אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דינם של מורשעים בעבירות של חדירה לחומר מחשב

גזר דינם של מורשעים בעבירות של חדירה לחומר מחשב

תאריך פרסום : 04/10/2006 | גרסת הדפסה
פ
בית משפט השלום תל אביב-יפו
5887-05
19/07/2006
בפני השופט:
רביד גיליה

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
1. בזרוקוב ויקטור
2. סובול תמיר

גזר דין

הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעבירות של חדירה לחומר מחשב בניגוד לסעיף 4 לחוק המחשבים התשנ"ה-1995 וכן ניסיון לחדירה לחומר מחשב בניגוד לסעיף 4 לחוק הנ"ל יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין.

כעולה מעובדות כתב האישום, בתקופה שבין חודש ינואר 2001 לחודש יוני 2002, עבד הנאשם 2, מטעם חברת המחשבים "הראל", כמנהל רשת המחשבים של חברת רואי החשבון ברייטמן אלמגור בע"מ (להלן: "החברה")  ושימש אחראי על מערך התמיכה של החברה.

במחשבי החברה הייתה מותקנת מערכת שאפשרה התחברות ממחשב חיצוני למחשב החברה באמצעות רשת האינטרנט.

עובר לתאריך 15.7.02 קשרו הנאשמים קשר לחדור למערכת המחשב של החברה תוך שימוש בשמות המשתמש והסיסמאות שהיו ברשותו של הנאשם 2 ואכן, במספר הזדמנויות, הם ביצעו ניסיונות לבצע חדירות כאמור לעיל.  בתאריך 31.7.02 הצליחו הנאשמים לחדור למערכת המחשב של החברה וסרקו אותה.

הנאשמים הודו במסגרת הסדר טיעון שנכרת בינם לבין התביעה (ראה ת/1), שעל פיו הוסכם, כי הנאשמים יורשעו בדין והצדדים יעתרו במשותף להשית על הנאשם 1 מאסר מותנה, קנס ושל"צ בהיקף של 360 שעות ואילו על הנאשם 2 מאסר מותנה, קנס ושל"צ בהיקף של 180 שעות.

כפועל יוצא של הסדר הטיעון האמור והצורך לבחון אפשרות לשלב את הנאשמים בעבודות של"צ, התבקשו אודות הנאשמים תסקירי שירות מבחן.

בתסקירים שהונחו בפני בית המשפט פורטו נסיבותיהם האישיות של הנאשמים ובסופם הומלץ, לגבי כל אחד מהנאשמים, להימנע מהרשעתם ולהשית על כל אחד מהם צו של"צ.

ב"כ התביעה התייחס בטיעוניו לעונש לחומרת העבירות שאותם ביצעו הנאשמים . לדבריו, בעידן של ימינו, שבו תקשורת האינטרנט לסוגיה היא מעשה יומיומי והפכה כלי עבודה חיוני לתפעולם של גופים ומשרדים, יש חובה להגן על זכויותיהם של אותם משתמשים מפני המבקשים לפרוץ למחשביהם ולפגוע בנכסיהם ובפרטיותם. לדברי ב"כ התביעה, על בית המשפט להביע  מסר עונשי תקיף בגנות המעשים אותם ביצועו הנאשמים, למען הרתעתם והרתעת הרבים.

חומרה נוספת קיימת לדברי ב"כ התביעה, מעצם העובדה שהנאשם 1, למרבה האירוניה, הוא מומחה בנושא של אבטחת מידע, ואילו הנאשם 2, הוא מי שנשכר כדי לשרת את החברה והיה חייב לה חובת נאמנות.

עוד נטען, כי לא היה זה מעשה חד פעמי שאולי ניתן לראות בו מעידה מקרית, אלא עסקינן בשורה של ניסיונות מתוכננים לחדור למערכת המחשוב של החברה, עד שהדבר צלח  ביד הנאשמים.

לדברי ב"כ התביעה, מעשים דוגמת אלה שביצעו הנאשמים מצדיקים בדרך כלל עתירה להשתת מאסר בפועל, ועם זאת, במקרה שלנו, לא יכלה התביעה  להתעלם מחלוף הזמן הרב שעבר מאז  המקרה והעובדה שהנאשמים הודו במיוחס להם עוד בהזדמנות הראשונה, בחקירתם במשטרה. שיקולים אלה הם שהביאו את התביעה להסכים לחרוג לקולא מרף הענישה המקובל ולהסתפק בעונש המוצע.

עוד הוסבר, כי יש לאבחן בין חלקם של כל אחד מהנאשמים ולהחמיר יחסית עם הנאשם 1, שכן הלה  הוא  מי שביצע את המעשים בפועל בנצלו את ידיעותיו בתחום אבטחת המידע, בעוד שלנאשם 2 היה תפקיד קטן יחסית, כמי שסיפק לנאשם 1 את קוד הגישה שלו והסיסמה שהייתה ברשותו.

ב"כ הנאשמים עתר אף הוא לאמץ את הסדר הטיעון המוצע, בהסיבו תשומת הלב לעברם הפלילי הנקי של הנאשמים וכן להודאתם וחרטתם. לדברי ב"כ הנאשמים, יש גם להתחשב בעובדה  שלעצם ההרשעה יש במקרה הנוכחי משמעות עונשית לגבי הנאשמים. 

עוד התבקש, שלא להכביד בגובה הקנס שיושת על הנאשמים לאור החשש שיהא בהרשעה כדי לפגוע בפרנסתם.

גזירת הדין:

אין ספק, כי העבירות אותן ביצעו הנאשמים הן עבירות שאין להקל בהן ראש והן מצדיקות התייחסות עונשית ראויה ורצינית. הנאשמים, שהם מומחים לענייני מחשבים, ניצלו את ידיעותיהם ומומחיותם כדי לבצע עבירה פלילית ולפגוע בקניינה של המתלוננת, תוך שהם מפרים את האמון שניתן בהם. מעשיהם אינם שונים ממעשי התפרצות, הסגת גבול או גניבה, אשר מתבצעים, להבדיל,  כלפי רכוש פיזי.

צודק ב"כ התביעה בטענתו, כי בעידן של היום, כאשר השימוש ברשת האינטרנט הולך וגובר ובהתאם גם עולה תכיפותן של עבירות לפי חוק המחשבים,  יש אינטרס להגביר את ההרתעה ולהביע מסר עונשי תקיף בגנות מעשים מסוג זה. 

מבחינה זו, יש בהסדר הטיעון המוצע כדי להקל בדינם של הנאשמים וכדי להתחשב בכל הנימוקים לקולא שפורטו על ידי הצדדים.

לאור האמור לעיל, אין אלא לתמוה על המלצת שירות המבחן להימנע מהרשעת הנאשמים. לא רק שהמלצה זו אינה עומדת בקנה אחד עם נורמות הענישה המקובלות ועם הלכות בית המשפט העליון בהתייחס לסוגיית אי ההרשעה, הרי ששירות המבחן כלל לא התבקש להתייחס לאפשרות מעין זו, אשר אפילו לא עלתה על דעתם של הצדדים בטיעוניהם בפני בית המשפט.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ