אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דינו של מורשע בנהיגה ברכב צבאי ללא רשות ובזמן שכרות ובעבירות נוספות- יעמוד בעינו

גזר דינו של מורשע בנהיגה ברכב צבאי ללא רשות ובזמן שכרות ובעבירות נוספות- יעמוד בעינו

תאריך פרסום : 31/07/2008 | גרסת הדפסה
ע"ת
בית הדין הצבאי לערעורים
61-08
19/05/2008
בפני השופט:
אל"ם אבי לוי

- נגד -
התובע:
טור' חיים ביסאוור
עו"ד סרן דניאל טבקוב
הנתבע:
התובע הצבאי הראשי
עו"ד סרן יונתן קיוול
פסק-דין

ביום 4 במאי 2008 גזר בית הדין לתעבורה מ"ש מרכז על המערער, טור' חיים ביסאוור, עונש של 90 ימי מאסר לריצוי בפועל, שלושה חודשי מאסר על תנאי, 24 חודשי פסילה מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה וארבעה חודשי פסילת רישיון על תנאי. עונש זה נגזר לאחר שהמערער הורשע על פי הודאתו בעברות של שימוש ברכוש הצבא שלא למטרות הצבא, של נהיגה ברכב ללא רשות בעליו ושל נהיגה בשכרות וכן בעברות של אי קיום הוראות המחייבות בצבא ואי קיום חובה להחזיק בהגה.

סיפור המעשה אשר מסתתר מאחורי סעיפי העברה הנ"ל, תואר כדלקמן בגזר דינה של הערכאה קמא:

"...ביום 5.4.2008 שימש הנאשם כנהג סיור האבטחה של הבסיס, מפח"ט חיר"ם 55, והיה עליו לבצע פטרול "רכוב" כל שעה "עגולה", באמצעות רכב האבטחה, מסוג "טויוטה היילקס" (להלן הרכב הצבאי). בסיום הסיור של שעה 01:00, מסר הנאשם לסייר האבטחה, סמל טל חגאי, כי הוא נוסע לשער הבסיס כדי לפגוש בחברתו, וסמל חגאי ירד מהרכב. הנאשם עזב עם הרכב הצבאי את הבסיס ונסע עימו ליהוד, שם פגש בחבריו, איתם קבע להיפגש מבעוד מועד, ורכש, בין היתר, משקאות אלכוהוליים. בהיותו שם, החליף מדיו ללבוש אזרחי, אותו נטל מבעוד מועד, כאשר עוד קודם לסיור האבטחה של שעה 1:00, לבש חולצה 'אזרחית' מתחת לחולצת המדים. הנאשם המשיך בנסיעתו ברכב הצבאי, בלוויית ארבעת חבריו האזרחים, למועדון הממוקם ברחוב המסגר בתל-אביב. במהלך נסיעתו זו, מיהוד לתל-אביב, שתה הנאשם משקאות משכרים, תוך שאחז את הגה הרכב ביד שמאל ואת בקבוק המשקה ביד ימין. הנאשם שתה, בסך הכל, למעלה משני בקבוקי בירה מסוג 'גולדסטאר', בנפח של 0.5 ליטר, כל אחד. בשעה 1:40 לערך נעצר הנאשם על ידי שוטר משטרת ישראל, במהלך משמרת לאיתור שכרות. בשעה 2:02 בוצעה לו בדיקת שכרות, באמצעות מכשיר מסוג 'ינשוף', שתוצאתה הייתה 620 מיקרו-גרם אלכוהול לליטר אויר נשוף, כאשר המידה הקבועה לפי החוק, מעבר לה ייחשב הנהג כשיכור, הינה 240 מ"ג/ליטר. בעשותו האמור, במהלך היותו בפעילות צבאית, הפר הנאשם גם את הוראות פ"ם 33.0220, האוסרת שתיית משקאות משכרים על חיילים המצויים בפעילות או בכוננות" (ההדגשות אינן במקור - א' ל').

הסנגור המלומד, עו"ד טבקוב, קובל על חומרת עונש המאסר אשר הוטל על מרשו. יצוין שעונשי הפסילה, המאסר המותנה והפסילה המותנית שנגזרו היו, למעשה, מוסכמים על הצדדים.

הסנגור המלומד איננו כופר בחומרת האירוע; עם זאת, לטענתו, לנוכח נסיבותיו האישות של המערער, לנוכח חומרתו היחסית של האירוע; ולנוכח רמת הענישה המקובלת בכגון דא, תמהיל הענישה אשר הוטל, סוטה לחומרה ומכביד יתר על המידה על המערער.

הסנגור הצביע על כך שהמערער בא מרקע כלכלי קשה, עזב את משפחתו לנוכח סכסוך בעניין האמונה הדתית בגיל צעיר, למד לאורך שנים בפנימייה ועם גיוסו לצה"ל, עבר להתגורר עם סבו וסבתו, שהם קשישים וחולים וזקוקים לסיוע כספי וסיעודי.

הסנגור המלומד הדגיש את העובדה שהמערער סיים טירונות כחניך למופת ושובץ כנהג מבצעי בגדוד 869; על רקע של מצוקה כלכלית נעדר המערער מספר פעמים מן השירות, ולבסוף שונה שיבוצו באורח אשר אפשר לו לעבוד לצד השירות הצבאי ובכך לכסות חובותיו ולסייע לסביו וסבתו.

במישור של נסיבות ביצוע העברה הדגיש הסנגור את העובדה שהמעשה שביצע המערער היה חד פעמי באופיו, בגדר "משובת נעורים"; הוא צרך כמות אלכוהול שאיננה קיצונית, ולפיכך אין ראיה לכך שהוא סבל מערפול חושים כלשהו במהלך שלבי האירוע. משך הנסיעה תחת השפעת אלכוהול היה קצר (כעשר דקות לפי הנטען); נהיגתו של המערער לא גרמה לתאונה, ותפיסתו בכף הייתה במסגרת ביקורת אקראי.

המערער הביע חרטה מלאה על מעשיו, הוא איננו אדם מסוכן או "עבריין"; הוא חדור מוטיבציה להשלים שירות צבאי חרף נסיבותיו הקשות מבית. תקופת המאסר הממושכת מכבידה עליו במישור האישי-משפחתי ואף מקשה עליו להשלים את השירות כנדרש.

כללו של דבר, טוען הסנגור: בלי לזלזל כהוא זה בחומרת המעשים, הענישה אשר הוטלה על המערער חורגת באופן ממשי מרמת הענישה הנהוגה בכגון דא, ויש למתנה במידה מסוימת לנוכח אופי האירוע ולנוכח אופיו החיובי של המערער.

התובע הצבאי המלומד סרן קיוול ציין כי התביעה עתרה לפני בית הדין קמא לעונש מאסר ארוך יותר מזה שהוטל בפועל. התביעה סבורה שהעונש שהוטל הולם את הנסיבות, ולפיכך כי ראוי להותירו על כנו.

התובע הדגיש את החומרה הכפולה הנעוצה באירוע זה: זו התעבורתית, הנובעת מנהיגתו של המערער ברכב שאינו רכב פרטי, בדרך בין עירונית כאשר בגופו נמדד אלכוהול בריכוז העולה על הסף המותר בחוק במידה משמעותית; וזו הצבאית -הנעוצה בנטישת התפקיד כנהג סיור אבטחה, נטישת חובתו לבצע פטרול רכוב בבסיס, מסירת מידע כוזב לגבי מקום הימצאו, התכנון המוקדם של נטילת הרכב, ושל שתיית אלכוהול במהלך הנסיעה.

התובע הדגיש כי אין חומרה מיוחדת בעונש שנגזר, וכי הוא עולה בקנה אחד עם תקדימי העבר של בית דין זה. בפרט, הפנה התובע אל ע/192/97 רב"ט רזבן נ' התובע הצבאי הראשי (1997), שבו נגזרו 8 חודשי מאסר לריצוי בפועל על עברות הכרוכות בשתיית משקה אלכוהולי תוך כדי מילוי תפקיד שמירה, נהיגה במצב שכרות, נהיגה ללא זהירות, התנהגות פרועה במקום ציבורי, נטישת משמרת ושימוש ברכב שלא ברשות.

בית הדין קמא הנכבד מצא לנמק את גזר דינו במידת האלכוהול שנמצאה אצל המערער, בצורך ליתן מענה הולם לתופעה חברתית מסוכנת ביותר של נהיגה בשכרות, אשר גובה קרבנות בנפש וברכוש, ובכך שעונש הפסילה הממושך המוטל אינו חמור במידה ניכרת (לנוכח הוראת סעיף 39א לפקודת התעבורה). עוד ציין בית הדין קמא בגזר דינו כי המערער סיכן במעשיו את עוברי הדרך ואת עצמו ואף פגע במשמעת הצבא ובכוננותו בכך שעזב את הבסיס עם רכב האבטחה היחיד מסוגו בבסיס, ובכך שהפך עצמו לבלתי כשיר לבצע תפקידו האבטחתי בשתייתו לשוכרה; צוין כי המעשה היה מתוכנן מראש, ולפיכך ראוי לענישה הולמת ומכבידה.

בית הדין מציין כי נמנע מלמצות הדין עם המערער לנוכח נסיבותיו האישיות והצורך לשמר יחס הולם בין חומרת המעשים ואשמו של המערער לבין מידת העונש.

לא מצאתי כי עונש המאסר אשר הוטל על ידי בית הדין קמא הנכבד חורג לחומרה מהראוי במידה המצדיקה התערבותה של ערכאת ערעור.

יש ממש בטענת הסנגור המלומד כי במקרים דומים בעבר הוטלו לעתים עונשים קלים יותר; עם זאת, כידוע, ענישה חייבת להיות אינדיבידואלית באופיה ומותאמת לנסיבותיו הייחודיות של כל מקרה ומקרה.

מקובלת עליי דעתו של השופט קמא הנכבד, שלפיה היבטי החומרה והפגיעה במשמעת הצבא, הניבטים ממקרה זה הם מובהקים, וכי הללו מצדיקים החמרה מובהקת בענישה. אף אני סבור שמשקלן של הנסיבות האישיות במקרה ממין זה לא יכול להיות עיקר ולדחוק לקרן זווית את שיקולי ההרתעה וההלימה.

כפי שטען התובע המלומד, בצדק, על בתי הדין הצבאיים להשתתף במלחמת החורמה בתופעה הנהיגה בשכרות, תופעה המתגברת ואשר גובה קורבנות רבים על כבישי הארץ.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ