני, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום שררה בין הנאשם לבין אשכול לוי, גזבר ומזכיר המועצה האזורית "מרחבים", מערכת יחסים קרובה. לוי, שהיה מורשה חתימה של המועצה וכל הוצאה כספית של המועצה דרשה את חתימתו, היה מודע למערכת היחסים הקרובה שיש לנאשם עם ראש המועצה. במסגרת תפקידו, היה לוי מאשר תשלומים לקבלנים אשר ביצעו עבודות עבור המועצה לאחר קבלת אישור מהנדס המועצה.
  8. כך, באותה תקופה, בהזדמנויות שונות ובדרכים שונות, נתן הנאשם ללוי שוחד בשווי מוערך של 20,000 ₪, כאשר הנאשם ולוי היו מודעים לכך שהכספים ניתנו מתוך ציפייה שלוי יפעל במסגרת תפקידו לקידום ענייניו של הנאשם מול המועצה. בתמורה לכספים הללו אישר לוי לנאשם לקבל תשלומים שלא כדין מן המועצה. עם זאת, בכתב האישום המתוקן צוין, כי בחלק משמעותי מן המקרים היוזמה לביצוע השוחד באה מצדו של לוי ולא מצד הנאשם.

 

תסקיר שירות המבחן

  1. שירות המבחן ערך תסקיר מפורט בעניינו של הנאשם, בו התייחס למצבו המשפחתי, הנפשי והתעסוקתי של הנאשם. בקצרה ייאמר, כי הנאשם כבן 51, נשוי בשלישית לעורכת דין, השותפה גם בייצוג בתיק זה, ואב לילדה בת 6 מנישואים אלה. בנוסף, לנאשם שני ילדים מעל גיל 20, מנישואיו הראשונים. הנאשם עזב את לימודיו כבר בגיל 15 לטובת עבודה עם אביו, עמו קיים מערכת יחסים קרובה, בתחום עבודות העפר. בהיות הנאשם בגיל 18, קיבל פטור משירות צבאי על רקע נפשי.
  2. במהלך עבודתם המשותפת של הנאשם עם אביו, העביר האב עבודות בהם זכה במכרזים של המועצה האזורית "אשכול" לטיפולו של הנאשם אשר שימש כמנהל עבודה אצלו. כך עבד הנאשם לצד אביו עד גיל 41 למעט הפוגה קצרה. עקב מעצרו בתיק זה, שארך 9 ימים, חלה התדרדרות במצבו הרגשי, הנאשם התקשה לסיים את התחייבויותיו בעבודה, התקשה לתפקד ביום יום, נאלץ לסגור את העסק והתקשה במציאת עבודה אחרת. מאז, מסייע לאשתו במטלות משרדיות ומטפל בבתם הקטנה ובענייני הבית.
  3. הנאשם נעדר עבר פלילי. בהתייחס לעבירות שביצע, הודה בפרטיהן והביע חרטה על מעשיו. הוא מסר כי הרקע לביצוען נבע מחובות כספיים כבדים בהם היה נתון. הנאשם סיפר כי ביצע את העבירות בלב כבד וכבר אז לא היה שלם עם התנהגותו. הוא נטל אחריות על מעשיו ושיתף בחרטה ובבושה שפוקדת אותו מאז האירוע. הנאשם סיפר אודות המצוקה הנפשית הקשה שחש כתוצאה ממעצרו בתיק, שבאה לידי ביטוי באופנים מגוונים. הנאשם שיתף את שירות המבחן במחירים הכבדים ששילם כתוצאה מהאירוע, מחירים כלכליים, בכך שלא השתלב מאז במעגל העבודה, ובכך שנאלץ למכור את נכסיו לשם כיסוי חובותיו; וכן מחירים אישיים, המתבטאים בתחושת השפלה ובתחושה כי כבודו נרמס, ואף בהחרפה במצבו הנפשי כתוצאה מההליכים המשפטיים נגדו. הנאשם הביע חששות כבדים מעונש בדמות מאסר בפועל. חשש, אשר קיבל ביטוי גם בדבריה של אשתו, לפיו הנאשם ינוצל שם על ידי בעלי זרוע, יחווה קשיים נפשיים רבים ואף עלול לפגוע בעצמו.
  4. עוד עולה מהתסקיר, כי הנאשם סובל מבעיות נפשיות, אשר ידעו עליות ומורדות במהלך השנים, אך אלה לא יפורטו כאן, בשל צנעת הפרט. מעבר לאמור בתיעוד הרפואי, שירות המבחן התרשם, כי הקשיים הנפשיים השונים לא טופלו כראוי במשך השנים. קשיים אשר מתבטאים, בין השאר, בתלותיות הרבה, אשר גרמה לו להיצמד רבות לאביו במהלך כל השנים, ואף לידי ביטוי במערכות יחסים שונות.
  5. לצד כל זאת, התרשם שירות המבחן, כי לנאשם יכולות מסוימות בעבודתו, כי ערכיו נורמטיביים וכי הינו איש משפחה, המגלה דאגה רבה למשפחתו. עוד התרשם, כי הנאשם נוטל אחריות מלאה על חלקו באירוע וכי חרטתו כנה. נמצא גם, כי ההליכים הפליליים העצימו את מצוקותיו של הנאשם וכי הוא משלם מחירים כבדים (כלכליים ונפשיים) על התנהגותו.
  6. סיכומו של דבר, ונוכח חוסר היציבות במצבו הרגשי של הנאשם, סבר שירות המבחן, כי עליו להסתייע בטיפול מקצועי משמעותי ארוך טווח. הוסבר, שאין בשירות המבחן מענה הולם לצרכי הנאשם. באשר לעונש מאסר מאחורי סורג ובריח, סבור שירות המבחן, כי עונש שכזה יוביל להידרדרות חמורה במצבו הנפשי והגופני של הנאשם. לפיכך, המליץ השירות כי, אם יוטל עונש מאסר, יוטל בדרך של עבודות שירות. לחילופין, סבר שירות המבחן, כי במידה ובית המשפט יחליט לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל, ראוי שיעדכן את גורמי השב"ס בדבר מצבו הנפשי של הנאשם.

 

 

 

ראיות וטיעוני הצדדים לעונש

  1. הסניגור הגיש לבית המשפט מסמכים רפואיים בעניינו של הנאשם (נע/1), רובם מהמרפאה לבריאות הנפש, המעידים על מצבו הנפשי של הנאשם. כן הגיש מסמך החתום על ידי ראש המועצה דאז, אבנר מורי, בנוגע לתביעה שהנאשם הגיש נגד המועצה, לשלם לו כספים בגין עבודות שביצע עבורה (נע/2). הסניגור הגיש גם הודעה על הסדר טיעון בעניינו של ראש המועצה, אבנר מורי (נע/3) במסגרתו הוסכם כי הוא יודה ויורשע בעובדות כתב האישום המתוקן (נע/4), ובין היתר, בעבירה של לקיחת שוחד. במסגרת ההסדר בעניין מורי, סוכם בין הצדדים, כי המאשימה תבקש להטיל על ראש המועצה עונש מאסר בפועל לתקופה של 18 חודשי מאסר בפועל וכן קנס מוסכם בסך 30,000 ₪.
  2. התובע בטיעוניו, הדגיש את החומרה הרבה במעשיו של הנאשם, הטומנים בחובם פגיעה קשה בערכים המוגנים של אמון הציבור במערכת השלטונית, פגיעה בפעילותו התקינה של המינהל, פגיעה בטוהר המידות של עובדי ציבור וכן פגיעה בערך השוויון. התובע עמד על חומרת נסיבות המעשה, הכוללים מתן שוחד לדמויות מפתח במועצה, שהינם בעלי כוח והשפעה על העובדים תחתם. כן טען, כי מדובר במעשים מתוכננים שנעשו למען בצע כסף אשר התבצעו במשך תקופה ארוכה של כ- 5 שנים ואף הובילו לזכייה בארבעה מכרזים ולקבלת כספים שלא כדין מהמועצה. התובע עמד בטיעוניו, גם על הנזק שנגרם כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נזק כלכלי למועצה ופגיעה  באמון הציבור במערכת.
  3. התובע הטעים, כי כל אחד מהאישומים המיוחסים לנאשם מהווים "אירוע" נפרד המחייב קביעת מתחם ענישה נפרד בצדו לפי סעיף 40יג(ב) לחוק. הוא הצביע על פסיקה רלוונטית המלמדת על החומרה שבעבירת מתן השוחד, ממנה ביקש להסיק כי מתחם הענישה ההולם את כל אחד מהאישומים המיוחסים לנאשם, נע בין 15 ל-36 חודשי מאסר בפועל.
  4. בהתייחס לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, טען התובע, כי אין לתת משקל לחלוף הזמן, היות ומדובר בתיק מורכב, רחב היקף, הכולל מעורבים נוספים ומבלי שהיה שיהוי מיוחד מצד המדינה. כן ציין בהקשר זה, כי לא נגרם לנאשם כל עיוות דין. התובע לא התעלם מהעובדה שהנאשם נעדר עבר פלילי, אך ציין כי עבירות מסוג זה מבוצעות בדרך כלל על ידי אנשים נורמטיביים. לטענת התובע הנימוק המקל היחידי העומד לנאשם הוא עצם ההודאה ונטילת האחריות. בשל כל אלה, עתר להשית על הנאשם עונש המצוי בטווח הבינוני של מתחם הענישה וקנס משמעותי בסך 75,000-150,000 ₪.
  5. הסניגור בטיעוניו הדגיש, כי המחוקק סבר שבעבירה של מתן שוחד ניתן להטיל עונש בדמות קנס בלבד ואף ללא מאסר כלל, כאמור בסעיף 291 לחוק כמו גם בעבירה של קבלת שוחד בסעיף 290 לחוק. כן ציין, כי הענישה בפסיקה חמורה יותר כלפי מקבלי השוחד מאשר אצל נותני השוחד. בהקשר זה הפנה לנע/3 ונע/4 בעניינו של אבנר מורי, ראש המועצה, איש ציבור, שקיבל שוחד והמאשימה הצהירה במסגרת הסדר הטיעון כי לא תטען לעונש הגבוה מ-18 חודשי מאסר בפועל בעניינו. הסניגור טען, כי עניינו של מורי חמור מזה של הנאשם, לפיכך, לדבריו, מתחם הענישה שהציעה המאשימה בעניינו של הנאשם, שהורשע במתן שוחד ואינו עובד ציבור, אינו מידתי. הסניגור אף הפנה לפסיקה נוספת בעניין המעורבים האחרים בפרשה וטען כי עמדת המדינה בעניינו של הנאשם חוטאת לעקרונות בדבר השוויון ואחידות הענישה ביחס למעורבים האחרים בפרשה.
  6. עוד הדגיש הסניגור את העובדה שהנאשם נעדר עבר פלילי, אשר הודה במיוחס לו, ייתר העדת עדים רבים והביא לחיסכון משמעותי בזמן שיפוטי. כן ציין את הזמן הרב שחלף מאז קרות האירועים נשוא כתב האישום וביקש להתחשב בעינוי הדין שנגרם לנאשם עקב התמשכות ההליכים כנסיבה לקולא. הסניגור ביקש להתחשב במצבו המשפחתי של הנאשם, אשר אינו עובד היום, ומטפל בבתו הקטנה. כן הדגיש את מצבו הנפשי כפי שבא לידי ביטוי בתסקיר שירות המבחן. הסניגור הדגיש גם את הסבל הרב שהנאשם חווה בתקופה בה היה עצור מאחורי סורג ובריח ואת המשבר הקשה שחווה במהלך ההליכים המשפטיים נגדו.
  7. סיכומו של דבר, עתר הסניגור להתייחס בכובד ראש לנסיבותיו האישיות של הנאשם, ולדחות את עמדת המדינה לרבות הדרישה לתשלום הקנס, נוכח המצוקה הכלכלית בה נתון הנאשם. כן עתר לאמץ את המלצת שירות המבחן באופן שיתאפשר לנאשם לרצות את עונשו בדרך של עבודות שירות.
  8. הנאשם בדבריו לבית המשפט, הביע חרטה עמוקה על מעשיו. דבריו של הנאשם לוו בהתפרצויות בכי וניכר כי הסיטואציה קשה עליו מאוד. הוא סיפר כי מאז האירוע נהרסו חייו, וכי כיום אין לו דבר חוץ מבתו ומאשתו שהסכימה להמשיך ולחיות עמו. הנאשם הבטיח לבית המשפט, כי לא ישוב לבצע דברים כאלה בעתיד.

 

ד י ו ן  

"אירוע" אחד או שניים

  1. כאמור, הנאשם הורשע בשני אישומים נפרדים, כאשר בכל אחד מהם מיוחסת לו עבירה של מתן שוחד בניגוד לסעיף 291 לחוק. נוכח הוראות סעיף 40יג לחוק העונשין, בטרם ייקבע מתחם העונש ההולם בעניינו של הנאשם, יש לקבוע אם העבירות שבפנינו מהוות "אירוע" אחד, שבגינו יש לקבוע מתחם הולם לפרשה כולה, או שמא כל אחד מהאישומים מהווה אירוע נפרד, הקובע "מתחם" לעצמו. כזכור, לדעת התובע, המדובר בשני אירועים נפרדים המחייבים קביעת מתחמי ענישה לכל אחד מהאירועים. הסניגור, כאמור, חולק על עמדה זו, וטוען כי קיימת זיקה בין האירועים, כי מדובר באותן הנפשות הפועלות ובאותה תקופת זמן, ולפיכך יש לראות בכתב האישום כולו בבחינת "אירוע" אחד.
  2. על האבחנה הכללית בין "אירוע" לבין מספר "אירועים" עמד כב' השופט ג'ובראן בע"פ 1605/13 פלוני נ' מדינת ישראל, מיום 27.8.14: "מדברים אלה עולה, כי המחוקק סבר שכאשר בפני בית המשפט מספר מעשי עבירה, באישומים שונים, כלפי קורבנות שונים, אף אם יש בו קווי אפיון דומים – מדובר ב"מספר אירועים" שיש לקבוע להם מתחמי עונש הולמים נפרדים. דברים אלה הולמים גם קביעות של הערכאות הדיוניות אותן קיבל בית משפט זה בעבר, ולפיהן אישומים המופנים כלפי קורבנות שונים מהווים אירועים שונים במובנו של סעיף 40יג לחוק העונשין, אף שהעבירות בהם ומאפייניהם דומים (ראו: ע"פ 8798/12 נבון נ' מדינת ישראל (30.7.2013)). במקרה הנוכחי, אף שבשלושה מהאישומים יש עבירות זהות, כל אישום עוסק בקורבן או קורבנות אחרים, בזמנים שונים, עם דפוס התנהגות שייתכן שניתן למצוא לו קו משותף, אך יש לו די מאפיינים שונים, וצורות התנהגות שונות...".
  3. אכן, מבחינה מהותית, כתב האישום המתוקן מתאר זיקה בין האישומים, המתארים מעשים אשר נעברו במטרה לקדם את ענייניו של הנאשם אל מול מועצה אחת, בתקופת זמן אחת ובמסכת עובדתית בעלת רכיבים משותפים. יחד עם זאת, האישום הראשון מתייחס למתן שוחד לראש המועצה במספר הזדמנויות, כאשר המתת ניתן לו בעבור הטיית מכרזים באופן שיוביל לזכיית הנאשם בעבודות המועצה, ולמקסום רווחיו. לעומתו, האישום השני מתייחס לנתינת שוחד לגזבר העירייה (באופן וסכום שונים ונפרדים מזה שניתן לראש המועצה באישום הראשון) לצורך השגת כספים מן המועצה שלא על פי המגיע לו. לא מתקיימת חפיפה בין הנפשות הפועלות אשר קיבלו לידן את השוחד מידי הנאשם ואין מדובר בסכומי שוחד זהים. אף מטרות השוחד היו לשם הגשמת אינטרסים נפרדים ובדרכים שונות, בכל אחד מהאישומים. מעבר לכך, יש לקחת בחשבון כי באישום הראשון, מעבר לקופה הציבורית היו גם נפגעים קונקרטיים, הם הקבלנים האחרים שנגשו למכרזים, דבר שאינו קיים באישום השני, שעניינו שליחת יד "פשוטה" בקופה הציבורית. בשל כך, יש לקבוע כי אף על פי שמדובר בשתי עבירות שוחד, שנעברו בהקשר קרוב, בדרך דומה ובתקופה חופפת, הרי שנוכח תוכנם המהותי השונה וההפרדה בין הנפשות הפועלות, יש לראות בהן שני אירועים הנפרדים זה מזה.
  1. אמנם, ככלל, אין "קורבן" ישיר בעבירות השוחד, והקורבן העקיף הוא הציבור, שהשוחד מעוור את נציגיו ומסלף את דברי חכמיו. אולם, סבורני, כי קיים קושי לקבל את טענת הסניגור, לפיה יש להתייחס למעשיו של הנאשם כאל מסכת עובדתית אחת. במקרה זה, נכון לראות העבירות בכתב האישום המתוקן כשני אירועים נפרדים, כפי שהם באים לידי ביטוי בשני האישומים הנפרדים.

 

 

 

הערכים המוגנים, העבירה ונסיבותיה

  1. על פי פרק ו', סימן א'1 לחוק העונשין, לאחר קביעת מספר האירועים, נדרש בית-המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם בגין האירועים השונים, כפי שנקבע בסעיף 40ג(א), בהתאם לעיקרון המנחה. לשם כך,יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.
  2. הערכים המוגנים הנפגעים כתוצאה ממתן שוחד לעובדי ציבור מגוונים. ראשית, נגרמת פגיעה בפעילותו התקינה של המינהל הציבורי, אשר ראוי כי יפעל משיקולים ענייניים בלבד, ללא התחשבות בשיקולים זרים. שמירה על ערך זה באה להבטיח את התנהלותם התקינה של מוסדות השלטון והגופים הציבוריים ולבער מקרבה התנהגות הנגועה בשחיתות. ערך נוסף שנפגע הינו שמירת אמון הציבור במערכת השלטונית. אמון הציבור ברשויות השלטון הוא מנכסיה החשובים של הרשות השלטונית ושל המדינה. יש לשאוף לכך שהציבור יאמין, בצדק, כי מערכות השלטון המופקדות על ענייניו פועלות ביושר, בהגינות וחפות משחיתות. עבירות השוחד משחיתות את מידותיו של עובדי השירות הציבורי וכך פוגעות בתדמיתו. הן מכרסמות באמון אותו רוכש האזרח לאלה שהופקדו על ידו כדי לשרת את הכלל, ועלולות לעורר תחושות אכזבה ותסכול (ראו דנ"פ 10987/07 מדינת ישראל נ' ברק כהן, מיום 2.3.09).
  3. עוד יש לומר כי הבטחת טוהר המידות של המינהל הציבורי, יושרו ותקינותו, הוא ערך לעצמו, מעבר להיבטים התועלתניים. מעבר לכך, כאשר מתבצעת הקצאת משאבים על בסיס שיקולים זרים, טמונה בכך פגיעה בערך השוויון. עבירה של מתן שוחד לעובד ציבור בתמורה לקבלת טובת הנאה גורמת ישירות להתנהלות של איפה ואיפה וחוסר אחידות בטיפול בין חלקי הציבור השונים (ראו בג"צ 1/88 פורז ואח' נ' ראש עיריית תל-אביב יפו ואח', פ"ד מ"ב(2) 309).
  4. באשר לנסיבות ביצוע העבירה, הרי שבאישום הראשון מדובר במתן שוחד לראש המועצה בכבודו ובעצמו. המדובר, באישיות הבכירה ביותר במועצה המופקדת על כלל ענייניה ובעלת כוח והשפעה רבים על כל המתרחש בה. הנאשם במעשיו, ניצל את מערכת היחסים הקרובה עמו כדי לקדם את ענייניו הפרטיים ולשפר את מצבו הכלכלי. מכתב האישום המתוקן עולה, כי אין מדובר באירוע בודד אלא בארבעה מכרזים שהוטו לטובת הנאשם בדרך זו, במהלך תקופה בת מספר שנים, שהגיעה אל קצה רק לאחר שהפרשה נחשפה. מדובר במעשים שקדם להם תכנון ושיתוף פעולה עם עובדי הציבור במועצה, כשלטענת הנאשם ביצע את הדברים על רקע מצוקה כלכלית. לקולא, יש לקחת בחשבון את העובדה שהנאשם לא היה מודע לאופן שבו פעלו ראש המועצה והרשקוביץ על מנת לסייע לו כדי לזכות בעבודות הבניה מטעם המועצה, כאמור לעיל.
  5. באישום השני פעל הנאשם בדרך דומה, הפעם מול גזבר המועצה, אישיות בכירה נוספת במועצה המופקדת על קופת כספי הציבור והנהנית מאמון מיוחד. גם כאן ניצל הנאשם את מערכת היחסים שנרקמה בין השניים לקידום צרכיו האישיים ולצורך קבלת כספים מן המועצה שלא מן המגיע לו, ללא שבוצעו מצדו  עבודות בפועל וללא שהציבור נתרם במידה כלשהי מהוצאה כספית זו. דבר ידוע, כי המשאבים של הרשויות לרוב הינם מוגבלים ואף לוקים בחסר, וכאשר נעשית הקצאת משאבים לטובת דבר אחד, הרי שבדרך כלל היא באה על חשבון שלילתה ממקום אחר, בו ניתן היה להטיב עם הציבור. לפיכך, מעבר לכל הערכים שפורטו לעיל, באישום זה יש גם היבט ערכי של גזל פשוט. לקולא, יש לקחת בחשבון את העובדה, כי מי שיזם את מתן השוחד היה גזבר המועצה עצמו וחלקו של הנאשם באישום זה, ככל הנראה, היה פחות דומיננטי.
  6. ניתן לסכם ולומר, כי הנאשם, בדרכים חלקלקות, ולאורך שנים, עשה במעשיו שימוש במספר גורמים כדי להשיג טובות הנאה מהמועצה. הוא פעל מתוך שיקולים של בצע כסף על מנת להשיג יתרונות חומריים לעצמו. הנאשם, בשום שלב, לא התעשת ולא מצא לנכון להפסיק את פעילותו, ורק תפיסתו בכף והעמדתו לדין ביחד עם האחרים, עצרה את מעשי השוחד. זאת ועוד, בניגוד לטענות ההגנה אין עסקינן באירוע אחד מתמשך, אלא באירועים נפרדים המיוחסים לנאשם. יתרה מזו, בכל אירוע ניתן השוחד במספר הזדמנויות. הצטברות מעשי המתת מהווה אף היא נסיבה מחמירה.
  1. רבות נכתב בנוגע לעבירת השוחד במגזר הציבורי וחומרתה. בין השאר, נאמר כי "הסכנה לדמותו של השירות הציבורי ולאפיה של החברה בישראל היא כה גדולה, עד שאין להירתע מנקיטת אמצעי ענישה קשים ומורגשים היטב כלפי כל מי שעולה על דרך השוחד - אם כנותן, אם כלוקח ואם כמבקש, ואם כמתווך..." (ע"פ 341/73 מדינת ישראל נ' אריה ויטה, פ"ד כז(2) 610, 613 (1973)).

 

מדיניות הענישה

  1. בשנת 2010 תיקן המחוקק את החוק והחמיר את העונש המרבי בגין עבירת מתן השוחד משלוש וחצי שנות מאסר לעונש של שבע שנות מאסר. בנוסף לכך, גם העונש בגין לקיחת שוחד הוחמר משבע שנות מאסר לעשר שנות מאסר בפועל (תיקון 103 לחוק, תש"ע – 2010, ס"ח 2225, מיום 4.2.10). בכך הביע המחוקק את ההתייחסות המחמירה בכל הנוגע לעבירות אלה והדבר בא לידי ביטוי הן בהחמרה בענישה והן בשינוי היחס בין עבירת מתן השוחד לעבירת לקיחת השוחד, ובצמצום הפער ביניהן.
  2. בהקשר זה נכתב בדברי ההסבר להצעת החוק (ה"ח הממשלה, 465 מיום 2.12.09) כדלקמן: "החוק המוצע נועד לסייע במאבק בשחיתות באמצעות החמרת הענישה בעבירות השוחד... סעיף 291 לחוק קובע בצד עבירת מתן השוחד עונש מאסר לתקופה שהיא מחצית מעונש המאסר המוטל על לוקח השוחד, דהיינו – שלוש וחצי שנות מאסר... מוצע להחמיר את הענישה בצד עבירת מתן השוחד בשני אופנים: קביעת עונש מאסר של שבע שנים בצד העבירה, וקביעת קנס מרבי זהה לעבירת לקיחת השוחד בשיעור של פי חמישה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין...".
  3. יודגש, כי העבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום המתוקן נעברו במהלך השנים 2004-2008, דהיינו עוד בטרם כניסת התיקון לחוק לתוקף. בנסיבות אלה, תחול רמת הענישה שנהגה בעת ביצוע העבירה, ללא השינוי שחל בנוגע להחמרה בענישה בעבירה של מתן שוחד כאמור בתיקון, וזאת בהתאם, לסעיף 5(א) לחוק העונשין. כך, אף שיש משקל חשוב לעמדתו המחמירה המאוחרת של המחוקק בעת קביעת המתחם, לא ראוי לגזור המתחם באופן מלא על פי רמת הענישה החדשה וכך, למעשה, להחיל נורמה מחמירה באופן רטרואקטיבי. נמצא שמתחם הענישה שייקבע למעשי הנאשם יהיה נמוך מרמת הענישה שהייתה נקבעת, לו בוצע המעשה לאחר התיקון לחוק. (ראו לעניין זה, פסק דינה של כב' השופטת ברק-ארז ומנגד את הערתו של כב' השופט מלצר בע"פ 267/13 מדינת ישראל נ' אשכול לוי (מיום 23.6.13), דברים שנאמרו בפרשה זו עצמה).
  4. באשר למדיניות הענישה הנוהגת הפנתה המאשימה לשורת פסקי דין, המשקפים לעמדתה, את מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות של מתן שוחד. כך למשל, בת"פ 39860-03-10 מדינת ישראל נ' שלמה (סמי) כהן, מיום 5.11.13 נדון הנאשם בגין שורת עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, מרמה, זיוף, שוחד, התחזות, עבירות לפי חוק הכניסה לישראל ועבירות מס, לאחר שסחר בהיתרי העסקה כוזבים לתושבי הרשות הפלשתינאית במהלך מספר שנים. במעשיו אפשר הנאשם למאות עובדים פלשתינאים להיכנס לתחומי מדינת ישראל ללא היתר והכנסותיו כתוצאה מפעילות זו הגיעו עד 4 מיליון שקלים. בגין מעשים אלה נדון הנאשם ל-5 שנות מאסר בפועל. עם זאת, ברור כי מדובר במקבל שוחד, ובהיקף שהוא בקנה מידה אחר לגמרי משל הנאשם.
  5. בע"פ 4149/13 שמעון אוחיון נ' מדינת ישראל, מיום 2.10.13, דחה בית המשפט העליון את ערעור הנאשם שנדון ל-30 חודשי מאסר בפועל לאחר שהודה במספר עבירות של מתן שוחד, במספר עבירות של סיוע לעשיית מעשה העלול להפיץ מחלה, בנהיגה בפזיזות ורשלנות ובשיבוש מהלכי משפט. במקרה זה דובר בכ -10-15 מקרים בהם פעל המערער עבור אחר להכנסת משאיות מהרשות הפלסטינית לשטחי ישראל מבלי שהמשאיות היו מורשות להיכנס, תוך הכנסת סחורה חקלאית בלתי מותרת ומבלי שהמשאיות עברו בדיקה. בית המשפט העליון קבע כי על אף החשש מפני השלכות עונש המאסר על הנאשם, האינטרס הציבורי מחייב השתת מאסר מוחשי בנסיבות המקרה. עם זאת, אף כאן מדובר באירוע חמור יותר באופן מובהק ממעשי הנאשם.
  6. עוד הפנתה המאשימה לת"פ (ת"א) 40110/08 מדינת ישראל נ' מרדכי בן לאון יהודה, מיום 6.6.10, שם הורשע הנאשם במסגרת הסדר טיעון בעבירות של מתן שוחד, תיווך לשוחד וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לאחר שנהג לשחד בוחנים במכון רישוי במטרה שיתעלמו מליקויים בכלי רכב ויאשרו את בדיקתם. הנאשם בתמורה שילם שוחד בסך 50 ₪ לכל בוחן, ובסך הכל העביר 80 כלי רכב עם ליקויים במכון. בגין מעשיו אלה נדון הנאשם ל-42 חודשי מאסר בפועל. אף כאן מדובר במקרים רבים מאוד, אשר להם גם היבטים בטיחותיים, ומכאן שראוי לאבחן לקולא את עניינו של הנאשם.
  7. במסגרת ת"פ 50621-12-11 מדינת ישראל נ' ברוך סעדה, מיום 6.3.13, הורשע הנאשם בהכרעת דין בארבע עבירות של מתן שוחד ועסקה אחרת בסם, לאחר שקשר קשר עם מי ששימש כסוהר בכלא בו ריצה הנאשם עונש מאסר ושילם לו שוחד בתמורה לכך שיחדיר עבורו סמים לכלא. בסך הכל שילם הנאשם לסוהר 12,000 ₪. במקרה זה סבר בית המשפט כי מתחם הענישה לכל אחד מארבעת האישומים נע בין 12 חודשי מאסר ל-4 שנות מאסר ובסופו של דבר גזר על הנאשם 28 חודשי מאסר בפועל בשים לב לשיקולים של מחדלי חקירה. מתחם זה לכאורה מתאים יותר לענייננו, עם זאת, דובר שם גם בפגיעה בערכים המוגנים הקשורים לסמים מסוכנים ומשמעת בתי הסוהר, ומדובר במעשים שנעשו  לאחר ההחמרה בעונש בעבירת השוחד.
  8. עולה, כי מדיניות הענישה, כפי שהוצגה בפסיקה מטעם התובע משקפת מדיניות ענישה של מאסר בפועל בגין עבירות שוחד. עם זאת, במרבית האירועים מדובר במקרים חמורים מזה המיוחס לנאשם, נוכח תחכום רב, עבירות נלוות, היקף השוחד או מספר האירועים המיוחסים לאותם נאשמים, כך שאין ללמוד מהן בהיקש ישיר מבלי לאבחן.
  9. הסניגור אף הוא הפנה לאסופת פסיקה מטעמו, אשר ברובה מייצגת ענישה של ריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות לתקופה המקסימאלית. יש להדגיש כי חלק ניכר מהפסיקה שהוגשה מטעמו מתייחסת לעבירה של לקיחת שוחד בניגוד לסעיף 290 לחוק, שהיא עבירה חמורה יותר מהעבירה בה הורשע הנאשם (ת"פ 45127-08-11 מדינת ישראל נ' פרוחי, מיום 11.4.13, 10225-12-08 מדינת ישראל נ' מלכה, מיום 11.4.13, רע"פ 3352/06 בוזגלו נ' מדינת ישראל, מיום 12.6.08), דבר המלמד על הנאשם דנן בקל וחומר.
  10. בין היתר הפנה הסניגור לת"פ 35799-04-11 מדינת ישראל נ' צובארי, מיום 11.6.12, שם נגזרו על הנאשמים עונשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס בגין עבירות של מתן שוחד ולקיחת שוחד, לאחר שאחד הנאשמים שהפעיל את חוף בצת בגליל המערבי שיחד את הנאשם האחר, המפקח הארצי על החופים, בכך ששילם לו 1,000 דולר על מנת שייתן לו מידע בדבר התקציבים השונים ממשרד הפנים. יודגש כי מקרה זה עוסק באירוע אחד נקודתי הפחות בחומרתו ובהיקפו מזה של הנאשם דנן.
  11. הסניגור הפנה גם לע"פ 3710/13 הגוסטדלה נ' מדינת ישראל, מיום 2.10.13, שם נדחה ערעורו של הנאשם על גזר דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דן את הנאשם בגין שלוש עבירות של קשירת קשר ושלוש עבירות של מתן שוחד, בכך שנתן שוחד לבעל תפקיד ביחידת המסתננים ברשות ההגירה במשרד הפנים בסך כולל של 20,000 ₪ על מנת שינפיק עבורו אשרות שהייה לארבעה נתינים זרים. במסגרת הסדר הטיעון בין הצדדים התחייבה המאשימה, כי תעתור לעונש מאסר בפועל שלא יעלה על 10 חודשים. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 6 ל-12 חודשי מאסר בפועל וגזר על הנאשם 7 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס בסך 2,000 ₪. בית המשפט העליון קבע כי בית המשפט המחוזי איזן נכונה בין הנסיבות לחומרה ולקולא בקביעת מתחם הענישה. עוד קבע בית המשפט העליון, כי מעיון בפסיקה עולה שבהשוואה למקרים דומים, נגזרו על נאשמים עונשים דומים וחמורים יותר מעונשו של המערער.
  12. בעניינו של אשכול לוי הנ"ל כבר עמד בית המשפט העליון, על כך שיש פערי ענישה משמעותיים בעבירות שוחד (ראו דברי כב' השופטת ברק-ארז בסוף פסקה 14). עם זאת, מתברר כי הנטייה של הפסיקה, במיוחד לאחרונה, היא בכל זאת להחמיר יותר. בהמשך למגמה זו, למרות שישנם מספר מקרים בהם הושתו עונשי מאסר בעבודות שירות, דומה כי על מעשי שוחד של קבלן לבעלי תפקידים בכירים, בהיקף של עשרות אלפי שקלים, כאשר השוחד ניתן במספר "תשלומים", על המתחם להתחיל ממאסר שאינו מאפשר ענישה בעבודות שירות.
  13. נוכח האמור, בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירות בהן הורשע הנאשם, בערכים המוגנים שנפגעו, במדיניות הענישה הנוהגת, תוך שימת לב לעובדה שהעבירות נעברו בטרם כניסתו לתוקף של התיקון לחוק, המבטא החמרה בענישה בעבירה של מתן שוחד משלוש וחצי שנות מאסר לשבע שנות מאסר, יש לקבוע כי מתחם העונש ההולם ביחס לעבירה של מתן שוחד לעובדי ציבור בכל אחד מהאישומים, כפי שביצע הנאשם, נע מ- 8 חודשי מאסר ועד ל- 30 חודשי מאסר בפועל.

 

 

עקרון אחידות הענישה – היחס בין המעורבים בפרשה

  1. מכתב האישום המתוקן המיוחס לנאשם, עולה כי בפרשה זו השתתפו מעורבים נוספים. בהקשר זה ולעניין עקרון אחידות הענישה, אמר כב' השופט הנדל בע"פ 6490/12 אבורמד נ' מ"י, מיום 15/11/12: "עקרון אחידות הענישה הוא עקרון יסודי במערכת המשפט הפלילי הואיל ו"הוא משקף את ערכי השוויון, ההגינות והצדק, ואף את האינטרס לשמור על אמון הציבור בהליך הפלילי ובמערכת המשפט" (ע"פ 5195/11 גאורגי קריניאן נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (פורסם בנבו, 28.3.12)). יחד עם זאת, אחידות אין פירושה זהות. העובדה כי מדובר בפרשה אחת מחייבת קנה מידה אחיד לבחינת ענישת המשתתפים השונים, אולם אין לגזור מכך כי על השורה התחתונה להיות זהה. על התוצאה לשקף את נסיבותיו הייחודיות של כל משתתף ואת חלקו ומשקלו בפרשה. לסוגים דומים של נסיבות צריך להינתן משקל זהה אולם התוצאה תלויה בתוכן הנסיבות ולא רק בקיומן..."
  2. באשר לפרשיות שוחד באופן כללי, דבר ידוע, כי לכל נותן שוחד ניצב בעבר השני אותו אדם שבחר לקחתו מידיו. להשלמת המטרה, לעיתים אף נדרשים אנשים נוספים כדי לבצע פעולות כאלה ואחרות מטעמם, בכך הם תורמים את חלקם להשגת המטרה שלשמה ניתן השוחד. כאמור, התנהגותו של כל אחד ואחד מהמעורבים נבחנת על פי נסיבותיה הייחודיות בהתאם לסוג העבירה, נסיבות ביצועה, הנזק שהסבה וכיוצ"ב.
  3. לענייננו אנו, הנאשם בפרשה זו הינו נותן השוחד בשני האישומים. עניינו של ראש המועצה, אבנר מורי, מקבל השוחד באישום הראשון, טרם הסתיים. הוא הורשע בעקבות הודאתו במסגרת הסדר טיעון (נע/3), בין היתר, בעבירה של לקיחת שוחד ובמסגרתו המאשימה תעתור להטלת עונש שלא יעלה על 18 חודשי מאסר בפועל. כן נקבע בין הצדדים קנס מוסכם בסך 30,000 ₪. בהקשר זה, יש מקום להעמיד את הסניגור על טעותו לאחר שטען בטיעוניו לעונש (עמ' 33 לפרוטוקול, שורה 2) כי ראש המועצה קיבל שוחד בשלושה אישומים. יצוין כי בהתאם לכתב האישום המתוקן בעניינו (נע/4) מיוחסת לראש המועצה עבירה אחת בלבד של לקיחת שוחד (באישום הראשון) בנוסף לשתי עבירות של "הגבלת הכנסות" (באישומים השני והשלישי). על ההשוואה, כאמור, בין ראש המועצה לבין הנאשם דנן, שמקורה בטעות, ביסס הסניגור את עיקר טענת אי השוויון.
  4. מקבל השוחד באישום השני הינו אשכול לוי, גזבר המועצה, הורשע בעבירה של לקיחת שוחד וגניבה בידי עובד ציבור בסכום גבוה ביותר. בית משפט זה הטיל עליו 12 חודשי מאסר בפועל ועונש זה הוחמר במסגרת ערעור המדינה בבית המשפט העליון ל-20 חודשי מאסר בפועל (ע"פ 267/13 מדינת ישראל נ' אשכול לוי (מיום 23.6.13)).
  5. לגבי מהנדס המועצה, מיכאל אפשטיין, נמסר כי הורשע בעבירות של סיוע לקבלת דבר במרמה, סיוע לגניבה בידי עובד הציבור והפרת אמונים ונדון ל-6 חודשי מאסר בפועל (ראו ת"פ 45456-07-11). בית המשפט העליון המיר את עונשו לריצוי בעבודות שירות בשל נסיבות אישיות קשות. בנוסף לאלה, קיים גם מריוס הרשקוביץ, מפקח על הבניה במועצה, אשר נמסר כי הורשע בעבירה של מרמה והפרת אמונים ונדון ל-6 חודשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, והערעור על חומרת העונש נדחה.
  6. לטענת הסניגור, עמדת המדינה בעניינו של הנאשם חוטאת לעקרונות בדבר השוויון ואחידות הענישה ביחס למעורבים האחרים בפרשה. כאמור לעיל, טען הסניגור, כי עמדת המאשימה לקבוע מתחם ענישה בעניינו של הנאשם דנן, שנע בין 15 ל-36 חודשי מאסר לכל אחד מהאישומים, אינה מידתית, בעוד שבעניינו של ראש המועצה, שלדבריו, חמור מזה של הנאשם, בחרה המאשימה להסתפק בעונש שלא יעלה על 18 חודשי מאסר בפועל.
  7. אכן, ככלל, עונשו של נותן השוחד צריך להיות קל מזה של לוקח השוחד, וזאת בשים לב לעונש המרבי הקבוע בצדה של כל עבירה - 10 שנות מאסר בגין לקיחת שוחד, ו- 7 שנות מאסר בגין מתן שוחד, לאחר התיקון. פער גדול יותר בין מקבל השוחד לנותן השוחד, היה עוד בטרם התיקון לחוק, באופן שעונשו של נותן השוחד היה מחצית מעונשו של מקבל השוחד, דהיינו, שלוש וחצי שנות מאסר. לאור זאת, כפי שטען ב"כ הנאשם, נקודת המוצא היא שהעונש שיושת על נותן השוחד צריך להיות קל מהעונש שיוטל על לוקח השוחד. זוהי אכן נקודת המוצא, ואולם אין בכך בהכרח כדי לקבוע את השורה התחתונה בקביעת התוצאה הסופית. על בית המשפט לשים לנגד עיניו מכלול של שיקולים נוספים, הנובעים בין היתר, ממכלול העובדות והנסיבות הייחודיות למעשיו של כל נאשם ונאשם, אשר יש בהם כדי להבחין בין העונשים הראויים למשתתפים השונים באותה פרשה.
  8. כאמור, הנאשם שלשל לכיסם של שתי דמויות מפתח במועצה כספי שוחד בעשרות אלפי שקלים, בהזדמנויות שונות. ראוי, לכאורה, כי עונשו של הנאשם, אשר חטא והחטיא, יהא כבד יותר. הפעולה של הנאשם ביחס לשני עובדי ציבור שונים, מספר פעמים, למעשה מלמד על שיטתיות, אשר יכולה להצדיק החמרה עמו אם לא יהיה מי שנותן לא יהיה מי שיקבל, יתפתה או יבקש. עוד יצוין, כי הנאשם היה הנהנה העיקרי מהפרשה, שכן קיבל לידיו כספים שלא מגיעים לו מהמועצה, בסכומים גבוהים וכן נהנה מזכייה במכרזים (ארבעה במספר) לביצוע עבודות בהיקף גדול של המועצה. המסקנה היא, אפוא, כי עקרון האחידות הענישה, לעצמו, אינו מונע אפשרות להטיל על הנאשם את העונש החמור בפרשה. לא זו התוצאה, אך לא בשל אחדות הענישה אלא בשל נימוק אחר, נסיבותיו האישיות של הנאשם.
  1. לאחר עיון, נראה כי עקרון האחידות בענישה אינו מונע אפשרות להטיל על הנאשם עונש חמור מעונשו של גזבר המועצה (20 חודשי מאסר בפועל) ומזה שהוצע על ידי המאשימה בהסדר הטיעון בעניינו של ראש המועצה (18 חודשי מאסר בפועל). זאת בפרט לאור העובדה שלנאשם דנן מיוחסים שני אירועים של מתן שוחד, בעוד שלראש המועצה מיוחסת עבירה אחת של לקיחת שוחד בנוסף לשתי עבירות של הגבלת הכנסות, שהעובר עליהן דינו קנס בלבד, ובעוד שגזבר המועצה אף הוא הורשע בעבירה אחת של לקיחת שוחד בנוסף לגניבה בידי עובד ציבור. עם זאת, יוער כי ביחס לאישום המשותף לאשכול לוי, הרי שהוא הודה בעבירת גניבה, בסכום גבוה למדי. לעומתו, הנאשם דנן לא הורשע בגניבה, ולא פורט הסכום שהועבר לו שלא כדין.

 

 

נסיבותיו האישיות של הנאשם

  1. בקביעת העונש בתוך המתחם, על בית המשפט לבחון את השיקולים הנוגעים לנסיבותיו האישיות של הנאשם, לרבות גילו, עברו, חרטתו, שיקומו, לקיחת אחריות מצדו, שיתוף הפעולה עם רשויות אכיפת החוק, מאמציו לתיקון תוצאות העבירה, חלוף הזמן מעת ביצועה וכן השפעת הענישה עליו ועל משפחתו (ראו סעיף 40יא לחוק העונשין).
  2. ראשית, עומדת לזכות הנאשם הודאתו באשמה וזאת בשני מישורים. האחד, מדובר בהודיה כנה ואמתית שנמסרה מפי הנאשם הן בפני בית המשפט והן בפני שירות המבחן כמפורט בתסקיר. הודיה, המבטאת חרטה גדולה וקבלת אחריות על ביצוע המעשים. המישור האחר הוא החיסכון בזמן שיפוטי, בזמנה של התביעה וכן ביתר המשאבים הנדרשים לניהול המשפט. בשים לב למשאבים הרבים הנדרשים לניהול משפט, אינטרס מערכתי הוא להעניק להודיה משקל משמעותי במסגרת סעיף 40י(6) לחוק.
  3. שנית, יובא לזכותו של הנאשם, עברו הנקי והיותו אדם אשר ניהל אורח חיים נורמטיבי עובר לביצוען של העבירות בתיק זה. בית המשפט העליון בעניינו של אשכול לוי, הדגיש כי עבר נקי הינו תכונה מאפיינת בעבירות שוחד ושחיתות, ולפיכך אין ליתן לו משקל רב מדי בעבירות מסוג זה. עם זאת, סבורני שיש להבחין בין מקבלי השוחד לבין נותני השוחד. מקבלי השוחד הם, מטבע הדברים, עובדי ציבור, אשר לו נתפסו בשחיתות בעבר, לא היו מחזיקים במשרה התלויה באמון הציבור. לא כן נותני השוחד, אשר יכולים לבוא מכל שדרות העם, הנזקקים לטיפול עובדי הציבור, בהם אזרחים מן השורה, אסירים, מהגרים, סוחרים פשוטים ועוד, כעולה מהפסיקה לעיל. מכאן, שלגבי נותני השוחד, יש משקל רב יותר להעדר עבר פלילי, מאשר לגבי מקבלי השוחד.
  4. יש לקחת בחשבון את הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות. הזמן שחלף מרגע חשיפת הפרשה ועד למועד הגשת כתב האישום הוא בין 3-4 שנים, שזהו פרק זמן ארוך ולא סביר. נכון, כי מדובר בתיקים מורכבים, המצריכים עבודה רבה. נכון, גם כי קיים עומס רב על שכמה של הפרקליטות, ונכון גם שהכנת כתבי אישום בתיקים מסוג זה, של חשודים משוחררים שסכנתם עקיפה, נדחים מפני תיקים של חשודים עצורים שסכנתם קרובה. אף בבית המשפט אין תיקים מסוג זה מקבלים קדימות, אף משהוגשו. אולם, כל זאת עדיין אינו מפחית ממשקלו של חלוף הזמן בתיק זה, ואין הנאשם צריך לשאת במחיר סדרי העדיפויות של המדינה ובית המשפט, אף אם הם נכונים. כך, אף בהקשר של אשכול לוי, בפרשה זו עצמה, שקל בית המשפט העליון את שיקול חלוף הזמן. יחד עם זאת, אין לייחס את מלוא חלוף הזמן לחובת המאשימה, היות והיו גם דחיות מצד הנאשם בתחילת ההליך בפני בית המשפט, והודאת הנאשם נמסרה רק ביום ההוכחות.
  5. שירות המבחן עמד גם על הקשיים הנפשיים המכבידים מאוד על הנאשם, ועל הסיכונים הכרוכים בנשיאת עונש מאסר בפועל עבורו. לא אחת נפסק שמצב בריאותי אינו מהווה חסינות מפני ענישה ראויה של מי שעבר עבירות חמורות וחזקה על שירות בתי הסוהר שיפעל כנדרש להקטין הסיכונים באופן סביר (ראו ע"פ 11445/05 רוט נ' מדינת ישראל, מיום  22.6.06, שעסק במקרה מובהק הרבה יותר). הדברים נכונים ביתר שאת לאחר תיקון 113 אשר לא מנה מצב רפואי מיוחד כאחת העילות לחריגה ממתחם העונש הראוי, כך שהדברים נשקלים רק כשיקול להקלה בתוך המתחם. עם זאת, התיאור החד משמעי של שירות המבחן אודות המצב הנפשי השביר, כמפורט לעיל וכעולה מהתנהגות הנאשם  בדיונים, מחייב מתן משקל של ממש לסבל המיוחד של הנאשם, ולסיכון בו יהיה נתון מעצם מאסרו.
  6. בנוסף, ער אני לטראומה שנגרמה לנאשם מעצם מעצרו ולקשיים שחווה במסגרת ההליך המתנהל נגדו, כפי שפורט בהרחבה במסגרת התסקיר. אין זה מקרה נדיר בו אדם שניהל אורח חיים נורמטיבי לכאורה, לוקה בתסמינים פוסט טראומטיים על רקע ההליך הפלילי הננקט נגדו. לא פעם יחרד נאשם חרדה גדולה מפני כניסתו למעצר לראשונה בחייו. הדבר נכון במיוחד לגבי הנאשם, שהוא בבחינת "גולגולת דקה" בהקשר זה. אכן, כל אזרח מן השורה יודע ומבין מה זה שוחד, ויש לשער כי הביא בחשבון עת ביצע את העבירות כי יתכן שפעילותו העבריינית תתגלה על ידי רשויות אכיפת החוק וכי כתוצאה מכך יתכן שירצה מאסר בפועל. בדרך כלל יאמר שאין לעבריין להלין אלא על עצמו. עם זאת, לפגיעה המיוחדת של המאסר בנאשם דנן, בנסיבותיו המיוחדות, יש משקל בכל זאת.
  7. מעבר למצבו הבריאותי והנפשי של הנאשם, יש להתחשב גם במצבו הכלכלי, בחובות בהם היה נתון ערב המעשה (כעולה מהמכתב נע/2), בכך שאינו עובד מאז נתגלו מעשיו, ובמצבם של קרובי משפחתו כפי שפורטו בהרחבה בתסקיר שירות המבחן. אף לעניין זה משקל מסוים לקולה.

 

סיכום

  1. סיכומו של דבר, ולאחר שנקבע, כי העונש הראוי בעבירות שוחד הוא מאסר לריצוי בפועל ועל אף החשש מפני ריצוי מאסר והשלכותיו במקרה דנן, האינטרס הציבורי מחייב השתת מאסר מוחשי בנסיבות המקרה. לפיכך, למרבה הצער, לא ניתן להיעתר להמלצת שירות המבחן ולבקשת הנאשם להטיל עליו עונש שאינו כרוך במאסר מאחורי סורג ובריח. נסיבות העניין מחייבות תגובה החמורה בהרבה מכך.
  2. יחד עם זאת, יש לדחות את עמדת התובע, לפיה על העונש להיות "בטווח הבינוני של המתחם". כאשר מדובר במי שאין לו עבר פלילי, הודה, התחרט, חסך זמן שיפוטי ובעיקר כאשר מדובר במי שמצבו הרפואי והרגשי רעוע, יש להטיל עונש המתקרב לצד התחתון של המתחם (אף אם לא מגיע אליו), לכל אירוע. שיקולים אלה מהווים גם נימוק לחפיפה חלקית של העונש בגין שני האירועים הנפרדים. עם זאת, לא ראוי לחפוף העונשים באופן מלא, שכן מדובר בשני אירועים נפרדים שחומרתם מצטברת, ועל ענישה הולמת לשקף זאת.
  3. באשר לרכיב הקנס, לו עותרת המאשימה, יצוין, כי לא נעלם מעיניי מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם, שאינו עובד מזה תקופה ארוכה ונתון בקשיים כלכליים. יחד עם זאת, מדובר בעבירה כלכלית חמורה, שנועדה למקסם את רווחיו של הנאשם שלא כדין. הקנס הכספי הינו חלק מהותי בענישה הראויה בעבירות מסוג זה. בנסיבות העניין סכום הקנס אמנם מושפע מהיכולת הכלכלית של הנאשם, אך נגזר בעיקרו מחומרת המעשים.
  4. באשר לרכיב המאסר על תנאי, יצוין, כי בשים לב לנסיבות העובדתיות כפי שהן באות לידי ביטוי באישום השני, למרות שהנאשם לא הורשע בגניבה, יש לנסח את התנאי באופן שיכלול עבירות אשר יש בהן יסודות של מרמה ושליחת יד ברכוש אחרים.

התוצאה

נוכח האמור לעיל, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

א.       15 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי המעצר בתיק זה.

ב.       6 חודשי מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים מיום שחרורו, שלא יעבור כל עבירה שיש בה יסוד של שוחד, מרמה והפרת אמונים, קבלת דבר במרמה, זיוף או גניבה.

ג.        קנס בסך 40,000 ₪, או 100 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם תוך 8 חודשים מהיום.

 

שימת לב שירות בתי הסוהר למצבו הנפשי של הנאשם, המחייב בחינה ומעקב זהירים.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום,  ט' כסלו תשע"ה, 01 דצמבר 2014, בנוכחות הנאשם, ב"כ עו"ד סויסה והתובע עו"ד קינן.

 

                                                    


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ